הסכם קניית רכב משומש - אחריות למנוע וגיר

פסק דין התובע רכש מהנתבעת רכב משומש מסוג איסוזו טרופר שנת ייצור 1999 בתמורה ל-35,000 ₪ בתוספת לרכבו של התובע מסוג פורד פוקוס. בהסכם בכתב שבין הצדדים נקבע כי התובע יקבל אחריות למנוע וגיר ל-3 חודשים או 3,000 ק"מ. לטענת התובע הוא לא קיבל תעודת אחריות ולפיכך האחריות הינה כנוסחה בהסכם (קרי: ללא התוספת לה טוענת הנתבעת "הקודם מביניהם"). לאחר חתימת ההסכם נלקח הרכב לבדיקה במכון שנבחר ע"י התובע, מ.מ.מ. הבוחנים רכב ורישוי בע"מ (להלן: "מ.מ.מ."). לטענת התובע הוא לא נכח בבדיקה ולא בסיומה, ולמחרת המציאה לו הנתבעת את תוצאות הבדיקה. לאחר קבלת הבדיקה הוסף בכתב יד על גבי ההסכם: "הקונה קנה לשביעות רצונו המלאה את הטרופר 99'... לאחר בדיקת הטרופר במ.מ.מ.". מספר ימים לאחר רכישת הרכב התקשר התובע לנתבע וטען כי הרכב מעלה עשן באופן חריג. הנתבע השיב לו כי מדובר בתופעה אופיינית לרכב דיזל. כ-14 ימים לאחר הרכישה במהלך נסיעה לאכזיב התחמם הרכב. התובע התקשר שוב לנתבע ולעפ"י הנחיותיו עצר בצד הדרך והוסיף מים. כך אירע פעם נוספת מספר ימים לאחר מכן. לאחר שהתופעה נשנתה ובכל פעם התקשר התובע אל הנתבע, הפנה הנתבע את התובע למוסך "צמרת" שהוא מוסך מורשה של יו.אם.איי. בבדיקה נמסר לתובע כי ישנה סתימה ברדיאטור והתובע הופנה למכון לתיקון רדיאטורים בשם "גונגה". ביום 30/05/04 ביצע מוסך גונגה ניקוי רדיאטור בעלות של 304 ₪ ששולמה ע"י התובע. לטענת התובע ביום 30/06/04 שוב התחמם הרכב, התובע נאלץ לעצור במהלך הנסיעה, ומאותו שלב פניותיו לנתבעים הושבו ריקם. ב-01/07/04 הכניס התובע את הרכב למוסך א. שחרור (1993) בע"מ (להלן: "מוסך שחרור"), שם נודע לו לראשונה, לטענתו, שמנוע הרכב גמור. מספר שעות לאחר מכן התקשר אליו הנתבע והורה לו להעביר את הרכב למוסך "צמרת". התובע עשה כדבריו וביום 04/07/04 הודיע לו המוסך, לדבריו, כי המנוע גמור. בחשבון פרופורמה של מוסך צמרת מיום 04/07/04 נרשם כי המנוע מזייף, כי יש סימנים של חדירת מים למנוע וכי יש לפרק ראש מנוע לבדיקה. בעקבות זאת הכניס התובע את הרכב למוסח שחרור וביום 02/08/04 שוכרר הרכב לאחר שהוחלף בו המנוע ונעשו עבודות נוספות בסך כולל של 40,425 ₪ בתוספת מע"מ כמפורט בחשבונית מס 40336. התביעה הוגשה לסכומים כדלקמן: תיקון מנוע בסך 47,298 ₪, הפרשי הצמדה וריבית וכן השחתת זמן בסך 3,000 ₪. בכתב התביעה העלה התובע שלל טענות נוספות נגד שני הנתבעים אולם בסיכומיו לא חזר התובע על הטענות האישיות נגד הנתבע ועיקר טענתו היתה שהרכב התקלקל בתקופת האחריות. מכל מקום, ולו בשל כך, דין התביעה נגד הנתבע להידחות. לטענת הנתבעת נמכר הרכב לתובע כשהוא תקין יחסית לנתוניו ("גילו" ומספר הקילומטרים שעבר). כך עולה לטענתה הן מהבדיקה שהיא ערכה לרכב בקומפיוטסט כאשר רכשה אותו כחודש קודם וכך גם מבדיקת מ.