פסק דין 1. שתי תובענות שהוגשו בסדר דין מקוצר ולאחר מתן רשות להתגונן, הדיון בהן אוחד. התובענות הן של שני בני זוג כנגד הנתבעת, משווקת זכויות ביחידות נופש ביחידות אשר באתר "קלאב-אין" בעיר אילת. לאחר שהתובעים הודיעו לנתבעת על ביטול החוזים בהם התקשרו עימה בשל מצגי שווא שהציגה הנתבעת עותרים הם לביטול ההסכם , השבת כספים ששולמו ופיצוי כספי. 2. התובעים התקשרו עם הנתבעת בהסכמים לרכישת זכות שימוש ביחידות נופש אשר הקימה הנתבעת באתר הסמוך לבית המלון "קלאב-אין" שבניהולה בעיר אילת. טענתם העיקרית של התובעים כנגד הנתבעת היא כי הנתבעים הציגו מצגת לתובעים שכללה צילום של דגם "קלאב-אין 2000" שיהיה בנוי כמלון מפואר ובו מתקני נופש, בריכות ושעשועי מים, דשאים, מתקנים כדוגמת קלאב אין אילת. הוצג תרשים הדירה שתיבנה במלון החדש הכוללת שני חדרים מרוהטים, מטבחון, חדר שירותים ומרפסת. כן צויין בפני הנתבעים כי בניית אותו מלון מפואר בו תהיינה מעליות, ברכות שחיה, מתקנים חדשים ומודרנים מתוכננת להסתיים עד ליום 31.12.99. בסיום הצגת המצגת חתמו התובעים על הסכם ושילמו את התמורה החוזית. ה"ה ברטוקובסקי וה"ה בלונד, לחודש אוגוסט 2000, תשלומים בסך כולל של 40,140 ₪. החוזים נחתמו בחודשים יולי, ספטמבר 1997 כאשר לפיהם רכשו התובעים זכות לשימוש ביחידות אלה למשך שבוע בשנה למטרות נופש. 3. עד חודש מרץ 2000, הנתבעת כלל לא קבלה היתר בניה ולא החלה בבנייה. בנסיבות אלה הודיעו התובעים לנתבעת בחודש יולי 2000 על ביטול החוזה ודרשו את כספם בחזרה. בתצהיר מטעם הנתבעת התומך בבקשת הרשות להתגונן נטען כי הנתבעת לא החלה בבניית היחידה בשל היעדר אישורים ותשתיות. בסעיף 4 (2.1) להסכם, הנתבעת התחייבה כי עד למועד השלמתה של יחידת הנופש יהיו התובעים זכאים לנצל את זכות הנופש ביחידת נופש אחרת השייכת לנתבעת ואילו התובעים כאמור בסעיף 4 (2.1)(ד) לנספח התחייבו לשלם דמי אחזקה במקרה של ניצול זכות הנופש כאמור. בחודש פברואר 2000 פנתה טלפונית הגב' לוי חנה, מנהלת מחלקת לקוחות אצל הנתבעת, לתובעים והציעה להם לקבל זכויות ביחידת נופש בת 3 חדרים בתוספת תשלום של 2000 ₪ וזאת תחת הזכויות ביחידת הנופש שרכשו על פי ההסכם. בתחילה דחו התובעים את ההצעה על הסף, אך לאחר מכן דרשו התובעים לקבל ההצעה בכתב. טענת התובעים כי משהנתבעת נמנעה מלעשות כן, חשדו שאין בכוונת הנתבעת לעמוד בהתחייבותיה כלפיהם. התובעים פנו לנתבעת באמצעות בא כוחם בשאלות הנוגעות להתחייבות הנתבעת כלפיהם ולטענתם עובדת הנתבעת השיבה תשובות מתחמקות. טענת התובעים כי היחידה החילופית כלל לא תואמת את תיאור הממכר מבחינת גודל היחידה, האביזרים ומתקני השרות הבידור והנופש הסובבים אותה, אין בריכות שחיה ומגרשי החנייה רחוקים מאד. מוסיפים הם וטוענים כי יחידת הנופש היא לא אחרת מאשר מבנה ישן אשר שימש בעבר את עובדי אתר הנופש ואשר עבר שיפוץ בלבד. במבנה הקיים אין מעליות כלל והתובעת שהינה אישה מבוגרת צריכה לכתת את רגליה כדי לטפס ליחידה זו. לטענתם התנהגות הנתבעת מנוגדת לאמור בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981. (להלן:"החוק") באשר לפי סעיף 2(א) לחוק קיים איסור על עוסק לעשות דבר כלשהו העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי, כאשר בהמשך נקבע כי מועד הספקתו של מוצר והשימוש הקודם שנעשה במוצר או היותו חדש או משופץ, כאמור בסעיף 2(א)15 הינם עניינים הנחשבים כמהותיים לעניין ההטעיה. טוענים כי הנתבעת לא רק שנמנעה מלומר לתובעים כי במועד החתימה על ההסכם טרם ניתן היתר בנייה אלא שהיא הציגה בפניהם עובדה כוזבת לפיה יש בידה היתר בנייה. בנוסף טוענים כי התנהגות התובעת מנוגדת לסעיף 14א' לחוק בדבר עסקה בעניין רכישה של זכויות בדירות נופש. סעיף 14א(ב)(5) קובע שאם בניית אתר יחידות נופש טרם הושלמה-על העוסק לפרט במדוייק את שלב הבנייה שבו מצוי האתר ואת המועד המשוער לסיום הבנייה והמועד שבו מתחייב העוסק שניתן יהיה לממש לראשונה את הזכויות באתר הנופש. במקרה דנן הנתבעת ציינה אמנם בהסכם את יום 31.12.99 כמועד משוער לסיום הבנייה אך כשמועד זה חלף, חלה על הנתבעת חובה להשיב תשובה מדוייקת מה יהיה מועד הסיום החדש. התובעים טוענים כי הודעת הביטול מטעמם ניתנה כדין וכי החוזה בין הצדדים מבוטל וכי על הנתבעת להשיב לתובעים את מלוא הסכומים שקבלה בגין הרכישה, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד תשלומם ועד למועד ההשבה בפועל ובנוסף הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. 4. הנתבעת שוללת מכל וכל את טענות התובעים בדבר מצגים חוץ חוזיים שנערכו בעל פה, לפיהם התחייבה כלפי התובעים לבנות מלון חדש, אשר ייבנה כמלון פאר בו מתקני נופש, בידור כגון; מערכת בריכות מודרניות, מגלשות מים, מגרשי טניס וכו'. טוענת הנתבעת כי מדובר בטענות בע"פ כנגד מסמך בכתב ועל כן דינן להידחות לפי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני. לטענת הנתבעת זכות הנופש אותה רכשו התובעים הוגדרה בהסכם כ"זכות שימוש באחת מיחידות הנופש שבאתר הנופש (סעיף 5 להסכם) כפי שתיקבע על ידי החברה מפעם לפעם. סעיף 5 להסכם קובע - "יחידת נופש משמעה - מערכת החדרים, השירותים והמטבחון, המרוהטת והמצוידת...". לדברי הנתבעת התובעים בחרו לרכוש זכות ביחידה מסוג סטודיו באתר הנופש הקיים. יחידת הסטודיו הינה יחידה קטנה אשר זכות נופש בה זולת כספית לעומת שאר יחידות הנופש ששווקו על ידי הנתבעת במלונותיה. מכיוון שבמועד חתימת ההסכם לא היו קיימות באתר יחידות נופש מסוג זה, הנתבעות התחייבו להוסיף באתר יחידות כאלה. בניית יחידות הנופש מסוג סטודיו הושלמה בחודש מאי 2001 והחל מאותו מועד היתה לתובעים אפשרות לממש את זכות הנופש אותה רכשו על פי ההסכם. (סעיף 4.2.1 לנספח ההסכם) הנתבעת מסתמכת על הסכם בו נקבע: "בנייתה של יחידת הנופש תסתיים לא יאוחר מיום 31.12.99. מועד זה לא יוארך אלא מחמת פעולת גורמים שאינם בשליטת החברה... או בשל גורמים הנובעים בין השאר עיכוב בקבלת היתר בניה..." וטוענת כי בפועל חל עיכוב בקבלת היתרי הבנייה שנבע מעיכוב בקבלת ההיתרים, אשר