טעות בהזמנת כרטיסי טיסה - פיצויים

פסק דין מבוא 1. 1. ביום 21.2.06 רכשה התובעת 1 (להלן: "התובעת"), מהנתבעת 1 (להלן: "הדקה התשעים"), שלושה כרטיסי טיסה הלוך ושוב מישראל לניו-יורק עבורה ועבור בעלה ובתה (להלן: "התובעים 2,3" או- "התובעים", לפי העניין). מסלול הטיסה הורכב מטיסות לנמל היעד וחזרה לנמל המוצא, דרך מדריד. 2. 2. על פי כתבי הטענות ובפרט ת/3- לוח הטיסות שנרכשו היו מסוג של "טיסה סדירה- לספרד מדריד" ועל פי לוח הזמנים כדלקמן (להלן- ציטוט חלקי של קטעים רלבנטיים מתוך טבלת הטיסות שבת/3): " 3. 3. הנה כי כן, על פי ת/3- המוביל האווירי בכל הטיסות שנרכשו עבור התובעים, הייתה הנתבעת 2 (להלן: "איבריה"); ותחום הטיסות כלל שתי טיסות מסוג של "קישור" (connection בלעז), כאשר כל הטיסות היו מסוג של טיסות סדירות, ולא טיסות שכר. 4. 4. בפועל - קטע הטיסה האחרון המופיע בת/3, ממדריד חזרה לנתב"ג, תוכנן להיות מופעל על ידי חברת התעופה "אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ" (להלן: "אל על") ולא על ידי איבריה. בכתב ההגנה של איבריה הוסבר כי מדובר היה בטיסת code share המבוצעת על בסיס הסכם משותף של הקצאת מקומות טיסה בין חברות טיסה, ובמקרה זה - בין חברת אל על לבין חברת איבריה. 5. 5. התובעת העידה כי פרט זה בדבר שינוי בזהות המוביל, נודע לה לראשונה רק כשהגיעה לשדה התעופה ברגס במדריד לצורך טיסת החזרה לישראל, והוברר לה כי לא תוכל לעלות על הטיסה ובלשונה (סעיף 1 (ד) לכתב התביעה) "הטיסה מארצות הברית לספרד - יצאה כמתוכנן" ורק "כשהגענו לשדה התעופה במדריד הסתבר כי לחברת איבריה אין טיסה היוצאת לשדה התעופה בן גוריון בישראל בשעה הנקובה, אלא הנוסעים של איבריה המצטרפים לטיסת "אל על" שיוצאת בשעה הנ"ל". עדות התובעת לעניין זה- לא רק שלא נסתרה, כי אם אף נתמכת בעדות נציגת "הדקה התשעים" (עמ' 4 ש' 2-9), שאישרה כי: עובד "הדקה התשעים" שביצע לתובעים את ההזמנה ידע, בעת הביצוע שהמוביל לא יהיה איבריה", ואף הוסיפה מיוזמתה כי: "יתרה מזו- הוא גם חייב להודיע את זה ללקוח... אני לא יודעת מידיעה אישית... אבל אני מבינה ממה ששמעתי פה, שהוא כנראה לא אמר לה". יצויין כי הזמנת הטיסות לתובעים נעשתה בשני שלבים, תחילה- לתובעת 1 ולתובעת 3, ביום 29.1.06, ובהמשך - באותה מתכונת של הרכב טיסות, גם עבור התובע 2, ביום 30.1.06. 6. 6. אין חולק כי טיסת איבריה 6252 מניו יורק למדריד, מיום 21.2.06, נחתה בשדה התעופה שבמדריד בשעה 10:38 במקום שעת הנחיתה המיועדת על פי ת/3, שהייתה לשעה 10:25, קרי- איחור של 13 דקות (ולא 18 דקות, כפי שטענו הצדדים, אם כי יצויין כי לטעמי- 18 דקות ו- 13 דקות היינו- הך הן). 7. 7. וכן, אין חולק כי "אל על" לא אפשרה לתובעים, כמו גם לנוסעים נוספים שהגיעו עמם בטיסת איבריה מניו יורק, לעלות על טיסת הקישור לנתב"ג, וכי מחקה אותם מרשימת הנוסעים הממוחשבת, לאחר שלא הגיעו לשער היציאה (ה"gate") במועד שבו נסגר. עובדה זו עולה הן מן העדויות והן מ- נ/4 (ג), לפיו- בטיסת "אל-על" ממדריד לניו יורק (הנדונה), שעת ההמראה המיועדת הייתה 11:45, שעת העליה למטוס המיועדת (BDT boarding time) הייתה 10:45, השער נסגר בשעה 10:56 (CL-closing time), וכי 16 נוסעים שהיו רשומים על הטיסה, נמחקו על ידי אל על מרשימת הנוסעים, ובהם 9 נוסעים שהגיעו מניו יורק באותה טיסה של התובעים (טיסת איבריה 6252). כתוצאה מכך שנחתו במדריד בשעה 10:38, קרי- 13 דקות לפני סגירת שער הטיסה של טיסת אל על לנתב"ג, לא הספיקו התובעים להגיע לשער. זאת- למרות שהיו בידם כרטיסי העלייה למטוס ולמרות שהיו ללא מטען, כך שלא היה עליהם לעבור בדלפקי "אל-על". 8. 8. כתוצאה מכך, נאלצו התובעים להמתין בשדה התעופה במדריד לטיסה הבאה של איבריה ממדריד לנתב"ג, טיסה ארוכה מזו שרכשו מהדקה התשעים, ואשר בוצעה על ידי איבריה. טיסה חדשה זו יצאה רק כעבור כ- 14 שעות, כך שהתובעים הגיעו לנתב"ג רק ביום 26.4.06 בשעה 06:30, במקום ביום 25.4.06 בשעה 17:30. 