מ.מ. שנערכה לבקשת התובע. לטענתה אירעה התקלה במנוע כתוצאה מהתנהגותו של התובע אשר לא הקפיד על כך שהמנוע לא יתחמם, ולא עשה בירור לגבי התיקון הנדרש במועד. כמו כן טוענת הנתבעת כי התקלה אירעה לאחר תום תקופת האחריות. לטענתה האחריות חלה רק על שבר טוטאלי של המנוע או הגיר וזאת לתקופה של 3 חודשים או 3,000 ק"מ לפי המוקדם מביניהם כפי שצויין בתעודת האחריות שנמסרה לתובע. לטענת הנתבעת פליטת עשן ברכב מסוג זה הינה סבירה, וכאשר התחמם הרכב הונחה התובע לבדוק אם חסרים מים. לאחר מכן הופנה למוסך צמרת שהוא מוסך מורשה של יו.אם.איי, שם נמצא הרכב תקין למעט סתימה ברדיאטור. לכן הופנה התובע למכון לתיקון רדיאטורים גונגה שם בוצע ביום 30/05/04 ניקוי רדיאטור. חודש לאחר מכן ב-30/06/04 כשפנה התובע לנתבעת פעם נוספת וטעם שהרכב מתחמם ופולט עשן הופנה התובע למוסך צמרת. הרכב נבדק ביום 04/07/04 ונמצא כי המנוע מזייף וסימני חדירת מים למנוע. לפיכך המליץ המוסך לפרק את ראש המנוע לבדיקה. בשלב זה כבר עבר הרכב למעלה מ-3,000 ק"מ ולפיכך פקעה האחריות. מטעם התובע נתן חוו"ד שאולי יעקבי. על פי חוות דעתו מצא סימני קורוזיה ואיכול בראש המנוע בסמיכות לטבעות האטימה, ממצא המלמד על בלאי מתמשך. כמו כן נמצא אטם ראש מנוע שרוף בטבעת אטימה, המאפשר מעבר גזים מחלל תא השריפה למערכת הקירור, סימני שחיקה אורכיים לאורך הצילינדרים, המלמד כי בוכנות המנוע החתחממו מעבר למותר, ועקבות לנזילות שמן מתמשכות מאטמים ומכלולים. על פי חוות דעתו לא ניתן לעשות שימוש ברכב שמנועו במצב זה והמלצתו היתה להחליף את המנוע במנוע משומש תקין. כמו כן קבע מר יעקובי כי על פי ממצאי הבדיקה במ.מ.מ. שהוצגו לו לא היה המנוע תקין בעת מכירת הרכב לתובע. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של מר דוד נמרי ולפיה המשמעות של מציאת מעבר גזים למערכת הקירור היא שייתכן ויש פגם באטם הראש וכדאי לבדוק זאת אך אין הכרח שהמנוע טעון תיקון מיידי או שאין לעשות בו שימוש. כמו כן קבע כי נזילות שמן, רעידות ועשן יתר מקובלות ברכב מסוג זה בהתחשב בנתוניו. להערכתו נוצרו סימני החריצה כתוצאה מחימום יתר שנגרם בעת נהיגת התובע. מסקנתו היא כי חוסר תקינות המנוע נגרם בעת שימושו של התובע ברכב וכי בעת מכירתו לתובע מצב המנוע היה מתאים לגילו אולם תקין. שני המומחים, הן מר שאולי יעקובי והן מר דוד נמרי עמדו בחקירה נגדית ממושכת ונתנו תשובות מפורטות ומעמיקות בתחומם. לאחר ששמעתי את כל העדים ועיינתי בחומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי בעת שנמכר הרכב לתובע מצב המנוע היה לא טוב כתוצאה מבלאי מתמשך. בבדיקות שנערכו לרכב ע"י קומפיוטסט וע"י מ.מ.