נגרם בשל דרישות שונות של צדדים שלישיים כגון מינהל מקרקעי ישראל, עירית אילת וכו' ולא בגלל מחדלים של הנתבעת. ההסכם עצמו קבע הסדר לטובת רוכש זכויות הנופש, והוא שבמקרה כזה תהא לרוכש זכאות להשתמש ביחידה גדולה יותר עד שתושלם בניית היחידה אותה רכש. הנתבעת טוענת כי התחייבותיה כלפי התובעים הינם ההתחייבויות לזכות שימוש באחת מיחידות הנופש (סעיף 5 להסכם) ולא יחידת נופש ספציפית. הנתבעת שוללת מכל וכל את טענת התובעים לפיה היתה התחייבות להרחבת האתר הקיים, הוספת בריכות שחייה, מגרשי מיני גולף וכו'. היא לא התחייבה לבנות בניין חדש להבדיל מיחידות נופש חדשות. טוענים כי השלד נשאר אך המבנה עצמו נהרס. הנתבעת טוענת גם כי בהתאם להסכם היתה לתובעים גם אפשרות לנצל את זכות הנופש במלון בכפוף לתשלום דמי אחזקה שנתיים, או לא לנצל את זכות הנופש עד להשלמת יחידת הסטודיו, ואז יהיה פטור מתשלום דמי אחזקה שנתיים. התובעים ניצלו את זכות הנופש מדי שנה בין השנים 1998 - 2001 (ראה תצהירו של מר משה בידה, מנהל ארצי של השיווק אצל הנתבעת). באשר לטענות התובעים לעוולות לפי חוק הגנת הצרכן, שוללת זאת הנתבעת וטוענת כי הוראות סעיף 14א' לחוק אינן רלבנטיות לתביעה, שכן הן הוספו לחוק לאחר מועד החתימה על ההסכם, באשר ההסכם נחתם בשנת 1997 ואילו הוראות סעיף 14א' נחקקו רק ביום 24.3.98 ומכאן שהוראות הסעיף לא היו בתוקף ולא היו מחייבות ביום החתימה על ההסכם. יחד עם זאת, טוענת הנתבעת כי לא הפרו את הוראות סעיף 14א' באשר ניתן תיאור מפורט של אתר הנופש ומיקומו ותיאור מפורט של יחידת הנופש הנמכרת. הנתבעת צירפה מפרט טכני מלא וברור של יחידת הנופש. לטענת הנתבעת גם אם ייקבע שהנתבעת לא מילאה אחר התחייבויותיה במועד, או בכלל, עדיין ביטול החוזה בלתי צודק באשר התובעים נהנו במשך שנים מפירות השקעתם ושהו ביחידות נופש ובכך קבלת תביעתם תהווה התעשרות שלא כדין של התובעים על חשבון הנתבעת. זכות התובעים להשבה כפופה לחובתם להשיב לנתבעת את שווי השימוש בזכות הנופש במשך שלוש שנים ושוויו כספי זה של השימוש שנעשה עולה על שיעור ההשבה המגיע לטענת התובעים. הנתבעת טוענת להרחבת חזית אסורה בתצהירם של התובעים באשר כתב התביעה לכל אורכו עוסק בהתחייבות הנתבעת לבניית יחידת נופש ואין בו אף טענה להתחייבות לבניית פרוייקט חדש, מלון רב קומות וכו'. טוענת הנתבעת כי הנטען בתצהיר בני הזוג בלונד שאוב מתיקים אחרים שהוגשו כנגד הנתבעת וטענות בני הזוג בלונד בקשר להתחייבויות שונות אין להן כל זכר בהסכם בין הצדדים. טענותיהם אלה נטלו התובעים מהליך מקביל המנוהל אף הוא בפני בית המשט ושהדיון אוחד עם התביעה של בני הזוג ברטקובסקי. נטען כי נטלו מתיק ברטוקובסקי איורים שונים בהם נעשה שימוש כוזב על מנת להוכיח מצגים חוץ חוזיים שלא התקיימו ועדים שזומנו מטעם הזוג בלונד לא מוכרים להם כלל למרות שזומנו מטעמם. 