קורס הכשרה - עבודה חודש אחד

פסק דין 1. התובעות, הגישו כנגד הנתבעת התביעות שבכותרת לשכר עבודה. 2. בכתב ההגנה שהוגש כלפי תביעתה של תובעת מס' 1 נאמר כי התובעת החלה לעבוד ביום 1.8.99 וסוכם עמה שכר בסך 3,500 ש"ח נטו לחודש וכי בסוף חודש אוגוסט נאמר לה שעבודתה הסתיימה ומעבר לכך לא עבדה עוד בנתבעת. עוד נטען כי התובעת קבלה תשלום ביתר בסך 2,000 ש"ח. בכתב ההגנה שהוגש כלפי תביעת התובעת מס' 2 נאמר כי עבדה סה"כ 10 ימים אצל הנתבעת וכי סוכם עמה כי שכרה יהיה 5% מכל מכירה שתבצע ללא כל שכר בסיס. ובהתאם לנתונים שברשותה היא זכאית לתשלום בסך 50 ש"ח. עוד נאמר כי התובעת קבלה מהנתבעת קורס הכשרה ששויו 1,000$ וסכום זה היא חבה לנתבעת. 3. התובעת מס' 1 העידה בבית הדין כי סוכם עמה שכר בסך 5,000 ש"ח נטו לחודש וכך אכן קבלה עבור החודש הראשון לעבודה והובטח לה כי החל מהחודש הרביעי לעבודתה משכורתה תעלה ל- 8,000 ש"ח. עוד מסרה כי עבדה מיום 1.8.99 ועד 24.11.99 שאז נסגר משרדה של הנתבעת. לדבריה עבור חודש ספטמבר שולם לה סך 3,000 ש"ח והיתרה הובטחה לה ע"י מנהל הנתבעת אך לא שולמה. ושכרה עבור החודשים אוקטובר ונובמבר 99 לא שולם. 4. תובעת מס' 2 העידה כי עבדה בנתבעת מתאריך 31.10.99 ועד 24.11.99 וכי סוכם עמה שכר בסך 4,000 ש"ח נטו וכן 10% ממכירות. לדבריה עבדה סה"כ 18 ימים בנתבעת. כן מסרה כי סך העסקאות עמד על סך 11,970 ש"ח ולפיכך היא זכאית לתשלום עמלה בסך 1,197 ש"ח. 5. מטעם הנתבעת העיד מנהלה, גלעד וינקלר ומסר כי לתובעת מס' 1 הובטח 3,000 ש"ח לחודש וכן 2% ממכירת החברה כאשר תימכר. לדבריו, לאחר שעבדה באוגוסט וספטמבר החליט להפסיק עבודתה אך התובעת ביקשה להמשיך לבוא מעת לעת על מנת שתוכל לקבל את האחוזים ממכירת החברה ולכך הסכים ומאותו זמן לא הופיעה בימים ושעות קבועים. לגבי התובעת מס' 2 טען כי עבדה סה"כ 18 יום ולדבריו הובטח לה שכר עפ"י אחוזים אולם במידה ולא תגיע לשכר המינימום ישולם לה שכר מינימום. 6. לאחר שעיינתי בכל מסמכי התיק לרבות המוצגים שהוגשו והתרשמתי מבעלי הדין כפי שהופיעו ונחקרו בפני, החלטתי הינה כדלקמן: אני מעדיפה ללא היסוס את גירסתן של התובעות לגבי השכר שסוכם עמן ותקופת עבודתן. מעדותה של עדת תביעה מס' 2 עלה כי התובעת מס' 1 אכן עבדה עד 24.11.99 . יש להעיר, כי בכתב ההגנה נטען לגבי תובעת מס' 1 כי עבדה רק בחודש אוגוסט, בדיון הראשון כבר אישרה ב"כ הנתבעת כי התובעת עבדה גם בחודש ספטמבר, ואילו במהלך העדויות בפני עלה גם מדברי מנהל הנתבעת שהעיד מטעמה כי התובעת המשיכה לבוא גם לאחר מכן אם כי, לטענתו, ללא מחוייבות ימים ושעות ומעת לעת וזאת משום שהתובעת ביקשה והוא הסכים כי תמשיך לבוא מפעם לפעם כדי שתהיה זכאית לתשלום בסך 2% אם וכאשר החברה תימכר. 