חוב על אינטרנט

פסק דין התובעת עוסקת באספקת שירותי תקשורת בינלאומיים לרבות הספקת שירותי אינטרנט. לטענתה חב לה הנתבע חוב בסך 4,289 ש"ח בעבור הספקת שירותי אינטרנט. טוענת התובעת כי עבור שירותים אלו שסופקו התחייב הנתבע כלפי התובעת במפורש או מכללא לשלם דמי שכירות בגין הציוד ו/או שימוש בשירותים בהתאם לתעריפים הנהוגים אצל התובעת. מנגד טוען הנתבע שלא התקשר עם הנתבעת בחוזה נשוא התביעה. לטענתו, מנוי הוא לקבלת שירותי התובעת, אך מנוי זה אינו המנוי נשוא התביעה. בגין המנוי אשר מנוי הוא משלם הוא את תשלומיו כסדרם ובמועדם במשך מספר רב של שנים. לגרסתו, בנו שי דדוש עבד בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה תחת ניהולו של ד"ר עו"ד שאול פורת( להלן:"ד"ר פורת") והאחרון התקשר עם הנתבעת לשם קבלת שירותיה בשמו וללא ידיעתו. ד"ר פורת, חיבר קו האינטרנט בביתו של הנתבע, ובנם היה עושה שימוש בקו לצורכי עבודה מביתו. מוסיף הנתבע וטוען כי מעולם לא נשלחו לו כל הוראות תשלום למענו ועל כן לא ידע בדבר קיום החוב. התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. דיון: חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. הצעה וקיבול הם הצהרות רצון, בדרך כלל עוקבות, ורק כאשר נוצר מפגש מלא ותואם יתקיים עקרון גמירות הדעת וייווצר חוזה. גמירות דעת יכולה להתקיים כאשר דרישת המסוימות התמלאה. וכאשר הקיבול מתייחס לאותה הצעה שהועלתה מבלי לשנותה. התובעת טוענת כי התקשרה עם הנתבע, לשם ביסוס טענה זו לא הביאה הנתבעת כל ראיה אשר תתמוך את טענה זו. נהפוך הוא, מעדותה של נציגת התובעת, הגברת מירי אוזן עולה כדלקמן (עמ' 14, שורה 17 לפרוטוקול): " ש. את שוחחת פעם עם הנתבע דדוש צבי ? ח. לא. ש. כלומר, כל מה שידוע לך מבוסס על מה ששמעת או קראת מהמסמכים,נכון? ח. מה שמתועד במערכת. וכן עמ' 6, שורות 1-2. ש. את יכולה להפנות את ביהמ"ש למסמך עליו חתם הנתבע ? ח. הנתבע לא חתם על מסמך. מדובר בעיסקה במסמך חסר ( טלפונית ). וכן עמ' 8, שורות 12-14, ש. איך את יודעת שהנתבע הוא זה שעשה הפניה הראשונית ולא משהוא אחר? ח. ברגע שלקוח מתקשר לתובעת , נותן את שמו הפרטי , ת.זהות. ש. האם את יכולה לומר בוודאות שב 6.1 דווקא הנתבע התקשר, או אולי זה משהוא אחר? ח. יכול להיות שזה משהוא אחר " . מעדויות התובעת עולה, כי במשך שנתיים ימים השתמשו בשירותיה מבלי שנתקבל כל תשלום עבור השירות ואף על פי כן, לא דאגה התובעת לנתק את המשתמש משירות זה. עובדה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי החשבוניות שהפיקה התובעת בעבור החיוב נשלחו לכתובת שגויה ועל כן לא ידע הנתבע כי חב הוא חוב כל שהוא לתובעת. משכך, לא ברור כיצד הנתבע אמור היה לדעת על עצם קיומו של חוב שלטענתו לא התחייב בגינו כלל. האירוניה שמצויה בסיטואציה הנ"ל היא שמצד אחד טוענת התובעת לחוב של הנתבע בעבור שירותי האינטרנט שסיפקה לו ומצד שני הנתבע מנוי מזה שנים אצל הנתבעת, במנוי נפרד, ואת חשבונותיו אלו משלם כסדרם. העובדה כי הנתבע חשב לתומו כי מעסיקו של בנו הקטין דאג לחיבורו לשירותי התובעת על מנת שזה יבצע עבורו עבודות שונות אינה מלמדת על כך שנקשר חוזה בין התובעת לנתבע. עדותה של גב' אירית דדוש מטעם הנתבע הייתה עקבית וקוהרנטית, התרשמתי ממנה כאדם שאינו שש להגיע לבית המשפט. טענותיה גם מתיישבות עם ההיגיון הבריא ועם מהלך הרגיל של הדברים כפי שהשתקף מעדויות הצדדים ומן כתבי הטענות והמוצגים. יצויין כי ד"ר פורת הוא זה אשר חשבונו חויב באמצעות כרטיס האשראי שבבעלותו. ראיה זו אף מחזקת את העובדה כי בין התובעת לנתבע לא היה קיים כל חוזה או ידיעה למעט, מצב בו הנתבע היה מודע כי בנו מקבל שירותי אינטרנט מעבודתו. על התובעת היה להפנות תביעה זו לחברה אשר הזמינה את השירות הנדון ולא לנסות להיפרע מהנתבע. לאור המפורט לעייל דוחה אני את בתביעה. כמו כן, תשלם התובעת לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על סך 2500 ₪ + מע"מ. מחשבים ואינטרנטספקי אינטרנט (תביעות)חוב