פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה - האם מעשה בית דין ?

פסק דין 1. העניין הטעון הכרעה בהליך זה הינו משפטי ומתמקד בשאלה האם קיים מעשה בית דין בין הצדדים. 2. נשוא המחלוקת הינו פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה שבין הצדדים (תב"ע נז3-1000/), (להלן: "פסק הדין"). 3. בפסק הדין נקבע כי לסילוק כל תביעות התובע מהנתבעת ישולם לתובע סכום כספי פוליסת ביטוח המנהלים. לעניין הזכאות לעמלות שתבע התובע באותו הליך נקבע מנגנון מוסכם לטיפול במחלוקת: התובע, נדרש להמציא לנתבע דוחות בתוך 30 יום מאישור הפשרה. הנתבעת נדרשה להמציא, בתוך 60 יום מקבלת דוחות התובע, ריכוז מפורט מטעמה של הסכומים המגיעים, אם מגיעים, לתובע לטענתה. כן נקבע כי בהעדר הסכמה לגבי הסכומים - תועבר המחלוקת להכרעה לב"כ הצדדים, ובהעדר הסכמה ביניהם - ימונה בורר מוסכם. 4. אין חולק כי התובע המציא את הדוחות מטעמו במועד, ואילו הנתבעת המציאה את הדוחות מטעמה באיחור של מספר חודשים. 5. ב"כ הנתבעת הודיע לב"כ התובע, בתוך הזמן שהוקצב לנתבעת, על עיכוב בהכנת הדוחות, ואף הודיע כי הנתבעת אינה מסכימה לאמור בדוחות שהגיש התובע. 6. התובע פנה להוצל"פ ולביה"ד בבקשות להבהרת פסה"ד ולמימושו, אך הבקשות נדחו. 7. בסופו של עניין הומצאו דוחות הנתבעת לתובע ב- 8.11.98. 8. ביום 24.11.98 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת ובה תבע סך של 97,202 ש"ח. התובע תבע את הסכומים המגיעים לו, לטענתו, עפ"י הדוחות שהמציא מטעמו. התובע טען כי אי מתן ריכוז מפורט במועד, באופן המפורט בפסק הדין, מהווה ויתור של הנתבעת על כל טענה לגבי הסכומים שפורטו ברשימת התובע והסכומים הנטענים על ידי התובע הפכו לסכומים חלוטים משחלפו 60 הימים. 9. בכתב ההגנה שהגישה טענה הנתבעת כי המחלוקות שבין הצדדים והדרך לפתרונן הוכרעו בפסק הדין. כן נטען כי סעדו היחיד של התובע הינו להפעיל את סעיף הבוררות שבפסה"ד, שכן הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין היתרה לתשלום. הנתבעת טענה עוד כי משניתן פסה"ד בגין אותה עילה בדיוק הנטענת, אין כל אפשרות להגיש תביעה נוספת מכל אחד מהטעמים האמורים. 10. בדיון המוקדם הסכימו הצדדים על הגשת סיכומים קצרים, ללא צורך בשמיעת ראיות. 11. תמצית טענות התובע: הלכה פסוקה היא כי פסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים ממזג בתוכו שתי תכונות: זו של הסכם וזו של פסק דין. כל אחד מיסודות אלו שומר על תכונותיו, סגולותיו ודיניו שלו וצד המבקש לאכוף את ההסכם כאשר לא ניתן לאכוף אותו באמצעות ההוצאה לפועל, עליו להגיש תביעה חדשה על יסוד העילה שהקים פסק הדין. בע"א 1193/93 תשלו"ז השקעות בע"מ נ' עזבון המנוח מיכאל שנקר ז"ל ואח' נאמר ע"י כב' השופט ג.בך כדלקמן: "הפרת הסכם הפשרה יש בה כדי להוליד עילה חדשה, המאפשרת פניה לבית המשפט לשם קבלת הסעדים המתחייבים מהפרת ההסכם" ... "מקום שפשרה אינה מסוימת דיה, אם כיון שאינה מפרשת סכום, ואם מאחר שלא עולה ממנה דרך מוסכמת להסדרת הסכסוך שבין הצדדים באורח סופי, הרי שלא ניתן להביא לביצועה בדרך של הוצאה לפועל, ובכל אופן, אם הופרה פשרה מוסכמת או אז מתהווה עילה חדשה אותה אפשר להביא בפני בית המשפט המוסמך" . הנתבעת הודתה, הן בכתב ההגנה והן בדיון המוקדם, כי הפרה את הסכם הפשרה בכך שלא הגישה במועד אשר נקבע בהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, את ריכוז