תביעה נגד מוביל ימי על נזקים

פסק דין רקע דיוני 1. התובעת עוסקת בהוצאתו לאור של עיתון. היא הגישה תובענה לתשלום 39,280 ש"ח נגד שלש קבוצות של נתבעות, מחמת נזקים שנגרמו למטען של גלילי נייר שהובלו בדרך הים מרומניה לישראל. שלש הקבוצות הנתבעות (ואפשר שהן ארבע קבוצות), הינן: (א) המוביל הימי - הנתבע 2, כלפיו נטען כי הפר את התחייבותו החוזית (הגלומה בשטר המטען) להוביל את המטען לישראל ולמסרו במצב שלם ותקין לידי מקבליו; (ב) רשות הנמלים - הנתבעת 1, אשר התרשלה (כנטען) בפריקת המטען מן האנייה המובילה בנמל חיפה; (ג) המבטח, סוכנו והבנק המממן (כל אלה נכרכו יחדיו לפי שייצוגם בפניי היה אחד). אחריותם של אלה נולדת, לפי הנטען, לרקע דלקמן: (i) לתובעת לא היה כל נסיון קודם בעסקי יבוא. היא פנתה לבנק המממן (הנתבע 3) וביקשה ייעוץ מימון וביטוח בכל הקשור לעסקת היבוא. הבנק הסכים לממן את עסקת היבוא (ולשם כך פתח - לבקשת התובעת - מכתב אשראי דוקומנטרי בלתי הדיר לטובת הספק); (ii) הבנק הסכים ליטול אחריות אף לביטוח הטובין. לשם כך פנה הוא לסוכן הביטוח (הנתבע 4), על מנת שזה ידאג לביטוח. הבנק המממן אמור היה לוודא כי הביטוח יהא כנגד כל הסיכונים האפשריים; (iii) סוכן הביטוח פנה למבטח (הנתבע 5) שהנפיק פוליסת ביטוח, אך זו לא נמסרה לתובעת, אלא לאחר אירוע הנזק; (iv) משנתגלה דבר הנזק לטובין, נסתבר לתובעת כי המבטח מתנער מאחריותו. טענתו הייתה כי האנייה המובילה לא הייתה בסיווג הנדרש בחוזה הביטוח וכי המטען לא הובל במכולות, הגם שכך קבעה הפוליסה; (v) לשיטת התובעת, נושאים גורמים אלה באחריות לתשלום נזקיה. הבנק המממן אחראי כלפי התובעת מאחר והבהיר לה כי היא יכולה לסמוך עליו בכל הקשור לעסקת היבוא על כל היבטיה דלעיל. בנוסף, ידע הבנק המממן אודות חוסר ניסיונה של התובעת בעסקי יבוא. הבנק נמנע מליידע את התובעת באשר לתנאי פוליסת הביטוח. המבטח וסוכנו אחראים כלפי התובעת בשל מצגי הסוכן (להם אחראי שולחו - המבטח) או בשל הפוליסה שהונפקה. 2. הנתבעות 1, 3 - 5 כפרו באחריותן. אף המוביל הימי, הנתבע 2, כפר באחריותו, אלא שלא התייצב לדיונים חרף זימונו. להלן אתאר את שלד טיעוני שתי קבוצות הנתבעים הנותרות. (א) רשות הנמלים סברה שאין להשית עליה כל אחריות, לפי שלא נגרם לטובין כל נזק עת היו בחזקתה. הטובין נמסרו לתובעת באותו מצב בו נתקבלו אצל רשות הנמלים. יתר על כן: הרשות לא התרשלה באופן כלשהו בטיפול במטען. האחריות לאירוע הנזק רובצת - לטענת הרשות - על התובעת אשר לא ארזה את המטען כהלכה בשים לב לטיבו (גלילי נייר) ולמסע אותו עבר (מרוסיה דרך רומניה לישראל). לחלופין - נושא המוביל הימי באחריות, שכן הנזק נגרם (ונתגלה) עובר לפריקת הטובין, כפי שמעידים תצלומים שצולמו בספנת האנייה, לפני הפריקה. יתר על כן. על מנת להחיב את הרשות, יש להצביע במדויק על היקף הנזק שנגרם מחמת הפריקה הנטענת להיות רשלנית. בכך כשלה התובעת. היא לא הביאה כל ראייה שתצביע על כך שגליל נייר מסוים שהגיע במצב שלם ותקין, ניזוק עת נפרק מן האנייה המובילה, ומחמת הפריקה. (ב) המבטח, סוכנו והבנק המממן טענו כדלקמן: התובעת הייתה מודעת היטב לכך שהמטען חייב להישלח במכולות. מידע זה נמסר לנציגת התובעת על ידי נציגת הסוכן עת שהתה נציגת התובעת אצל הבנק המממן. לא זו בלבד, אלא שכל המידע הנוגע לפוליסת הביטוח, נמסר לתובעת יותר מפעם אחת ובהזדמנויות שונות. אף פוליסת הביטוח נמסרה ידנית לתובעת עובר לאירוע. הבנק והסוכן טענו כי לא נפלה כל רשלנות במעשיהם כלפי התובעת. לא נמסרו להם כל פרטים אודות האנייה או אודות כך שהמטען לא יישלח במכולות. האחריות לנזקי המטען נובעת מכך שהוא לא נשלח במכולות הגם שהנתבעות דרשו שכך יישלח. יתר על כן: שטר המטען שהנפיק המוביל הימי אינו כובל את הנתבעות באופן כלשהו. המבטח סבור שאין מקום להשית עליו אחריות כלשהי, לפי שתנאי פוליסת הביטוח לא קויימו בידי התובעת. טעם נוסף בפי המבטח לפיטוריו מאחריות הוא שאין המבטח נושא באחריות שילוחית למעשי (או מחדלי) סוכנו (המוכחשים לכשעצמם). בנוסף, כפרו הללו בגובה הנזק הנתבע, ממספר אספקטים, לרבות הטענה כי לא הוכח שהמטען הוטען על האנייה המובילה כשהוא במצב תקין ושלם; לחלופין: לא הוכח הנזק שנגרם למטען במהלך המסע הימי; לחלופין: יש לנכות מסכום הנזק סך של 8,768 דולר, הוא סכום הזיכוי שקיבלה התובעת מן הספק מחמת הנזקים שסבל המטען. טענות מקדמיות 3. מטבע הדברים, יש לדון בנפרד באחריות המוטלת (אם בכלל) על כל אחת מקבוצות הנתבעים: המוביל, רשות הנמלים, הסוכן ומבטחו והבנק המממן. עם זאת, מן הראוי לסלק כבר עתה שתי טענות שהועלו. הטענה האחת - והיא של התובעת - עניינה בהפרת חובה חקוקה מצד הבנק המממן. עמדת התובעת (בסיכומיה) היא כי הבנק עסק הלכה למעשה בתיווך בין התובעת לסוכן הביטוח והמבטח לשם יצירת הקשר החוזי ביניהן. זאת, שעה שבָרי שאין בידי פקידת הבנק, הגב' נבון, שטיפלה בנושא פתיחת מכתב האשראי הדוקומנטרי לטובת הספק, כל רשיון לשמש סוכנת ביטוח. החובה החקוקה שהופרה היא זו המנויה בסעיף 104 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א - 1981. במהלך הבאת הראיות, נחקרו עדי הבנק והסוכן