מ. אמנם הרכב "עבר" את הבדיקה, אולם היו כבר סימנים ראשונים לנזק בבריחת הגזים. בשלב זה מן הראוי היה לעשות בדיקה מעמיקה יותר של מצבו של הרכב. נראה לי שברמת המקצועיות והידע של הנתבעת, היא היתה הנתבעת ערה, או צריכה היתה להיות ערה, לכך שלאור סוגו של הרכב כרכב שטח, טיב השימוש בו, מספר הקילומטרים שעבר והאינדיקציות שהתקבלו מהבדיקה שנערכה לרכב בעת שהיא רכשה אותו ובעת שהיא מכרה אותו לתובע, כי רמת הבלאי ברכב הגיעה לשלב שבו יש חשש סביר כי שימוש נוסף, לא רב, יגרום לצורך להשבית אותו. הסימפטומים הראשונים של החמרת הבעיה ברכב הופיעו זמן קצר מאוד לאחר שהתובע רכש אותו וגם דבר זה כשהוא מצטרף ליתר הנתונים ולעובדה שבבדיקה נמצא מעבר גזים, היה צריך להדליק אצל הנתבעת נורה אדומה. בנסיבות אלו, ניקוי הרדיאטור היה טיפול סימפטומטי בלבד. הנתבעת עם הידע והניסיון שלה היתה אמורה לצפות את האפשרות הסבירה שאין מדובר בבעיית רדיאטור גרידא אלא בבעיה עמוקה הרבה יותר שאם היא אכן קיימת, יקרוס המנוע בעוד זמן לא רב, תלוי כמובן גם בשימוש שיעשה הנתבע, מספר הקילומטרים שיסע, ומידת "הקשבתו" להתחממות המנוע. בהסכם שבין הצדדים נקבע כי התובע יקבל תעודת אחריות. התובע הכחיש כי קיבל אותה. אף אחד מהצדדים לא הוכיח את טענתו בעניין זה ואולם לאור האמור בחוזה אני נוטה לקבל את גרסת הנתבעת בעניין זה. כמו כן אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי תעודות האחריות המקובלות ואף שורת ההגיון מובילים למסקנה כי הגבלת האחריות בזמן וקילומטרים היא לפי המוקדם. עם זאת כאמור הגעתי לכלל מסקנה כי מנוע הרכב היה לא תקין, באופן שלא ניתן לעשות בו שימוש סביר, תוך שהוא מתחמם באופן חמור חדשות לפרקים ומאלץ את בעליו לעצור בשולי הדרך, כשלמעשה צריך היה כבר אז לעשות בירור מקיף ואז היה מתברר שהבעיה, כבר באותו שלב, אינה שטחית - בעת מכירת הרכב או בסמוך מאוד לאחר מכן, בתקופת האחריות. לטענת הנתבעת בשל מצבו של הרכב שילם עבורו התובע מחיר הנופל ממחיר המחירון. לטענת התובע הוא רכש את הרכב במחיר קרוב למחיר המחירון. מחומר הראיות עולה כי הנתבעת צודקת בכך שהתובע רכש את הרכב במחיר הנופל משוויו עפ"י מחירון יצחק לוי. עם זאת אין לי ספק כי אילו היה התובע מקבל הנחה עקב מצבו של המנוע, היה הדבר נרשם בהסכם שבין הצדדים. יתר על כן, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעים מתחילה ועד סיום ולפיה היה הרכב במצב טוב יחסית לנתוניו (גיל, וקילומטרז'). עם זאת, גם התובע התרשל ביחס לאיבחון התקלות ברכב והטיפול בהן. על פי עדותו של התובע הוא לא טרח לבוא לבדיקה שאותה הוא עצמו דרש, ואף דרש שתהיה במקום שהוא בחר. בסופו של דבר, לטענתו, הוא היה עסוק בבדיקת הרכב שהוא מכר לנתבעת, ולא דיבר בתום הבדיקה עם הבודק. לטענתו הוא הסתפק בקבלת הבדיקה וסמך על הנתבע שיאיר את עיניו ביחס למשמעותה. לא היתה שום סיבה סבירה שהתובע לא יהיה נוכח וישאל למשמעות הבדיקה את הבודק עצמו. נוסף על כך, כשהתחילו הבעיות חיפש התובע את הדרך הקצרה ולא עשה