תביעה נגד קונים של דירת נופש

פסק דין 1. בשתי שאלות נחלקו הצדדים בתובענה זו כדלקמן: א. האם נכרת בין הצדדים הסכם למכירת דירת נופש בת 3 חדרים המצויה בשמורת זכרון-יעקב מול הים, בגוש 11295 חלקה 42 (להלן: "הדירה"), כשהתובעים הם המוכרים והנתבעים הם הקונים? ב. לחילופין, במידה וייקבע שלא נכרת חוזה כאמור, האם ניהלו הנתבעים, בנסיבות המקרה דנן, מו"מ לקראת כריתת החוזה האמור, שלא בתום לב? 2. א. בכל המועדים הרלבנטים לכתב התביעה היו התובעים בעלי הזכויות בדירה. ב. הם העמידו את הדירה למכירה באמצעות משרד תיווך בזכרון-יעקב (להלן: "משרד התיווך"). ג. בעקבות מודעה בעתון שפירסמה את הדירה למכירה (בה תוארה הדירה כדלקמן: "2.5, 68 מ"ר, נוף מרהיב לים, מרוהטת ומאובזרת, 140,000$..." - נוסח ההודעה צורף כנספח א' לת/2, תצהיר עדותו הראשית של התובע 1 - להלן: "התובע"), פנו הנתבעים למשרד התיווך, ובתאום עם אחד המתווכים הגיעו לראות את הדירה ביום 18.8.04. ד. המתווך, אלי שגיב, ממשרד התיווך (להלן: "שגיב"), התלווה לנתבעים בביקורם הראשון בדירה ביום 18.8.04, שבסיומו ביקשו לפגוש את התובע בו ביום, על מנת לבחון את רכישת הדירה. 3. עד לשלב זה אין מחלוקת בין הצדדים על סדר הדברים, והוא כמתואר לעיל. מכאן ואילך חלוקים הצדדים. על כן, אבחן את גירסאותיהם כעולה מתצהירי העדויות שהוגשו בפני, לרבות החקירות הנגדיות. תצהיר עדותו הראשית של התובע. 4. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/2), בו ציין כדלקמן: א. בתאריך 18.8.04, בתום ביקור הנתבעים בדירה, התקשר אליו המתווך אלי שגיב והודיע לו כי הנתבעים רוצים לקיים עמו פגישה דחופה כדי לסכם את עניין מכירת הדירה והמחיר הסופי. ב. הפגישה בין התובע לנתבעים התקיימה במשרדו של התובע בתאריך 18.8.04 (בערבו של היום בו ביקרו לראשונה בדירה) בנוכחות שני מתווכים ממשרד התיווך, שאחד מהם היה שגיב. בפגישה זו סוכם שמחיר הדירה, כולל הריהוט, יהיה בשיעור של 137,500 דולר. בתום הפגישה לחצו הצדדים ידיים ושתו למזל ולברכה. ג. באותו מעמד, היינו במהלך הפגישה ביום 18.8.04, נמסרו לנתבע 2 (להלן: "הנתבע") העתק חוזה רכישת הדירה של הנתבעים (נספח ב' לת/2), שכלל בתוכו את תשריט הדירה (נספח ג' לת/2) את אישור בנק לאומי לישראל בע"מ להסרת משכנתא (נספח ד' לת/2) ונסח טאבו בו רשומות זכויות התובעים בדירה. ד. לאחר מכן הודיע הנתבע טלפונית לתובע שהוא החליט לרכוש את הדירה ללא תכולה, ולכן סוכם ביניהם על מחיר למכירת הדירה בשיעור של 135,000 דולר. ה. בתאריך 22.8.04 או 23.8.04, התקשר לתובע עו"ד אפרים סופר, שהציג עצמו כב"כ הנתבעים, ושאל אם בכוונתו להיות מיוצג ע"י עו"ד מטעמו בחוזה המכר האמור. התובע מסר לו כי אין בכוונתו להיות מיוצג בחוזה האמור, אלא לייצג את עצמו. דבר זה גם בא לידי ביטוי בטיוטת החוזה שהועברה אליו ע"י עו"ד סופר (בסעיף 12(א)). ו. ביום 24.8.04 העביר התובע לעו"ד סופר בדואר אלקטרוני נסח טאבו שקיבל מ"טאבו און ליין". בתשובה הודיע לו עו"ד סופר כי הנסח אכן עדכני אך לא שלם וכי הוא צריך את הנסח בשלמותו. בתגובה הבטיח לו הנתבע שהחלק החסר יישלח במוניות אביב למחרת היום, וכך עשה (ראה נספח ה', סימונים 1, 2, 3). ז. לאחר שהחומר הנ"ל התקבל במשרדו של עו"ד סופר, התקשר עו"ד סופר לתובע ומסר לו כי עדיין חסר נסח לגבי חלקה אחת מתוך השלוש עליהן בנוי הבניין בו מצויה הדירה. משאמר התובע לעו"ד סופר שהוא יבדוק נקודה זו, השיב לו עו"ד סופר שהוא ידאג לזה הרבה יותר מהר. ח. ביום 30.8.04 קיבל התובע מעו"ד סופר דרישה בדואר אלקטרוני להמצאת מכתב החרגה בנוגע לדירה (נספח ה' סימון 4). ט. לאחר תאום עם פסגות זכרון, השותפות שהקימה את הבניין בו מצויה הדירה (ואשר משמשת כחברה משכנת), צלצל התובע לעו"ד סופר והודיע לו שמכתב ההחרגה מצוי אצלם והוא יוכל לקבל אותו. י. באותו שלב קיבל התובע מעו"ד סופר טיוטת חוזה אודות הדירה אותה הכין (נספח ו' לנ/2). בראש העמ' הראשון של טיוטת החוזה נרשם: "טיוטה מיום 31.8.04 לצורך משא ומתן בלבד" (ההדגשה במקור - ח.ש.). הטיוטה נשלחה עם מכתב לוואי מעו"ד סופר לתובע (נספח ז' לנ/2) בו צויין כדלקמן: "אריה שלום, מצ"ב טיוטת הסכם מכר. נא הערותיך (אם ישנן). הטיוטה מועברת במקביל למר סטלו ( הנתבע - ח.ש.) והיא כפופה להערותיו ככל שישנן. נא שים לב שאני חייב לקבל מכתב החרגה כפי שציינתי במכתבי הקודם...". יא. בדיעבד נודע לתובע כי מכתב ההחרגה הועבר לעו"ד סופר מפסגות זכרון ביום 2.9.04, כפי שעולה מנספח ח' לנ/2. יב. במענה לטיוטת החוזה שנשלחה אליו, הודיע התובע לעו"ד סופר כי ההסתייגות היחידה שיש לו מטיוטת החוזה היא, שעד לרישום הערת האזהרה לא מועבר אליו כסף כלל. עו"ד סופר הסביר לתובע שזה הנוהל המקובל, וכנאמן למעשה הוא מחזיק את הכסף כאילו הוא כבר שולם. בכל אופן, כך מציין התובע, הוא לא העמיד את הסתייגותו כתנאי לחתימת ההסכם, אלא ציין שידונו בנקודה זו במעמד החתימה ביחד עם הנתבע. יג. התובע מציין כי באותה שיחה ששוחח עם עו"ד סופר (נשוא ס"ק י"ג), גם קבע איתו פגישה לחתימת ההסכם ביום 2.9.04, כשנותר רק לתאם את השעות. יד. לאחר שיחתו האמורה עם עו"ד סופר, התקשר הנתבע אל התובע ושאל אותו האם קיבל את טיוטת ההסכם והאם יש לו הערות כלשהן. הנתבע השיב לו שכל הקצוות סגורים למעט נושא הנאמנות על הכסף, והם הסכימו ביניהם על מועד הפגישה בתאריך 2.9.04. טו. יום לפני הפגישה המתוכננת התקשר עו"ד סופר אל התובע ומסר לו שעדיין לא קיבל את מכתב ההחרגה. לכן החליטו שניהם לדחות את פגישת החתימה על ההסכם עד לאחר הגעת המסמכים, שבשעת השיחה כאמור לא הגיעו לידי עו"ד סופר. טז. בנוסף ובמקביל ביטל עו"ד סופר