9. 9. אין חולק כי הדקה התשעים העבירה את תמורת שירותי הטיסה, שרכשו התובעים באמצעותה, למוביל הרשום בכרטיס- איבריה. טענות התובעים 10. 10. התובעים טוענים כי במידה ובעת ביצוע העסקה הייתה חברת הנסיעות, "הדקה התשעים", מעדכנת אותם כי הם "עלולים לחכות בשדה התעופה לטיסת המשך 12 שעות - לא היינו מבצעים את העסקה דרך אף אחד מהגורמים הנ"ל". 11. 11. התובעת הלינה על כך שבזמן ההמתנה הממושכת, בת כ- 14 שעות בשדה התעופה במדריד לא זכו התובעים לאוכל ושתייה והיא נאלצה לרכוש שתייה מכספה (עמ' 2 ש' 25-27). התובעים עותרים לפיצוי בסך 17,122 ש"ח הכולל את החזר עלות כרטיסי הטיסה בסך של 14,032, הפסד יום עבודה עבור התובעים 1 ו- 2 בסך 2,590 וכן הוצאות משפט אותן הם אומדים בסך של 500 ש"ח. טענות הנתבעת 1- "הדקה התשעים": 12. 12. "הדקה התשעים" טוענת, בקליפת אגוז, כי הינה חברה פרטית המשמשת סוכנות נסיעות, שבאמצעותה רוכשים לקוחות שירותי תיירות המסופקים על ידי אחרים, וכי כל שהיא עושה הוא לספק נתונים אודות שירותים אלה, כפי שנמסרים לה על ידי הספקים, ולהזמין את שירותי הספק עבור הלקוחות. מוסיפה "הדקה התשעים" וטוענת כי טיב השירותים המוצעים על ידי הספק, כמו גם אופן ביצועם של שירותים אלה, לעולם אינו באחריותה אלא באחריותו הבלעדית של הספק המעורב (סעיפים 5,6 לכתב ההגנה). "הדקה התשעים" אף מגדירה עצמה כ"מתווכת" (סעיף 19 לכתב ההגנה וכן סיכומיה בסוף הדיון). עוד טוענת "הדקה התשעים" (סעיף 7 לכתב ההגנה) כי "כל השתלשלות האירועים, שאירעו בשדה התעופה במדריד, במועד החזור, לרבות אי העלאת התובעת והנוסעים עמה לטיסה חזור ממדריד, בשעה ובמועד, שנקבעו על ידי חברת התעופה איבריה והיו מצויינים על גבי כרטיסי הטיסה... אינם בשליטתה, באחריותה ו/או בהשפעתה... אלא בשליטה ו/או באחריות של חברת התעופה בלבד... איבריה". 13. 13. כן טוענת ה"דקה התשעים" (סעיף 8 לכתב הגנתה) כי "הפרש הזמן שתוכנן בין הנחיתה במדריד לבין טיסת ההמשך ממדריד לישראל, היה שעה ו- 25 דקות, קרי: הפרש הזמן שתוכנן בין הנחיתה במדריד לבין טיסת ההמשך ממדריד לישראל, היה שעה ו- 25 דקות, קרי: 10 דקות יותר מהמינימום הנדרש בין טיסה לטיסה, שעמד על שעה ו- 15 דקות, כפי שנקבע, במקרה דנן, על ידי חברת התעופה איבריה". "הדקה התשעים" מוסיפה כי האיחור בנחיתת הטיסה של איבריה הינו באחריותה, וכי לדקה התשעים, כסוכנות נסיעות, אין כל שליטה ו/או השפעה ו/או אחריות על כך. 14. 14. הדקה התשעים מפנה ל"אמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית", שנחתמה בוורשה בשנת 1929 (להלן: "אמנת וורשה") ולתיקון לה בפרוטוקול שנחתם בשנת 1955 בהאג (להלן: "פרוטוקול האג") אשר לפיהם נקבעו כללים לתעופה בינלאומית המחייבים את חברות התעופה המאוגדות בארגון התעופה הבינלאומי (י.א.ט.א). לשיטתה- מכח אמנה זו- הרי שהאחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית הינו של המוביל, והיא מפנה בהקשר זה לסעיף 19 לאמנת וורשה וכן לסעיף 20 הקובע כי מוביל יופטר מאחריות "אם יוכח שהוא, משמשיו וסוכניו, נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא הייתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם". לפיכך, סבורה היא שהתנהלותה הייתה כזו שאין להטיל עליה כל אחריות גם מכח אמנת וורשה. 15. 15. הדקה התשעים מציינת בכתב הגנתה (סעיף 13) כי הביאה לידיעת התובעת, עוד טרם סגירת העסקה בין הצדדים, כל מידע רלבנטי שקיבלה מאת הספק, כמו גם את נהליה ותנאיה ומפנה לנספחים ב/1-ב/2 אשר הינם 2 עמודים של טופס ההזמנה והם סומנו כ- נ/1 (ב/1 הינו למעשה ת/3). הדקה התשעים מפנה לכך שבעמ' 1 ל- נ/1 נכתב, לגבי הטיסות, כי "האחריות לעיכובים, שינויים ולביטולים על פי כל דין הינה על המוביל האווירי ו/או הספק בלבד. תשומת הלב מופנית לפרטי הטיסה שעודכנו בכרטיס הטיסה ולתנאים הכלליים בגב הכרטיס והם המחייבים את הספק". עוד מפנה היא לכך שבאותו טופס פרטי ההזמנה ותנאיה, נכתב כי "השירותים שנמסרו ללקוח מבוצעים על אחריותם של ספקי השירותים למיניהם". 