החלטה בקשה זו עניינה אישור התובענה שבכותרת כתובענה ייצוגית בהתאם לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 [להלן - חוק הגנת הצרכן]. המבקש הינו תושב כפר מג'דל שמס. כמו כל יתר תושבי הכפר הוא צורך חשמל המסופק לו על ידי המשיבה מס' 2, המועצה המקומית מג'דל שמס [להלן - המועצה המקומית מג'דל שמס]. הנתבעות בתביעה הן אלה: א. המשיבה 1, חברת החשמל לישראל בע"מ [להלן - חברת החשמל] , שהתביעה נגדה נמחקה בהחלטה קודמת של בית המשפט; ב. המשיבות 3 עד 6 שהן מועצות מקומיות ברמת הגולן המספקות אף הן חשמל לתושביהן [להלן - המועצות האחרות]. חברת החשמל אינה מספקת חשמל ישירות לבתים או לעסקים של תושבי המועצות המקומיות 2 עד 6. היא מוכרת אותו למועצות המקומיות והן מספקות אותו לתושבים וגובות מהן את התמורה. סידור זה נוהג ברמת הגולן מזה שנים. בבסיס התובענה עומדת טענת המבקש כי המשיבות 2 עד 6 מספקות את החשמל בין בחריגה מסמכות ובין בהטעיה ועל ידי ניצול הצרכנים, תושבי הכפרים, בדרך של גביית מחירים העולים על המחירים הנקבעים על ידי הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל שהוקמה בחוק משק החשמל התשנ"ו - 1996. המחירים הללו גבוהים אפילו ממה שמשלמים צרכנים בישראל הרוכשים חשמל ישירות מחברת החשמל. ההפרש במחיר הוא סכום התביעה. במקביל לתביעה האישית הגיש המבקש בקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית אשר תחול על כל התושבים הצורכים חשמל מהמועצה המקומית מג'דל שמס ומהמועצות האחרות. המבקש טוען כי יש לחייב את המשיבות 2 עד 6 ביחד ולחוד להשיב לצרכנים את הסכומים ששילמו ביתר במשך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה. סכום התביעה הייצוגית הועמד על 10,231,200 ₪, [הסכום שגוי שכן הוא מתייחס למה שנתבע מחברת החשמל ומתעלם מהסכומים הנתבעים מיתר המשיבות, שכנראה הוספו בשלב מאוחר יותר של ניסוח התביעה. סכום התביעה האישית הוא 5,712 ₪ אך גם סכום זה שגוי אם בודקים היטב את התביעה ואת הסכומים המרכיבים אותו]. בכפרים הללו התאפשרה בעבר אספקת החשמל באמצעות גנרטורים מרכזיים עם התשתית הטכנית שהיתה קיימת עוד מתקופת השלטון הסורי. למן מלחמת ששת הימים ועד שנת 1981 היתה רמת הגולן תחת שלטון צבאי ועניינם השוטף של האזרחים נוהל ע"י מושל צבאי. לאחר כניסתן לתוקף של תקנות רמת הגולן [רשויות מקומיות] [הוראות מעבר], התשמ"ב-1981 הוקמו חלק מהמועצות המקומיות והן קבלו לידיהן את ניהול העניינים השוטפים והמוניציפאליים של תושבי היישובים הנ"ל. בשונה משאר יישובי רמת הגולן - מושבים, קיבוצים, וערים, שהולכת החשמל וחלוקתו אליהם מבוצעת ישירות על ידי חברת החשמל, אספקת החשמל וחלוקתו בכפרים מבוצעת ע"י המשיבות 2 עד 6. הן עוסקות בכל הפעולות שחברת החשמל נוהגת לעסוק בהם לרבות קריאת המונה, גביית התמורה, חיבורים חדשים וכו'. כאמור, המבקש טען כי המשיבות 2 עד 6 גובות מתושביהן מחירים הגבוהים ממה שגובה חברת החשמל משאר תושבי הארץ. מנגד, המשיבות 2 עד 6 מבקשות לדחות את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית