איחור אוטובוס - תביעת פיצויים

פסק דין השאלות העומדת לדיון הן: 1) 1) האם איחרו אוטובוסים שונים של הנתבעת להגיע לתחנות האוטובוסים של הקווים אותם מפעילה הנתבעת במודיעין עלית? אם כן; 2) 2) האם על הנתבעת לפצות את התובע בגין איחור קווי האוטובוס הנ"ל? אם כן; 3) 3) מהו סכום הפיצוי שעליה לשלם לתובע? כללי: התובע הינו תושב המועצה המקומית מודיעין עילית, ונזקק לעיתים תכופות להעזר בשרותי תחברה ציבורית. הנתבעת היא חברה פרטית המפעילה קווי אוטובוסים ממודיעין עילית ליעדים שונים ברחבי הארץ, בהתאם לזכיון ממשרד התחבורה. טענות התובע: טוען התובע כי במועדים המנויים להלן המתין התובע לאוטובוסים שמפעילה הנתבעת בהתאם לזמנים המופיעים בלוח זמני הנסיעות שהפיצה הנתבעת לציבור אולם האוטובוסים לא הגיעו. המועדים הינם: 1) 1) ביום 26.7.06 קו 320 אותו מפעילה הנתבעת היה צריך לבצע נסיעה ממודיעין עילית לירושלים בשעה 12.15. התובע המתין לאוטובוס משעה 12.10 ועד לשעה 12.50, אך האוטובוס לא הגיע. על מנת לא לאחר לפגישה חשובה, נסע התובע במונית "ספיישל" ושילם תמורתה את הסך 100 ₪; 2) 2) ביום 8.10.06 קו 310 אותו מפעילה הנתבעת ממודיעין עילית לירושלים היה אמור לבצע נסיעה בשעה 9:30 אך לא הגיע עד השעה 10:15; 3) 3) ביום 16.10.06 קווים 220 ו- 210 מבני ברק למודיעין עילית אותם מפעילה הנתבעת היו אמורים לבצע נסיעה בשעה 19:40 ובשעה 20:00 בהתאמה ולא הגיעו עת חיכה התובע עד השעה 20:20; 4) 4) ביום 28.10.06 קו 320 אותו מפעילה הנתבעת ממודיעין עילית לירושלים היה אמור לבצע נסיעה בשעה 18:45 והתובע המתין לבואו עד השעה 19:05 ,לשווא. על כן תובע התובע מהנתבעת את הסך של 91.75 ₪ עלות המונית ( 100 ₪) בקיזוז דמי נסיעה באוטובוס בסך 8.25 ₪, ואת הסך 6,908.25 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לו, ובסה"כ 7,000 ₪. טענות הנתבעת: טוענת הנתבעת כדלקמן: 1) 1) ביום 26.7.06 ארעה תקלה בקו 330 והאוטובוס לא יצא מתחנת המוצא. על מנת שלא יחכו הנוסעים של קו זה לשווא, החליטה הנתבעת לחבר את קו הנסיעה של קו 330 לקו 320 שעושה כמעט את אותו מסלול והדבר גרם לעיכוב של 10 דקות. מר גרוניך בחר על דעת עצמו לקחת מונית ולבקש החזר והיה עליו ליצור קשר עם הנתבעת ולברר את סיבת האיחור; 2) 2) ביום 8.10.06 חל חוה"מ סוכות וזמני האוטובוסים משתנים בהתאם לצרכי הציבור, התובע הציג לוח זמנים מחודש אלול שאינו מעודכן לחגי ישראל ולכן הנתונים שהציג אינם מדוייקים; 3) 3) ביום6.10.06 קווים 210 ו-220 שינו את מסלולם בשל הוראת המשטרה שכן התקיים טקס הכנסת ספר תורה בבני ברק ורחוב רבי עקיבא, הרחוב הראשי, נסגר לתנועה. שינוי המסלול נעשה ע"י השוטרים ובמידה והתובע היה מתקשר למוקד שרות הלקוחות הוא היה מקבל את המידע הדרוש; 