16. 16. מוסיפה הדקה התשעים ומציינת כי אף סכום התביעה מופרז ומופרך (סעיפים 33-32 לכתב ההגנה). 17. 17. הדקה התשעים הגישה הודעת צד שלישי כנגד "איבריה". תמצית טענות הנתבעת 2- "איבריה" 18. 18. בכתב ההגנה בתביעה העיקרית ובכתב ההגנה להודעת צד שלישי, מפנה גם איבריה, לאמנת ורשה ולפרוטוקול האג הנזכרים לעיל. לטענתה- מכח סעיף 10 לאמנה הנ"ל חל על המקרה עקרון יחוד העילה, כך שלא קמה לתובעים עילת תביעה כנגדה, אלא על פיה. 19. 19. איבריה טוענת כי טיסת ה- code sharing מופיעה בקוד מיוחד על מפעילי כל סוכנויות הנסיעות ומידע על סוג הטיסה והמוביל האווירי שמבצעה בפועל, מועבר לכל סוכני הנסיעות אשר מיידעים את הנוסעים בדבר סוג הטיסה (סעיף 7 לכתב ההגנה של איבריה). נציגת הדקה התשעים אישרה ש"הסוכן יודע שמדובר בטיסה של "איבריה" קוד שרינג עם "אל-על" (עמ' 3, שורה 27). 20. 20. איבריה מפנה לכך שהיא לא ערכה עבור התובעת את מסלול הטיסה ואף לא בחרה עבורה את הפרשי הזמן בין טיסה אחת לשנייה. איבריה גורסת כי "החובה בדבר מתן הודעה על תנאי כרטיס הטיסה, זהות המוביל האווירי... מוטלת על כתפי סוכנות הנסיעות" ומפנה לתקנות תיירות (גילוי נאות), התשס"ג 2003, על פיהן "חלה על חברת הדקה ה- 90 חובה בדין ליתן לתובעת בעת רכישת כרטיסי הטיסה את כל המידע הרלבנטי המתייחס לטיסה הנרכשת, לרבות נטילת מרווח זמן סביר", (סעיפים 10-11 לכתב ההגנה; הדגשה במקור). 21. 21. איבריה טוענת (סעיף 13 לכתב הגנתה) כי איחור של 18 דקות (צ"ל כאמור 13 דקות,- ר.ש) בטיסה טרנס אטלנטית הינו סביר ומקובל ונחשב כהגעה בזמן, ומציינת כי איחור זה הותיר את התובעים מתחת לזמן המינימום המותר בין טיסה לטיסה שהינו שעה ו- 15 דקות. ראה בהקשר זה, גם את עדות הגב' סגס (בעמ' 5 ש' 24-26 לפרוטוקול), המפנה לנ/4 (ב) שצורף לכתב ההגנה. מסמך זה הינו לוח זמני מינימום לטיסות קישור בש"ת במדריד ועולה ממנו שכאשר מדובר בטיסות בינלאומיות הנוחתות ויוצאות באותו טרמינל (S4 במקרה זה), זמן הקישור המינימאלי שיש להבטיח עבורן הינו שעה ו- 15 דקות. נציגת איבריה הסבירה בעדותה כי "זמן מינימום מותר" כאמור, נקבע על ידי רשות שדות התעופה של הנמל בו מתבצעות טיסות ההמשך, וכי הוא אחיד לגבי כל חברות התעופה הנוחתות וממריאות באותו שדה (עמ' 6, ש' 2-3). ראיתי להדגיש כי העדות בעניין זה לא נסתרה ונציגת הדקה התשעים, שתחילה התכחשה לטענה זו של איבריה, בנימוק כי מניסיונה אין זה כך, אם כי אין בידה את האסמכתא לכך, הודתה בהמשך כי "נכון שמינימום זמן הוא זהה לכל חברות התעופה בשדה מסוים ואין כל הבדל ביניהם" (עמ' 4 ש' 30). 22. 22. עוד טוענת איבריה כי חרף העובדה ש"אל-על" היא זו שלא העלתה את התובעת לטיסה- עקב התייצבותה המאוחרת לשער ולאחר שהטיסה "נסגרה", היא עצמה "עשתה כל שעלה בידה על מנת לסייע לתובעת, והיא העניקה לה את הטיסה הראשונה הבאה לישראל" וכי "בכך נהגה הנתבעת כפי שהיה נוהג כל מוביל אווירי אחר בנסיבות העניין" (סעיף 26 לכתב ההגנה). דיון 23. 23. בחנתי את טענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי לא במלואה. את עיקר האחריות לנזקי התובעים ראיתי להטיל על כתפי הנתבעת 1- הדקה התשעים ויחד עם זאת, מצאתי כי אין לפטור את איבריה מכל אחריות לפיצוי, כפי שאפרט להלן. 24. 