בטענות הבאות: א. המבקש מתגורר בתחום שיפוטה של המועצה המקומית מג'דל שמס ומעולם לא צרך חשמל מהמועצות האחרות; משכך אין לו עילה אישית נגדן. הן על פי המצב המשפטי ששרר בעת הגשת התביעה והן כיום תובע יחיד רשאי לתבוע בשם צרכנים אחרים, רק אם יש לו עילת תביעה אישית; ב. הבקשה אינה ממלאת אחר התנאים הדרושים לשם אישור התובענה כייצוגית; ג. הבקשה והתביעה אינן מגלות עילה. ע"פ חוק הגנת הצרכן, בנוסחו עובר לחוק הגנת הצרכן [תיקון מס' 18], התשס"ו - 2005 [להלן - החוק המתקן] העילות שלפי סעיפים 2 ו - 3 חלות על היחסים שבין הצדדים בשלב הטרום-חוזי בלבד. בכתב התביעה או בבקשה לא פורט מתי נעשתה ההתקשרות בין המבקש למועצה המקומית מג'דל שמס וגם לא נטען שההטעיה נעשתה בשלב שקדם להתקשרות. אדרבא: מתוך רוח התביעה והעובדה שהיא נוגעת לשבע השנים שקדמו להגשתה, ברי שהמבקש אינו מסתמך על הטעיה בשלב הטרום חוזי אלא על הטעיה או ניצול מצוקה בשלב ביצוע החוזה. על פי נוסחו של חוק הגנת הצרכן בעת הגשת התביעה, וכפי שפורש בפסיקה, אין להגיש תביעות - ייצוגיות או אישיות - על הטעיה או ניצול מצוקה שאירעו בשלב ביצוע החוזה. ד. התביעה והבקשה אינן מפורטות כלל: שומה היה על המבקש לפרט את מהות ההטעיה או ניצול המצוקה, ביחס למה אירעה, מתי אירעה, האם הסתמך עליה וכו'. כל אלה לא נטענו. ביום 12.3.06 נכנס לתוקפו חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 [להלן - חוק תובענות ייצוגיות] אשר ביטל את ההסדרים הקיימים בחוקים הפרטניים, לרבות זה שבחוק הגנת הצרכן שעניינם תביעות ייצוגיות. חוק תובענות ייצוגיות חל על תביעות תלויות ועומדות, לרבות על התביעה שבפנינו [סעיף 45[ב]]. קיומה של עילת תביעה אישית, כתנאי להכרה בתביעה כייצוגית - נשמר גם בחוק החדש [סעיף 4 לחוק]. שינוי נוסף בתחום החקיקה חל עם חקיקת החוק המתקן. אשר שינה את הגדרת המונח "הטעיה" שבסעיף 2 והיא עכשיו - "לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה (להלן - הטעייה)" [ההדגשה שלי - נ"מ]. אפנה כאן את תשומת הלב שלא חל שינוי בכל הנוגע לעילה שעניינה ניצול מצוקה. אדון בטענות אחת לאחת. האם למבקש עילת תביעה אישית נגד המועצות האחרות? לדעתי, אין לו נגדן תביעה אישית, מכל סוג שהוא וממילא אינו רשאי לנהל תביעה ייצוגית נגדן. בע"א 3955/04 עו"ד אריה רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', תק-על 2005(3), 58 נאמר בעמ' 62: "כאמור, כדי לפסוע אל תוך עולמן של התובענות הייצוגיות, תנאי בסיסי הוא קיומה של עילת תביעה אישית. בהעדרה של עילה כזו, דין התובענה להימחק או להידחות על הסף, וממילא לא ניתן לאשרה כתובענה ייצוגית. על התובע המבקש להיות תובע ייצוגי, לשכנע את בית המשפט - במישור הראייתי ולא רק במישור הטיעוני - במידת הסבירות הראויה, שקמה לו לכאורה עילת תביעה (ע"א 2967/95 מגן וקשת נ' טמפו, פ"ד נא(2) 312, 330-329, השופטת שטרסברג-כהן). הדברים מדברים בעדם: תביעה ייצוגית היא מנוף הטעון בסיס ארכימדי, שאם לא כן תלויה התביעה