5. מר יצחק ברטקובסקי בתצהירו מיום 2.4.02 מציין את פגישתו עם הנתבע 4 כנציג כל הנתבעים במלון קלאב הוטל. לדבריו "הוא הביא לכך שאני קשרתי הסכם עם הנתבעים" (סעיף 3 לתצהיר). בתצהירו מתאר ברטקובסקי כי הנתבע 4 הציג את כל יחסי השליטה בין הנתבעים 1 - 3 בינם לבין עצמם וכי הנתבעים רכשו מלון דירות הידוע בשם "קלאב אין" הכולל מבנה מרכזי וביתנים בני שתי קומות שנבנה בשנות השמונים וכי באותו מקום הנתבעים חפצים להקים מלון חדש וחדיש "קלאב אין 2000", שיהיה בנוי כמלון מפואר ובו מתקני נופש, בריכות, דשאים, מתקני משחקים כדוגמת מלון "קלאב הוטל אילת". הוצגה מצגת שכללה צילום/אלסטרציה של דגם קלאב אין 2000 המראה מלון רב קומות לפי הקונספציה של מלון קלאב הוטל אילת, אלא שלדברי המציגים יהיה קטן ואינטימי ומיועד להפתח ב- 31.12.99. על בסיס המצגת וההסברים השתכנעו בני הזוג ברטקובסקי לרכוש יחידה באותו אתר וכי הבינו שהם רוכשים יחידה לשימושם שהיא כשלעצמה מסודרת ומאובזרת כמתואר בהסכם שנחתם בין הצדדים ושולמה התמורה עד סוף אוגוסט 2000 בסך 40,140 ₪. מר ברטקובסקי מפרט כיצד ביקר באתר במשך הזמן ולא ראה כל בניה המתבצעת וכאשר תמה על כך, הוצעה להם יחידה חילופית במקום בקלאב אין 2000 ביחידת נופש ישנה באתר המלון קלאב אין והצעה זו נדחתה על ידי ברטקובסקי והם עמדו על ביטול ההסכם והשבת כספם. (ראה מכתב התובעים מיום 24.7.00). ברטקובסקי קיבלו מכתב ביום 15.5.01 המודיע כי הושלמה בניית יחידת הנופש המיועדת לברטקובסקי. בעקבות המכתב מציין מר ברטקובסקי כי בדק ונוכח שלא החלו כלל בבניית המלון החדש, אלא שיפצו בצורה מכוערת מבנה ישן ששימש למגורי צוות העובדים, שהוסב ליחידת נופש. יחידה זו אינה תואמת את תיאור הממכר שהוסכם עליו. בעקבות ברורים שערך בעירית אילת הודיע מר ברטקובסקי לנתבעים שאין הוא רואה ביחידות שנבנו משום מילוי ההסכם. בכתב התשובה של ה"ה ברטובסקי, טוענים הם שוב כי מצג הדברים והממכר, שזכות הנופש היתה להיות באתר מפואר הצעת הפשרה שהציעה הנתבעת לא היתה מקובלת עליהם, ואם הוצעה הצעה שכזו, הרי שבכך יש הודאת הנתבעת כי הפרה התחייבותה כלפי התובעים. המצהיר מציין כי היחידה כללה שני מכשירי טלביזיה במקום אחד, פינת אוכל, פינת איפור ושני ארונות במקום אחד, מרפסת גן פתוחה וריהוט שלא נכלל בהסכם וכן מאוורר. מר בידה מציין כי עד להשלמת בניית הסטודיו נצלו התובעים בשנים 98 עד 2001 זכות נופש ביחידה חילופית טובה וגדולה יותר מיחידת הסטודיו. לדברי המצהיר הנתבעת מעולם לא התחייבה כלפי התובעים להקים מלון חדש, או מפואר או מתקנים שונים בשטח המלון . התובעים חתמו על ההסכם לאחר שקראו אותו על נספחיו וקבלו עותק ואחר כך נחתם על ידי הנתבעת. 6. בחקירתו הנגדית מציין ברטובסקי כי לטענתו הבסיסית הינה שבנו לו יחידה ישנה באתר הקיים ולא את המלון החדש שבו מתקני נופש. הוא קרא את ההסכם ואישר: "נכון שבחוזה עצמו לא כתוב לגבי פרוייקט החדש והמתקנים החדשים אבל כאשר שאלתי את ניר שמש אז הוא אמר שזה הסכם סטנדרטי ולא מכניסים לחוזה את כל התאור של מגלשות ומתקנים לילדים". בעדותו הוסיף תאורים שונים שכולם לא נזכרו בתצהיר עדותו הראשית ולשאלת ב"כ הנתבעת מדוע לא כתב זאת בתצהירו השיב: "לא חודש שזו עובדה רלבנטית חוץ מזה ששאלתי אותו במצגת עצמה". כך גם במכתבו מיום 16.3.00 לא הזכיר את שנאמר במצגת על ידי ניר שמש וכאשר נשאל מדוע לא כתב על פרסום בטלויזיה שרק בחקירתו הנגדית העלה, אמר: "...