לגבי העניין הנדון. ברם, כל אימת שכך אירע, התנגד בא - כוח הבנק והסוכן להרחבת היריעה (ראו עמ' 64, 73, 93 לפרוטוקול). אכן, הצדק עימו. כתב התביעה אינו מכיל - ולו ברמז - כל טענה ממנה ישתמע כי עילת התובעת היא (בין השאר) הפרת חובה חקוקה. זאת, למרות שתקנה 74 (א) מחייבת הבאת טיעון מפורש בעניין הפרת החובה החקוקה, תוך ציון החיקוק אשר הפרתו מהווה עילה לתובענה. משלא עשתה התובעת כן, לא יוכלו סיכומיה לשמש אכסניה להעלאתה של עילת תביעה חדשה, במיוחד עת נשמעה התנגדות המבטח, סוכנו והבנק. הטענה השניה - והיא של המבטח וסוכנו - הועלתה בכתב הגנתם ועניינה בהימנעות (כביכול) של התובעת מהגשת תובענה נגד המוביל הימי ופגיעה (עקב כך) בזכויות המבטח (סעיף 21 לכתב ההגנה). ברם, טענה זו משוללת יסוד. לא זו בלבד שהמוביל הימי אכן נתבע בהליכים דנן, אלא שהוא לא טרח להתגונן כדבעי ולהתייצב. יתר על כן: המבטח וסוכנו - לו סברו שהמוביל הימי לא נתבע - היו יכולים לנקוט הליכי צד ג' כלפיו או לעתור לצירופו כבעל דין חיוני בהתאם לתקנה 24. משלא פעלו המבטח וסוכנו בדרך כלשהי מן הדרכים האמורות, שוב לא יישמעו בטענה כי המוביל הימי נפקד מן התובענה. יודגש, במאמר מוסגר, כי לא נעלם הימני שטענת המבטח וסוכנו בדבר הצורך לתבוע את המוביל הימי, נשענת על סעיף 16.2 לפוליסת הביטוח (ת4/), או משתמעת הימנו. הידרשות לסוגייה זו אין בה כדי להכריע בשאלה אם כבולה התובעת לפוליסה, אם לאו. הגיעה, איפוא, העת לדון באחריות כל אחת מן הקבוצות הנתבעות. מישור האחריות: המוביל הימי 4. המוביל הימי הגיש (באמצעות נציגו בישראל) מסמך שנקבע כי הוא מהווה כתב הגנה (ראו החלטת כב' הרשמת עפרון מיום 25.11.96). טענתו היא כי פועלי הרשות הם שגרמו נזק למטען עקב חיפזון ועקב חוסר תפעול מקצועי של הציוד ששימש לפריקה. אולם, המוביל הימי לא טרח להתייצב לדיונים שהיו ולא הביא כל ראיות מטעמו. נציג בעלי האנייה, מר צוריאל, התייצב למתן עדות מטעם התובעת, בישיבת 7.10.99. הייתה זו הישיבה היחידה אליה הופיע. הראייה היחידה מטעם המוביל הימי מצויה בעדותו של מר צוריאל (עדות שניתנה, כזכור, מטעם התובעת). עדותו של מר צוריאל אינה ראייה שאוכל להשית עליה ממצא. העד אישר כי שהה על האנייה עת הוחל בפריקתה וראה כי גלילי הנייר דנן רטובים קמעא וחלק מעטיפתם החיצונית הייתה עם קרעים קטנים (עמ' 22 שורות 17 - 18; עמ' 23 שורות 15 - 16). לדבריו, התייחסו אנשי רשות הנמלים באגרסיביות למטען "כנראה במטרה לגמור את העבודה במהירות האפשרית" (עמ' 22 שורות 24 - 25). העד אינו מסוגל לומר לאיזה מן הגלילים נגרם נזק תוך ועקב הפריקה (עמ' 28 שורות 2 - 3) והוא לא ערך כל רישומים עת שהה על האנייה (שם, שורות 6 - 7; עמ' 27 שורות 21 - 24). למעשה, שהותו של העד על סיפון האנייה בנמל חיפה, התמצתה בפרק זמן קצר ביותר (עמ' 27 שורות 8 - 10) ולא השתרעה על כל משך הפריקה של גלילי הנייר. 5. שטר המטען הימי (ת2/) מעיד על כך שהמטען הוטען על האנייה המובילה כשהוא במצב טוב ותקין כפי הנראה לעין. מאידך, מלמדת חוות - דעת השמאי (ת1/) אודות מצבו הניזוק של המטען לאחר פריקתו. כאן המקום להדגיש כי בעמ' 7 לחוות הדעת מצוין כי השמאי הבחין בנזקים עובר לפריקה בתמונות שהוצגו לו ע"י נציגי רשות הנמלים. תמונות אלה הן מוצג נ1/ - נ8/. אם חפץ המוביל הימי להראות כי האחריות לנזק שנתגלה לתובעת עת קיבלה את המטען, אינה רובצת לפתחו - כי אם (רק או גם) לפתח צד ג' - הייתה למוביל שעת כושר לעשות כן, אך בנסיבות לא עשה המוביל דבר. מכאן אחריותו לנזקי התובעת. מישור האחריות: רשות הנמלים 6. התובעת ייחסה את האחריות לנזקים שנגרמו למטען אף לרשות הנמלים. עיקר האחריות מבוססת על עוולת הרשלנות, המתבטאת (בנסיבות) בפריקה בלתי זהירה ובלתי - מיומנת של גלילי נייר. מסיכומי התובעת עולה כי דף המנייה (ת3/) אשר נערך בעת הפריקה ע"י מר קורצברג (עת3/), הוא שמעיד על ההתרשלות בביצוע הפריקה. מסמך זה מלמד לכאורה כי 20 גלילים מתוך המשלוח כולו (שהכיל 220 גלילים) ניזוקו במהלך הפריקה. התובעת ערה, לעומת זאת, לעדותו של מר יניב, איש חוליית נזקים ברשות הנמלים. אולם, עמדתה היא שאין לסמוך על דבריו לפיהם נמצאו גלילים ניזוקים בספנת האנייה עוד לפני שהוחל בפריקתה. זאת, מן הטעם שמר יניב אינו זוכר אם נכח בעת פריקת האנייה אם לאו וכלל אינו זוכר את המקרה דנן ובדק את נכונות תצהירו באמצעות אדם אחר מהנמל. אם בכל אלה לא די, סבורה התובעת כי רשות הנמלים לא הרימה את הנטל לסתירת מסמך בכתב, נטל הקבוע בסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני. המסמך בכתב בו מדברת התובעת הוא דף המנייה (ת3/). 