הייצוגית על בלימה". המבקש לא טען בשום מקום - בתצהיר התומך בבקשה, במענה לתשובת המשיבות לבקשה או במסגרת הדיון בבית המשפט - כי רכש שירותי חשמל מהמועצות האחרות ולא הראה ולו לכאורה כי הוא בגדר "צרכן" שלהן [בש"א 5604/05 תופיק ראבי והמועצה הישראלית לצרכנות נ' תנובה, נבו, המאגר המשפטי הישראלי). אם המבקש איננו בגדר "צרכן" של המועצות האחרות, אין הוא רשאי לתבוע בשם הצרכנים שלהן או להתיימר לייצגם. לכן התביעה נגד המועצות האחרות דינה להידחות על הסף. מכאן לטענות המועצה המקומית מג'דל שמס, הנתבעת היחידה שנותרה. אין חולק שהמבקש מתגורר ביישוב הזה וצורך חשמל המסופק לו על ידיה. תפקוד של מועצה מקומית בתחום המשפט הפרטי אינו נושא חדש. בתי המשפט בכל דרגותיהם התלבטו בשאלה האם גוף שלטוני כדוגמת המדינה או רשות מקומית בא בגדר "עוסק" לצורך חוק הגנת הצרכן. בתי המשפט הניחו שלפעמים מועצות מקומיות "חובשות כובע" של "עוסק" והבחינו בין פעולות שבמהותן הן שלטוניות ובין פעולות מתחום המשפט הפרטי. ברע"א 2701/97 מדינת ישראל ו-3 אח' נ' צ'רטוק דניאל, פ"ד נו[2], 876, נאמר בעמ' 883: "על פי סעיף 42 לחוק, "לעניין חוק זה דין המדינה כעוסק כדין כל עוסק אחר". משמעות הדבר היא, כי הגם שהמדינה ורשויותיה יכולים להיחשב כ"עוסק" על פי החוק, הרי שיש לבחון בכל מקרה על פי נסיבותיו, אם המדינה אכן "עוסק" כמשמעו בסעיף 1 לחוק. במקרה שבפנינו, פעולת המבקשים ברע"א 2701/97 התמצתה בפעולות להקמת מוסד שיכשיר נהגים ובעיקר בהודעת התשלום שנשלחה לנהגים שנדרשו להשתתף בקורס השתלמות בנהיגה. לשיטתי, אין לראות פעולות אלה כ"דרך עיסוק". כך, שכן לא כל פעולה של המדינה יכולה להיחשב כ"דרך עיסוק" ולהביא לראייתה כ"עוסק" על פי החוק. יש להבחין בין פעולות מסחריות, "פרטיות" באופיין, אותן מבצעת המדינה - כמו כל גוף פרטי אחר - ובין פעולות ציבוריות, שלטונית, שאינן מסחריות. רק במקרים בהם המדינה מבצעת פעילויות מסחריות בהן לא ניתן להבדיל בינה ובין גוף מסחרי-פרטי אחר, ניתן יהיה לראות את פעולותיה כ"דרך עיסוק" וממילא לראותה כ"עוסק" לצורך תחולתו של החוק. לא כך נסיבות המקרה שבפנינו. כפי שיובהר, סבור אני כי הפעולות שביצעו המבקשים במקרה שבפנינו הן שלטוניות במהותן ואינן מאפשרות לראות במבקשים, על-כן, כ"עוסק" כמשמעו בחוק". לדעתי, בכל הנוגע לאספקת החשמל, המועצה המקומית מג'דל שמס היא "עוסק" והתושבים, ובכללם המבקש, הם בגדר "צרכן". המועצה המקומית מג'דל שמס טוענת כי חברת החשמל מסרבת לספק חשמל לתושביה, בטענה שתשתית הרשת והמתקנים אינם מאפשרים אספקה כזאת. לכן, טוענת המועצה המקומית כי אספקת החשמל נכפתה עליה ואין לה ברירה אלא לספק חשמל לתושביה. טענה זו יש לדחות בכל הנוגע לשלב הנוכחי של הדיון. כאמור, לכאורה מדובר ב"עוסק" וב"צרכן". טענת הכפייה, צריכה להתברר מאוחר יותר וגם אם היא נכונה - אין היא בהכרח הופכת את אספקת החשמל מפעולה "פרטית" באופייה לפעולה בעלת אופי "שלטוני". האם גילה המבקש עילת תביעה ראויה כנגד המועצה המקומית מג'דל שמס? הנטל המוטל על המבקש-התובע