פסק דין מונחת בפני תביעה כספית לתשלום סך של 35,358 ₪ אשר הוגשה בהליך של "סדר דין מהיר". במרכז התביעה, טענת מר יסעור ציון (להלן: "התובע") כי חברת פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "הנתבעת") התרשלה והתנהגה שלא בתום לב כלפיו במספר דרכים למרות שנמנה על ראשוני לקוחותיה. טענות התביעה : התובע רכש, במסגרת שירותי רט"ן, מכשיר פלאפון סלולארי מהנתבעת בתחילת שנת 1997. לאחר שנתיים של שימוש המכשיר החל להתקלקל חדשות לבקרים, דבר שאילץ את התובע לכתת רגליו בניסיון להביא את המכשיר שוב למצב תקין. התובע טוען ששילם סכום כסף נכבד עבור ביטוח מלא ומקיף עבור המכשיר. במהלך חודש פברואר 1999, הביא התובע את המכשיר לתיקון בתחנת השירות של הנתבעת באילת. שם הודיע לו מנהל מעבדת השירות (מר רונן אביעד) כי המכשיר אינו ניתן לתיקון ובישר לו כי התובע זכאי למכשיר חדש מאותו סוג. עם זאת, מכיוון שבאותה תקופה מכשיר חליף לא היה בנמצא, סיפק מר אביעד לתובע מכשיר משומש לתקופה זמנית, תוך שהובטח לו שיוכל להחליפו במכשיר חדש מאותו סוג שהיה לו בכל מקום אחר. התובע סובל מבעיה בריאותית אשר כתוצאה ממנה מספר טיפות שתן שלא היו בשליטתו הגיעו למכשיר החילופי שניתן לו באילת וכך הפך את המכשיר לבלתי שמיש. מכיוון שהתובע היה מודע לכך שממילא הינו זכאי להחלפת המכשיר במכשיר חדש לא דאג יתר על המידה וכיתת רגליו לתחנת שירות בלוד על מנת לקבל את המכשיר החדש. התובע, למרות המבוכה, חש בצורך לומר את האמת לנציגת השירות בתחנה בלוד ונדהם כאשר סירבו למסור לו מכשיר חדש ואף סירבו להביא לתובע כל הסבר מניח את הדעת מדוע. התובע נותר עם המכשיר הזמני שממילא הפך לבלתי שמיש וללא אפשרות להחליפו. לטענת התובע, התנהגות זו של הנתבעת פגעה בו ובעסקו באופן חמור. יתרונו בשוק בו עבד להיות זמין ללקוחותיו אבד ולא יכל להתקשר עמם, עם עובדיו, ספקיו וכו' עד כדי כך ששמו הטוב נפגע ושכך גם עסקו. זאת ועוד, בעוד התובע ביטל הוראת קבע לזכות התובעת עקב אי מתן השירות המפורט בחרה הנתבעת להגיש כנגדו תביעה בסדר דין מקוצר. פסק הדין ניתן במחטף וכאשר דאג להגיע עם הנתבעת לפשרה בתיק הנדון נתגלה כי עיכוב ההליכים שהובטח לו לא בוצע ונרשם עיקול ומימוש בקופת גמל על שמו. לטענת התובע כל צעדיו לפעול לפי הפשרה שהושגה סוכלו במכוון על ידי הנתבעת ובאי כוחה ולתובע נגרם עקב כך נזק נוסף. לאור כל האמור לעיל על ביקש התובע מבית משפט זה לחייב את הנתבעת בסכומים הבאים: הפסד שווי מכשיר פליפר סך של 1,884₪ , חיוב שיחות זמן אפס (שלא התממשו) במכשיר חלופי סך של 100 ₪, הפסד מצטבר של כ-5 ימי עבודה סך של 10,000 ₪, עגמת נפש 5,000 ₪, דמי ביטוח ואחריות ששילם ללא תמורה 1,500 ₪, פגיעה במוניטין 15,000₪, סכומים שלא הוחזרו לתובע במימוש שלא כדין של קופות גמל 1,874 ש"ח וסה"כ 35,358 ש"ח. טענות הנתבעת : באה הנתבעת