יכול להיות שבאותו זמן לא זכרתי את כל העובדות, חשבתי שמה שכתבתי די בכך כדי לשנות את ההחלטה של קלאב הוטל". כך מציין התובע כי לראשונה רק ב-28.10.01 (נספח 7 לכתב התביעה) וחודש לפני הגשת התביעה, נזכר לראשונה לגבי הבניין רב הקומות והמתקנים. התובע מציין כי אין הוא יודע מי שילם את אגרת בית המשפט בתיקו אך לא הוא. מר ברטובסקי חבר בארגון תובעים נגד קלאב הוטל ופרסם מודעה בעתון על חשבונו לאסוף עוד תובעים. עד שנת 2000 קיבל כל שנה זכות שימוש ביחידה חילופית ובעת ששהה ביחידה בחלק הצפוני של קלאב אין, ראה שמשפצים יחידות ישנות ואז הוברר לו שאלו היו פעם יחידות של עובדים שהופכים אותן ליחידות של שני חדרים. מר ברטובסקי מאשר: "אמרו לי שכל פעם אני אהיה ביחידת סטודיו אחרת באתר. כמובן שהמפרט הכללי צריך להיות דומה". (שורות 6-7 עמ' 15 לפרוטוקול מיום 8.6.03). בחתימתם על ההסכם קיבלו ה"ה ברטובסקי מפרט 2ו' וכאשר ראה את מפרט ד'.1 לתצהירו של משה בידה העיד כי הוא רואה אותו לראשונה. הוא מודה כי ניצל זכות נופש ביחידה אחרת גדולה יותר בקלאב הוטל אילת אך הוא לא אוהב את קלאב הוטל. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר משה בידה מנהל השיווק הארצי אצל הנתבעת המציין כי זכות הנופש הינה לשבוע ביחידת נופש, פעם בשנה בתאריך קבוע. מאחר ויחידות הנופש אינה זכות דרגת המלונות שבבעלות הנתבעות שונה ובהתאם לעונות השנה כך משתנים מחירי יחידות הנופש. התובעים רכשו ב- 26.7.97 יחידות נופש קטנות במלון קלאב אין אילת, קטנות לעומת היחידות הרגילות. היחידה בת חדר אחד, מטבחון וחדר אמבטיה, יחידה המכונה סטודיו שטחה 30 מ"ר לעומת שטח יחידת נופש רגילה ששטחה 57 מ"ר. בניית הסטודיו הושלמה במאי 2001. בפועם בנתה הנתבעת לתובעים יחידת נופש של שני חדרים ולא סטודיו ובו חדר אחד. המצהיר מציין כי היחידה כללה שתי מכשירי טלויזיה במקום אחד, פינת אוכל פינת איפור ושני ארונות במקום אחד, מרפסת גן פתוחה וריהוט שלא נכלל בהסכם וכן מאוורר. מר בידה מציין כי עד להשלמת בניית הסטודיו, נצלו התובעים בשנים 98' עד 2001 זכות נופש ביחידה חלופית טובה וגדולה יותר מיחידת הסטודיו. לדברי המצהיר הנתבעת מעולם לא התחייבה כלפי התובעים להקים מלון חדש, או מפואר או מתקנים שונים בשטח המלון. התובעים חתמו על ההסכם לאחר שקראו אותו על נספחיו וקבלו עותק ואח"כ נחתם על ידי הנתבעת. המצהיר מציין בתצהירו כי התובעים יצרו קשר עם עובדת לשעבר של הנתבעת, אשר ככל הנראה עוזרת לתובעים שונים, תוך שימוש במסמכים שאינם קשורים ישירות לתובעים ולזכויות שרכשו וגרסאות התובעים משתנות בהתאם לכך מעת לעת. הם אף פרסמו מודעה למעוניינים להצטרף לתביעת בגין דירות הסטודיו. המהנדס יצחק אורן, עובד הנתבעת מציין כי הועדה המקומית לתכנון ובניה אילת, אישרה