7. איני רואה עין בעין עם התובעת את המצב לאשורו. מהלכם הכרונולוגי של העניינים היה כי תחילה שהה מר יניב על סיפון האנייה המובילה. הוא הבחין במטען הגלילים המצוי בשכנות למטענים של מטילי אלומיניום. סיוור זה אינו סיוור ראוי אף לדעת השמאי זיידנברג (עמ' 14 - 15). משהבחין מר יניב כי במטען קיים נזק עוד לפני פריקתו (לאמור: גלילים נצפו כשהם קרועים, רטובים הפוכים ופגועים, כאמור בסעיף 5 לתצהיר העד), צילם הוא את הספנה בה היו גלילי הנייר (נ1/ - נ8/). אין חולק על כך שהצילומים נעשו בידי העד מר יניב. מכאן ואילך, שוב אין חשיבות מיוחדת לזיכרונו של העד בזמן מתן עדותו (כארבע שנים לאחר האירוע). לא ייפלא, איפוא, שהעד לא זכר - למשל - מאיזו פינה בספנה צילם את התמונות. משעה שקיימות אותן תמונות שצולמו - ניתן לעמוד על מצב המטען עובר לפריקה. רק לאחר ביצוע הצילומים, הוחל בפריקה. רק אז נכנס המונה מר קורצברג לפעולה. אף מר קורצברג אינו זוכר את פרטי המקרה דנן. זיכרונו מגובש בדף המנייה (ת3/), כפי שהודה (עמ' 30 שורות 15 - 17). אולם, לפי שיטת העבודה שקיים מר קורצברג, ספירת הגלילים בוצעה עת שהה על הרציף ועל האנייה (עמ' 32 שורה 1). והנה, למרות שמר קורצברג היה על סיפון האנייה, לא הבחין הוא בשום גליל שהגיע ניזוק באנייה (עמ' 33 שורות 9 - 10). אילו הבחין בנזק עובר לפריקה - היה עליו לרשום זאת בדף המנייה (ת3/) המכיל מקום מיוחד לציון הדבר (ראו עמ' 32 שורות 14 - 21). כפי שעולה מן התצלומים נ1/ - נ8/, היה המטען ניזוק (בחלקו) עובר לפריקה. במצב זה, שוב אין לייחס משקל רב לדף המנייה ת3/, לרבות הרישום המופיע בו כאילו ניזוקו 20 גלילים במהלך הפריקה. היפוכו של דבר. יש להתייחס לדף המנייה בזהירות מרבית ביודענו כי למרות שחלק מן המטען הגיע לנמל ניזוק, נמנע מר קורצברג מלציין זאת בדף המנייה. מי לידינו יתקע כי 20 הגלילים שהופיעו כניזוקים בעת הפריקה, לא היו הגלילים שהגיעו ניזוקים עובר לפריקתם? לו הייתה רלבנטיות בנסיבות להוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני (ולדעתי, אין להוראה זו כל רלבנטיות) - לא הייתי מהסס לקבוע כי דף המנייה נסתר מניה וביה ע"י התצלומים נ1/ - נ8/. 8. התובעת סברה שיש להטיל על רשות הנמלים אחריות לנזקים שנגרמו ל - 20 גלילים בעת הפריקה. כמבואר לעיל, דעתי שונה. משמצאתי שאין לייחס משקל רב לדף המנייה ומשהסתייגתי מתוכנו (וכן מעדות המונה, מר קורצברג, שניסה ליטול לעצמו תפקיד של שמאי - ראו עמ' 32 סיפא ו - 33 רישא), שוב אין מנוס מן המסקנה כי התובעת לא הצליחה להראות שהרשות גרמה בשעת הפריקה נזק ל - 20 מן הגלילים. דין התובענה נגד הרשות - להידחות, וכך אני מורה. מישור האחריות: הבנק הסוכן והמבטח 9. האם נושא הבנק באחריות כלשהי כלפי התובעת? מה דין המבטח וסוכנו? האם הפר מי מהם חובה כלשהי כלפי התובעת? לשאלות אלה נעבור עתה. נקודת המוצא (שהוכחה בפניי כדבעי) הינה כי על אף שהתובעת פעילה מזה כ - 20 שנה (נכון למועדים הרלבנטיים לתובענה) - לא עסקה היא מעולם בעסקי ייבוא. העיסקה הנוכחית עם ספק הנייר, הייתה העיסקה הראשונה עבור התובעת. לא היה לתובעת כל ניסיון בתחום הביטוח או בתחום מכתבי האשראי (סעיף 5 לתצהיר הגב' גל; עמ' 41 שורות 16 - 17; עמ' 42 שורות 18 - 19; 22; עמ' 74 שורות 21 - 24; עמ' 75 שורות 1 - 3 ו - 21), לפיכך פנתה התובעת (באמצעות הגב' גל) אל הבנק המממן. 10. אין חולק כי קויימה שיחה בין הגב' גל לבין הגב' נבון ממחלקת סחר החוץ של הבנק. שיחה זו קויימה בפגישתן מיום 13.9.95. במהלכה, ביררה הגב' נבון עם הגב' גל אודות עריכת ביטוח לטובין המיובאים. אין להתפלא על עצם העלאת הנושא, שכן לבנק המממן יש אינטרס ברור בקיומו של ביטוח למטען. זאת, מן הטעם שהבנק הוא בעל עניין במטען זה. עד אשר מבוצע התשלום תמורת הטובין מאת מבקש האשראי לבנק המממן, חייב האחרון להגן על עצמו נגד סיכונים שונים הקשורים למבקש האשראי, דוגמת הסיכון של חדלות פרעונו של מבקש האשראי לאחר פתיחת מכתב האשראי. אם כך יתרחש - ייאלץ הבנק ליטול את הטובין ולמכרם ואם אלה יגיעו ניזוקים - ולא יהא ביטוח הולם נגד נזקים אלו - עלול הבנק להימצא בסיכון רב. לפיכך, שומה על הבנק לגלות עניין בסוגיית ביטוח הטובין המיובאים. 11. במהלך המפגש, התקשרה הגב' נבון אל סוכן הביטוח (בטח בע"מ), מתוך מטרה לברר פרטים אודות עריכת פוליסה למטען דנן. אין מחלוקת שהגב' גל מעולם לא עמדה אישית בקשר עם הסוכן או המבטח. הקשר שבין התובעת לבין הסוכן נעשה בתיווכה של פקידת הבנק (עמ' 74 שורות 6 - 7; 12 - 13). עובדה זו מתאשרת גם מפי העדה מטעם הסוכן (עמ' 94 שורה 7). הגם שהגב' נבון טענה (בסעיף 6 לתצהירה) כי השיחה עם סוכן הביטוח הייתה on line עם הגב' גל - הרי שבפועל לא אלה הם פני הדברים (עמ' 77 שורות 24 - 25; עמ' 78 שורות 1 - 6). השיחה נתקיימה בין הגב' נבון (פקידת הבנק) לבין הגב' הורשטיין (מטעם הסוכן), והאמור בסעיף 5 לתצהיר הגב' נבון בעניין זה (כאילו דיברה רק עם הגב' איבון, שהבהירה לה את הדרישה החד - משמעית להמכלת המטען) - אינו נכון (עמ' 76 שורות 13 - 16). הדרישות בדבר סיווג האנייה והמכלת המטען: כללי 12. עמדת המבטח היא, כזכור, שמחמת אי - המכלת המטען ומחמת הפרת תנאֵי הסיווג של האנייה, אין התובעת זכאית לתגמולי ביטוח (ראו גם את מכתב המבטח לתובעת מיום 2.6.96 בו נדחתה דרישת התובעת). נוכח העדרו של קשר ישיר בין המבטח או סוכנו לבין התובעת (המבוטחת), מן הראוי לבחון כיצד הובהרו (אם בכלל) לתובעת התנאים המקדמים לתחולת הפוליסה. לשון אחר: ראוי לבחון מה דובר במפגש מיום 13.9.95 בין נציגת התובעת לבין פקידת הבנק אודות המכלת המטען ואודות סיווג האנייה המובילה. אפתח