פסק דין עובדות המקרה וטענות הצדדים בקצרה : מונחת בפני תביעה לתשלום סך של 50,000 ₪ שהוגשה בהליך של "סדר דין מהיר". התובעים, בני משפחה, רכשו חבילת נופש מאת חברת "השטיח המעופף" היא הנתבעת. חבילת הנופש הנדונה נרכשה כחודשיים טרם מועד החופשה, לצורך ביצוע סידורים רבים מאחר ודובר ביציאה משותפת של 6 מבוגרים ו 2 ילדים. כיומיים לפני מועד הטיסה יצרו נציגי הנתבעת קשר עם התובעים, והודיעו להם כי עקב תפוסה מלאה באתר שהוזמן על ידם, יצטרכו ללון באתר חלופי. התובעים סירבו להצעה, תוך בקשה לבטל את העיסקה ולקבל את כספם חזרה. חרף האמור, סירבה הנתבעת בתוקף לבטל את העיסקה וטענה בפניהם, כי תהא מוכנה ליתן שהות באתר חלופי אשר יענה על צרכיהם ואף יותר. משכך, ובלתי ברירה, נסעו התובעים לאתר החלופי. בהגיעם למקום, התחוור להם, כי האתר החלופי מצוי בשלבי בניה ובאתר רעש בלתי נסבל לאורך כל שעות היממה. נוסף על היות האתר בשלבי בנייה, טוענים התובעים, כי בניגוד לחבילת הנופש שהוזמנה, סיפקה הנתבעת חבילת נופש בניגוד למוסכם, קרי - מתקני במלון שהובטחו לא פעלו או לא היו קיימים, היה צורך בהשגחה על הילדים עקב עבודות הבניה, חדר הכושר במלון לא פעל, בריכה מקורה ומגרשי טניס לא היו קיימים, מתקן הנופש לא היה ממוקם על שפת הים, והכל בניגוד למוסכם. יתרה מכך, טיסתם של התובעים התעכבה ל- 12 שעות ובניגוד למוסכם. עיכוב שגרם לתובעים תשלום בעבור יום שהות נוסף באתר החלופי. מנגד טוענת הנתבעת, כי הזמנת התובעים את חבילת הנופש, התבצעה אך ורק בכפוף לתנאים הכלליים להזמנות אצל התובעת, המפורסמים על ידה ומובאים לידיעת כל לקוח כחובתה לעשות כן, מכח תקנות שירותי תיירות (גילוי נאות), התשס"ג -2003, אשר היו חלק מהותי ובלתי נפרד מתנאי העיסקה בין הצדדים. לטענת הנתבעת, חתמו על טופס לאישור פרטי הזמנה בו נכתב מפורשות, כי יתכנו מקרים בהם תיאלץ לשנות את המלון המוזמן ואין לנתבעת כל ידיעה מראש או אפשרות לערוך שינוי בנושא. מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי ההודעה שנמסרה לתובעים היא הודעה שנתקבלה מהמלון - בדבר אי יכולתו לכבד את הזמנת התובעים, על אף שאושרה על ידו, בשל רישום יתר שערך. לטענתה העיסקה לא בוטלה וזאת בשל העובדה שהמלון סרב לבטלה, ונתלה בזכותו בהתאם לכללי התיירות הבינלאומיים לקיים את התחייבותו מבלי לבטלה באמצעות אספקת מלון חלופי. בפועל, המלון החלופי שסופק מדורג טוב לאין שעור מהמלון שסופק תחילה, ולכן אין ממש בטענות התובעים. התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. דיון אין חולק כי בין הצדדים נכרת חוזה ולפיו תספק הנתבעת לתובעים חבילת נופש, ואין חולק כי נופש אכן סופק. גדר המחלוקת בתביעה זו, נעוצה בשאלה - האם הפרה הנתבעת את החוזה שנכרת ? ובמידה והפרה מה גובה הפיצויים להם זכאים התובעים ? חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, סעיף 12 , קובע : תום לב המשא ומתן - (א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10,13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 2, יחולו בשינויים המחוייבים דין הוא וכך מורין, כי צד למשא ומתן חייב לגלות לצד שכנגד את כל המידע הרלוונטי המצוי בידו, גם אם אותו צד יכול היה לגלות בעצמו . הדברים מתייחסים לחובת גילוי אקטיבית של עובדות חשובות, אם גילוין מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה (ראה ע"א 4839/92 גנז נ' כץ פ"ד מ"ח (4) 757,749). עלינו לבחון , אפוא, אם הפרה הנתבעת את חובת הגילוי כלפי התובעים. ממסכת הראיות והעדויות שנפרסה לפני עולה, כי הנתבעת נהגה כלפי הנתבעים בחוסר הגינות ובחוסר תום לב בעת ניהול