וטוענת בהיא לישנא - כל מטרת תביעה זו הינה להתעשר על חשבונה. על התובע היה לשלם סך פעוט של 216 ₪ והיה מקבל מכשיר חלופי. מכל מקום אף פעם לא הובטח מתן של מכשיר חדש לתובע בשום זמן. מטרת התובע הינה להימנע מתשלום חובו לנתבעת כפי שנפסק בפסק הדין האמור לעיל. כמו כן עלו טענות כנגד התובע בגין שיהוי תביעתו ושכך נגרם נזק ראייתי כלפי הנתבעת. דיון השתק התובע - טוענת הנתבעת כי כל טענותיו של התובע כלפיה הושמעו בבקשת ביטול פסה"ד וכאשר ניתן תוקף לפסק הדין הרי שהתובע מנוע מלהעלותם בתביעה הנ"ל. מחד גיסא, שני הצדדים הגיעו בהמלצת בית המשפט לפשרה שקיבלה תוקף של החלטה. באותו זמן נכתב בפרוטוקול בית המשפט שהתובע שומר לעצמו את זכות התביעה לעניין המכשיר ככל שישנן. אם כך הדבר הרי שזכותו של התובע להעלות טענות אלו בפני בית המשפט עדיין קיימת. מאידך גיסא, קיימות מספר עילות אשר לדעתי אינן יושבות תחת סמכותו של בית משפט זה - הראשונה שבהם הינו תיק הוצאה לפועל שנפתח בי-ם בעקבות התביעה שהגישה הנתבעת. אכן שמורות לתובע הזכויות כפי שפורט לעיל אולם אין בכך בכדי לאפשר "פתיחה מחדש" של המחלוקת הנ"ל. כנגזרת מכך החלטתי שלא לדון בנושא מימוש קופת הגמל או על נזקיו של התובע בעודו נאלץ לכתת רגליו לבית המשפט בי-ם, שלא לצורך. לעניין השיהוי בהגשת כתב התביעה, ראוי לומר שהנתבעת לא פעלה במהירות הסבירה והשתהתה בעצמה, אם בשליחת מכתבים או ביצירת כל קשר אחר עם התובע ובא כוחו. אם נוצר נזק ראייתי לנתבעת הרי שאין לה להלין אלא על עצמה שכן תקופת ההתיישנות ידועה לכולם והיה עליה לפעול באופן סביר להגן על עצמה אם ידוע לה כוונותיו של התובע לעיל או כל תובע אחר, במיוחד לאור העובדה שמערכת מחשב גדולה ומסועפת כמו של חברה סלולרית לא מוחלפת כל יומיים. מכשיר ה"פליפר" - שני הצדדים מסכימים כי היו בעיות עם המכשיר שסופק לתובע לאחר שנתיים של שימוש. גם אם היו מספר שבועות שבהם המכשיר נכנס ויצא ממרכזי שירות של הנתבעת עד להחלטה הסופית שלא ניתן לתקנו עוד עברו שנתיים מיום רכישתו ועד יום מסירתו. אי לכך שווי המכשיר ע"ס 1,884 ₪ אותם נדרשת הנתבעת לשלם לתובע הינה בלתי סבירה בעליל. שווי המכשיר עצמו עמד על סך של 1,000 ₪ לטוענתו של התובע. מכיוון שמדובר בנכס שלעניות דעתי הינו נכס נפסד ולא נכס הוני, עקב כך בדעתי לפצות את התובע בסך העומד על 800 ₪ כולל מע"מ בלבד. זכאותו של התובע למכשיר פלאפון חדש - התובע שילם במהלך השנים עבור "ביטוח" המכשיר מפני נזקים שלא יבואו. הסכמתו לתשלום חודשי קבוע עבור אותו ביטוח או שירות תיקונים מסתמך על עלון רשמי של הנתבעת המסומן באות ג' לכתב ההגנה. עלון זה מהווה הצעה משפטית לכל דבר להתקשר בחוזה, כאשר על הצד שמעוניין להתקשר עם הנתבעת בחוזה זה עליו להסכים בהתנהגות ולשלם עבור שירות התיקונים. פסק דין נאה לנושא זה הינו Cerl:llvo(1982) Carbolic Smoke