דווקא בעניין סיווג האנייה, שכן זהו הנושא הברור יותר. סעיף הסיווג 13. (א) מה מהות סעיף הסיווג בו עסקינן? הסעיף נועד להבטיח כי האנייה המובילה תעמוד בסטנדרטים מסויימים של אחזקה, בטיחות, גיל, תכונות וכד'. אנייה שתכונותיה ירודות, מגבירה את סיכונו של המבטח. על כן, רשאי המבטח לדרוש דמי ביטוח מרובים יותר עת מוגבר סיכונו (ראו כ' חכם אהרן ביטוח ימי ותביעות (מהדורה ששית, תשנ"ח) 40 - 46). מובן כי מבטח החפץ לכלול בפוליסה תנאי בדבר סיווג האנייה, חייב ליידע את מבוטחו אודות דרישה זו. (ב) עמדת הגב' גל הייתה כי מעולם לא נאמר לה דבר וחצי דבר אודות דרישת הסיווג (סעיף 17 לתצהיר הגב' גל; פיסקה רביעית בת6/; עמ' 45 שורות 3 - 4; העדר איזכור דרישה זו בתצהיר הגב' נבון מטעם הבנק). בפנינו גם הודיית הגב' נבון כי אינה מכירה את הוראות הפוליסה לגבי סיווג אניות וכי לא דיברה עם הגב' גל אודות נושא זה (עמ' 75 שורות 9 - 14). ואם בכל אלה לא די על מנת לקבוע חד - משמעית שהתובעת לא ידעה אודות דרישה זו של המבטח, קיימא לן הודיית הגב' הורשטיין (מטעם סוכן הביטוח), לפיה רק הרשימה הנספחת לפוליסה (ראו: נ15/, המהווה אף חלק מן המוצג ת4/) נשלחת - בשני עותקים - אל הבנק (על - מנת שעותק אחד יועבר ללקוח המבוטח): ראו עמ' 98 שורות 12 - 21; עמ' 99 שורות 15 - 18. המסקנה הברורה, ובכך מודה הגב' הורשטיין, היא ששאר תנאי הפוליסה (וביניהם תנאי הסיווג - Institute Classification Clause - מוצג נ11/) לא הועברו מעולם לבנק על - מנת שיעבירם לתובעת. התובעת לא ידעה, איפוא, אודות דרישה זו. ממילא לא הייתה יכולה לפעול לקיומו של תנאי זה. בנסיבות אלה, נפלא הימני כיצד יטען ב"כ הבנק המבטח והסוכן כי התובעת הפרה את סעיף הסיווג. התובעת אינה יכולה להפר את אשר אינה מודעת לקיומו. זאת ועוד. אין מקום לבוא בטרוניה אל התובעת על שלא קראה את הפוליסה, שכן גם אם נתקבלה הרשימה (נ15/) במועד אצל התובעת (ועל כך - בהמשך), לא הייתה התובעת יכולה לקרוא את הוראות סעיף הסיווג אשר לא צורפו לנ15/. כסבור הייתי שבנסיבות העניין, שוב לא יעמדו הבנק המבטח והסוכן על הפרת תנאֵי הסיווג, שלא נמסרו מעולם לתובעת. לצערי, נתבדיתי. דרישת ההמכלה 14. לעומת המסקנה החד - משמעית לגבי סעיף הסיווג, מסקנה שלמעשה לא הייתה מחלוקת אמיתית אודותיה (והיה מקום לצפות כי בעל דין הגון יודה במחדלו), הרי שעניין הדרישה כי גלילי הנייר יובלו במכולה (או: מכולות) כתנאי לכיסוי הביטוחי, אינו כה חד - משמעי. עם זאת, כפי שיוסבר להלן, העדפתי את גרסת התובעת (לפיה לא הוצב הדבר כתנאי לכיסוי הביטוחי) על פני גרסת הבנק הסוכן והמבטח. הדיון בסוגייה זו נחלק לשני נושאי - משנה: השיחה שבין הגב' גל לבין הגב' נבון, מחד, והמצאת עותק מפוליסת הביטוח (ת4/), מאידך. 15. הגב' גל לא כיחדה שנושא הובלת גלילי הנייר במכולה (ולא בתפזורת) אכן נדון בשיחתה עם הגב' נבון. לדבריה, נשאלה היא אם המטען יגיע במכולות, והשיבה כי אינה יודעת מחמת חוסר נסיונה. הגב' נבון לא עמדה על קבלת תשובה חד - משמעית בנושא דנן (סעיף 9 לתצהיר הגב' גל). בחקירתה הנגדית, עמדה הגב' גל על עמדתה שלא נאמר לה חד - משמעית כי גלילי הנייר חייבים להישלח במכולות (עמ' 44) וכי משנשאלה אם גלילי הנייר יישלחו במכולות, לא ידעה הגב' גל ליתן תשובה ברורה (לחיוב או לשלילה) ולא נדרשה ליתן תשובה ברורה ע"י הגב' נבון. הגב' נבון העידה בתצהיר עדותה הראשית כי בעת המפגש עם הגב' גל, יצרה הגב' נבון קשר טלפוני עם סוכנות הביטוח, היא דיברה עם איבון וזו הבהירה חד - משמעית כי על גלילי הנייר להיות מובלים במכולה (סעיף 5 לתצהיר). דרישה זו הועברה מייד לגב' גל שישבה מול הגב' נבון. הגב' גל אישרה מייד את התנאי ואמרה: "בטח שהגלילים יגיעו בקונטיינר" (סעיף 6 סיפא לתצהיר). מן החקירה שכנגד נסתבר, כזכור, שהשיחה הטלפונית שקיימה הגב' נבון לא התנהלה עם איבון כי אם עם הגב' הורשטיין. לא הובא הסבר מניח את הדעת מדוע לא צויין הדבר בתצהיר הגב' נבון. עוד הוברר כי הגב' נבון טוענת שהגב' גל "אמרה שהיא מחפשת פרמייה זולה" (עמ' 77 שורה 3). הגב' הורשטיין הודיעה שהמטען חייב להישלח במכולות והוסיפה ומסרה לגב' נבון את שיעור דמי הביטוח. 16. איני מקבל את עמדת הגב' נבון (מטעם הבנק המממן), בעיקר משום שבעדותה נפלו סתירות בעניינים מהותיים. סתירות אלה הן סתירות "פנימיות" (לאמור: אינן עולות בקנה אחד עם דברים אחרים שהשמיעה העדה) וסתירות "חיצוניות" (היינו: אינן מתיישבות עם ראיות אחרות מטעם ההגנה של הקבוצה דנן). על מקצת מן הסתירות הפנימיות עמדתי לעיל. אליהן יש להוסיף כי בחקירתה הנגדית של הגב' נבון הועלה (מן האוב?) טיעון לפיו הגב' גל הייתה מעוניינת בתשלום דמי ביטוח נמוכים ככל האפשר (עמ' 77 שורה 3) - כאילו היה זה הנושא שעניין אותה יותר מכל. ברם, מתצהירה נפקדה טענה זו. אף הגב' גל לא נחקרה בנקודה זו בחקירתה שכנגד. בסעיף 6 לתצהיר הגב' נבון מצינו ציטוט (כביכול) של דברי הגב' גל בשיחה שקויימה ביניהן ביום 13.9.95. אולם, זכרון מופלג מעין זה שוב לא עמד לעדה שעה שנשאלה, למשל, אם מסרה לסוכן הביטוח כי מקורו של מטען גלילי הנייר הוא ברוסיה (עמ' 76 שורות 