הסכומים המפורט. הפרה זו מהווה הפרה הן של פסק הדין והן של הפן החוזי של הסכם הפשרה. אמנם בפסק הדין לא נקבעו סנקציות במקרה של הפרת ההסכם אך בשל היות ההסכם פסק דין יש ללמוד על כך מההוראות הקבועות בתקנות 43(א), 46(ד) ו- 52 לתקנות בית הדין לעבודה התשנ"ב - 1992 המתייחסות בחומרה רבה לאי עמידה במועדים שנקבעו ע"י ביה"ד, ומורות על מחיקת כתבי טענות ומתן פסק דין כנגד המפר. הנתבעת לא הראתה כל סיבה ולא נתנה הסבר לאיחור בהגשת הריכוז ואף לא טרחה לבקש הארכת מועד, לא מבית הדין ולא מהתובע, ולפיכך יש לפעול נגדה במלוא חומרת הדין. 12. תמצית טענות הנתבעת: אין כל ספק כי פסה"ד הגם שניתן בהסכמה, קבע מעשה בית דין לכל דבר ועניין והאמור בו מצה את טענות התובע גם לדעת התובע. משכך - נבלעה עילת התביעה בפסה"ד ולא ניתן לתבוע מחדש. ב"כ הנתבעת הודיע לב"כ התובע בתוך המועד הקצוב שהדו"ח שמסר התובע אינו תואם את פסה"ד המוסכם וכי דרוש לה זמן נוסף לתגובה מפורטת - התובע לא התנגד לבקשה זו ולמעשה עד אשר ניתנה התגובה לא נקט התובע בכל צעד. ואולם, אפילו לא פעלה הנתבעת בהתאם לפסה"ד נותרו פתוחות בפני התובע שתי אפשרויות: האחת - להגיש תביעה לביטול פסה"ד - לעתור להחזרת הגלגל אחורה בטרם פסה"ד שבהסכמה - ותחילת הדיון לגופו של עניין מחדש. השניה - נקיטת צעדי אכיפה באמצעות הליך של בזיון בית המשפט. ואולם בשום מקרה לא ניתן לתבוע מחדש "בעילת פסק". עילה כזו אינה מוכרת בדין, מה עוד ופסה"ד שבהסכמה לא מכיל בתוכו קביעה כספית כלשהיא ולא קובע כי בהעדר פעולת הנתבעת במועד זכאי התובע לפסה"ד כספי בהתבסס על חישובי התובע בלבד. זאת ועוד, הדיון בתביעה הנוכחית חסר כל משמעות שכן אפילו הופר הסכם הפשרה והדבר היה מקים עילת תביעה חוזית - עדיין מוטל על התובע להוכיח את סכום התביעה לגופו - דבר שלא נעשה בכתב התביעה הנוכחי ואף אינו מאפשר זאת שכן כל מטרתו לאשר סכום כספי לו הוא טוען ללא הבאת ראיות. עיון מדוקדק בפסיקה אליה מפנה התובע מגלה שהאמור בה מסייע דווקא לעמדת הנתבעת, שכן האפשרות להגיש תביעה חדשה קיימת רק כאשר אין אפשרות לפנות להליכי הוצל"פ או להליכי בזיון בית המשפט, או בהעדר דרך יעילה ומעשית למימוש פסה"ד של פשרה. ולא כך המצב אצלנו. 13. הדין עם הנתבעת: א. כפי שנקבע במפורש בע"א 1193/93, עליו הסתמך התובע - הפרת הסכם פשרה מולידה עילה חדשה רק כאשר הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין אינו ניתן לאכיפה בדרך של הוצאה לפועל או נקיטת הליכי ביזיון בית משפט. ב. בענייננו, פסק הדין ברור ומפורט, ומתוה דרך ברורה שניתן לפעול עפ"יה עד לסיום המחלוקת. ג. פסק הדין אמנם לא נקט בסנקציה למקרה של איחור בהמצאת הדוחות, אך עניין זה ניתן לפתרון בדרך של נקיטת הליכי בזיון בית משפט. מה גם, שהאיחור בהגשת הדוחות הודע לתובע במועד ונבע, בחלקו, מנסיבות אישיות הקשורות לב"כ הנתבעת. ד. לכל היותר יכול היה התובע להגיש תביעה לביטול הסכם הפשרה לאור איחור הנתבעת בקיום ההסכם, אך בודאי שאינו יכול לתבוע תביעה כספית שסכומה לא הוכח ולא הוסכם. (ר' לעניין זה דב"ע 300058/98 עזרא נגבקר נ' שמואל כהן). 14. משהוגשו הדוחות (אם כי באיחור) - פתוחה הדרך בפני הצדדים להמשיך ולפעול עפ"י הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. 15. התביעה נדחית. 16. לאור העובדה שהצורך בניהול הליך זה נבע ממחדל של הנתבעת - אין צו להוצאות. חוזהמעשה בית דיןשאלות משפטיותהסכם פשרהפשרה