הרחבה של מלון קלאב אין ב- 29.2.96 וב- 8.10.96 הוגשו בקשות להיתר בניה למספר אגפים במלון. המהנדס מציין כי הואיל והיקף רכישות יחידות הנופש בדירות הסטודיו לא היה גדול וכדי לא לעכב את בניית אותן יחידות עבור הרוכשים נתבקש היתר מצומצם והוחלט לבנות את אותן יחידות על בסיס המבנים הקיימים באגף E. לדבריו: "בפועל בנינו יחידות נופש חדשות (כולל כל האלמנטים של הבנייה, הריהוט והציוד) כל המבנה הפנימי וחלק מהחיצוני נהרס ונבנה מחדש, דבר שמבחינת עלות עלה יותר מהקמת מבנה חדש". ההיתר לכן נתקבל במרץ 2002 תוכניות הבניה צורפו לתצהירו של המהנדס יצחק אורן. מר ניר שמש ששימש מקדם מכירות של הנתבעת, מציין בהצהירו כי בשנת 1997 הונחה במסגרת הדרכתו, לשווק גם יחידות סטודיו שהינן יחידות נופש קטנות וזולות, שעתידות להבנות באתר הנופש בשיטת "טיים שרינג". הוא שנפגש עם ה"ה ברטובסקי והציע להם לרכוש יחידת נופש לפי המפרט היחידה הנספח להסכם הרכישה. בתצהירו מכחיש ניר שמש כי מסר להם שזכות הנופש תהא ב"מלון החדש" או "מלון מפואר וחדיש". או במלון כדוגמת "מלון קלאב הוטל" אלא שמדובר ביחידה חדשה מסוג סטודיו שתיבנה באתר הנופש הקיים. בתצהירו מציין ניר שמש כי לא הציג כל אילוסטרציות והאיורים שצורפו לכתב התביעה על ידי התובעים אינם מוכרים לו. 10. מר ליאור ספקטור שהיה בתחילה מקדם מכירות אצל הנתבעת ואח"כ רכז מכירות, מציין כי עבדו כ- 20 מקדמי מכירות והוא מתאר פגישה בנוכחות מנהלי החברה ואחד מבעלי המניות מר משה בובליל, בה הציג המנכ"ל יצחק וולף את תוכניות המלון וחולקו חוברות ואיורים מוקטנים של קלאב אין 2000 לפיהם היה עליהם להסביר למקדמי המכירות כיצד להציג ולשווק את יחידות הסטודיו. מר ליאור ספקטור הינו יו"ר ארגון בעלי יחידות הנופש בישראל שהינה חברה בע"מ ולא עמותה. אינו מכיר את התובעים בתיק זה. הוא מקבל מהארגון דמי יעוץ והוא וגב' חבקין הינם בעלי מניות בחברה. העד מציין כי בכנס שהתקיים ב- 26.11 הציגו יחידות של חדר אחד ולא דירות סטודיו, אז התאור של דירות סטודיו לא נכלל בכנס. העד מאשר כי בכנס הוצגו תרשימים של מבנה חדש שהולכים לבנות והוספת קומה על קומה קיימת. 11. מר טל עזרא, גם הוא מקדם מכירות חוזר כמעט מילה במילה אחר תצהירו של ליאור ספקטור ואילו ריף גיורא מתאר כי היה מציג את האיורים ותמונות של המלון עתידי, ועד שפרש ב 1998 לא הודע לו על שינוי בתוכניות הבניה לגבי היחידות שבשיווק. 12. מר אילן אריעם שהיה רכז מכירות צילם באוקטובר 96' את כנס רכזים באילת . הוא עצמו היה רכז בירושלים ולא הכיר כלל את שני זוגות התובעים ואף אחד מהכפופים לו לא מכר לתובעים יחידות נופש. הוא ידע שנמכרו יחידות סטודיו אך הוא לא מכר כאלה. לשאלת בית המשפט האם בעקבות מה שרואים בקלטת היו צריכים למכור את היחידות השיב העד "אין לי תשובה לכך". כאשר הוצגו לו תוכניות לא ידע העד לציין אם אלה יחידות סטודיו וזאת שמע רק מפי התובעים. העד אישר כי אינו זוכר את המילה סטודיו בכנס הוא לא מכר את היחידות שנראות בקלטת אלא יחידות רגילות של 3 חדרים. 