Ball 2Q.B.484 שם הפרסום יצר מחוייבות משפטית. כאשר הגענו למסקנה שהעלון הזה מהווה התחייבות משפטית לכל דבר ועניין, עלינו לבדוק מהי תכלית החוזה וכיצד ניתן לפרש את לשון הכתוב. לעניין זה ראוי לפנות לכב' הנשיא אהרון ברק באומרו כדלקמן - "חזקת תכלית זו קובעת, כי חזקה היא שתכליתו של החוזה היא זו הנלמדת מלשונו הטבעית והרגילה של החוזה... ודוק: הפרשן כבלשן פונה אל כל סוגי הלשון, בין זו הטבעית ובין זו החריגה. אך לאחר שקבע את מגוון המשמעויות הלשוניות של החוזה, הוא מתמקד בלשון הטבעית והרגילה של החוזה...הפרשן שולף את התכלית מתוך דלת האמות של החוזה, תוך מתן מובן טבעי ורגיל למילות החוזה. חזקת תכלית זו בנויה אפוא על שתי חזקות משניות: האחת, לפיה יש לתת ללשון החוזה את משמעותה הטבעית והרגילה; השנייה, לפיה יש לחלוץ את תכלית החוזה מתוך קריאת החוזה על-פי המשמעות הטבעית והרגילה של לשונו." (אהרן ברק פרשנות במשפט, כרך רביעי 2001, ע"מ 582). העלון אכן לוקה בחסר בכל הנוגע לפרשנות המושג "מכשיר חלופי". דא עקא, קיימים מספר "רמזים" בעלון עצמו לפיו יש לראות את המכשיר החלופי כמכשיר חדש. הראשון שבהם נמצא בהתאם לטענת ב"כ התובע תחת הכותרת "למה זה כדאי" - שם נאמר במדוייק "כדי שבמקרה של אובדן מכשיר, לא תאלץ/י לרכוש מכשיר חדש במיטב כספך". מאידך גיסא ניתן אף לומר כי מכשיר חלופי אינו משתמע מיידית למכשיר חדש. קיימת גם האפשרות שמא מדובר במכשיר משומש ותקין או לחילופין מכשיר מדגם אחר לחלוטין. כל אלה הינם אפשרויות שונות אך לגיטימיות למושג "מכשיר חלופי". זאת, שאכן קיימת האפשרות שהמשפט האומר "לא תצטרך לקנות מכשיר חדש" - משמעו: "לא תצטרך לקנות מכשיר חדש כשאתה עדיין לא מוכן לכך". לעניות דעתי משמעו של מכשיר חלופי, בהחלט יכול להיות, מכשיר חדש. לא ניתן להתעלם גם מהבטחתו הברורה של מנהל המעבדה שינתן לתובע מכשיר חדש. ב"כ התובע חקר את מר רונן אביעד לעדות, מר רונן העיד שהוא אכן זוכר את התובע. תמוה בפני העובדה שהוא זוכר את התובע אולם לא את הדין ודברים שהחליף עימו. בהמשך (ראה פרוטוקול מה-20.3.06 שורה 1) התוודה מר רונן שייתכן מצב שבו טיפל בלקוח למרות שזה לא תפקידו. בעודי רואה עדות זו בשילוב עם עדותה של הגב' גילאור בעניין הטבות ופיצויים אשר יכולים להינתן ללקוחות ואף מכשירים חדשים למנכ"לים (פרוטוקול מה- 21.2.06 עמוד 15), הרי שאין נוהל חד וחלק לפיה אין בשום אופן החלפת מכשיר לחדש שלא ירשם במחשבי החברה. בעוד הנתבעת לא הצליחה להוכיח נקודה זו לשביעות רצוני ועדותו של התובע עדיפה ואמינה לטעמי הרי שיש לקבל טענתו לכך שדרישתו לקבל מכשיר סלולרי חדש הינה אמיתית ונכונה. עם הגיעי למסקנה זו הרי שניתן להסביר את התנהגותו של התובע בעת הגיע למרכז השירות בלוד, סרב לשלם עבור החלפת המכשיר שממילא היה רק זמני, ללא קבלת כל הסבר מנציגת השירות מדוע לא יתנו לו