פסק דין 1. קודם לדיון המפורט אינני יכול להמנע מלפתוח את פסק הדין בכך שעניין זה לא היה צריך להגיע כלל לבית המשפט. באמירה זו איני מותח ביקורת על המבקש, שאולץ לפנות לבית המשפט, אלא על המשיבות ועל נושאי התפקידים בהן. 2. המשיבות החליטו להרחיק את המבקש, חבר במשיבה 2 (להלן - אגא), מחברות בעמותה. בדיונים שהתקיימו בהליך הביניים, שאתייחס אליו בהמשך, ובהליך העיקרי, חזרתי וניסיתי להביא לידי הסדר בין הצדדים. היה ברור לכל שאין עוד מחלוקת בין הצדדים, וכי צריך להסדיר את העניין ולבטל את הוצאת המבקש מאגא, שכן כל העילות שנטענו להוצאתו מן העמותה, אינן רלבנטיות עוד. 3. בהתערבותי נוסח ביום 27.4.98 הסדר פשרה מפורט, שאמור היה להביא להסדרת המחלוקת. דא עקא, שיושב ראש אגא (להלן - הררי), שהגיע לבית המשפט לאחר ניסוח ההסדר, לא הסכים להסדר המוצע, שהסעיף החשוב בו היה "שני הצדדים מביעים צער שהמחלוקת ביניהם הגיעה לבית המשפט ופותחים דף חדש". הוא עמד על כך שהמבקש יתנצל וסירב להסכים לפשרה. לא הושג ההסדר, וצריך היה לשמוע ראיות עד להשלמת שמיעת ההליך. 4. קודם לדיון במחלוקת, צריך לומר עוד שביום 22.2.98, יחד עם בקשה זו, עתר המבקש בהליך ביניים (ת"ה 1713/98) ליתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבות להוציאו מאגא. ציוויתי כמבוקש. ימים ספורים לאחר מכן נתבקשתי (ת"ה 1925/98) לצוות על המשיבה להמשיך ולקבל מהמבקש דמי חבר, ולנכות פרמית ביטוח עבורו, וגם לבקשה זו נעתרתי. המשיבות עתרו לבטל את צו המניעה ולהעביר את ההליך לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 2141/98, 2142/98). קבעתי שהבקשות תישמענה במעמד שני הצדדים. משנוסח הסכם הפשרה, ולאחר שהמשיבות חזרו בהן מן ההסכמה, לאור התנגדותו של הררי, קבעתי שמיעת ההליך העיקרי. טענת הסמכות הוסרה מסדר היום. 5. לפי תקנון אגא (נספח א' לבקשה), מטרת אגא: "להבטיח זכויותיהם המלאות של גמלאי 'אגד' ב'אגד' ובקרן הגמלאות של 'אגד' ... להבטיח זכויותיהם המלאות של גמלאי 'אגד' בהסתדרות הכללית או בהסתדרויות דומות... לסייע לגימלאים בנושא חברה, תרבות, רווחה ותעסוקה בשעות הפנאי". בחלק ב' בתקנון נקבע: "חבר הארגון יהיה כל מי שמקבל קצבת גמלא מ'אגד' או מקרן הגמלאות של 'אגד' וגילו מעל 21 שנה (לרבות אלמנה). ובתנאי כי מקבל את תקנון הארגון ומקיים את התקנון ואת החלטותיו ואת החלטות מוסדותיו המוסמכים ומשלם מס חבר". 6. המבקש מצא, לטענתו, ליקויים בדרך ניהולו של אגא ולפיכך פנה בדרישות, תחילה להררי ולאחר מכן לגופים שונים, לרבות רשם העמותות, מבקר המדינה ושר הפנים. אחת הטענות שהעלה המבקש היא שהיתה מעילה בסכום של 200,000 ש"ח מכספי אגא. לדבריו, נוהל חשבון פרטי על ידי מי ממנהלי אגא בחיפה, ובו הושקעו 200,000 ש"ח מכספי אגא בבורסה. לאחר המפולת בבורסה, החזירו המנהלים לאגא רק 148,000 ש"ח ונותרו חייבים 52,000 ש"ח. תלונה נוספת היתה על כך שמשך עשר שנים לא הגישה אגא דיווח שנתי לרשם העמותות. בתלונה נוספת טען שמאזני אגא אושרו ע"י ההנהלה ולא ע"י האסיפה הכללית. 