ביום 31.8.04 את הערת האזהרה שהיתה רשומה על זכויות התובעים בדירה לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (אישור על המחיקה צורף כנספח ט' לנ/2). יז. ביום 6.9.04 התקשר שגיב לתובע והודיע לו שהנתבע צלצל אליו מחו"ל, והודיע לו שהעיסקה בטלה, משום שהחליט לקנות יחידת נופש בחו"ל. התובע התקשר לעו"ד סופר ושאל אותו האם הוא יודע על הביטול, ועו"ד סופר השיב לו שהוא מופתע בדיוק כמוהו ושלא ידוע לו על כך דבר. יח. בסופו של דבר העיסקה לא יצאה אל הפועל, והתובע הצליח למכור את הדירה רק בחודש יוני 2005, במחיר של 132,500 דולר כולל ריהוט, כפי שעולה מהסכם המכר שצירף כנספח י"א לת/2. יט. התובע סבור כי הוא זכאי לקבל את הפסד המכירה בשיעור של 5,000 דולר ביחס למחיר אותו היה אמור למכור את הדירה לנתבעים עם תכולה (137,500 דולר), או לחילופין את הפיצוי המוסכם המוזכר בטיוטת ההסכם. כ. התובע גם מציין כי ידוע לו שזכותו לקבל פיצוי בגין עוגמת הנפש וחוסר תום הלב במו"מ שניהלו הנתבעים עמם (עם התובעים). כא. התובע מציין שחוסר תום לבו של הנתבע התבטא בין השאר בכך שלא טרח אפילו להודיע לו ו/או אף לא לעורך דינו (עו"ד סופר) על נסיעתו לחו"ל, דבר המעיד על קלות דעתו בשעת המו"מ. כב. באשר לטענת הנתבע (כפי שנראה להלן) כי הסיבה שהניעה אותו לבטל את העיסקה היא שטח הדירה בפועל (כ- 52 מ"ר במקום 68 מ"ר כפי שהוצגה), מציין התובע כי מדובר בסיבה שקרית, שכן שגיב היה נוכח בעת המדידה, שנעשתה תוך השוואה לתשריט הדירה שקיבל התובע (נספח ג' לת/2). בתום המדידה לא ציין הנתבע דבר על רצונו לבטל את ההסכם עקב גודל הדירה או מכל סיבה אחרת. חקירתו הנגדית של התובע. 5. התובע נחקר חקירה נגדית על תצהיר עדותו הראשית, ותמציתה כדלקמן: א. לשאלה האם היה ברור לו בתום הפגישה ביום 18.8.04, שרכישת הדירה כפופה לבדיקת המסמכים שהעביר לטענתו לנתבעים, השיב: "אני יודע שכל מכירה, ביחוד של נדל"ן, מסמכים עוברים לעו"ד, ועו"ד מכין את ההסכם ובודק את המסמכים. זה היה ברור לי" (עמ' 12 לפרו' ש' 3-5). ב. לשאלה האם הוא מאשר את הגירסה שחלק מהדירות בפרוייקט הנדון (בו נכלל הבניין בו מצויה הדירה דנן) מושכרות לטווח ארוך, השיב: "... נמסר במפורש וכתוב בכל הניירת שהפרוייקט הוא פרוייקט נופש. חלק מהדירות מושכרות לטווח ארוך וחלק לטווח קצר. בחלק מהדירות גרים דיירים. את כל זה מסרתי לנתבע" (עמ' 12 לפרו' ש' 6-8). ג. לשאלה האם הבחין שנרשם בהדגשה בכותרת טיוטת ההסכם שהועברה אליו ע"י עו"ד סופר כי נועדה לצורכי מו"מ בלבד, השיב בחיוב (עמ' 12 לפרו' ש' 11-12). ד. התובע גם הודה שבטיוטה לא מוזכרת חלקה 7, שכן לא הוזכרה אף פעם בניירת, ועו"ד סופר עלה על כך (עמ' 12 לפרו' ש' 15-17). ה. התובע גם מודה שבמכתב הלוואי של עו"ד סופר אליו, עת העביר לו את טיוטת החוזה, צויין שטיוטה זו כפופה להערות הנתבעים (עמ' 12 לפרו' ש' 21). גירסת המתווך אלי שגיב. 6. המתווך אלי שגיב, אשר היה מעורה לכאורה בסוגיית מכירת הדירה, נתן תצהיר עדות ראשית מטעמו כעד תביעה (ת/1), בו ציין כדלקמן: א. משרד התיווך פירסם את היות הדירה כמיועדת למכירה בעיתונות, והתקיימו מס' רב של פגישות עם לקוחות. ב. בתאריך 18.8.04 הראה את הדירה לנתבעים, אשר הביעו את רצונם לרוכשה שכן התאימה בדיוק לצורכיהם. הנתבעים ביקשו ממנו לקיים פגישה בו ביום עם התובע על מנת לקיים מו"מ מיידי אודות רכישת הדירה. ג. נוצר קשר טלפוני עם התובע, ונקבעה פגישה עם הנתבעים במשרדו של התובע באותו ערב (18.8.04). בפגישה זו הביעו הנתבעים את התפעלותם מהדירה, מיקומה והנוף שנשקף ממנה, והסבירו שהדירה מותאמת בדיוק לצרכיהם כדירת נופש. ד. באותה פגישה אף ציינו הנתבעים שהדירה לא מיועדת למטרות מגורים, אלא לשהייה של הנתבע בימים ארוכים כאשר לא ירצה לשוב ממפעלו שביוקנעם לתל-אביב, ויעדיף לישון בדירה הממוקמת קרוב למפעל, ולמטרות נופש בסופי שבוע וחופשים. ה. לאחר מו"מ שנערך במשרדו של התובע, הסכים התובע למכור לנתבעים את הדירה במחיר של 137,500 דולר כולל התכולה. ו. בסוף הפגישה לחצו כולם ידיים, בירכו "בשעה טובה" ואף שתו לחיים. ז. התובע מסר לנתבע מסמכים אודות הדירה שהיו במשרדו וכללו המסמכים הבאים: חוזה הרכישה של הדירה מפסגות זכרון. תשריט של הדירה עם המידות. תשריט והצמדת מגרש חנייה לדירה. אישור בנק לאומי לישראל למשכנתאות לסילוק המשכנתא. אישור פסגות זכרון שאין להם שום התנגדות למכירת הדירה. נסח טאבו. ח. הנתבע ציין שהוא כבר למחרת היום ימסור את המסמכים לעו"ד מטעמו, ואף הציע שאותו עו"ד ייצג גם את התובע. ט. מאותו ערב, 18.8.04, הודיעו במשרד התיווך למתעניינים, שהדירה נמכרה. י. כיומיים שלושה לאחר פגישה זו, ביקש הנתבע לראות ולמדוד את הדירה, ולהכין רשימת תכולה שתצורף לחוזה. הנתבע אכן ביקר פעם נוספת בדירה, במהלכה מדד את החדרים בדירה והשווה אותם לתשריט שבידיו (אותו קיבל מהתובע במהלך הפגישה ביום 18.8.04), והכין רשימת תכולת הדירה. בתום המדידה, לא העיר הנתבע דבר, ואף לא הסתייג משטח הדירה כפי שמדד. יא. לאחר מכן, הודיע הנתבע לתובע בשיחה טלפונית, שהוא מוותר על הריהוט והתכולה, ולאור כך הוסכם על מחיר סופי של הדירה בשיעור של 135,000 דולר, ללא ריהוט ותכולה. יב. בימים שלאחר מכן, בשיחות שקיים עם התובע והנתבע, נמסר לו משניהם שהעו"ד מכין את המסמכים המתקדמים לקראת חתימה על החוזה. נמסר לו שהחוזה ייחתם מיד כשיושלם הליך הכנת המסמכים, ושנקבעה פגישה לחתימת החוזה בתחילת חודש ספטמבר 2004. יג. בתחילת חודש ספטמבר 2004, התקשר אליו הנתבע ומסר לו כי הוא מתקשר מחו"ל, ושהחליט לרכוש דירה בחו"ל ולא בארץ. על כן הוא מבטל את העיסקה. מיד לכשקיבל שיחה זו, התקשר