7. גירסה זו אינה נראית סבירה והגיונית על פניה, שהרי אם מדובר בעובדת שנכשלה בתפקידה ונמצאה בלתי מתאימה מדוע לאפשר לה להמשיך לבוא באופן לא סדיר ולא מחייב - כך שאין למעשה לחברה כל תועלת ממנה - וזאת על מנת לאפשר לה בעתיד בונוס נכבד בצורת אחוזים ממכירת החברה, דבר שמעצם טיבו וטבעו ברור שינתן רק למי שהחברה חפצה לתגמלו על עבודתו. לפיכך, אני דוחה הסברו של מנהל הנתבעת מכל וכל. לעומת זאת יש בדבריו אלו כדי לתמוך בגירסת התובעת כי אכן הוסיפה לעבוד בנתבעת מעבר לספטמבר 99 ומשלכך נוספת עדות תובעת מס' 2 כאמור אני קובעת כי התובעת עבדה עד 24.11.99 . 8. לאור התרשמותי מאמינותה של התובעת מס' 1 לעומת מנהל הנתבעת אני אף מקבלת גירסתה לגבי השכר שסוכם עמה 5,000 ש"ח לחודש כפי שאכן שולם לה בפועל בחודש אוגוסט 99 (ת/ 1) . עם זאת, משעולה מעדויות כל הצדדים כי החברה במקום לעשות חיל לא הצליחה בדרכה, לא נראה לי כי בשלו התנאים להעלאה בשכרה של התובעת בחודש הרביעי לעבודתה ואני קובעת כי שכרה בכל התקופה עמד על 5,000 ש"ח נטו לחודש. 9. באשר לתובעת מס' 2 אני מקבלת את גירסתה כי עבדה 18 יום בחודש נובמבר 99 . לגירסתה זו הסכים גם מנהל הנתבעת בעת עדותו הראשית אולם כאשר נחקר נגדית ע"י תובעת מס' 2 טען פתאום כי היא עבדה עפ"י הרישומים בהנהלת חשבונות - אולם אלה לא הוצגו וממילא לא נקב ולא יכל לנקוב מנהל הנתבעת בכל נתון אחר ושונה. 10. גם תובעת זו הותירה רושם אמין הרבה יותר מאשר מנהל הנתבעת אשר עפ"י החשבון שלו בכתב ההגנה הגיע לה 50 ש"ח עבור עבודתה (!) ולחלופין, תשלום עפ"י שכר מינימום אך גם בכתב ההגנה וגם בעדותו לא יכל לומר מהו סכום זה, וגם התאור של הקורס היקר שעברה עפ"י כתב ההגנה התגלה במהלך העדויות לכל היותר כהדרכה קצרה שקבלה ממנהל הנתבעת עצמו. 11. אשר על כן אני קובעת כי התובעת מס' 2 עבדה 18 יום וכי היא זכאית לתשלום החלק היחסי בהתאם לתקופת עבודתה בסך 4,000 ש"ח שסוכם עמה. 12. באשר לתשלום שתבעה התובעת מס' 2 בגין עמלות, בהעדר כל נתון בפני לגבי המכירות שבוצעו, לא הוכיחה התובעת חלק זה כתביעתה ולפיכך חלק זה בתביעתה נדחה. 13. התוצאה, איפוא, כי תביעות התובעות מתקבלות ברובם. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעות את הסכומים כדלקמן: א. לתובעת מס' 1 את הסך 10,750 ש"ח יתרת שכר עבודתה בגין החודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 99 כשלסכום זה יווספו פיצוי הלנת שכר בשעור 10% לחודש מיום 1.12.99 ועד התשלום המלא בפועל. ב. לתובעת מס' 2 את הסך 3,000 ש"ח שכר עבודתה בגין חודש נובמבר 99 כשלסכום זה יווספו פיצוי הלנת שכר בשעור 10% לחודש מיום 1.12.99 ועד התשלום המלא בפועל. ג. כן תשלם הנתבעת לכל אחת מהתובעות הוצאות משפט בסך 750 ש"ח. בבקשת רשות ערעור ניתן לפנות לנשיא בית הדין הארצי בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. קורס הכשרה