24. אכן על תובלה אווירית חלים הכללים הנקוטים באמנת וורשה הנזכרת לעיל. סעיף 10 לאמנה אכן אינו מאפשר לפצות נוסע בראש נזק שאינו על פיה (ייחוד העילה); על פי סעיף 19 לאמנה- המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים כבודה או טובין, אך סעיף 20 (ב) לאמנה, מורה כי אין המוביל האווירי משמשיו וסוכניו, אחראים לנזקי נוסעים, אם המוביל נקט בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק, או שלא הייתה בידיו כל אפשרות לנקוט בהם. ביסוד האמנה עומדות שתי תכליות: האחת: הגנה על המוביל האווירי, תוך העברת הנטל להוכחת העדר התרשלות על שכמו, והשנייה: האחדת הכללים בנושא התובלה האווירית כאשר האיזון נמצא בקביעת הגבלה מבחינת סכום הפיצוי, כמפורט בסעיף 22 לאמנה וכן בקביעת תקופת התיישנות מקוצרת בת שנתיים (סעיף 15 לאמנה). 25. 25. ואולם- אני סבורה כי הדקה התשעים ניסתה להסיט את הדיון לסוגיות שאינן רלבנטיות למקרה שבפני, וכי טענותיה אינן יכולות לעמוד לה בנסיבותיו של מקרה זה. שכן, לטעמי, התנהלותה של הדקה התשעים הייתה החוליה הראשונה והעיקרית שהביאה להשתלשלות העניינים שבסופם- "אל על" לא אפשרה לתובעים לעלות לטיסת ההמשך. 26. 26. בעיני- העיקר בתיק זה הינו טענת התובעת כי "אני אף פעם לא טסתי בקונקשן... ולא ידעתי שכשאומרים לי שתהיה לי טיסת המשך באותה חברה, ולא חברה אחרת וגם לא ניסיתי להוזיל עלויות, זה אומר שאם החברה תאחר לטיסת ההמשך, אני עשויה להיתקע 14 שעות בשדה תעופה... מפנה לפרטי ההזמנה, שם כתוב "איבריה" לאורך כל הדרך" (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 16-20). (הדגשה שלי, ר.ש.) ובכתב התביעה הדגישה, כאמור: "במידה ובעת ביצוע העסקה היו מעדכנים אותנו כי אנו עלולים לחכות בשדה התעופה לטיסת המשך 12 שעות- לא היינו מבצעים את העסקה דרך אף אחד מהגורמים הנ"ל"(סעיף 4 (ב) לכתב התביעה, - הדגשה במקור). 27. 27. אני מאמינה לתובעת כי לא ניסתה להוזיל עלויות וכי לו היה מובא לידיעתה, שפרק הזמן שנבחר בין הטיסה הטרנס אטלנטית מניו יורק למדריד וטיסת ההמשך לנתב"ג הינו "כשר" אך צפוף, וכי במקרה של איחור מזערי (במקרה ספציפי זה) היא עלולה להחמיץ את טיסת ההמשך ולהמתין בשדה התעופה שעות כה רבות עד למציאת פתרון, היא הייתה בוחרת בנתיב אחר. מסקנה זו מתחדדת נוכח עדותה של נציגת איבריה ומסמך נ/3 שהציגה, לפיהם- בשנת 2006, הפעילה איבריה קו אווירי מניו יורק לנתב"ג דרך מדריד, שבו הטיסה מניו יורק נוחתת במדריד בשעה 07:10, כך שנוצר פער זמנים של 4 שעות ו- 35 דקות בין הקו הראשון ובין מועד ההמראה של טיסת ההמשך של "אל-על" שיצאה ממדריד, כאמור, בשעה 11:45. נתון זה בדבר לוח זמני הטיסות של איבריה לשנת 2006- נ/3 לא נסתר על ידי הדקה התשעים, וברי שבחירה בטיסה האלטרנטיבית מניו יורק הייתה מותירה בידי התובעים מרווח בטחון המקדם פני איחור צפוי וסביר (מהסוג שאינו חריג, כפי שאירע כאן) בין שתי הטיסות. 28. 28. מחובת הסוכן- הדקה התשעים, היה להציע אפשרות זו לתובעים, ולהעמיד את הנושא לשיקול דעתם ולהחלטתם. יתרה מכך, נציגת הדקה התשעים העידה כי לא הייתה כל מניעה "'לתפור' לה מסלול של הבאה מניו יורק דרך אירופה בהנחה והיה מקום ובמחיר שהלקוחה ביקשה" (עמ' 4 ש' 33-34), אך לא הוכח שנעשה ניסיון למציאת דרך אלטרנטיבית. סוכן הדקה התשעים שביצע את ההזמנה- מר רייכמן לא זומן לעדות, למרות שניתן היה לאתרו לצורך עדות ובמקומו התייצבה האחראית בדקה התשעים לנושא טיסות, הגב' רביב (עמ' 3 ש' 33-28). על פי ההלכה הפסוקה, פועלת עובדה זו לרעת הדקה התשעים שנמנעה מזימונו של העד. 29. 29. לו הביאה הדקה התשעים את הדברים לידיעת התובעת, הייתה האחריות להשתלשלות העניינים עוברת אל כתפי התובעים, אך היא לא עשתה כן. נציגת הדקה התשעים אף אישרה (עמ' 3, ש' 23-27), כי הסוכן שביצע את ההזמנה לא ציין בפרטי ההזמנה שטיסת ההמשך היא ב"אל על" ולא ב"איבריה", אם כי לטענתה- לא היה צורך בכך (בלשונה- "זה לא מתבקש"). היא אף חזרה ואישרה כי הסוכן, מר רייכמן, ידע שהמוביל לא יהיה "איבריה", והוסיפה מיוזמתה: "יתרה מזו- הוא גם חייב להודיע את זה ללקוח", אם כי: "אני לא יודעת מידיעה אישית אם הוא אמר לה את העובדות האלה שהמוביל יהיה אחר אבל אני מבינה ממה ששמעתי פה, שהוא כנראה לא אמר לה". (עמ' 4, ש' 2-9). איני יכולה להסכים עם גישת הדקה התשעים בהקשר זה. 30. 