לתובע והודיע לו על כך. יד. התובע הביע בפני המתווך שגיב את הפתעתו ואכזבתו הרבה מהתנהגותו זו של הנתבע, ובסופו של דבר מכר את הדירה כשנה לאחר מכן בסכום הפחות ב- 5,000 דולר מהמחיר שסוכם עם הנתבעים. חקירתו הנגדית של אלי שגיב. 7. המתווך שגיב נחקר חקירה נגדית על תצהיר עדותו הראשית, ותמציתה כדלקמן: א. כשנשאל אודות העברת המסמכים לנתבעים בפגישה ביום 18.8.04, השיב: "באותו יום של הפגישה התובע הוציא מתוך המסמכים שלו את כל המסמכים שהיו שם. זה היה תחילת הכניסה למכירת הדירה. אני מניח שכל עו"ד לוקח ובודק את זה עד לחתימה" (עמ' 8 לפרו' ש' 20-22). ב. שגיב הודה בחקירתו הנגדית כי לא עיין אישית במסמכים שהועברו, וכי גם לא קרא כל מסמך (עמ' 9 לפרו' ש' 3-12). ג. כשהוצג לו האישור של "פסגת זכרון" (הוגש וסומן נ/1), שאין להם התנגדות למכירת הדירה, ושציין בתצהירו כי הועבר ע"י התובע לנתבעים ביום 18.8.04, אישר כי מדובר במסמך נושא תאריך 2.9.04 (עמ' 9 לפרו' ש' 13-14). ד. כשנשאל מתי ראה איתו הנתבע את הדירה פעם שניה (מעבר לביקור הראשון בתאריך 18.8.04), השיב: "לא זוכר תאריך אבל זה היה בערך שבוע שבועיים אחרי שהיינו בפגישה עם התובע" (עמ' 10 לפרו' ש' 7-8). ה. כשנשאל מתי הוחלט על שינוי המחיר, השיב: "באותו יום שהיינו בפגישה עם התובע היה מו"מ והם סיכמו על מחיר. לשאלתך, על איזה מחיר דיברו - 137,500 דולר" (עמ' 10 לפרו' ש' 9-11). בהמשך (בחקירה חוזרת) ציין שגיב כי ידוע לו מהתובע, שלאחר מכן הוא סיכם במישרין עם הנתבע להוריד חלק מהריהוט ולהעמיד את מחיר הדירה על 135,000 דולר (עמ' 10 לפרו' ש' 14-16). עדותה של הנתבעת 1, הגב' רובינסון פרנסין. 8. התובעים החליטו להזמין לעדות מטעמם גם את הנתבעת 1 הגב' רובינסון פרנסין (להלן: "הנתבעת"). 9. התובעים החליטו לעשות כן לאחר שמטעם הנתבעים הגיש תצהיר עדות ראשית רק הנתבע. 10. בעדותה ציינה הנתבעת כדלקמן: א. הם התעניינו בדירה הנדונה כדירת נופש, ללא קשר לעובדה שהמפעל של הנתבע מצוי ביוקנעם (עמ' 17 לפרו' ש' 18-21). ב. כשהיא ראתה את הדירה היא אהבה אותה, ולכן הם החליטו להיפגש עם התובע בערבו של היום שראו את הדירה. אולם, הנתבעת מדגישה כי הם לא סיימו את העיסקה באותו יום, וגם לא ניתן היה לסיים אותה באותו יום כיוון שעו"ד מטעמם לא בדק את מסמכי הדירה (עמ' 18 לפרו' ש' 3-10). ג. בסוף הפגישה שהתקיימה ביום 18.8.04, התובע שאל אם הם רוצים לשתות, הוא הוציא מה שהיה, אך היא לא שתתה כיוון שאינה שותה (עמ' 18 לפרו' ש' 10-12). בכל אופן מציינת הנתבעת שגם הרמת הכוסית לחיים שהיתה באותו ערב, לא באה לסמן את סיום העיסקה (עמ' 18 לפרו' ש' 14). ד. כשנשאלה מתי נודע לה שבעלה החליט לא לרכוש את הדירה, היא השיבה שאינה זוכרת את היום במדויק אך היא זוכרת ש"הוא הגיע הביתה ואמר לי שבעל הבית הציג דברים שלא היו, והחלטנו שמה שהוא הציג זה לא מה שהיה בפועל" (עמ' 18 לפרו' ש' 15-17). הוסיפה וציינה הנתבעת כי כנראה בעלה אמר לה זאת כשהוא חזר ממדידת הדירה (עמ' 18 לפרו' ש' 18-19). ה. לשאלה האם היא קיבלה בשלווה את עובדת אי רכישת הדירה, השיבה: "שנינו רצינו את הדירה. שנינו רצינו את מה שהוא הציג. כשראינו שזה לא נכון, שנינו אמרנו שאנחנו מוותרים" (עמ' 18 לפרו' ש' 22-23). הוסיפה וציינה הנתבעת כי כוונתה בעיקר לעובדה ש"התובע אמר לנו ששטח הדירה 68 מ"ר, והסתבר לנו שהוא 52 מ"ר" (עמ' 18 לפרו' ש' 24-25). הנתבעת גם ציינה שהן התובע והן שגיב אמרו בפגישה ביום 18.8.04 ששטח הדירה הוא 68 מ"ר, "והם חזרו על זה כי אני שאלתי אולי פעמיים כדי לקבל את התחושה מה זה 68 מ"ר, בגלל הליקוי שלי במדידות" (עמ' 18 לפרו' ש' 29-30; עמ' 19 לפרו' ש' 1-2). תצהיר עדותו הראשית של הנתבע. 11. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/3), בו ציין כדלקמן: א. הוא מאשר כי ראה את הדירה לראשונה ביום 18.8.04. מי שהראה לו את הדירה היה המתווך שגיב, תוך שהוא אומר לו כי מדובר בפרוייקט נופש, בו הדירות הן דירות נופש, וכי שטח הדירה שהוצגה לו הוא כ- 68 מ"ר. ב. בערב אותו יום הוא פגש את התובע במשרדו, בנוכחות התובע, אשתו (הנתבעת) ושני המתווכים שהראו לו את הדירה. ג. במעמד הפגישה הוא הציע לרכוש את הדירה בסכום של 137,500 דולר, בכפוף לבדיקת זכויות התובעים בדירה, בדיקת הצהרותיהם ובכפוף לחתימת חוזה מכר. ד. בניגוד לטענת התובע, במהלך הפגישה לא הועבר כל מסמך אודות מצב הזכויות בדירה, אלא רק לאחר מס' ימים העביר אליו התובע את המסמכים הבאים: נסח חלקי של חלקות 8 ו- 42. תשריט. אישור בנק לאומי למשכנתאות אודות סילוק המשכנתא מחלקות 8 ו- 42. אישור החברה המשכנת כי התובע רכש את הדירה והתמורה בעדה שולמה. ה. לאחר מס' ימים הנתבע שינה את מחיר ההצעה לדירה והעמידה על סך של 135,000 דולר, והתובע הסכים להצעה זו. דבר זה מלמד כי בסיום הפגישה ביום 18.8.04 לא נכרת כל הסכם אודות הדירה, ואף לא הושגו סיכומים אודות רכישת הדירה. ו. ביום 31.8.04 העביר ב"כ הנתבע, עו"ד סופר, לתובע, טיוטת הסכם מכר, תוך שהוא מציין בה כי הטיוטה היא לצורך מו"מ בלבד. זאת ועוד - בדואר האלקטרוני שנלווה לטיוטת ההסכם האמור, נרשם במפורש כי טיוטה זו כפופה להערות הנתבע. ז. הנתבע לא יזם מועד לחתימת הסכם המכר, ובוודאי שלא ביום 2.9.04. ח. יתר על כן, ביום 2.9.04 הנתבע ביקר שנית בדירה יחד עם המתווך, אך לתדהמתו גילה כי מדובר בדירה בת 52 מ"ר במקום 68 מ"ר, כפי שנמסר לו. בנוסף, בשיחה שקיים עם ראש הועד בפרוייקט גילה כי, בניגוד למצגים שנמסרו לו ע"י התובע והמתווך שגיב, כי מדובר בפרוייקט דירות נופש, הפך הפרוייקט לפרוייקט של דירות רגילות, ולמעשה למעלה מחצי דירות הפרוייקט