איבחון מלא אלא הסתפק בניקוי רדיאטור. כמו כן נראה כי התובע לא היה קשוב דיו לבעיית ההתחממות של המנוע בקיץ, ונסע איתו נסיעות ארוכות תוך שהרכב מתחמם פעם אחר פעם. כך בעת שהתובע היה במוסך צמרת ביום 04/07/04 עבר הרכב מאז נרכש על ידי התובע 3,730 ק"מ בפחות מחודשיים. התובע העיד כי העביר את הרכב בנסיעה ממוסך צמרת למוסך חלמיש. אינני סבורה כי בכך היה כדי לשנות את מצבו באותה עת, ואין גם כל ראיה שכך אירע. על פי עדותו של מר דוד נמרי לא היה צורך בהחלפת המנוע אלא די היה בשיפוץ ראש. גם מר יעקובי לא פוסל אפשרות זו. עפ"י עדותו, כבר כאשר נמצאה הבעיה באטם בעת שהרכב נרכש ע"י התובע, בדרך כלל האטם הוא סמפטום לבעיה אחרת ואין להניח שדי היה בכך אף אילו היה התובע מטפל במנוע מלכתחילה. כמו כן העיד כי אין זה מצב סביר למספר הקילומטרים שהרכב עבר עד לרכישתו ע"י התובע. עפ"י עדותו יתכן שכבר באותו שלב היה צורך להחליף את המנוע, וללא ספק היה בכך צורך בשלב שבו הוא בדק את הרכב. מהחשבונית שהגיש התובע עולה כי הסכום שהוא הוציא לשם החלפת המנוע עומד על סך של 40,649 ₪ (כולל מע"מ), מתוך סך כל החשבונית של 47,298 ש"ח. במהלכו החליף התובע חלקים נוספים ועשה טיפולים נוספים שהם הגיוניים בנסיבות אולם אין להם קשר לענייננו. נראה מהאמור לעיל כי אילו היה התובע פועל לאבחון הבעיה קודם לכן, היה צורך בתיקון מקיף פחות. עם זאת כאמור הגעתי למסקנה כי המנוע לא היה תקין עוד בעת מכירתו לתובע, כי למצער היה צורך בשיפוץ ראש, אם לא בהחלפתו. בסכום זה וודאי שהיה על הנתבעת לשאת. גם מבחינת רשלנות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת נושאת בשני שליש והתובע בשליש. לאור האמור לעיל, מידת אחריותה של הנתבעת, עלותו של שיפוץ ראש, והעלות של החלפת המנוע בפועל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם בגין כך 27,100 ₪. אינני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאה כלשהי בגין ביטול זמנו של התובע. האחריות איננה חלה על רכיב זה וביטול זמנו אירע לא מעט באשמו של התובע. אשר על כן תשלם הנתבעת לתובע סך של 27,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 02/08/04 ועד למועד התשלום, הוצאות עדותו של השמאי מר שאולי יעקבי, בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18/05/06 ועד למועד התשלום, חלק יחסי מהוצאות האגרה כיחס שבין סכום התביעה לסכום פסה"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובע ועד למועד התשלום ע"י הנתבעת, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסה"ד (ללא הוצאות אגרה ועדות) בתוספת מע"מ כדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום. כאמור, התביעה נגד הנתבע 2 נדחית, ובנסיבות לא מצאתי לנכון לעשות בגין כך צו להוצאות. חוזהרכברכב משומשתקלות ברכבתקלה בגיר (רכב)קניית רכב