4 - 5), הגם שהסוכן ניסה להראות כי נושא זה הוא נושא בעל חשיבות בשיקוליו אם לערוך ביטוח למטען ובאילו תנאים. סוגייה קרובה כרוכה באי - הזכרתה בבקשה לפתיחת אשראי (נ13/) או במכתב האשראי גופו (ת9/) של הדרישה להמכלת המטען. מן הראיות מסתברת חשיבותה הגדולה של ההמכלה. בעטייה נמנע המבטח מלשלם תגמולי ביטוח לתובעת. היה מקום לצפות כי דרישה כה מרכזית תמצא ביטוי כלשהו בכתב. הגב' נבון ניסתה לתרץ את הדבר בכך שהשאירה את העלאתו על הכתב לחברת הביטוח (עמ' 79 שורות 7 - 10) והניחה כי דרישת ההמכלה אינה חלק מתנאי מכתב האשראי (שם, שורות 12 - 15). עוד הוסיפה כי מאחר והדרישה הובהרה בע"פ לגב' גל, לא נרשם דבר אודותיה במכתב האשראי (עמ' 80 שורות 13 - 17). התרשמותי היא שדרישת ההמכלה חייבת הייתה למצוא ביטוי מפורש במכתב האשראי (ת9/). מסמך זה מגבש את תנאי זכאותו של המוטב (הספק האנגלי) לקבלת התמורה עבור גלילי הנייר נשוא עיסקת המכר. דרישה כה יסודית אודות אופן משלוח הטובין, ראוי היה לה למצוא אכסניה הולמת בגדרי מכתב האשראי, שאם לא כן - שוב לא תהא כל דרך לחייב את הספק לשגר את המטען במכולות דווקא. הספק יהא זכאי לתשלום גם אם שלח המטען שלא במכולות, חרף כך שדרישת ההמכלה התיימרה להוות תנאי בסיסי לחלות פוליסת הביטוח. השערתי היא שהסיבה לכך שהדרישה האמור לא נכללה במכתב האשראי, היא כדלקמן: במפגש מיום 13.9.95 הועלה עניין ההמכלה. נושא זה נשאר פתוח (כמו גם סוגיית הביטוח בכללותה): עמ' 77 שורות 7 - 8. למרות זאת, הוחתמה התובעת על בקשה לפתיחת אשראי דוקומנטרי (נ13/). יום או יומיים לאחר מכן, יצרה הגב' נבון קשר טלפוני עם הגב' גל והודיעה לה שלא ניתן להוציא את מכתב האשראי ללא ביטוח מתאים. בשיחה זו לא נדון נושא ההמכלה. הגב' גל הסכימה לכך שהפוליסה תונפק באמצעות הסוכן (סעיפים 8 - 9 לתצהיר הגב' נבון). הגב' נבון לא הוסיפה לנ13/ את דרישת ההמכלה, כנראה מחמת שיכחה, הגם שבשולי מכתב האשראי הוסף (לאחר אותה שיחת טלפון) שהביטוח ייעשה באמצעות סוכן הביטוח (ראו סעיף 2 לראש הפרק "הוראות הלקוח והצהרתו", בעמ' 2 לנ13/). 17. סתירות "חיצוניות" בעדותה של הגב' נבון נפלו בין השאר בעניינים הבאים: לגישת הגב' נבון, נמסר לה בשיחתה הטלפונית עם הגב' הורשטיין, מהו גובה דמי הביטוח הנדרשים (עמ' 77 שורות 4 - 5). ברם, הגב' הורשטיין שנטלה חלק באותה שיחה, מכחישה נמרצות כי הודיעה מהו גובה דמי הביטוח (עמ' 95 שורות 12 - 14; עמ' 103 שורות 11 - 12). הגב' נבון טענה כי הבקשה לפתיחת אשראי דוקומנטרי (נ13/) נשלחה אל סוכן הביטוח. מסמך זה משמש יסוד להנפקת פוליסת הביטוח (עמ' 78 שורות 21 - 26 ועמ' 79 שורות 1 - 6) וכלשונה: המבטח חי מתוך מסמך זה (עמ' 80 שורות 1 - 2). דא עקא, שהסוכן (כפי שנסתבר מעדות הגב' הורשטיין) מכחיש את קבלת נ13/ וטוען כי לא קיבל אלא את מכתב האשראי ת9/ (ראו עמ' 91 שורות 4 - 20). הגב' נבון טענה כי הגב' הורשטיין הבהירה לה חד משמעית כי הגלילים צריכים להיות מובלים במכולה (סעיף 5 סיפא לתצהיר), אך מחקירת הגב' הורשטיין עולה כי הגב' הורשטיין שאלה את הגב' נבון אם המטען יובל במכולות (עמ' 92 שורות 5 - 6; עניין זה נפקד מתצהיר הגב' הורשטיין מבלי שהוסברה סיבת ההשמטה: עמ' 97 סיפא ו - 98 רישא). הפוליסה: מועד הנפקתה והמצאתה לתובעת 18. נושא נוסף בעל חשיבות עניינו אימתי - אם בכלל - נמסרה פוליסת הביטוח לתובעת. אף בעניין זה לא אוכל לייחס מהימנות לעדות הגב' נבון לפי שאינה עולה בקנה אחד עם העובדות האובייקטיביות. לפי דברי הגב' נבון, בסעיף 10 לתצהירה, מסרה היא את פוליסת הביטוח לפקידת התובעת, זמן קצר לאחר שיחתה של הגב' נבון עם הגב' גל, שיחה שקויימה יום או יומיים לאחר המפגש ביניהן מיום 13.9.95 (סעיף 10 לתצהיר הגב' נבון). הפוליסה נמסרה, איפוא, זמן קצר לאחר פתיחת מכתב האשראי (עמ' 82 שורה 1), אך הגב' נבון אינה זוכרת במדויק את תאריך מסירת הפוליסה (שם). אגב, הדיבור "פוליסה" משמעותו, כזכור, רק המסמך נ15/. הייתכן שהפוליסה נמסרה זמן קצר לאחר 18.9.95 (הוא מועד פתיחת מכתב האשראי ת9/)? המסמכים אינם תומכים בגרסת הגב' נבון. לטובת הבנק אניח שאמנם נמסרה הפוליסה לתובעת (למרות שהגב' גל הכחישה נמרצות את קבלתה). אם מכתב האשראי נפתח ב - 18.9.95, והפוליסה נמסרה לתובעת זמן קצר לאחר מכן, יש לשער כי נמסרה לא יאוחר מסוף חודש ספטמבר 1995. אך העיון בפוליסה עצמה מעלה שהיא הונפקה ביום 22.10.95 (ראו עותק הרשימה המהווה חלק מת4/ - העמוד העשירי לת4/), או ביום 26.10.95 (ראו נ15/). ככל שעובדת הנפקת הפוליסה בחודש אוקטובר 1995 טעונה חיזוק, הריהו מצוי בעדות הגב' הורשטיין (עמ' 98 שורות 16 - 17). הפוליסה נשלחה אל הבנק המממן כעבור יום או יומיים, לפי שזו שיטת העבודה של סוכן הביטוח (שם, שורות 20 - 25). לשון אחר: הפוליסה נשלחה לערך ביום 23.10.95 או 24.10.95 אל הסניף המרכזי של הבנק המממן וזה מעבירנה לסעיף הנוגע בדבר (עמ' 105 שורה 10). הפוליסה לא נשלחה במישרין למבוטח (שם, שורות 16 - 17). בהנחת יעילות מירבית מצד סוכן הביטוח והבנק המממן, אם נשלחה הפוליסה ביום 23.10.95 והגיעה לסניף הנוגע בדבר (ראשל"צ) למחרת - ביום 24.10.95 - ונמסרה בו - ביום (24.10.95) לתובעת, שוב לא הייתה התובעת יכולה לעשות דבר על מנת לקיים אחר דרישת המכלתם של גלילי הנייר. זאת משום ששטר המטען ת2/ מעיד כי ביום 24.10.95 הוטענו גלילי הנייר לאנייה המובילה כשהם בתפזורת ולא במכולה. לשון אחר: בעת קבלת הפוליסה ע"י התובעת (בהנחה שהדבר אירע ביום 24.10.95), היה המצב בלתי - הפיך מבחינת אופן האריזה. שוב לא הייתה כל דרך לשנות את צורת האריזה. לעיל, הנחתי כי סוכן הביטוח והבנק המממן פעלו ביעילות מירבית. עם זאת, אין להוציא מגדר האפשרויות שהללו פעלו שלא ביעילות מירבית, כך שהפוליסה הגיעה לראשונה לתובעת - וזו יכולה הייתה לדעת בבירור שתוקף הביטוח מותנה בהמכלת גלילי הנייר - לאחר שהוטענו הגלילים על האנייה המובילה, קרי אחרי יום 24.10.95. אם אלה הם פני הדברים, פשיטא שלא היה בידי התובעת כל פתרון לבעיית (אי) ההמכלה. מישור האחריות: מסקנות הבנק המממן 19. אחריות הבנק המממן ברורה. הוא לא הבהיר לתובעת חד - משמעית ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי הביטוח הנרכש יהא תקף אך ורק אם יובלו גלילי הנייר במכולה. לדעתי, נובע הדבר מכך שהבנק המממן ניסה לעסוק בנושא הביטוח, שאינו נושא שהבנק צריך לענות בו. הבנק הממן חייב היה להפנות התובעת אל סוכן הביטוח, על מנת שהאחרונים יעמדו בקשר ישיר, כך שלא יווצר כל סיכון של "קצר" בתקשורת בנושא הביטוח. מחדלו זה של הבנק הביא גם לידי כך שהתובעת לא ידעה מעולם אודות קיומו של נ11/ (סעיף סיווג האניות), שכן מסמך זה (או דומה לו) לא נמסרו לתובעת, לא בעל - פה ולא בכתב. הבנק המממן נושא, איפוא, באחריות לנזקי התובעת. הנזק מסתכם בסכום תגמולי הביטוח שיכולה הייתה התובעת לגבות מן המבטח אילו נמסר לתובעת אודות הצורך בהובלת המטען במכולה. עניין סיווג האנייה כלל אינו רלבנטי, שכן הוא לא היה חלק מן התנאים המוסכמים. המבטח וסוכנו 20. אף המבטח וסוכנו לא יינקו מאחריות. איש מהם לא ראה ולא שמע את התובעת. איש מהם לא דרש מן התובעת כי תמלא הצעת ביטוח. איש מהם לא העמיד את התובעת על תנאי חלות פוליסת הביטוח וממילא לא הם שהעבירו לתובעת את הפוליסה (אחזור ואדגיש כי בדברי על "פוליסה" כוונתי היא אך למוצג נ15/). הסוכן הודה בלשון מפורשת בחקירתו הנגדית, כי שלח אל הבנק המממן רק את ה - endorsement, הוא נ15/, ולא עותק מלא של הפוליסה על כל תנאיה ונספחיה - ת4/ + נ11/). יתר על כן. לפי דברי הגב' הורשטיין מטעם הסוכן, התובעת אינה אמורה לדעת מהם תנאי הביטוח עד אשר קיבלה לידיה את המסמכים המייצגים את הטובין! (עמ' 105 שורות 23 - 24). אין חולק כי הסוכן משמש חתם של המבטח (לאמור: מורשה להנפיק פוליסות בשם ועבור המבטח) מזה שנים רבות (עמ' 62 שורות 21 - 24). הסוכן הוא תאגיד שבעת הרלבנטית היה מצוי בשליטת הבנק המממן (עמ' 63 שורות 3 - 4). הסוכן והמבטח לא קיימו את חובות הגילוי כלפי התובעת. הם לא הבהירו לתובעת מהם הסייגים לחבות על פי הפוליסה ולא טרחו לוודא כי התובעת מודעת לתנאים אלה. בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט (2) 749, 773 נקבע (בין השאר) כי: "חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והוידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים שבהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי." פשיטא שלא ניתן לקיים חובה כלשהי מן החובות האמורות שעה שהמבטח וסוכנו כלל לא קיימו קשר מסוג כלשהו (ולו גם שיחה אחת) עם התובעת. זאת, למרות עמדתה של מנהלת המחלקה הימית של המבטח (עוה"ד הגב' האוזנר), שבאה לידי ביטוי כדלקמן בחקירתה הנגדית: "ש. האם הלקוח חייב להיפגש עם בטח (הסוכן - מ. י.) על מנת שבטח תקבל ממנו את פרטי הביטוח ותנחה אותו מה הוא צריך לעשות על מנת שיהא מכוסה בביטוח ימי? ת. באופן כללי, כן. " (עמ' 64 שורות 1 - 4) 21. משלא קויימו חובות הגילוי האמורות כלפי התובעת, שוב לא יורשו המבטח וסוכנו לסמוך על הוראות בפוליסה (בין אם נ15/ ובין אם ת4/) אשר מגבילות את חבות המבטח או המטילות על המבוטח תשלום דמי ביטוח מרובים יותר. אגב, אפילו נלך לטובת המבטח וסוכנו ונגרוס כי בעצם העברת נ15/ לידי התובעת נתקיימו כהלכה חובות הגילוי והווידוא - לא יוושעו הם מכך. ראשית, אין לגלות בנ15/ כל רמז לעניין סעיף הסיווג, מה גם שנושא זה לא נדון כלל עובר להנפקת הפוליסה; שנית, הפוליסה הגיעה לתובעת לכל המוקדם במועד הטענת הטובין על האנייה המובילה (24.10.95 ואפשר שמאוחר מכך). בעת קבלת הפוליסה נ15/, היה המצב בלתי הפיך מבחינת אפשרות התובעת לדרוש מן הספק כי ימכיל את גלילי הנייר. במאמר מוסגר ייאמר שאפילו הייתה התובעת יכולה - מבחינת המועד - לדרוש מן הספק להטעין את גלילי הנייר אל תוך מכולות, איני רואה כל דרך יעילה שבגדרה יכולה הייתה התובעת לחייב את הספק לעשות כן תוך התניית פרעון מכתב האשראי הדוקומנטרי בהמכלת גלילי הנייר. הספק היה זכאי לקבל את תמורת מכתב האשראי מן המועד בו קיים את התנאים הנקובים בו. תנאים אלה לא דרשו המכלת הטובין. מעת הנפקת מכתב האשראי (18.9.95), לא הייתה כל אפשרות (משפטית) לשנות את תנאיו חד - צדדית וללא הסכמת הספק (ראו סעיף (iii)(d) 9 לכללים האחידים של לשכת המסחר הבינ"ל בקשר לאשראים דוקומנטריים UCP 500). 