משא ומתן ביניהם ומהטעמים הבאים: במשא ומתן לקראת כריתתו של החוזה נשוא התביעה לא גילתה הנתבעת פרטים מהותיים אותם היתה צריכה לגלות. בינהם, העובדה שהמלון שהוחלף הינו מלון שזה עתה נפתח ומצוי בשלבי הרצה. בתצהירו של נציג הנתבעת, מר גירון רון, ציין מפורשות (בסעיף 12) כדלקמן : "הנתבעת לא עבדה עם מלון "מדר ריזונט" קודם לזמנים הרלוונטיים לתובענה זו, למרות שלמיטב ידיעתי באותה עת היו סוכנויות ישראליות אחרות שעשו זאת ומאוחר יותר אף הנתבעת עצמה ולכן לא היתה לה כל ידיעה לגביו מבלב פרסומיו. " מכך ניתן ללמוד, כי הנתבעת לא עבדה עם המלון נשוא התביעה מעולם וכל שידוע לנתבעת לגבי טיב החבילה אותה משווקת היא מצויה אך ורק בפרסומי המלון, ללא בדיקה לגבי טיבו. סבורני שעל חברות העוסקת בשיווק חבילות נופש ומשווקות אותם ללקוחותיהם, לבדוק את טיב המוצר לפני שיווק החבילה וזאת מכיוון שצריכות הן, בסופו של יום, לתת את המלצתן למוצר. במקרה הנדון, הנתבעת פעלה, בניגוד לתכלית אשר חוזים מהסוג הנדון אמורים להגשים תוך פעולה בחוסר תום לב בניהול משא ומתן. שביל הזהב ביישומו של עקרון תום הלב ימצא באיזון שבין מקורו האתי של העיקרון ובין צורכי המסחר. הליכה בשביל זה מכתיבה התנהגות ראויה בניהול עסקים. על פי עקרון תום הלב נדרשת התחשבות ברצון הספק למקסם את רווחיו, אך זאת ללא הזנחת האינטרסים של הלקוח. במקרה זה, הלכה הנתבעת "צעד אחד רחוק מדי" כשדאגה לאינטרס הרווחיות, על חשבון אינטרס הלקוח. שומה היה על הנתבעת, ערב ההפניה למלון החלופי לדווח לכל התובעים ובאופן אישי, כי נקלעה למצב ולפיו המלון שהוזמן נמצא בתפוסת יתר ומרגע זה ליתן לתובעים את ברירת המחדל - לבטל את החוזה או לחלופין לקבל את ההצעה למלון חלופי. לאחר מכן, לספק לנתבעים את כל הפרטים הרלוונטיים לגבי המלון החלופי קרי שמדובר היה במלון חדש בשלבי הרצה, שהנתבעת מעולם לא עבדה עם המלון הנ"ל ואינה מכירה את מיקומו ואת השירותים הניתנים על ידו. משלא עשתה כן , אין לה להלין אלא על עצמה. ההסבר שבפיה של הנתבעת, לפיו המלון - בתפוסת יתר - אינו מוכן להחזיר את כספי ההזמנה אינו מקובל עלי. לא הוצג כל מסמך התומך בטענה זו וגם אם היתה מוכחת, נראה שעל הנתבעת לברור היטב עם איזו מלונות עליה להיות בקשרי עסקים ולהזניח אלו אשר מסרבים להחזיר כספים של לקוחות אשר הזמינו חדר במלון ונדחו עקב תפוסת יתר. מכל מקום, אם אלו המלונות שהנתבעת בחרה לעבוד איתם, התובעים לא צריכים לסבול מכך. כמו כן, מצאתי לנכון להעלות נקודה נוספת - הנתבעת, ביססה את קו הגנתה, על טופס לאישור פרטי הזמנה, תנאים כללים להזמנות אצל הנתבעת ועוד. ( להם מפנה היא את בית המשפט השקם וערב לאורך כל הדרך) וביחוד ניתן דגש בסעיף 7 לסיכומיה, תוך ציטוטים והפניה לנספח א’ לכתב התביעה. מעיון בנספח א, לו מפנה התובעת, לא מצאתי כל איזכור לציטוטים הנרחבים של הנתבעת. לא זאת בלבד, מעיון בכל הנספחים שהוצגו בפני, הן של התובעים והן של הנתבעת, שוב לא נמצא זכר למקורות מהם מצטטת התובעת, ומפנה אליהם. למעלה מן הצורך אציין כי גם אם היה מוגש לי טופס "תנאים כלליים" כאלו שמאפשרים לספק לשנות את תנאי ההזמנה של לקוח, יומיים לפני הנסיעה, ולהעבירו למלון אחר (שבהרצה) הייתי קובע, ללא ספק, שזהו תנאי מקפח בחוזה אחיד ומבטלו, ללא היסוס. לעניין גובה הנזק, סבורני שהסכום הנתבע חורג מהפרופורציה מול סכום הזמנת החבילה וסכומים שבית משפט זה פוסק בראש נזק לא ממוני. לאור המקובץ לעייל, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעים סכום כולל ובסך 20,000 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ + מע"מ. נופשסוכני נסיעות (תביעות)