30. חובתה של הדקה התשעים, כסוכן, מעוגנת בחקיקה ראשית ותקנות שהותקנו מכוחה. הגדרתה של "סוכנות נסיעות" קבועה בחוק שירותי תיירות, התשל"ו- 1976, כדלקמן: "שירותי סוכנות נסיעות"- כל אחד מאלה: א. א. ... ב. ב. הזמנה או מכירה של כרטיסי נסיעה או שוברי נסיעה על מחוץ לישראל, למעט הזמנה או מכירה כאמור, אף אם היא כוללת הזמנת שירותי לינה בבתי מלון, המבוצעת ישירות בחברת תעופה; ג. ג. ... ד. ד. מתן ייעוץ מקצועי בכל עניין כאמור בפסקאות (1) עד (4); (סעיף 1 לחוק)". בסעיף 12 ג' לחוק נקבעה העיקרון של החובה לגילוי נאות, וגם נקבעה עבירה פלילית בסעיף 13 (ה) (2) לחוק על אי גילוי מידע מהותי. המידע המהותי נקבע בתקנה 4 לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג - 2003, המפנה לתקנה 3, המפרטת את פרטי המידע שחובה על סוכנת נסיעות לגלותם ובין היתר: "המידע שבידי סוכנות נסיעות שקרוב לוודאי להניח שלו ידע אותו הלקוח היה נמנע מרכישת חבילת התיור" תקנות 3 (ג) וכן, "אמצעי תחבורה בישראל ובחוץ לארץ, לרבות... זהות המוביל או המארגן בטיסות" כתקנה 3 (1) (ג). 31. 31. אני בדיעה כי איחור בן 13 דקות הינו סביר ביותר, בפרט, אך לא רק, כשמדובר בטיסה טרנסאטלנטית והדבר חייב היה להיות ידוע היטב לנתבעת 1 שהינה גורם המציג עצמו כבעל מקצוע בתחום התיירות והתעופה. ואכן- הגב' רביב אישרה כי "זה נכון שבטיסות בכלל ובטיסות בין עירוניות גם כן, עלולים להיות איחורים של המוביל" וכן כי "במישור העקרוני זה נכון שבטיסת קונקשן איחור בטיסה הראשונית, עלול לגרום להחמצת טיסת ההמשך" (עמ' 4, ש' 10-11). היא אמנם הוסיפה וטענה, באותה נשימה כי "ברגע שאני רוכשת כרטיס טיסה עבור הלקוח שלי, אני מהווה גורם מתווך בלבד" (ש' 12) ברם- היא מתעלמת מכך שבידיעתה הבלעדית מצויים פרטי הרכישה, המסלול שנבחר וכל הקשור בו, הסיכונים הסבירים, הצפויים והידועים הרובצים לפתחו של הלקוח, המתקשר עם הסוכן ולא מול המוביל ולפיכך- מחובתה להביאם לידיעתו במעמד ההתקשרות. 32. 32. מהראיות שבפני עולה שהנתבעת 1 היא זו שיצרה את חבילת הטיסות עבור התובעת ובני משפחתה. על הנתבעת היה להציע לתובעת את שירותי הטיסה שיבטיחו שהתובעת תגיע למחוז חפצה במסלול, תקציב ותוך פרק זמן סבירים. את "תפירת החליפה" עליה לעשות במיומנות ראויה ותוך שהיא ערה לכל השיקולים העשויים להיות חשובים לנוסע הסביר ולהביאם בפניו. גם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבעת 1 כי תפקידה הינו של מתווכת בין התובעים לבין ספקית השירות- המוביל האווירי, וכי ככזו- התחייבויותיה כלפיהם הן בתחום התיווך בלבד,- הרי שעל הנתבעת 1, כמתווך, לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת, ולמסור ללקוחותיה כל מידע מהותי הנוגע לעסקה. תפקידה של הנתבעת 1 רחב מזה של מתווך. הנתבעת 1 היא זו שממליצה ומסייעת לנוסע לבחור במסלול הטיסה ואת זהות המוביל המתאים לצרכיהם ולאמצעיהם. לשם כך פונים אליה, משלמים לה, ומעמד זה מטיל על סוכנות הנסיעות אחריות חוזית ונזיקית כלפי התובעים. היום, בעידן האינטרנט, יכול כל נוסע בעל ניסיון ורצון להזמין את מרבית שירותי האוויר והקרקע ללא סוכן או מתווך. אם נקבל את גישת הדקה התשעים, לפיה פטורה היא ממתן הסברים או אזהרות, מקום שהכתובת מרוחה על הקיר, אין לה ולשכמותה זכות קיום. ברי כי תקלות הן חלק ממציאות יומיומית, אך במקרה דנן, מדובר בתקלה שניתן היה לצפות ולמנוע את השפעותיה. הפנייה לדקה התשעים, כסוכן, מגלמת ציפייה סבירה של הנוסע לכך שהסוכן יעשה כל שביכולתו לסייע בהגשמת צרכיו של הלקוח. נסיונו של הסוכן אינו נסיונו של הנוסע ,ובמקרה דנן, חובת הדקה התשעים היתה- לכל הפחות- לציין בפני התובעים כי הנסיון מלמד שפרק זמן קצר (גם אם "כשר") בין טיסה עיקרית לטיסת קישור עלול להיות מועד לפורענות ואולי אף לייעץ לו לבחור באלטרנטיבה בעלת מרווח זמן בטוח יותר. 33. 