4) 4) ביום 28.10.06 ארעו שיבושי תנועה חמורים עקב הפגנה שהייתה בתוך מודיעין, המשטרה התערבה במקרה והאוטובוסים לא יצאו לעבודה ע"פ לוח הזמנים. טוענת הנתבעת כי התובע לא עשה דבר להקטנת נזקיו והיה יכול להתקשר בשיחת חינם למוקד שרות הלקוחות והיה מקבל מידע על התקלות והעיכובים ושינוי מסלולי הנסיעה. חלק מטענותיו מבוססות על לוח זמנים לימות החול ואילו לוח הזמנים לתקופת חגי תשרי הוא שונה. על כן יש לדחות את התביעה. כל הנתונים של הנתבעת מגובים בדוחו"ת של איתורן. העדויות: מטעם התובע העיד התובע בלבד. בסיכומיו חזר על הדברים שכתב בכתב התביעה והוסיף שעל הנתבעת כחברה ציבורית היה לדאוג לאוטובוסים רזרביים. כמו כן הנתבעת לא הביאה הוכחה מהמשטרה לכך שבתאריך 16.10.06 התקיימה הכנסת ספר תורה והכביש נחסם, מה עוד שקווי אוטובוס אחרים כן הגיעו. מטעם הנתבעת העידו הגברת אורית תורג'מן שהיא מנהלת שירות לקוחות של הנתבעת ומר עירן כהן מנהל סניף מודיעין עילית. עדי ההגנה חזרו על הדברים האמורים בכתב ההגנה ובנספחים המצורפים אליו.מר ערן כהן סיכם ואמר כי לא ניתן היה להגיש את דו"ח המשטרה שכן לא הם הגישו את התלונה או הבקשה. לגבי הטענה שיש קווים שהגיעו , יש אוטובוסים שמגיעים מקרית ספר ולכן האוטובוס יכול להגיע, ויש אוטובוסים המגיעים ממקום אחר שלא יכולים להגיע. דיון ומסקנות: יש להבדיל בין האיחור של האוטובוס ביום 26.7.06 לבין האיחורים בימים שלאחר מכן. על הנתבעת כחברת אוטובוסים בעלת זכיון להסעת נוסעים לדאוג שיהיו ברשותה אוטובוסים רזרביים באופן שאם ארעה תקלה באוטובוס מסויים יעמוד הכן אוטובוס אחר במקומו. מתשובת הנתבעת על תקלה ואיחוד קווים, נראה שהנתבעת לא עמדה במטלה של העמדת אוטובוס רזרבי, ועל כך זכאי התובע לפיצוי. לגבי האיחור של יום 8.10.06 טען התובע לזמני נסיעה שונים מאלו שהיו בפועל, שכן בחול המועד סוכות משתנים זמני הנסיעה של האוטובוסים. מאחר והתובע הסתמך על נתונים שגויים, אינו זכאי לכל פיצוי שהוא. לגבי האיחורים בימים 6.10.06 וביום 28.10.06 הציגה הנתבעת הסברים לאיחורים אלו, איחורים שהגורמים להם לא היו בידיה ולא היתה לה שליטה עליהם, ולכן אין התובע זכאי לכל פיצוי בגין איחורים אלו. על כן סבור אני שלתובע מגיע החזר כספי בגין הסכום ששילם עבור הנסיעה במונית 26.7.06. לעניין עוגמת הנפש סבור אני שהסכום אותו תובע התובע הינו מוגזם ומנופח ללא אחיזה במציאות. ולכן סבור אני שעל הנתבעת לפצות את התובע בסך של 200 ₪ הכולל החזר על המונית וכן עוגמת נפש. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 200 ₪ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה(6.11.06) ועד ליום התשלום בפועל. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. פיצוייםאיחור אוטובוסאוטובוס