13. ה"ה בנלונד חתמו על הסכם עם הנתבעת ביום 22.9.97 לרכישת יחידות נופש תמורת 31,850 ₪ כשתשלום האחרון היה ב- 30.10.97 והיחידה היתה אמור להיות משולמת ביום 31.12.99. בפברואר 2000 הוצע להם ע"י מנהלת מחלקת לקוחות בנתבעת לקבל זכויות ביחידת נפש בת 3 חדרים תמורת תוספת של 2,000 ₪. בתחילה דחתה זאת הגב' בלונד ואח"כ דרשה לקבל ההצעה בכתב, אך לא נענתה. אז התעורר חשדם של ה"ה בלונד. משבדקו ומצאו שבמרץ 2000 כלל לא החלה הבניה והודיעו על ביטול ההסכם ביום 7.5.00. עודד בלומנפלד שהינו גם בעל מניות בארגון שימש גם הוא כרכז מכירות בפרוייקט, לא הכיר את התובעים בתיק דנא. הוא עצמו הגיש תביעה נגד הנתבעת וזו הגישה נגדו תביעה נגדית. העד עבד אצל הנתבעת מ- 94' עד 4/97. בעדותו הודה כי עזב את החברה ולא השתתף בתדריך עליו העידו העדים האחרים והצוות שלו לא מכר אפילו יחידת סטודיו אחת. הארגון מסייע בהגשת תביעות נגד קלאב הוטל חוץ משרותים נוספים שהם נותנים. 14. הגב' בטי רוזנברג לא טיפלה בה"ה ברטובסקי בשלב המכירה ואינה זוכרת מכירה זו. גם היא הגיש תביעה נגד הנתבעות. לדבריה, בכנס באילת "דובר על מכירת יחידות סטודיו" וכאש הוצג בפניה כי בקלטת הוידאו לא נזכרת המילה סטודיו השיבה שאולי כינו אותן "יחידות קטנות". ההדרכה לגבי מכירת דירות הסטודיו היתה מספר חודשיים מאוחר יותר וההדרכה נעשתה בידי יוסי מנרב. בהדרכה לא חילקו חומר בכתב לגבי דירות הסטודיו אלא רק עם החוזה וחומר זה צורף לחוזה עם ברטובסקי. מר גיורא רייף שעבד כמקדם מכירת אצל הנתבעת הגיש תצהיר עדות ראשית במספר תיקם ביניהם של תובעים בלונד, זהר, אבוטבול. הוא עצמו תבע את הנתבעת וגם הוא חבר בארגון ויש לו שתי יחידות נופש. הוא עצמו לא מכר יחידות למי מהתובעים בתביעה דנא ולא היה באילת ולא קיבל הדרכה לגבי אילת אלא קיבל מצגת בשחור לבן 1.א. (את השרטוט של הסטודיו צרף ללקוח). 15. התובעת יוליה בלונד העידה כי הנתבעת איחרה בבניית יחידת הנופש שלה. לדבריה לא קיבלה סטודיו שבנו אלא יחידה בבניין ישן אחר שיפוצים וזה היה באוקטובר 2001. בשנים 98' ו- 99' ניצלה את שבוע הנופש ביחידה גדולה ובשנת 2000 לא השתמשה ביחידת נופש כלשהי למרות שיכולה היתה לעשות כן, שכן כבר היה ביטול במכתב עורך דינה. בשנת 2001 ניצלה יחידת נופש. העדה מאשרת כי בנספח א.1. כתוב אודות יחידה באתר הבנוי ולא באתר שייבנה ואין בהסכם זכר שהאתר החדש יוקם בסמוך לאתר הקיים. לדבריה הבטיחו לה בעל פה יתר ממה שכתב בהסכם. לדבריה: "אני חושבת שהבטיחו לי בניה חדשה וזה לפי המסמך. השטח החדש לא היה בשום מסמך אלא בעל פה.". (עמ' 9 שורות 3-4 לפרוטוקול מיום 28.3.04. לדבריה מה שראתה במצגת חשבה שתקבל ולא מה שכתוב בהסכם. את המצגת עצמה ראתה ב- 22.9.97 בקפה סטימצקי באשדוד המפרט לדירת הסטודיו צורף להסכם והיא בקרה ביחידה. לשאלת ביהמ"ש השיבה התובעת: "כשאני נשאלת אם אני מקבלת רק שבוע אחד בשנה ומקבלת מפרט עשיר יותר, מה רע בכך - אני אומרת - יחידה זו לא נוחה לי מכמה סיבות - זה כמו סימני עוני. אין ביחידה שאני קיבלתי יותר פריטים ממה שהובטח לי בהסכם. נכון שריהוט גן לא הובטח לי ונתנו ביחידה שקיבלתי". (סיפא עמ' 15 לפרוטוקול מיום 28.3.04). לסיכום עדותה אומרת העדה כי אם התה מקבלת יחידה חדשה ולא משופצת לא היו לה טענות לגבי הריהוט. 