33. לא יעלה על הדעת כי בכל מקרה וענין תתנער סוכנות הנסיעות מאחריות כלפי מי שהתקשר באמצעותה, ותפנה אצבע מאשימה כלפי הספק, כאילו לא היה לה כל חלק בגיבוש פרטי השירותים הניתנים על ידי הצד השלישי. 34. 34. אני בדיעה שגם מכח דיני השליחות, משמשת הסוכנות שליחה של המוביל או הספק ועליה איפוא להביא את הפרטים הרלבנטיים לפעילותם של אותו ספק או מוביל, וכאן- את האפשרות הצפויה והסבירה להתרחשותו של איחור קל, כמו גם תוצאותיו של כזה. משהדקה התשעים לא הביאה לידיעת התובעים נתונים חשובים ביותר לצורך ההחלטה בדבר רכישת כרטיסי הטיסה של איבריה במועד ובנתיב הספציפיים, היא חרגה מהיקף שליחותה, ולכן- יש לתובעים זכות לתבוע את נזקם ממנה (6 [ב] לחוק השליחות, התשכ"ה - 1965). 35. 35. עוד ראיתי לציין כי הדקה התשעים מפנה ב- ת/3, נ/1, בפרק ה"תנאים והגבלת האחריות" ל"תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ז- 2003, כמקור לאותם תנאי התקשרות שהיא מציינת במסמך פרטי ההזמנה. חרף זאת, לא בא זכרו של הפרט המהותי נשוא תביעה זו, של האפשרות הצפויה והסבירה לאיחור בטיסה ותוצאותיו, בין התנאים והסייגים הרבים שבחרה הדקה התשעים לכלול במסמך ההתקשרות שלה עם התובעים. 36. 36. אין בדברים אלה כדי לגרוע בעיני ממעמדה של סוכנות הנסיעות כשלוח של המוביל האווירי, אשר מכתיב את מחיר הטיסה לפני עמלת סוכן, ומן העובדה שאין לסוכן שום שליטה על מטוסי חברת התעופה ועל ההחלטות בדבר קיום טיסה, איחורה, דחייתה או ביטולה. ברם, כפי שקבעתי, הקשר בין התובעים למוביל נוצר על ידי הדקה התשעים ולפיכך - בכוחה ומחובתה היה ליידעם בדבר כל הנתונים והתנאים שאדם סביר רוצה היה לדעת מראש, טרם ההתקשרות. 37. 37. לא נעלמה מעיני טענת נציגת הדקה התשעים לפיה, יש ללמוד מהעובדה כי טיסת "אל-על" ממדריד לנתב"ג אותו יום יצאה עם 3 מקומות ריקים בלבד, וכי מכאן יש ללמוד כי "היה כאן אוברבוקינג של "איבריה" או של "אל-על" וכי זה מקרה ברור שהנוסעים לא אחרו לטיסה". אין בידי לקבל טענה זו שהועלתה בעלמא ואשר לא זו בלבד שלא בא זכרה בכתב ההגנה ועלתה לראשונה בשלב הסיכומים. טענה זו אף לא הוכחה, וממילא "אל-על" אינה צד לדיון בנוסף - אל מול "ירייה באפילה" זו של הדקה התשעים, ניתן היה להציב באותה מידת עמימות, השערה לפיה במקום 16 הנוסעים שנמחקו מרשימת הנוסעים ואשר 9 מתוכם הגיעו בטיסת איבריה מניו יורק, כשהתובעים בתוכם (לפי נ/4 [ג]), עלו על הטיסה "רק" 13 "נוסעים מאושרים" שהיו בהמתנה בשדה, ומשהוברר ש- 16 נוסעים לא הגיעו בשעה היעודה, הם זכו לעלות על הטיסה במקומם. יוער, בהקשר זה, כי סוד גלוי הוא שחברות תעופה רבות מבצעות "רישום יתר" לטיסות ולא אחת יש נוסעים הממתינים בשדה, בתקווה כי לא כל הנוסעים הרשומים יגיעו לטיסה או כי חלקם יבטלו את הכרטיס ברגע האחרון. גם מסיבה זו, בין היתר, הן קובעות מועד כרטוס וכן זמן בידוק. מכל מקום, סוגיה זו אינה עומדת לדיון במסגרת תיק זה שבפני, ואינה רלבנטית להכרעתי. 38. 38. ונקודה נוספת, בשולי הדברים. מעדותה של הגב' סגס למדתי כי מלבד "אותו זמן קישור מינימלי" (minimum connecting time) שהיה במקרה זה בן שעה ו- 15 דקות, יש רלבנטיות אף ל"זמן בידוק מינימלי" (check in time limit). מונח זה והקשור בו, על פי עדת הדקה התשעים, מופיע על כרטיסי הטיסה, ומשמעו- גבול הזמן שעד אליו על הנוסעים להגיע לשם בידוק המזוודות, קבלת כרטיסי העלייה למטוס (boarding pass), כאשר לאחר פרק זמן זה, הרשימות מעודכנות מחדש והטיסה נסגרת". ב-נ/5 נכתב מפורשות כי ככל שמדובר בטיסות שאינן מופעלות על ידי איבריה, על הנוסע לבדוק עם הסוכן מהו גבול זמן הבידוק בנמל היציאה. במקרה זה- זמן הקישור המינימאלי (בן השעה ורבע כאמור) היה קצר מזמן הבידוק המינימאלי לטיסת "אל-על" ממדריד לנתב"ג. הדקה התשעים הייתה מודעת או צריכה