פסק דין בפניי תביעה כספית על סך 1,554 ₪ אשר הוגשה ע"י התובעת המספקת שירותי טלוויזיה בלווין כנגד הנתבעת. א. טענות התובעת 1. בתקופה הרלוונטית, הנתבעת הייתה לקוחה של התובעת בהתאם להסכם ההתקשרות שנחתם ביניהם ביום 24.1.02. הנתבעת חוברה לשירותי התובעת בהתאם לתנאי המבצע ולא מסרה לתובעת, כנדרש ממנה, הודעה בכתב על רצונה להתנתק משירותים אלה ואף לא הציגה מסמך המעיד על כך. 2. הנתבעת התחייבה לשלם את תשלומיה לתובעת בהוראת קבע באמצעות כרטיס האשראי שלה ועבור התקופה הרלוונטית לתביעה זו סירבה לשלם תמורת השירותים שניתנו לה על ידי התובעת. חובה בגין אותם חודשים עומד על סך 1,543 ₪ . 3. התובעת חקרה ומצאה, בהתאם לאישור מחברת הכבלים "ערוצי זהב", כי הנתבעת זוכתה על ידי חברת "ערוצי זהב" בסכום תביעה זו. משום כך עליה לשלם לתובעת את חובה. ב. טענות הנתבעת 1. בתאריך 24.1.02 חתמה על החוזה עם התובעת. במהלך חודש אפריל 2004 התעוררו בעיות קליטה, תמונת הטלוויזיה שובשה והשידור הופסק לשעות רצופות. 2. הנתבעת פנתה מספר פעמים לשרות הטכני של התובעת, טכנאי מטעם התובע נשלח לאחר מספר דרישות והגיע באיחור של 4 שעות מבלי להודיע על כך. לאור האיחור הרב, הנתבעת סירבה להתיר לו להיכנס לביתה. 3. לאור חוסר שביעות הרצון מהשירות הטכני והאנושי של התובעת שלחה הנתבעת לתובעת מכתב, מיום 14.5.02 ובו הודיעה כי החליטה להתנתק משידוריה. בתאריך 20.5.02 חתמה על חוזה עם "ערוצי זהב". 4. לטענת הנתבעת, לא קיבלה כל תמורה כספית מ"ערוצי זהב" עם הצטרפותה לחוג לקוחותיה. 5. הנתבעת הופתעה לגלות בפרוט חשבונה מיולי 2002 , כי התובעת המשיכה לחייבה כאילו היא עדיין לקוחה שלה ומשום כך ביטלה את הוראת הקבע. לטענתה היא אינה חייבת דבר לתובעת. ג. דיון המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם הנתבעת חייבת לתובעת את סכום התביעה. 1. בהתאם למפורט בכתב התביעה, חובה הנטען, של הנתבעת כלפי התובעת הינו "בגין תשלומים חד פעמיים ו/או שוטפים ביחס לציוד שהותקן בביתה ו/או נמסר לה ולא הוחזר לתובעת וביחס לשירותים שניתנו לנתבעת באופן שוטף ו/או מעת לעת (בקיזוז סכום הפיקדון על פי ההסכם, אם הופקד" (סעיף 7 לכתב התביעה). עדת התובעת, הגב' בנבנישתי, הצהירה בפניי כי הנתבעת קיבלה מחברת "ערוצי זהב", זיכוי בסך 1,516.55 ₪ בעבור תשלום תמורת שירותי התובעת, ששילמה לטענתה, כאשר בפועל הנתבעת לא שילמה לתובעת סכומים אלה. (סעיפים 17-18 לתצהירה). ב"כ התובעת בסיכומיו טען כי הנתבעת חייבת סכום זה עבור חודשי צפייה (עמוד 2, שורות 20-21 ) וכי היא זוכתה על ידי "ערוצי זהב" בדיוק באותו הסכום. 2. עדת התביעה, הגברת טלי בנבנישתי, הצהירה בפניי כי הנתבעת ביקשה להצטרף לשרותי התובעת בתאריך 24.1.02 וצפתה בשירותי התובעת, אך בחודש נובמבר שנת 2002, התקבלה הודעה מחברת כרטיסי האשראי כי הכרטיס בוטל והנתבעת לא שילמה את חובה בעבור חודשים נובמבר, דצמבר 2002 וינואר 2003. 3. בחקירתה הנגדית השיבה הגב' בנבנישתי, כי לא התקבל כל מכתב מטעם הנתבעת בו היא מודיעה על ניתוקה מהתובעת. לעניין טענת התובעת לזיכוי שקיבלה הנתבעת מחברת "ערוצי זהב", העדה לא ידעה להשיב לשאלה באיזו דרך קיבלה הנתבעת את הכסף מ"ערוצי זהב" ועבור מה. לגרסתה הזיכוי הוא בגין החודשים בהם חויבה הנתבעת אצל התובעת. 4. לגרסת הנתבעת, היא שלחה מכתב אל תובעת ביום 14.5.02 בו הודיעה על רצונה להתנתק מהתובעת, עקב השירות הגרוע והעובדה שלא קלטה את שירותי התובעת במשך חמישה ימים. לגרסתה, היא הודיעה לתובעת כי ניתן להגיע אליה לקבל את הממיר בכל עת. 5. בתאריך 20.5.02 חתמה הנתבעת על הסכם קבלת שירות עם חברת "ערוצי זהב". לטענתה, התובעת המשיכה לחייבה עבור שירותיה בחודש יולי שנת 2002 ומשום כך פנתה לחברת האשראי וביטלה את הוראת הקבע. נציג התובעת הגיע לביתה ולקח את הממיר, רק לאחר שנה. לגרסתה לא קיבלה כל סכום שהוא מ"ערוצי זהב" בגין התחברותה לשירותיה. 