22. לחובת המבטח והסוכן פועלת אף הנקודה הבאה. במכתב המבטח לתובעת מיום 2.6.96, בו נמסר לתובעת על דחיית דרישתה לתשלום תגמולי ביטוח (נ9/) מצינו בסעיף 3 כהאי לישנא: ". . . הזמנת הביטוח מציינת כי היבוא ייעשה במכולות. בפועל, הגלילים הגיעו ללא כל אריזה." במהלך המשפט לא נתבררה מהותה של "הזמנת הביטוח". מסמך זה לא הוצג לראייה וזכרו לא בא בתצהיר גילוי המסמכים. מסמך זה אינו יכול להיות נ13/ (הבקשה לפתיחת אשראי דוקומנטרי) או ת9/ (מכתב האשראי הדוקומנטרי). בין אם קיבל הסוכן את נ13/ ופעל על פיו לשם הנפקת הפוליסה (כגרסת הבנק המממן - עמ' 78 שורות 21 - 26; עמ' 79 שורות 1 - 2; עמ' 80 שורות 1 - 2, גרסה שהוכחשה ע"י הסוכן בעמ' 91), ובין אם קיבל הסוכן את ת9/ ומסמך זה שימש לו כבסיס להנפקת הפוליסה (כגרסת הסוכן - שם) - אין חולק שמסמכים אלה אינם מציינים את הצורך בהמכלת הטובין. המסקנה היא, איפוא, שמדובר במסמך אחר. לכאורה, מסמך (עלום) זה הוא המסמך היחיד ממנו מסתברת הודייה מצד התובעת בכך שהמטען צריך להיות מובל במכולות. מסמך זה יכול שיפעל כמובן לחובת התובעת ויחליש את גרסתה. דא עקא, המסמך לא הוצג לראייה. במצב דברים זה, נזקף המחדל לחובת המבטח וסוכנו. אם מסמך כאמור איננו בנמצא - כיצד זאת יהין המבטח להסתמך עליו שעה שדוחה הוא את דרישת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח?! אם מסמך כאמור קיים, אך אין הוא אומר את שמיוחס לו בנ9/, חמור המצב שבעתיים, מבחינת המבטח. אם המסמך קיים ונאמר בו את שמייחס לו המכתב נ9/ - כי אז תעלה המסקנה שהמבטח והסוכן חייבים היו להציג המסמך לראייה, שהרי אמור הוא לתמוך בגרסתם כי התובעת ידעה בבירור כי תנאי לתקפות הביטוח הוא שהטובין יובלו במכולות. כבישת - או: העלמת - המסמך פועלת לחובת המבטח והסוכן ולטובת חיזוק גרסתה של התובעת. נזקי התובעת: כללי 23. הבנק המממן, המבטח ושלוחו (הסוכן) אחראים לפיצוי התובעת בגין נזקיה. מהם, איפוא, נזקים אלה? התובעת הציגה לראייה חוות - דעת שמאי (ת1/) שנערכה בידי מר זיידנברג. חוות הדעת מציינת כי גובה הנזק עולה כדי 12,011.75 דולר (עמ' 6 לחוות הדעת). מצב הגלילים לפני הטענתם 24. הבנק המממן, סוכן הביטוח והמבטח, לא כפרו בגובה הנזק כפי שנישום ע"י השמאי. אף חקירתו הנגדית בידי בא - כוחן (להבדיל מחקירת ב"כ רשות הנמלים) לא הייתה מכוונת כלפי אומדן הנזק. טענתם של אלה היא בכיוון שונה. לשיטתם, על התובעת להוכיח כי בשעה שהוטען מטען גלילי הנייר על האנייה המובילה, היה המטען במצב תקין ובלתי ניזוק, וכי הנזק נגרם רק לאחר ההטענה, ולא לפניה. זאת, מן הטעם שנזקים שאירעו לפני הטעינה אינם מכוסים בפוליסת הביטוח. הפוליסה "תופסת" רק משעה שהסיכון והאחריות לגבי המטען (קרי: זיקת הביטוח) עברו על התובעת. תנאי המכר - CFR - מלמדים כי זיקת הביטוח נולדה משעת חציית הטובין את דופן האנייה (Ship's rail). אגב, שאלת קיומו של נזק במטען קודם להטענתו, היא פלוגתא מותרת במשפט זה בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בבר"ע 21712/99 מיום 13.1.00 (החלטה שאישרה הסכמת הצדדים והוסיפה וקבעה כי שטר המטען ת2/ יקובל כראייה לתוכנו, אלא שמשקלו הראייתי ייקבע על פי שיקול דעתי, בהתייחס לכל העדויות ובהתייחס לכך שעורך שטר המטען לא הופיע למתן עדות). 25. שטר המטען ת2/ מעיד על כך שגלילי הנייר הוטענו על האנייה כשהם במצב תקין וטוב כפי הנראה לעין (ובלשון ת2/: “Shipped at the port of loading in apparent good order and condition on board the vessel for carriage. . . “ ). ב"כ הבנק המממן, המבטח וסוכן הביטוח, חקר את השמאי מר זיידנברג באשר לדעתו אודות מצב המטען. עמדת השמאי הייתה: (א) סביר להניח כי הנזק למטען נגרם במספר שינועים, ונ1/ - נ8/ מצביעים על כך שהנזק נגרם לפחות משני שינועים (עמ' 20 שורות 1 - 2); (ב) שטר המטען לא היה צריך להיות נקי. הוא היה צריך לשקף את הנזק. דא עקא, בנמלי רומניה לא רושמים הערות על שטר מטען (שם, שורות 3 - 8). מן החקירה החוזרת הסתבר שעמדתו של השמאי היא שחלק מן הגלילים היו ניזוקים עוד לפני שהאנייה הפליגה לדרכה מרומניה לישראל. עמדה זו הסתמכה על כך שחלק מן הגלילים בתמונות נ1/ - נ8/ נראה פגוע, הגם שלא עמד ליד מטען הברזל. ברם, השמאי אינו מסוגל לומר אם הנזק אירע משינוע קודם להטענתו, או שמא נגרם מחמת סיוור לקוי בספנת האנייה (עמ' 21 שורות 5 - 8). עובדה מוסכמת היא שהשמאי מר זיידנברג לא ראה את המטען בעיניו עובר לפריקתו. טענתו מיוסדת אך על התצלומים נ1/ - נ8/. לטעמי, עדותו בדבר נזקים למטען עקב שינועים קודמים (קרי: לפני ההטענה לאנייה), אין לה על מה שתסמוך. סבירה לא פחות היא האפשרות שהנזק נגרם מחמת סיוור לקוי בספנת האנייה, קרי - לאחר שהגלילים חצו את דופן האנייה (והסיכון והאחריות לגביהם עברו אל התובעת). בכל הענווה, נתקשיתי לסמוך ממצא על אמירתו הגורפת לפיה ברומניה אין רושמים הערות על שטרי מטען. עד שאתקרב למסקנה מעין זו, מן הראוי כי הטוען לקיומה לא יסתפק באמירה סתמית. עליו לתמוך את דבריו על ראיות של ממש - לא רק מניסיונו שלו בעניין זה (ניסיון שלא נתברר), כי אם גם מניסיונם של אחרים. קביעה לפיה נהוג שלא לרשום הערות על שטרי מטען ברומניה (אם ראוי לה שתיעשה, ודעתי היא שאין מקום לקביעה כאמור), אינה קביעה מן הפשוטות. ככלל, הכללה כאמור שאינה אלא קלוטה מן האויר - אינה יכולה לשמש ראייה. 