היתה להיות לא העלתה עניין זה בפני התובעת. נציגת איבריה טענה בהקשר זה, כי: "הטיסה נחתה ב- 10:38 ו"אל על" יצאה ב- 11:45 כמופיע ב- נ/4 א'. כלומר, אם הנוסעים היו ממהרים אולי הם היו מספיקים וזאת טענת "אל-על"- ולכן המינימום זמן גישור (צ"ל-קישור) בין שתי הטיסות הוא מינימום וצריך לקחת מרווח של בטחון" (עמ' 6 ש' 17-22); וכן: "יש שני מועדי טיסה: אחד- שסוגרים דלפקים וזה אומר שמי שהגיע עד שעה ורבע לפני הטיסה רשום עליה ואז לא מקבלים יותר נוסעים. השני- זה מועד סגירת השער. בטיסה הזו אפשר היה לקבל נוסעים עד שעה 10:30, היות ולהם היה כבר boarding pass, הם לא היו צריכים לעבור דרך הדלפק אלא יכלו להגיע ישר ל- gate ואת זה הם יכלו לעשות תיאורטית עד השעה 11:00" (לפי נ/4 [ג] עד 10:56, -ר.ש.); לפי טענת "אל-על" היא הורידה אותם מהטיסה ברגע שהם לא הגיעו עד 11:00 לשער, ולזה התכוונתי כשאמרתי שלא יכולתי לקחת אותם יד ביד" (עמ' 6, ש' 26-32). לאור זאת, ראיתי אף להעיר, שנדמה לי כי מלכתחילה- פער הזמנים המקורי של 31 דקות בין מועד נחיתה מיועד (10:25 כאן) ובין מועד סגירת שער הטיסה של טיסת הקישור (10:56 כאן), הינו בלתי סביר, בשים לב לכך שאיחורים קצרים הינם תופעה צפויה. על הדקה התשעים, כסוכן- היה להעיר את תשומת לב הנוסעת לכך, שהרי זמן סגירת שער היציאה הופך את שעת ההמראה המיועדת לפחות רלבנטית, שכן ממילא עם סגירת שער היציאה לא ניתן לעלות על הטיסה הממשיכה, גם אם טרם המריאה. זאת ועוד. טענת איבריה שאין לה חלק בקביעת פער הזמנים המינימלי האפקטיבי בין טיסה ראשית לטיסת ההמשך לא הופרכה. לכן, משפער הזמנים מסתבר כקצר עד כדי אולי בלתי סביר, על סוכן מקצועי היה לצפות זאת, להביא את הדבר לידיעת מי שמשליך את יהבו על מקצועיותו, ולא לחסות תחת מטריית קביעה שרירותית של גורמים אחרים. שכן- בידיו של הסוכן בלבד להציע לפונה אליו לבחור בנתיב אחר ולא ליטול סיכון צפוי. עוד, ראיתי לציין, באמרת אגב, כי ראוי שהצדדים יבדקו אם אין מקום להביא את נושא קביעת לוח זמני הקישור והבידוק המינימאליים המשלבים טיסות טרנסאטלנטיות שהמשכן תלוי בטיסת המשך בודדת באותו יום, לבחינת הגורמים המוסמכים. קביעת האחריות לפיצוי והחלוקה בין הצדדים 39. 39. א. מכל האמור לעיל- אני קובעת כי הדקה התשעים הפרה את חובת הגילוי הנאות כלפי התובעים ומכאן שהיא חבה בפיצוי בגין הנזקים הנובעים ממסכת העניינים המפורטת בתביעה. ב.1. עם זאת- אני בדיעה כי אין מקום, בנסיבות העניין, לפטור את איבריה מכל חבות בתיק זה. זאת, מאחר והתנהלותה האדירה את סבלם. התובעת הלינה על ההמתנה הממושכת בשדה התעופה במדריד, על כך ש"אף אחד לא בא, לא אמר לנו אם אנחנו רוצים מקום לשבת. זרקו אותנו בשדה. הבת שלי שרצתה סנדוויץ', לא רצו אפילו לקבל דולרים במדריד וקניתי לה בכרטיס אשראי בקיוסק של מדריד" (עמ' 2, ש' 25-27). הגם שלא סביר בעיני שסירבו לקבל מהתובעת, בשדה תעופה בינלאומי, דולרים ודומה בעיני כי ביקשה לצקת נופך של דרמטיות לעדותה, אני מאמינה לה כי התובעים לא זכו לטיפול ויחס הולמים וראויים בנסיבות העניין מצדם של נציגי איבריה. ודוק. האחרונה עצמה טענה בכתב הגנתה כי טיפולה בפרשה היה על דרך של העלאת הנוסעים לטיסת איבריה ממדריד לנתב"ג באותו ערב, ולא ציינה כי דאגה לנוסעים למזון, משקה, חדרי מנוחה. חזקה עליה שלו עשתה כן- הדבר היה מוצא ביטוי בכתב הגנתה ומכלל הן, אני למדה על הלאו... גם מכוח העקרונות המותווים באמנת וורשה היה על איבריה לדאוג לנוסעים בשדה התעופה, והיא לא עשתה כן. זאת - למרות שהאיחור הקל בטיסה מניו-יורק, לכשעצמו, כפי שציינתי לעיל, היה צפוי וסביר. ב2. אלמלא הפרה הדקה התשעים את חובת הגילוי הנאות- יתכן והתובעים כלל לא היו טסים בטיסת איבריה, ולחילופין - אילו בחרו בכל זאת באותו נתיב, היה עליהם לשאת בתוצאות. לפיכך ונוכח האמור לעיל- איני רואה להטיל על איבריה אחריות לפיצוי בגין עצם