מכשיר חדש. ראוי לציין כי במעמד זה לא הוחלט ע"י הנציגה בלוד או ע"י טכנאי שירות כלשהו כי המכשיר בלתי ניתן לתיקון. לאור הנ"ל, טענת הנתבעת ולפיה התובע סירב להחליף את המכשיר תוך תשלום של 216 ₪ איננה מקובלת עלי. כך גם טענתה שהתובע לא פעל בכדי להקטין את הנזק. לדידי, התובע הקטין את הנזק לפי ראות עיניו, קרי, יצר קשר עם ספק תקשורת אחר. אולי אם הייתה לתובע אפשרות כלשהי, קרי שהנתבעת תציע לבדוק את הבעיה במכשיר ותתקן אותו באופן זמני עד שנושא המכשיר החדש יהיה ברור יותר הייתה יכולה להיות "פשרה" זמנית אשר תמנע את מבוכתו של התובע לגבי הסיבה בה המכשיר החלופי הפך ללא שמיש. לא זו אף זו, ברור כי המכשיר שניתן לתובע באילת היה מכשיר משומש, ולכן אין ראיה חלוטה לכך שהוא ניזוק עקב קורוזיה בדיוק בזמן שבו היה אצל התובע. המסקנה היא כי התובע שילם שלא לצורך עבור שירות תיקונים כאשר נזקק לו ולא קיבל את התמורה הנדרשת. נוכח זאת, אני קובע כי הנתבעת חייבת להחזיר את אותם "תשלומי ביטוח" ששולמו אך בפועל לא היה כיסוי בסך של 796.50 ₪ . עניין הפסד ימי העבודה, עוגמת נפש ופגיעה במוניטין - הפסד ימי עבודה - כאמור, אין זה המותב הראוי לדון בכל הוצאה או הפסד שנגרם לתובע עקב התביעה שהוגשה נגדו ע"י הנתבעת בירושלים. אי לכך איני מתייחס להפסד ימי עבודה אם כאלו אכן קיימים בתאריכים המיוחסים לכך, קרי שנת 2002. לעניין הפסד ההשתכרות בשנת 1999, לא הראה התובע כל הוכחה לכך שהפסיד 1.5 ימי עבודה. יחד עם זאת, בית המשפט אכן מכיר בכך שהפסיד השתכרות בתאריך ה- 28.3.99 עפ"י נספח י' לכתב התביעה. אינני רואה הפסד זה כעובר את שליש יום העבודה. עפ"י חישוב הפסד השתכרות שהוצע ע"י ב"כ התובע ומקובל עלי הנני פוסק סך של 1,180 ₪ כולל מע"מ לטובת התובע, בגין פריט זה. פגיעה במוניטין - התובע תולה בכך שכאשר נשאר ללא מכשיר פלאפון וכאשר היה באמתחתו מכשיר לא תקין שהרבה להתנתק במהלך שיחות גרם לכך כי שמו הטוב של עסקו נפגע. לדעת בית המשפט השיערוך של התובע לגבי פגיעה במוניטין עד סכום של 15,000 ₪ אינה מקובלת. לא הובאו הוכחות מספקות לכך ששמו הטוב של עסקו נפגע או הכנסותיו קטנו עקב מחדליה של הנתבעת. יתרה מזאת, חקירתו הנגדית של התובע לגבי נושא זה מחזקת את דעתי שעסקו לא נפגע כלל עקב נסיבות תביעה זו. אי לכך אינני פוסק כל פיצויי עבור פגיעה במוניטין. עוגמת נפש - מכיוון שסכום עוגמת הנפש הנטען גם כולל בתוכו את התביעה שהגישה נגדו הנתבעת בירושלים, הרי שגם כאן לא מדובר בסכום ראוי. לעניין תביעה זו אני מכיר בכך שהתובע זכאי לפיצויים עקב התנהלותה של הנתבעת, במיוחד בעת ששהה במרכז השירות בלוד בסך של 1,800 ₪. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תפצה את התובע בסכום כולל של 4,576 ₪ כולל מע"מ. הנתבעת תישא בהוצאות משפט עבור התובע בסך של 1,000 ₪ . פלאפוןסלולר (תביעות)תום לב