בשלב הזה הוא נטל נוסף, מחמיר יותר, לעומת הנטל המוטל על תובע בתביעה רגילה כאשר מוגשת בקשה לסילוק על הסף [ראו, רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים, פ"ד נ"ז(3) 220, 275]. בניגוד למה שסבור המבקש, התביעה מבוססת על חוק הגנת הצרכן בלבד ולא על דינים אחרים. אמנם, עו"ד סבית טען כי התביעה הושתתה גם על חוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח-1988, אך יש לדחות את הטענה. מעיון בכתב התביעה ברור כי הטענות בעניין חוק ההגבלים העסקיים נוגעות לחברת החשמל ולה בלבד. נאמר אמנם כי הטענות חלות גם על המועצות הקומיות, אך בהגיע הקורא לקטע הרלבנטי הן נמוגו כלא היו. המבקש טוען כי קמה לו עילת תביעה על פי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן שעניינה הטעייה, בנוסף לעילה שבסעיף 3 לחוק שעניינה ניצול מצוקת הצרכן. כאמור, הסעיפים הללו פורשו בפסיקה כחלים על השלב הטרום-חוזי בלבד של יחסי ספק - צרכן [ראו, למשל, ע"א 3613/97 דליה אזוב נ' עיריית ירושלים, פ"ד נו[2] 787]. בתביעה לא ציין המבקש מתי התקשר עם המועצה המקומית מג'דל שמס ומימלא לא הראה כי ההטעיה או ניצול המצוקה נעשו בשלב הטרום-חוזי. כפי שהראיתי לעיל מתוך כתב התביעה עולה ההפך: הוא מסתמך על אירועים שקרו שנים רבות לאחר ההתקשרות הראשונית. אפשר ומחדל זה נובע מחוסר מודעות לפרשנות חוק הגנת הצרכן ואפשר שהדבר נעשה ביודעין נוכח העובדה שתביעה בגין הטעייה או ניצול מצוקה שנעשו בשלב הטרום חוזי התיישנה זה מכבר. בהחלטה שנתתי לאחרונה [בש"א 1653/06 זילברשלג נ' לופטהנזה, נבו המאגר המשפטי הישראלי, החלטה מיום 22.5.06] קבעתי כי תחולתו של החוק המתקן, הקובע כי גם הטעיה בשלב ביצוע החוזה היא עילה לתביעה, היא תחולה רטרוספקטיבית. החוק מחיל עצמו לא רק על חוזים שנכרתו לפני תחילתו [תחולה אקטיבית] אלא גם על הטעיות שנעשו בתקופה החוזית, גם כן לפני תחילתו. ולא זו בלבד אלא שהמחוקק הביע כוונה שהתביעות התלויות ועומדות, שהוגשה בשעתן ללא עילה ועמדו להימחק בשל כך לא יימחקו וניתן יהיה לתקנן על מנת להתאימן לחוק המתקן ובלבד שהבקשה לעניין זה הוגשה לבית המשפט תוך 90 יום מתחילתו של החוק [סעיף 2[ב] לחוק המתקן]. החוק המתקן פורסם ביום 22.12.05 אך עד עתה לא הוגשה בקשה לתקן את התביעה על מנת להתאימה לחוק החדש. מכל מקום, אין בכוחו של החוק המתקן לסייע למבקש בכל הנוגע לעילת ניצול המצוקה. לכאורה יש בידי המבקש עילת תביעה מכוח החוק המתקן שעניינה הטעייה בשלב ביצוע החוזה, אך אין היא יכולה להיות נדונה במסגרת תובענה זו שדינה להימחק על הסף. על המבקש להגיש תביעה חדשה ולהשתיתה על הוראות הדין החדש. למעשה, לאור מסקנתי כי לא נטענה כראוי עילת תביעה אישית, אין מקום לדון בטענה בדבר אי התאמת המבקש ובא כוחו לטפל בתביעה הייצוגית. הבקשה לאישור התביעה נדחית. התביעה העיקרית נמחקת על הסף. המבקש ישלם לכל אחת מהמשיבות 2 עד 6 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וכן מע"מ בסכום כולל של 3,000 ₪ נכון להיום. תביעה ייצוגיתחשמל