26. אמנם כן, עורך שטר המטען לא התייצב למתן עדות משום שאיש מבעלי הדין לא זימנו. מסופקני אם ניתן היה לאתר אותו, שכן האנייה דנן טבעה לפני שנים אחדות ואי - התייצבות בעליה לדיון מעידה על העדר עניין מצדם במשפט. זאת ועוד: אף לו אותר רב החובל שריף, הנחזה להיות חתום על שטר המטען, ספק רב אם ניתן היה לכפות התייצבותו. התרשמותי ממכלול הראיות שבאו בפניי היא ששטר המטען משקף את המציאות, קרי: גלילי הנייר הוטענו אל האנייה וחצו את דופן האנייה כשהם במצב הנחזה להיות תקין ושלם. לא הובא על טעם ממשי שיהא בו כדי להראות שמצב המטען עובר להטענתו לא היה כזה. תעודת הזיכוי מן הספֵק 27. נזקי התובעת עולים - לפי חוות הדעת ת1/ כדי 12,012 דולר. אין חולק כי התובעת קיבלה זיכוי מאת הספק בסך 8,768 דולר (ראו ת12/ב). לפי לשונו, מתייחס הזיכוי ל - Damages in newsprint shipment. הבנק, המבטח וסוכן הביטוח ביקשו לטעון כי זיכוי זה משקף את המצב הניזוק של המטען שקיבלה התובעת. מכאן, שיש להפחית את סכום הזיכוי מסכום הנזק. התובעת, כך נטען, יכולה הייתה (ועודנה) לעשות שימוש בזיכוי על - מנת להפחית את התמורה שתשלם לספק זה בגין רכישות עתידיות; לחלופין, יכולה היא לתבוע מן הספק שישלם בעין את הסכום הנקוב בתעודת הזיכוי. התעלמות מזיכוי זה משמעותה מתן פיצוי כפול לתובעת בשל אותו נזק (יחיד) שנגרם לה, וכזאת לא ייתכן. עמדת התובעת היא, ראשית, שהזיכוי דלעיל כלל אינו מתייחס למצב הטובין, כי אם למשקלם. לשון אחר: התובעת הזמינה נייר במשקל 45 גרם ואילו הנייר שנשלח לה היה במשקל 49 גרם. הבדל זה במשקל הנייר גרָם לכך שהתובעת קיבלה כמות פחותה של נייר לעומת זו שהזמינה. הכמות הפחותה מתייחסת לאורך הנייר ולא למשקל הכולל של כל הגלילים. שנית, התובעת טוענת כי מעולם לא שולם לה סכום הזיכוי וניסיונות הבנק המממן לפעול אצל הבנק המודיע (בנק ברקליס, לונדון) לשם ביצוע הקיזוז של סכום הזיכוי מול סכום מכתב האשראי - עלו בתוהו (ראו נ16/). עובדת הזמנתו של הנייר במשקל 45 גרם, נלמדת הן מהצעת הספק (ת10/) והן ממכתב האשראי (ת9/) המציין כי הטובין צריך שיהיו תואמים להצעת הספק (ת10/). מנגד, עולה מחוות - דעת השמאי (ת1/) כי הנייר שנתקבל היה במשקל 49 גרם (עמ' 1 סיפא לחוות הדעת). איני מקבל עמדת הבנק המממן, המבטח והסוכן כי הפיצוי שניתן לתובעת (בדמות הזיכוי - ת12/ב) משקף את הנזק שאירע לטובין במהלך הובלתם לישראל. ראשית, טענתם כי אותה הכמות שהוזמנה היא זו שקיבלה התובעת, טענה נכונה היא. אולם, טענה זו אינה רלבנטית עת התובעת הזמינה 100 טון. הסטיות של 10% כלפי מעלה או כלפי מטה מתייחסת לכמות (מבחינת המשקל הכולל) של הנייר. הסטייה איפשרה לספק לשלוח לתובעת (ולקבל תשלום עבור) טובין במשקל כולל של 90 עד 110 טון. אולם, משקל הנייר צריך שיהא 45 גרם. אם המשקל של הנייר הוא 49 גרם, הרי שאורך הגלילים הכולל הוא קצר יותר מאשר אורכם הכולל של גלילי נייר שמשקלו 45 גרם. נמצא כי הזהות במשקל הכולל של גלילי הנייר דבר אין לה עם אורך הנייר. שנית, טענת התובעת לגבי המשקל, אינה בגדר "בדותה מן הזמן האחרון", היינו: היא לא הומצאה לצורכי המשפט. על כך ניתן ללמוד ממכתב התובעת לבנק המממן מיום 17.1.96 (ת11/), שכבר בו עמדה התובעת על כך שמשקל הנייר לא היה המשקל הנכון. שלישית, טענת הבנק המממן, המבטח והסוכן, כי הדיבור "damages" בחשבון הזיכוי ת12/ב, משמעותו "נזקים", אינה שוללת את עמדת התובעת לפיה נזקים אלה משמעותם הפחתה באורכו הכולל של הנייר מחמת "משקל היתר" של 49 במקום 45 גרם. לו אכן התכוון הספק ליתן בידי התובעת זיכוי מחמת הנזקים שבבסיס התובענה, יש להניח כי היה מפצה אותה בסכום התובענה המבוסס על חוות - דעת השמאי. 28. אשר על כל אלה, אני קובע כדלקמן: (א) התובענה נגד רשות הנמלים נדחית. התובעת תישא בהוצאות הרשות ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח + מע"מ, להיום; (ב) התובענה נגד המוביל הימי (הנתבעת 2) מתקבלת. אני מחייב הנתבעת 2 לשלם לתובעת 39,280 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה (5.11.96) ואילך וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ואילך וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח + מע"מ, להיום; (ג) התובענה נגד הבנק המממן, המבטח והסוכן מתקבלת. אני מחייב הנתבעות 3 - 5, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 39,280 ש"ח - בהפחתת ההשתתפות העצמית בסך 3,270 ש"ח - ובסה"כ 36,010 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה (5.11.96) ואילך וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ואילך וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח + מע"מ, להיום. ככל שהחיובים דלעיל חופפים את חיובי הנתבעת 2, הרי שהם ביחד ולחוד עם חיובי הנתבעת 2. ביטוח ימי / הובלה ימיתמשפט ימי - דיני ימאות