אינן דירות נופש. ט. בעקבות כך, ובעקבות הודעתו של בא-כוחו עו"ד סופר, לפיה לא התקבלו אצלו כל המסמכים הנדרשים בקשר עם בירור הזכויות בדירה, הנתבע התקשר ביום 5.9.04 למתווך שגיב מחו"ל, ומסר לו כי הוא יורד מהעיסקה. הנתבע שולל מכל וכל את גירסתו של המתווך על-פיה הודיע לו כי הוא מבטל את העיסקה כיוון שהחליט לקנות יחידת נופש בחו"ל. הנתבע מדגיש כי לא קנה כל יחידת נופש בחו"ל. י. הנתבע גם מציין כי היות והודיע על ביטול המו"מ לרכישת הדירה בעת ששהה בחו"ל, העביר הודעה לבא-כוחו רק בשלב מאוחר יותר. יא. הנתבע גם מוסיף ומציין כי ניהל מו"מ בתום לב ומתוך כוונה אמיתית לרכוש את הדירה, אולם עקב מצגי שווא מצד התובע ומצד המתווך, ובעקבות כך גם עקב אי התאמת הדירה לצרכיו, הודיע למתווך כי הוא בוחר שלא לרכוש את הדירה. חקירתו הנגדית של הנתבע. 12. תמצית חקירתו הנגדית של הנתבע היא כדלקמן: א. גם המתווך וגם התובע אמרו לו ששטח הדירה הוא 68 מ"ר. המתווך אמר לו את זה כשהראה לו את הדירה ביום 18.8.04. לתובע לעומת זאת, הנתבע אמר במהלך הפגישה בערבו של יום 18.8.04 כי הדירה היא דירה יפה ושטחה הוא 68 מ"ר, והנתבע לא הסתייג מכך (עמ' 19 לפרו' שורות 17-27). ב. הוא התעניין דווקא בדירה הנדונה, כיוון שהיא דירת נופש שיועדה לכל משפחתו. יחד עם זאת הוסיף הנתבע כי במידה מסויימת הבחירה הפיזית בדירה היתה כיוון שהיא קרובה למפעל ביוקנעם (עמ' 19 לפרו' ש' 28-31; עמ' 20 לפרו' שורות 1-2). ג. לשאלה מתי נודע לו שאין המדובר בדירת נופש, השיב: "מהביקור שלי בתאריך 2.9, יחד עם המתווך... שהציג לי את ראש ועד הבית, ובאותו הביקור בדיוק הייתי בדרך חזרה מיוקנעם לת"א. אמרתי שנבקר לפני שניכנס לתוך החוזה הזה. הלכתי יחד עם התשריט שקיבלתי על הדירה, לאמת את גודל הדירה. התברר לי שגודל הדירה זה בעצם 52.5 מ"ר ולא 68 מ"ר. נוסף לכך, אותה גב' שיושבת בקומה הראשונה בכניסה בצד ימין, והיא זו שאוספת את כל השיקים של ועד הבית, אמרה לי שרוב האנשים שגרים באופן קבוע בבניין אלו הדירות שלהם, שהאתר הזה למעשה יועד לנופש, אבל זה לא בניין לנופש. עובדה היא שגם אלי (המתווך) בעצמו גר שם, יש לו דירה משלו, והוא בעצמו אמר את אותו דבר וחיזק את דבריה. כשהסתכלתי מהצד של הדירה שלה, כי נכנסתי לתוך הדירה של אותה גברת, היא הזמינה אותי לכוס מים... הסתכלתי מהצד של הבניין מהמרפסת שלה. נעשה לי שחור בעיניים, זה כאילו חזרתי אחורה לשיכון ד' בבאר-שבע. הגברת יו"ר ועד הבית" (עמ' 20 לפרו' ש' 3-13). ד. לגבי גילוי השוני בשטח הדירה מציין הנתבע כי קיבל את תשריט הדירה קודם לכן מהתובע, אך הוא רצה לאמת את התשריט (עמ' 20 לפרו' ש' 18). את התשריט הוא קיבל יום לאחר הפגישה עם התובע, היינו - ביום 19.8.04, שכן במעמד הפגישה לא היה לתובע את התשריט (עמ' 20 לפרו' ש' 19-21). הנתבע גם מציין שאת יתר המסמכים הוא קיבל מהתובע כיום יומיים לאחר הפגישה, כששלח לו זאת באמצעות מונית (עמ' 20 לפרו' ש' 25-28). הנתבע אמנם מציין כי במהלך הפגישה שהתקיימה ביניהם בתאריך 18.8.04, הוציא התובע חבילה של מסמכים מתוך מגירה, אולם אלה לא היו מסודרים, ובסופו של דבר הוא לא מסר לו כל מסמך במהלך הפגישה. רק לאחר כיום יומיים או שלושה, קיבל את המסמכים מהתובע באמצעות מונית והעבירם לבא-כוחו עו"ד סופר (עמ' 21 לפרו' ש' 1-4). ה. הנתבע מודה כי אכן לחץ ידיים עם התובע בסוף הפגישה ביום 18.8.04 ואף שתה עמו ויסקי, אולם אין בכך כדי לראות את עניין הרכישה ביניהם כסגור, שכן הוא לא בדק באותו מועד את מסמכי הדירה. בלשונו של הנתבע: "בחיים עוד לא סגרתי עיסקה על כוסית ויסקי בלי לעבור דרך עורכי-דין, מבלי לוודא שהמסמכים הם בסדר. אני לא טירון בקטע הזה" (עמ' 21 לפרו' ש' 1-10). ו. כשנשאל הנתבע האם יתכן כי העיסקה נסגרה בערב הפגישה על תנאי שמסמכי הדירה הם בסדר, השיב: "לא סגרנו שום דבר. הסכמנו על מחיר בלבד ושתינו ויסקי באותו ערב. ביציאה מהמשרד של התובע לחצנו ידיים" (עמ' 21 לפרו' ש' 11-12). ז. בהמשך חקירתו הנגדית של הנתבע נשאל פעם נוספת כיצד התברר לו ששטח הדירה אינו כפי שהוצג לו, והשיב כי קיבל את תשריט הדירה כיום או יומיים לאחר הפגישה בתאריך 18.8.04. אז כבר ידע שכנראה השטח שהוצג לו (68 מ"ר) אינו משקף המציאות, אולם הוא החליט ללכת לדירה פעם נוספת על מנת לבדוק זאת. הוא התפנה לעשות כן רק ביום חמישי בתאריך 2.9.04. באותו יום הוא הגיע לדירה ומדד את שטח הדירה בפועל. הוא מדד פיזית את הדירה, בנוכחות המתווך, באופן שלקח מטר ומדד את שטח הדירה והראה למתווך כי שטחה הוא 52 מ"ר (עמ' 21 לפרו' ש' 15-18; עמ' 22 לפרו' ש' 1-4). ציין הנתבע כי מדד את הדירה מקיר לקיר, היינו - בערכי מטר. הוא איננו יודע אם התשריט מראה שטחי נטו או ברוטו (עמ' 24 לפרו' ש' 22-23). הנתבע גם אמר ששטח דומה יצא לו, כשביצע את חישובי שטח הדירה עפ"י התשריט. הוא ביצע את החישוב לעצמו על פתק שהוגש וסומן ת/3. אולם, התובע לא ידע להסביר במדויק את החישובים שבת/3 (עמ' 21 לפרו' שורות 19-30; עמ' 22 לפרו' שורה 1). למען הסר ספק, ציין הנתבע בהמשך עדותו, כי על אף שלא היה משוכנע עד תום ששטח הדירה הוא 68 מ"ר כשקיבל את התשריט לידיו, הרי שלא יצא לו לחשב את שטח הדירה בפועל וגם לא עפ"י התשריט, טרם ביקורו השני בדירה בתאריך 2.9.04 (עמ' 23 לפרו' ש' 15-22). ח. הנתבע גם מציין כי בתום הפגישה ביום 18.8.04 הציע לתובע כי מחיר הדירה יהיה 137,500 דולר, ולאחר מכן, כשמחק חלק מרשימת התכולה, הוריד הצעתו ל- 135,000 דולר (עמ' 22 לפרו' ש' 7-9). ט. למתווך הוא הודיע מחו"ל ביום 5.9.04 כי הוא מבטל את העיסקה. הוא ניסה להתקשר לתובע אך לא הצליח לתפוס אותו, ולכן התקשר