16. דיון טענת התובעים בשני התיקים היא כי הנתבעת או הנתבעים הציגו בפניהם מצגים חוץ חוזיים, בעל פה בהם התחייבו כלפי התובעים לבנות מלון חדש, אשר יקרא "קלאב אין 2000" ואשר יבנה כמלון מפואר ובו מתקני נופש ובידור, בריכות שחיה מודרניות ועוד מתקני נופש. לטענת התובעים, משלא נבנו כאלה, הפרו הנתבעים את התחייבויותיהם כלפי התובעים ולכן קמה להם זכות לבטל את ההסכם בין הצדדים. בהסכם בכתב שנחתם בין הצדדים מפורטות התחייבויות הצדדים ובסעיף 8 להסכם נקבע כי התובעים רכשו זכות נופש באחת מיחידות הנופש מסוג מסויים ("סטודיו") על פי מפרט שצורף להסכם שהעתקו סומן א'2 כנספח לתצהירו של מר בידה. זכות הנופש הוגדרה בהסכם כ"זכות שימוש באחת מיחידות הנופש שבאתר הנופש (כמוגדר בסעיף 5 להלן) כפי שיקבע ע"י החברה מפעם לפעם". זכות הנופש שנרכשה הינה למשך שבוע אחד במועד קבוע מראש. יש לציין כי זכות הנופש ביחידת סטודיו הינה זכות ביחידה קטנה יותר מהיחידות הרגילות ולכן מכירה זול ממחיר יחידות אחרות. בתיק שבפני נתגלתה תופעה של עדים מטעם חברי ארגון שמתארגנים להעיד בכל התיקים את אותה עדות למרות שאין להם קשר ספציפי לתובעים בתיק והם בעלי מניות בתאגיד ומשום כך זכאים לטובת הנאה ממנו. מקובלת עלי עמדתה של סג"נ השופטת ד. בלטמן - קדראי בת.א. (אילת) 2350/01 שולמית ואברהם חרפי נ. קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א.ק.ה) בע"מ ופסק דינה עוסק באותו עניין ובאותה יחידת נופש נשוא התיק שבפני. עותק פסק הדין בת.א. 2350/01 מצורף לפסק דיני ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו. לאור האמור אף על פי שהעדויות של התובעים נסתרו והם "שאלו" עובדות וטיעונים של חברי הארגון שהוקם על מנת להגן על רוכשי יחידות נופש, המסקנה העולה היא כי הנתבעים לא הציגו מצגי שווא כלפי התובעים ובכך לא הפרו את ההסכם. ה"ה יצחק וחנה ברטקובסקי קיבלו את יחידתם באיחור אך הם נצלו זכות נופש בדירה חליפית ובכך מחלו על ההפרה בדבר מועד המסירה ואילו ה"ה בלונד יוליה וויקטוריה לא מחלו על הפרה זו ואף כי ניצלו זכות נופש חלופית קודם השלמת הבניה שלחו הודעת ביטול משנתבררה ההפרה. לאור האמור התביעה בת.א. 71376/00 מתקבלת והתביעה בת.א. 18502/01 נדחית ה"ה יצחק וחנה ברטוקובסקי ישאו בהוצאות הנתבעים בסך 15,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעת 1 תשיב לתובעים ה"ה בלונד באמצעות ב"כ בת.א. 71376/00 את כל הסכומים ששילמו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ששילמו לנתבעת ועד התשלום המלא בפועל וכן את אגרת בית המשפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אין מקום לפסוק מעבר להשבה האמורה לעיל. חוזהנופשביטול חוזהביטול עסקה (יחידות נופש)