האיחור בן 13 הדקות של טיסת איבריה מניו יורד למדריד וכתוצאה מכך- החמצת טיסת הקישור. עם זאת, אני רואה באיבריה כמי שתרמה לחוסר הנוחות ובזבוז הזמן שחוו הנוסעים בנמל התעופה במדריד האדירה את סבלם, כאשר רק בידה ולא בידי "הדקה התשעים", כאשר בעניין זה- לאיבריה לבדה היו הכלים האמצעים והנגישות להנעים את זמנם של התובעים ולהקל עליהם,אך היא לא עשתה כן. ד. פריטי הנזק הנתבעים מתחלקים לשתי קבוצות: האחת- המשקפת את זמן ההמתנה הרב והבלתי סביר בשדה עד לטיסת ההמשך, והשנייה- נזק ממוני בגין הפסד יום העבודה לתובעים 1,2. מכל האמור לעיל, אני רואה להטיל על הדקה התשעים שני-שליש הפיצוי שיוטל בפריט הראשון ושליש על איבריה. בנוסף, אני רואה בדקה התשעים (שהייתה החוליה הראשונה בשרשרת האירועים) את האחראית הבלעדית לנזק הממוני שנגרם לתובעים 1,2, בגין הפסד יום עבודה והפחתה בשכרם עקב כך. ה. מאחר והנתבעים לא טענו לאשם תורם מצידם של התובעים, לא ארחיב בנקודה זו ואף לא ראיתי לנכות אשם תורם. אציין עם זאת, בתמצית, בשולי הדברים ומבלי שהדבר ייזקף לחובת התובעים בתיק זה, כי הייתי מצפה מנוסע שאין זו לו טיסה ראשונה, ואשר מובא לידיעתו כי הוא מופנה לטיסת המשך, כי יציג שאלות בדבר הסיכונים האפשריים מהחמצתה. כך, לטעמי היה נוהג אדם סביר. עם זאת- לא מן הנמנע כי מאחר והוצג בפני התובעת כי מדובר באותו מוביל, היא הניחה שטיסת איבריה הממשיכה תמתין לנוסעי איבריה המגיעים מניו יורק. שאלה שאין לה מענה בחומר הראיות הינה האם טכנית, יכולים היו התובעים להספיק להגיע לשער היציאה, במהלך 18 הדקות שבין השעה בה נחתו (10:38) ועד שעת סגירת השער (10:56), לו מיהרו. איש מהצדדים לא השכיל להצביע על המרחק בין מקום הנחיתה של מטוס איבריה אשר הגיע מניו יורק ובין שער היציאה לטיסת ההמשך ב"אל-על". מכל מקום- אין בהערותי אלה, המובאות כאמרת אגב, כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי בפסק דיני. הנזק 40. 40. א. איני מוצאת להורות על החזר כספי של מלוא עלות כרטיסי הטיסה, כשמדובר למעשה בקטעי טיסה, שרובם ככולם בוצעו ונוצלו, ורק אחד מהם יצא באיחור, גם אם באיחור רב. ב. אני אומדת את הסבל ואי הנוחות שהיו, ללא ספק, מנת חלקם של התובעים בסכום של 2,000 ש"ח, לכל אחד מהם. בהתאם לאמור לעיל- הדקה התשעים תשא בשני שליש מסכום הפיצוי ואילו איבריה, בשליש הימנו. ב.1. שווי הפסד יום עבודה לתובעים 1,2: טענת התובעת כי נגרמו לה ולתובע 2 הפסדי שכר בגין אובדן יום עבודה לכל אחד מהם, נתמכת בתלושי שכר (ת/1-ת/2), ובמהלך הדיון היא אף הסבירה את אופן החישוב. הדבר לא מצא אמנם ביטוי מלא בפרוטוקול, אך זכור לי היטב כי נעשה עיון משותף עם כל הצדדים בתלושי השכר, לרבות ספירת ימי העבודה שנוכו לכל אחד מהתובעים בחודש הרלבנטי (4/06), תוך התייחסות לכך שלתובעת לדבריה מנוכים בימי חול המועד פסח חצאי יום עבודה בעת היעדרות. הבדיקה המשותפת העלתה כי אכן נוכה לכל אחד מהם יום חופשה בגין האיחור בן היממה בהגעה לארץ, וכן כי הסכום הנקוב בכתב התביעה (2,590 ש"ח נטו- נומינלית לשניהם), אינו עולה על ההפסד שנגרם בפועל על פי התלושים, ואף נופל הימנו במעט. ב.2. מכל האמור לעיל, אני מטילה על הדקה התשעים בלבד לשלם לתובעים 1,2, יחדיו, את הסך של 2,590 ש"ח, כפי שנתבע בגין הפסדי שכר בעבר, שמתוכם, על פי התלושים: 601 ש"ח לתובעת 1, והיתרה: לתובע 2. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. ג. הנתבעות 1,2 תישאנה בהוצאות משפט של התובעים בסכום המינימאלי והצנוע שנתבע, בסך של 500 ש"ח, וזאת על פי אותה חלוקה שבפריט הנקוב בסעיף 36 (א') לעיל, דהיינו: שני שליש על כתפי הדקה התשעים ,ואילו השליש הנותר- על כתפי איבריה. 41. 41. מכל האמור לעיל, דין ההודעה לצד שלישי להידחות. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות בהודעה זו, חרף דחייתה. תביעות נגד חברות תעופהתעופהפיצויים