למתווך (עמ' 24 לפרו' ש' 8-9). י. הנתבע שולל את העובדה כי ידע מס' ימים מראש כי אינו הולך לקנות את הדירה, אך לא טרח למסור זאת לאף אחד אלא רק ביום 5.9.04 (עמ' 24 לפרו' ש' 29-30). יא. הנתבע שב והדגיש כי החליטו בסופו של דבר לא לרכוש את הדירה, כיוון ששני מצגים שהוצגו לו לא היו נכונים. היינו - אין מדובר בדירת נופש ואין מדובר בדירה בשטח של 68 מ"ר. שני הנתונים האלו היו בעלי משקל בהחלטתו כאמור (עמ' 25 לפרו' ש' 4-6). תצהיר עדותו הראשית של עו"ד אפרים סופר. 13. גם עו"ד אפרים סופר נתן תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים (נ/2), בו ציין כדלקמן: א. במועדים הרלבנטים ייצג את הנתבעים לצורך הכנת חוזה לרכישת הדירה. ב. לצורך הכנת החוזה ובדיקת זכויות התובעים בדירה, העביר לידיו התובע את המסמכים הבאים: חוזה רכישת הדירה של התובעים פסגות זכרון ללא כל נספחיו. נסח טאבו חלקי של חלקה 42 בגוש 11295, וחלקה 8 בגוש 11294. שטרי ביטול הערות אזהרה של בנק לאומי למשכנתאות בחלקות 8 ו- 42 הנ"ל. ג. התובע מעולם לא העביר אליו נסחים שלמים של החלקות הנ"ל. אף במוניות אביב התובע העביר אליו נסחים חלקיים. ד. רק ביום 2.9.04, כשקיבל אישור החברה המשכנת, פסגות זכרון, התברר לו כי זכויות התובעים בדירה רשומות גם בחלקה 7 בגוש 11294. לכן, בטיוטת החוזה שהעביר לתובע גם לא התייחס כלל לחלקה 7, כי לא ידע באותה עת שזכויות התובעים בדירה רשומות גם בחלקה 7 הנ"ל. ה. בניגוד לגירסת התובע הוא לא ציין מעולם כי ידאג בעצמו להזמין את נסח חלקה 7. ו. בניגוד לגירסת התובע הוא גם לא יזם ולא קבע מועד לחתימה על החוזה, ובוודאי שלא ביום 2.9.04, שכן במועד זה טרם הבשילו התנאים לחתימה על החוזה. במועד זה לא התקבלו במשרדו הנסחים המלאים של חלקות 8 ו- 42 וחלקה 7, ואף לא התקבלה הסכמת פסגות זכרון לרישום הערת אזהרה לטובת הנתבעים. כמו כן, לא התבררו אז שטחי הדירה והחנייה. חקירתו הנגדית של עו"ד אפרים סופר. 14. תמצית חקירתו הנגדית של עו"ד סופר היא כדלקמן: א. על ביטול העיסקה נודע לו מהתובע, שכן הנתבע באותה עת היה בחו"ל (עמ' 13 לפרו' ש' 18-19). הוא התפלא על ביטול העיסקה (עמ' 15 לפרו' ש' 28). ב. לשאלה האם נכון שהנתבע פנה אליו בהתחלה וביקש לבצע את הדברים בדחיפות, השיב: "ביקש שנכין הסכים לחתימה מה שיותר מהר" (עמ' 13 לפרו' ש' 20-21). ג. את המסמכים הראשונים המלמדים על זכויות התובעים בדירה הוא קיבל מהנתבע בפקסימיליה, וגם היה תשריט הדירה בין המסמכים. אולם, המסמכים היו חלקיים בלבד. לדוגמא, היו נסחים חלקיים של טיוטה 8 בחלקה 42. על כן, הוא גם לא יכול היה להכין טיוטה. בנסיבות אלו הוא פנה לתובע וביקש שימציא נסחים מלאים ועדכניים, אותם לא העביר למעשה עד היום (עמ' 14 לפרו' שורות 3-10). ד. לאחר שהתובע העביר לו נסחים חלקיים בדואר אלקטרוני, ביקש ממנו נסחים מלאים ועדכניים. התובע אמר לו כי יעביר לו את זה למחרת היום במוניות אביב, אולם גם אז הוא לא קיבל ממנו את הנסחים המלאים, ולכן עו"ד סופר התקשר לתובע וביקש את הנסחים המלאים (עמ' 14 לפרו' שורות 20-24; עמ' 15 לפרו' שורות 1-3). עו"ד סופר מכחיש מכל וכל כי ציין בפני התובע שהוא ידאג להשיג נסחים מלאים (עמ' 15 לפרו' ש' 8). ה. לשאלה מדוע טיפל במחיקת רישום המשכנתא של התובעים, והשיב: "השטרות של בקשה לביטול המשכנתאות היו אצל התובע. למיטב זכרוני הם היו מ- 02/04. הוא לא מחק עם השטרות את המשכנתא. הסברתי לו שצריך לעשות את זה ואז הוא יוכל לקבל זכויות נקיות. הוא לא הבין על מה אני מדבר, אז התנדבתי לעשות את זה ביוזמתי, שיביא לי את החומר ואתן לו... שרות בלבד" (עמ' 15 לפרו' ש' 12-16). השיב עו"ד סופר כי עשה זאת על מנת לקדם את העיסקה, שכן הדבר התבקש (עמ' 15 לפרו' ש' 22). ו. לשאלה האם לא ראה סתירה בכך שערך טיוטת חוזה אף מבלי שהיו בפניו הנסחים השלמים והמעודכנים, והשיב: "אני עובד במקביל. כשאני אומר לתובע להשלים נסחים והוא אומר שישלים את הנסחים, במקביל אני מכין את הטיוטה" (עמ' 15 לפרו' ש' 23-26). ז. לשאלה מתי ציפה לקבל את הנסחים המלאים, השיב: "... לפני חתימה על הסכם. לא הייתי חותם על הסכם לפני שהיו לי נסחים שלמים" (עמ' 16 לפרו' ש' 5). ח. לשאלה האם ידע על פגישה עתידית מתוכננת לחתימה על הסכם, השיב: "התובע אמר לי שהוא קבע פגישה. אמרתי לו שמבחינתי אין שום פגישה. אמרתי לו טלפונית..." (עמ' 16 לפרו' ש' 6-7). דיון והכרעה. 15. לא בכדי טרחתי לצטט את מלוא העדויות ששמעתי, שכן מכוחן עלי להכריע בשתי שאלות כדלקמן: א. האם נכרת הסכם בין הצדדים לרכישת הדירה? ב. במידה והתשובה לשאלה א' שלילית - האם ניהלו הנתבעים עם התובעים, באמצעות התובע 1, מו"מ שלא בתום לב אודות רכישת הדירה? שאלה א' - האם נכרת הסכם בין הצדדים לרכישת הדירה? 16. נדון להלן בשאלה הראשונה והיא - האם נכרת הסכם בין הצדדים לרכישת הדירה. 17. כבר אמר ביהמ"ש העליון (בע.א. 1049/98, דור אנרגיה בע"מ נ' חמדאן, פד"י נ (5), 820, 831) כי: "ביהמ"ש אינו בוחן כליות ולב, והתשובה לשאלה אם או מתי בדיוק התגבשה אצל הצדדים גמירות דעת ליצור קשר חוזה מחייב, נבחנת עפ"י גילויים חיצוניים המבטאים גמירות דעת ומאפשרים לעמוד על הלוך הנפש של הצדדים לעיסקה". 18. אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נחתם כל מסמך בכתב אודות העיסקה האמורה. יותר מזה - גם לא נחתם כל זכרון דברים בנדון, וכל שהועבר בין הצדדים (הנתבעים באמצעות עו"ד סופר) היתה טיוטת הסכם, שגם עליה נרשם בהדגשה כי מדובר בטיוטה ולצורכי מו"מ בלבד (ראה סעיף 4(יא) לעיל). לא זאת אף זו - במכתב הנלווה לטיוטה, שנשלח מעו"ד סופר לתובע, ציין הראשון בפני האחרון כי הטיוטה כפופה להערותיו של הנתבע. 