6. ככלל נחה דעתי מגרסת הנתבעת. התובעת לא הצליחה להוכיח את החוב הנטען על ידה בתביעה שבפניי. הנתבעת התקשרה עם חברת "ערוצי זהב" כבר ביום 20.5.05, מה שתומך בגרסתה שהודיעה לתובעת כי אינה חפצה בשירותיה. אין זה סביר שחברת "ערוצי זהב" חיברה את הנתבעת לשירותיה מבלי שהנתבעת תנותק מחיבוריה של התובעת ומבלי שחברת "ערוצי זהב" תודיע לתובעת על התחברות הנתבעת לשירותיה וניתוקה מהתובעת. התחברותה של הנתבעת לחברת "ערוצי זהב" ביום 20.5.02 תומכת בגרסת הנתבעת כי היא שלחה אל התובעת את מכתב ההודעה על התנתקותה מיום 14.5.02 הוא נספח 3 לתצהירה. 7. התובעת לא הוכיחה כי הסכום המפורט בטופס זיכוי ובתצהיר מטעם עובדת חברת "ערוצי זהב", (נספחים ז'1, ז'2 לתצהירה), הועברו לחשבון הנתבעת ולא הוכיחה כי הנתבעת זוכתה בכל סכום שהוא בגין חודשי הצפייה. 8. העדה מטעם חברת הכבלים "ערוצי זהב" לא התייצבה לעדות בפניי כדי שתתמוך בטענת התובעת, לפיה הנתבעת זוכתה בתמורת חודשי הצפייה המגיעים ממנה לתובעת. כדברי השופט יעקב קדמי בספרו: "הכלל המוציא מחברו -עליו הראיה.הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו אשר על כן :התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו"...וכפי שנפסק בע"א 210/88 "הכלל הוא שנטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט...דיני הראיות קובעים את נטל השכנוע במשפט האזרחי,על יסוד העיקרון כי על בעל הדין לשכנע את בית המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה..הכל תלוי במשפט המהותי כי דיני הראיות הולכים אחריו... לעניין התשובה מי הוא "המוציא מחברו" הולכים דיני הראיות אחרי הדין המהותי לאמור:ועל התובע יהיה להוכיח כשהוא נושא בנטל השכנוע את כל יסודותיה של עילת התביעה"...לעניינה של תביעה למתן חשבונות-התובע נושא בנטל השכנוע בדבר אמינותם של החשבונות שהוא מגיש... במישור האזרחי הסכמת בעלי הדין היא הקובעת". (יעקב קדמי, על הראיות חלק שלישי ,הדין בראי הפסיקה, אשנב לכרטסת אישית, מהדורה משולבת ומעודכנת ,תשס"ד-2003 עמודים 1508 -1527 ). 9. תצהירה של הגב' מלי לביא, אחראית צוות ניהול לווין של חברת "ערוצי זהב", נספח ז' 2 לתצהיר התובעת, הוגש על ידי התובעת, אשר לא ביקשה את דחיית דיון ההוכחות עקב אי הגעתה לדיון. בהתאם לתקנה 522 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 [תיקון אחרון:28/12/05] : "522. חקירת מצהיר [473] (תיקון: ת"ט תשנ"א, תשנ"א, תשס"ב(2)) (א) מצהיר בהליך עיקרי או בעל דין שמסר תצהיר בהליך ביניים, יתייצב לחקירה ביום הדיון, אלא אם כן הודיע בעל הדין שכנגד בהודעה בכתב לבית המשפט ולכל בעלי הדין, שהוא מוותר על חקירתו של המצהיר. (ב) רצה בעל דין לחקור חקירה שכנגד מצהיר שאיננו בעל דין בהליך ביניים, יודיע על כך לבעל הדין שהגיש את התצהיר וידרוש את התייצבותו של המצהיר לשם חקירה שכנגד בשעת הדיון;ההודעה תומצא בעוד מועד כדי ליתן למצהיר שהות מספקת להתכונן ולנסוע למקום המשפט. (ג) לא התייצב המצהיר בהתאם להודעה, לא ישמש תצהירו ראיה אלא ברשות מיוחדת מאת בית המשפט או הרשם." 10. כאמור בתקנה 522(א)(ג) תצהירה זה אינו משמש כראיה. עדת התביעה הגברת בנבנישתי לא ידעה להסביר כיצד קיבלה הנתבעת את כספה בעבור הזיכוי הנטען. בהתאם למפורט בסעיף 9 לתצהירה של עדת התביעה, חובה של הנתבעת הוא בעבור שירותי צפייה. לטענתה, מכיוון שהנתבעת טענה בפני חברת "ערוצי זהב" כי היא שילמה סכומים אלה לתובעת, זיכתה אותה "ערוצי זהב" בסכום זה. מדברי הגב' בנבנישתי וב"כ התובעת בסיכומיו עולה כי סכום התביעה נדרש כתוצאה מרצונה של התובעת לקבל את כספי "הזיכוי" שהנתבעת קיבלה מ"ערוצי זהב" בגין חודשים בהם קיבלה שירות מהתובעת. 11. מהמקובץ בפסק דיני זה עולה כי התובעת לא הוכיחה שהנתבעת קיבלה את השירותים הנטענים לתקופה הרלוונטית לתביעה זו. אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 250 ₪. טלויזיה