19. אולם, אפילו היינו רואים בטיוטת ההסכם שהועברה, כעונה על דרישות הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, כי אז היינו אומרים, את שאמר ביהמ"ש העליון בע.א. 571/79 (דירות מקסים בע"מ נ' דינה ג'רבי, פד"י לז (1), 589, 604) - "על כן אם נתקלים אנו בחוזה בלתי חתום, ואחד הצדדים לחוזה הכתוב יטען כי לא הגיעו הצדדים לגמירות דעת, ועל כן אין תוקף לנוסח החוזה, הרי תהיה בהעדר החתימה בד"כ משום הוכחה מרחיקת לכת, ואולי כמעט קונקלוסיבית, לטובת גירסתו. אך יתכנו יוצאים מן הכלל, אם כי נדירים, בהם ישתכנע ביהמ"ש, על סמך חומר הראיות המובא בפניו, שאמנם היתה גמירות דעת בין הצדדים, למרות העובדה, שחתימתם או חתימת אחד מהם חסרות על גבי ההסכם הכתוב". במילים אחרות - עצם העובדה שהצדדים לא חתמו בסופו של עניין על טיוטת ההסכם (ואף לא על זכרון דברים), יש בה בכדי להוות הוכחה משמעותית לגירסת הנתבעים כי לא הגיעו לידי גמירות דעת בדבר חתימת ההסכם לרכישת הדירה. 20. אמנם נכון, כפי שצויין בפסה"ד דלעיל, יתכנו יוצאים מן הכלל, נדירים, בהם נסיק מראיות שבפנינו, למרות העדר החתימה, כי היתה גמירות דעת בין הצדדים, אולם לא זה המקרה דנן. טעמיי לכך הם כדלקמן: א. התובעים למעשה טוענים כי גמירות הדעת להסכם רכישת הדירה ע"י הנתבעים נעשתה כבר ביום 18.8.04 או לכל המאוחר ביום 31.8.04, מועד בו נשלחה טיוטת ההסכם אליהם ע"י עו"ד סופר. אם מנסים התובעים להסיק את גמירות הדעת מצד הנתבעים כבר ביום 18.8.04, מעצם לחיצת הידיים והשתיה לחיים שהתקיימה בתום הפגישה, כמפורט לעיל בעדויות הצדדים, טעות היא בידם. לחיצת ידיים ו/או הרמת כוסית בסוף פגישה עסקית אינה מלמדת על גמירות דעת, אלא לכל היותר על הצלחת הפגישה והתקדמות במו"מ. בנדון נציין את עדותה של הנתבעת, ששימשה כעדת תביעה, שהרמת הכוסית בתום הפגישה לא באה לסמן את סיום העיסקה (ראה סעיף 10(ג) לעיל), וכך גם העיד הנתבע (ראה סעיף 12(ה) לעיל). בעדויותיהם אלה נתתי אמון. יותר מזה - הנתבעים ציינו בעדותם כי לא יתכן שיגמרו בדעתם לרכוש את הדירה כבר בתום הפגישה בתאריך 18.8.04, שכן טרם ראו את מסמכי הדירה באותה עת וגם לא בדק אותם עו"ד מטעמם (ראה עדותה של הנתבעת סעיף 10(ב), ועדותו של הנתבע סעיף 11(ד)+12(ה) לעיל). גם בעדותם זו נתתי אמון. התנהגותם זו של הנתבעים גם עולה בקנה אחד עם התנהגותו של הקונה הסביר, שלא גומר בדעתו לכרות עיסקת מקרקעין מסויימת, טרם נבדקים מסמכי המקרקעין ע"י עו"ד מטעמו (נשווה לעדותו של הנתבע סעיף 12 לעיל). ב. גם לא ברור כיצד רואים התובעים את גמירות דעתם של הנתבעים מעצם שליחת טיוטת חוזה המכר ביום 31.8.04 אליהם ע"י עו"ד סופר, ב"כ הנתבעים. עו"ד סופר שלח את הטיוטה כאמור לתובעים תוך שהוא רושם בהדגשה בעמוד הראשון של הטיוטה כי מדובר בטיוטה לצורכי מו"מ, ותוך שהוא מציין שטיוטה זו כפופה להערות הנתבע. סייגים אלה בשליחת הטיוטה איננה מלמדת, כטענת התובעים, על גמירות דעת מצד הנתבעים לרכישת הדירה, אלא אך ורק על התקדמות נוספת במו"מ שבין הצדדים אודות רכישת הדירה. ג. כאמור, שוכנענו מגירסת הנתבעים, שנתמכה ברורות בגירסתו של עו"ד סופר, כי לא יתכן שגמרו בדעתם לרכוש את הדירה כבר ביום 18.8.04 (על אף שהדירה מצאה חן בעיניהם) או ביום 31.8.04, כיוון שלא הומצאו להם (או לבא-כוחם עו"ד סופר) עד לתאריכים הנ"ל מלוא המסמכים המלמדים על זכויות התובעים בדירה. התובע אמנם טען כי העביר לנתבע מסמכים אודות הדירה כבר במהלך הפגישה בתאריך 18.8.04, וחיזק גירסתו זו בעדותו של המתווך שגיב (ראה סעיפים 4(ג) + 6(ז) לעיל), עובדה שהוכחשה ע"י הנתבע. אולם, אפילו אקבל גירסתו של התובע כמו שהיא, אין בה בכדי ללמד על גמירות דעת מצד הנתבעים, שכן אלה טרחו והדגישו בעדותם שלא בדקו מסמכים אלה כלל ועיקר ע"י עו"ד מטעמם, וכל עוד לא עשו כן אין להם גמירות דעת בכריתת חוזה. ביטא זאת יפה הנתבע בעדותו, כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 12(ה) לעיל. מעבר לכך גם אציין שנתתי אמון בגירסתו של הנתבע, שאכן ראה את התובע מוציא מסמכים במועד הפגישה בתאריך 18.8.04, אך אלה לא היו מסודרים, וכי העבירם לידיו רק יום או יומיים לאחר מכן. אז הכיצד יכול היה לגמור בדעתו לכרות את העיסקה אם לא ראה כלל מסמכים במועד הפגישה?! כן נתתי אמון בגירסתו של עו"ד סופר, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית, כי לא קיבל את מלוא המסמכים שדרש עד ליום 31.8.04 ואף לא בתאריך 2.9.04 (ראה סעיף 13+14 לעיל). מכאן כי גם לא יתכן שהיתה גמירות דעת מצד הנתבעים לרכישת הדירה בתאריך 31.8.04, כטענת התובעים. ד. גם לא נתתי אמון בגירסת הנתבע כי נקבעה פגישה, באמצעות עו"ד סופר, לחתימת ההסכם ביום 2.9.04, שנדחתה בסופו של עניין (ראה סעיפים 4(יג) ו- 4(טו) לעיל). בנדון נתתי אמון רב יותר בגירסתו של עו"ד סופר, כי לא יזם וגם לא קבע עם התובע מועד לחתימה על החוזה, בוודאי שלא ביום 2.9.04, אלא ההיפך - כשהתובע אמר לו שהוא קבע פגישה, הוא אמר לו טלפונית שמבחינתו אין שום פגישה (ראה סעיפים 13(ו) ו- 14(ח) לעיל). גירסתו זו של עו"ד סופר גם עולה בקנה אחד עם גירסתו של הנתבע בה נתתי אמון, על-פיה לא יזם מועד לחתימת ההסכם, ובוודאי שלא ביום 2.9.04 (ראה סעיף 11(ז) לעיל). ה. גם שוכנעתי שעד למועד בו הודיע הנתבע על ביטול המו"מ, לא בוררו עד תום כל הנתונים אודות הדירה, ואף לא סוכמו בין הצדדים מלוא פרטי העיסקה, באופן שלא יתכן לומר כי גמרו בדעתם לחתום על ההסכם. כוונתי בעיקר לנתונים הבאים: 1. מעולם לא הוצגו בפני הנתבעים או בא-כוחם עו"ד סופר, נסחים מלאים אודות החלקות עליהן בנוי הבניין בו מצויה הדירה (ראה עדותו של עו"ד סופר המסוכמת לעיל). 2. לראשונה נודע כי הבניין בו מצויה הדירה בנוי גם בחלקה 7 בגוש 11294 רק ביום 2.9.04, ולכן גם לא התייחסו בטיוטת החוזה שהועברה לחלקה זו. יותר מזה - התובע בעצמו לא ידע כי זכויותיו בדירה רשומות גם בחלקה זו (ראה עדותו של עו"ד סופר לעיל). 3. עד ליום 2.9.04 גם לא בשלו התנאים לחתימת חוזה, כמפורט בסעיף 13(ו) לעיל (הקשור לגירסתו של עו"ד סופר). 4. כשהועברה טיוטת החוזה לתובע, נרשם בדואר האלקטרוני הנלווה, שנשלח מעו"ד סופר לנתבע, כי טיוטה זו כפופה להערותיו של הנתבע (ראה סעיף 4(יא) לעיל). ו. ב"כ התובעים אשר חש כנראה בחולשת טענותיו לעניין כריתת ההסכם הנטענת, טען בסיכומיו שתי טענות חדשות: 1. החוזה נכרת באמצעות עו"ד סופר שהיה שליח של הנתבעים. 2. מדובר בחוזה עם תנאי מתלה, להמצאת מכתב החרגה עד יום 2.9.04, כפי שקרה בפועל. טענות אלה כאמור נטענו לראשונה בסיכומי התובעים, ומעבר להיותם מלמדים על מודעות התובעים לחולשת טענתם הנדונה, יש בכך משום הרחבת חזית אסורה, כפי שמציינים הנתבעים בצדק בסיכומיהם. אולם, גם לגופו של עניין, יש לדחות את שתי הטענות החדשות, מהטעמים הבאים: 1. גם כריתת הסכם באמצעות עו"ד מייצג, אינה פוטרת את ביהמ"ש מלהשתכנע שהיתה גמירות דעת (לעניין זה ראה ה.פ. (מחוזי י-ם) 5050/06, ביין נ' קוואס ואח' (פסק דינו של כב' השופט שפירא מיום 20.7.06, פורסם במאגר המשפטי של נבו)). במקרה דנן - שוכנענו מהגילויים החיצוניים כפי שבאו לידי ביטוי בראיות שעמדו לפני, וכפי שפורטו לעיל, שלא היתה גמירות דעת, גם לא של עו"ד סופר בשם הנתבעים, כפי שבא לידי ביטוי בצורה ברורה וחד משמעית בתצהיר עדותו הראשית וחקירתו הנגדית המפורטים לעיל. גם לא נטען ע"י התובעים, וממילא לא הוכח לנו, כי הנתבעים הסמיכו את בא-כוחם, עו"ד סופר, להתקשר בשמם בחוזה. מכאן כי יש לומר שההרשאה שניתנה לעו"ד סופר ע"י הנתבעים, לא חרגה מההרשאה לניהול מו"מ בלבד (השווה ה.פ. 5050/06 המוזכר לעיל). 2. אין מדובר כלל ועיקר בחוזה עם תנאי מתלה, שכן העיכוב לחתימה לא היה רק העדר מכתב ההחרגה, כטענת ב"כ התובעים בסיכומיו, אלא דברים נוספים, שלימדו על העדר גמירות דעת, כגון - אי המצאת נסחים שלמים, סברת הנתבעים כי מדובר בדירה שאינה בעלת שטח של 68 מ"ר ואף אינה בגדר דירת נופש ועוד, הכל כמפורט לעיל ולהלן. ז. אם מנסים התובעים להסיק על גמירות דעת מפעולת מחיקת המשכנתא שהיתה רשומה לטובת בנק לאומי למשכנתאות באמצעות עו"ד סופר, טעות היא בידם. מחיקת המשכנתא ע"י עו"ד סופר לא מלמדת על גמירות דעת, אלא יכולה ללמד, וכך אני סבור שהיה במקרה דנן, על זריזות ויעילות של עו"ד, שמעוניין לקדם את המו"מ ולהביאו לידי סיום בכריתת הסכם מכר אך לא מעבר לכך. ח. הנתבע הוא איש עסקים בעל ותק של כ- 36 שנים (עדותו עמ' 21 לפרו' ש' 8). ככזה, סביר להניח כי כל פעולותיו ייעשו בשקילות דעת ולאחר מחשבה. עצם העובדה שהלך לדירה פעם נוספת בתאריך 2.9.04 על מנת לבחון ולוודא את שטחה ואת היותה דירת נופש, ומצא כי בשני נתונים אלה המצג שהוצג לו ע"י התובע ושגיב אינם תואמים את המציאות (ולכך נתייחס להלן), מלמדת כי לא גמר בדעתו באופן סופי ומוחלט לרכוש את הדירה כלל ועיקר, בוודאי שלא בתאריכים 18.8.04 או 31.8.04. 21. לנוכח כל הנ"ל, ובמענה לשאלה א' דלעיל, סבורני כי לא עלה בידי התובעים להוכיח לי כי נכרת בינם לבין הנתבעים הסכם אודות רכישת הדירה הנדונה. אגדיל ואומר כי שוכנעתי דווקא ההיפך, היינו - שלא היתה גמירות דעת מצד הנתבעים לרכוש הדירה האמורה. שאלה ב' - ניהול מו"מ בתום לב ע"י הנתבעים. 22. התובעים טוענים כי לנוכח נסיבות המקרה דנן, כמפורט לעיל, הנתבעים ניהלו עמם מו"מ לרכישת הדירה שלא בתום לב, ובניגוד לחובתם עפ"י סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. 23. בחנתי היטב טענה זו, וסבורני כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכחתה. ההיפך הוא הנכון, שוכנעתי כי הנתבעים ניהלו במקרה הנדון מו"מ עם התובע לרכישת הדירה בתום לב, והסתלקותם מרכישת הדירה היתה לגופם של דברים ומטעמים מוצדקים ו/או סבירים כפי שאפרט להלן. טעמיי הם כדלקמן: א. הנתבעים לא הסתירו את העובדה כי הדירה מצאה חן בעיניהם עת ביקרו בה לראשונה ביום 18.8.04 (ראה סעיף 10(ב) לעיל + 12(ב) לעיל). זו גם הסיבה שהחליטו לפעול לרכישתה בהקדם, ואף ביקשו להיפגש עם בעל הזכויות בדירה (התובע) בו ביום. נתתי אמון בגירסתו של הנתבע כי מיד לכשקיבל המסמכים מהתובע העבירם לבא-כוחו (ראה סעיף 12(ד) לעיל). נתתי אמון בגירסתו של הנתבע כי ביקר בדירה פעם נוספת ביום 2.9.04 על מנת לבדוק את שטחה פעם נוספת (סעיף 12(ז) לעיל). כל אלו מלמדים כי הנתבעים, באמצעות הנתבע, ניהלו מו"מ נמרץ ולא מתמשך או נמרח, לצורך רכישת הדירה. עובדה זו מלמדת על תום לב. ב. הנתבעים טוענים כי הדירה הוצגה בפניהם כדירת נופש, בפרוייקט נופש, ובעלת שטח של 68 מ"ר (בנדון ראה עדותה של הנתבעת בסעיף 10(ה), עדותו של הנתבע בסעיפים 11(א)+11(ח)+12(א)+12(ג) ואף עדותו של התובע בסעיף 5(ב) לעיל). לעניין שטח הדירה, נציין כי גם בהודעה שפורסמה אודות מכירת הדירה ע"י משרד התיווך (נספח א' לת/2), צויין כי שטח הדירה הוא 68 מ"ר. לעניין היות הדירה כדירת נופש, נפנה גם להסכם רכישת הדירה ע"י התובעים (נספח ב' לת/2), שם גם צויין בעמ' הראשון להסכם (ב"הואיל" הרביעי) כי מדובר על יחידת נופש. כל זאת גרם לי לתת אמון בגירסת הנתבעים כי הדירה הוצגה להם ביום הפגישה בתאריך 18.8.04, בין אם ע"י המתווך שגיב ובין אם ע"י התובע ובין אם ע"י שניהם (ולי נראה, ע"י שניהם), כי מדובר בדירת נופש בעלת שטח של 68 מ"ר. ציין הנתבע כי ביום 2.9.04, עת ביקר בדירה שנית, הסתבר לו כי שני המצגים הנ"ל אינם נכונים (לצורך כך נפנה לסעיפים 12(ג)+12(ז) לעיל). הסתבר לו כי אין מדובר כלל ועיקר בדירה המשמשת כדירה ליחידת נופש, אלא רוב דייריה גרים בדירות כדירות רגילות, ועקב כך הבניין גם אינו מטופח (ראה סעיף 12(ג) לעיל). חיזוק לכך מוצא הנתבע בשגיב המתווך, המתגורר באחת הדירות בבניין בו מצויה הדירה דנן דרך קבע. גם הסתבר לו, וזאת על בסיס מדידה שביצע פיזית (ואני מתעלם בשלב זה ממדידה שביצע עפ"י התשריט, כיוון שלא ידע להסביר אותה - ראה סעיף 12(ז) לעיל), באמצעות מטר שאחז בידיו, ובנוכחות המתווך, כי שטח הדירה אינו 68 מ"ר אלא 52 מ"ר בקירוב. הנתבע טען טענות אלה כבר בכתב הגנתו, אולם התובעים לא השכילו לסתור זאת במהלך ניהול ההוכחות בתיק זה, על מנת לסתור את תום לבו של התובע בנימוקיו אלה, ובכך להוכיח את גירסתם כי ניהל עמם מו"מ שלא בתום לב. (מעבר לצורך אוסיף ואציין כי חישוב שטח הדירה על-פי התשריט, כפי שצורף לת/2 כחלק מנספח ב', מלמד אכן כי שטח הדירה הוא 52 מ"ר בקירוב, אך בוודאי שלא 68 מ"ר). בנסיבות אלה, לא ניתן לומר הסתלקותם של הנתבעים מהעיסקה הנרקמת לרכישת הדירה, נבעה מחוסר תום לב, או כי המו"מ נוהל על ידם שלא בתום לב. ג. מנסים התובעים ללמוד על חוסר תום הלב של הנתבעים מהעובדות הבאות: 1. על אף העובדה שהנתבע ידע לאשורו ששטח הדירה הוא כ- 52 מ"ר כבר ביום 2.9.04, הוא לא טרח להודיע על ביטול העיסקה המתרקמת אלא רק ביום 5.9.04. השהייתו את ההודעה על הביטול מלמדת לכאורה על חוסר תום לב. 2. הנתבע הודיע על ביטול העיסקה למתווך שגיב ולא לתובע בעצמו, ואפילו לא טרח להודיע על הביטול בו ביום לעורך דינו, אלא התובע הודיע זאת לעוה"ד סופר. אינני רואה בשני הנתונים הנ"ל כמלמדים על חוסר תום לב, מהטעמים הבאים: 1. הנתבע ידע לאשורו את נתוני הדירה ביום 2.9.04. מדובר על יום חמישי בשבוע. השהיית תשובתו עד יום 5.9.04, יום ראשון בשבוע, אין בה כדי ללמד על חוסר תום לב אלא אולי אף ההיפך, על רצינות ושקילות הדעת בקבלת ההחלטה על ביטול העיסקה הנרקמת. ניתן להניח שבתקופת הזמן שמיום 2.9.04 ועד יום 5.9.04, שקלו הנתבעים את עמדתם ואת רצונם לקנות את הדירה על אף שהסתבר להם שהמצגים שהוצגו להם אינם מדוייקים, ובסופו של יום החליטו לא לרכוש את הדירה (ראה לעניין זה סעיפים 12(י) ו- 12(יא) לעיל). השהיית הודעה זו בנסיבות אלה, בתקופת סוף השבוע, איננה מלמדת על חוסר תום לב כאמור (ראה בנדון עדות הנתבע בסעיף 12(י) לעיל). בכל מקרה גם אינני סבור שהשהיית הודעת ביטול במשך כשלושה ימים בתקופת סוף שבוע יכולה ללמד כשלעצמה על חוסר תום לב. 2. באשר להודעה על הביטול למתווך שגיב ולא לתובע - הנתבע הסביר זאת בכך כי ניסה תחילה להשיג את התובע אך לא הצליח בכך. היות והוא ראה את העניין כדחוף, הוא הודיע למתווך, שמשמש כנציגו של התובע, על ביטול העיסקה. לאחר מכן, גם הודיע לעורך דינו (ראה בנדון סעיף 12(ט) לעיל). נתתי אמון בגירסתו זו של הנתבע, ולא ראיתי בה כמבטאת חוסר תום לב ו/או זלזול בתובעים, אלא את ההיפך. ד. התובעים ניסו לטעון כי הנתבעים הסתלקו מהעיסקה ללא כל סיבה סבירה, שכן בחרו לרכוש במקומה דירת נופש בחו"ל. הנתבעים הכחישו זאת מכל וכל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעדותו של הנתבע כי לא רכשו כל דירת נופש בחו"ל (ראה סעיף 11(ט) לעיל). גירסה זו של הנתבעים לא נסתרה, ונתתי בה אמון. 24. לנוכח כל הנ"ל, כאמור, ניתן להשיב על שאלה ב' דלעיל כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח שהנתבעים ניהלו עמם מו"מ שלא בתום לב. כל השיג ושיח בין הצדדים, מיום הפגישה הראשונה בתאריך 18.8.04 ועד להודעת הביטול שניתנה ע"י הנתבע ביום 5.9.04, נמשך כשבועיים ימים. אמנם אין לשלול כי ניהול מו"מ בחוסר תום לב יכול להילמד גם בתקופה קצרה, אך אין ספר כי נטל ההוכחה להראות חוסר תום לב בתקופה קצרה כנ"ל (כשבועיים ימים), במסגרתה נעשו בירורים והועברו מסמכים, איננו פשוט. בנטל זה כאמור לא עמדו התובעים. 25. במקרה דנן קשה שלא לציין את שנקבע לא אחת בפסיקה, כי "בעל דין הבא לטמא את חברו בטענה של חוסר תום לב, חייב לטהר ולנהוג תום לב בעצמו..." (ראה דברי כב' השופט כבוב בת.א. (מחוזי ת"א) 1939/05, פוקס ואח' נ' אלבז ואח' - פסק דינו של כב' השופט כבוב מיום 27.9.06, פורסם במאגר המשפטי של נבו). במקרה דנן שוכנעתי כי הדירה הוצגה לנתבעים כדירת נופש בעלת שטח של 68 מ"ר, ובדיעבד הסתבר כי נתונים אלה אינם מדוייקים (כפי שפורט בהרחבה בעדויותיו של הנתבע - בהן נתתי אמון). משכך, מה להם לתובעים להלין על כי הנתבעים גילו הנתונים האמיתיים על הדירה בעצמם ונסוגו מן העיסקה שהלכה ונרקמה ביניהם?! התובע ניסה לטעון כי על אף שהדירה ממוקמת בפרוייקט נופש, הוא מסר לנתבע כי בחלק מהדירות בפרוייקט זה גרים דיירים דרך קבע (סעיף 5(ב) לעיל), אולם לא נתתי אמון בגירסתו זו. בנדון האמנתי יותר לגירסת הנתבע כי הדירה הוצגה לו כדירת נופש בפרוייקט נופש (והמשמעות היא - שאין מתגוררים בדירות נשוא פרוייקט זה דיירים דרך קבע), בעלת שטח של 68 מ"ר, ובדיעבד הסתבר לו כי אין הדבר כן. סוף דבר. 26. לאור כל האמור לעיל, אין מנוס ממסקנה שאין ממש בתביעה, ודינה להידחות. 27. משכך, גם איני נכנס כלל ועיקר לשאלת הנזק הנטען. 28. התובעים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות משפט של הנתבעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הוצאתם ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובתוספת שכ"ט עורך דינם, בשיעור של 10,000 ₪ ומע"מ כדין. מקרקעיןנופשדירת נופש