7. עיון בחליפת המכתבים שהוגשה בתיק מעלה שתחילתם של הדברים במכתב מיום 2.5.93 ובו התלונן המבקש בפני אגא על עניינים שונים. אף שהוגשו לי מכתבים רבים של המבקש ובענינו, מכתב זה לא הוגש, ועל תוכנו ניתן ללמוד מתשובת הררי (נספח ד' לבקשה). הררי השיב שמאזן אגא מאושר ע"י "מזכירות אגא ארצי" ועומד לעיון החברים. התשובה לא סיפקה את המבקש והוא פנה לרשם העמותות ונענה במכתב מיום 26.7.93 לפיו לא שלחה אגא לרשם מאז יסודה (עשר שנים) דו"ח כספי, וזאת למרות דרישות הרשם. 8. ביום 28.12.93 כתב הררי למבקש כי אסיפה כללית תכונס ביום 11.1.94 ותתקן עניינים שנתגלו כלא תקינים "כתוצאה מפנייתך לרשם העמותות". בין השאר, יובאו לאישור מאזני אגא בשנים האחרונות. הררי מדגיש במכתב שהמדובר במאזני "אגא ארצי" להבדיל מסניפים אזוריים. עוד הוסיף שם הררי שיובאו לאישור התיקונים בתקנון, שיכללו חובת אישור מאזן אגא באסיפה הכללית ולא ע"י ההנהלה, וחובת כינוס אסיפה כללית על פי דרישת 10% מהחברים ולא 30% כפי שנכתב בתקנון. 9. ביום 31.5.94 כתב עו"ד שפר מרשם העמותות לאגא על דבר ליקויים שמצא במאזנים שהעבירה לו אגא (נספח ז' לבקשה). בין השאר היפנה לכך שהסניפים האזוריים אינם יישות משפטית עצמאית ואת תקציביהם הם מקבלים מהמרכז, ולפיכך המאזנים אינם תקינים, שכן אין הם כוללים את פעילות האזורים. מן המסמך עולה שמחוז הצפון באגא קיבל בשנת 1992 מן המרכז סכום של קרוב ל84,000- ש"ח. עו"ד שפר העלה שאלות לגבי הקצאת כספים במסגרת עזרה הדדית, והיקשה לגבי מקבלי שכר בעמותה, אם יש ביניהם חברי הנהלה. זה המקום לציין שלפי המאזן בשנים 88-90 שולם לעובדים שכר עבודה, ובשנים 91-92 הופסק תשלום שכר לעובדים והחל תשלום הוצאות טלפונים (בשנת 92 - 17,125 ש"ח). עוד מפנה הכותב לכך שבדוח רווח והפסד לשנת 1990 מופיעה הוצאה של 475,000 ש"ח ללא פירוט, שבאותה שנה קיים עודף הוצאות על הכנסות בסכום של כ111,000- ש"ח וכי נרשמה הוצאה של כ51,000- ש"ח בגין תביעות נגד אגד. הוא ביקש הבהרות לענינים אלה. 10. הנה כי כן, בעקבות פנייתו של המבקש לרשם העמותות, דיווחה אגא לרשם, דבר שלא עשתה קודם, למרות דרישותיו של רשם העמותות ממנה. כאשר דיווחה עלה מן הדיווח שקיימים ליקויים במאזנים. עוד עלה מן הדיווח שהתקנון הוא פגום ואינו עומד בדרישות. 11. על פי המכתב מש5/ (ברשימת המסמכים שהגישה אגא), פנה המבקש ביום 26.1.94 בתלונה לרשם העמותות על כך שבאסיפה הכללית לא הוצג מאזן 1989, אף שהררי ביקש מן האסיפה לאשר את כל המאזנים משנת 1988 ועד 1992. עוד מתייחס שם המבקש לרישומים בדבר שכר עובדים ומעלה ותלונות נוספות. המבקש מסיים את מכתבו לרשם העמותות בפסקה הבאה: "ולכן עו"ד שמר. אני מבקש לבדוק את הדוחות הקיימים אשר נשלחו אליך 1988 עד 1992 ולדרוש את הדוחות החסרים משנת 1984 ועד 1988, אשר חייבים להימצא במשרדי אגא ארצי. ולא לאשר את רשיונה של העמותה אגא אלא לפי החוק לעמוד אותו למשפט ציבורי. כי יש להם במחשבה להסתדר איתך לאיזו הסכם שקט שחברי אגא לא ידעו מזה והם חייבים לדעת שיש חוק וסדר במדינה". 12. נראה שהסיפא נכתב בהקשר לדברים שיחס המבקש במכתב להררי, לפיהם, כאשר הפנה המבקש במהלך האסיפה הכללית את הררי לכך שאין לו סמכות לבקש אישור האסיפה הכללית למאזן שלא נמצא בפניה, השיב הררי: "...שכל מה שהאספה מאשרת זה חוקי ובמקרה שהיה בעיות בנושא זה. הוא מר הררי יסתדר עם רשם העמותות". 13. במכתבו של הררי המופנה למבקש מיום 18.4.94, הוא מתייחס למכתב של המבקש מיום 27.2.94, ועומד על כך שכל המאזנים, לרבות זה של שנת 1989, הוצגו לאסיפה הכללית לפני הדיון ואושרו על ידה. עוד כתב שאגא ("ארצי") אינה משלמת שכר לעובדים, לרבות עובדי אגא במחוז הצפון, והמשלם הוא אגד. כן התייחס לעניין שהעלה המבקש בדבר כספי נופש, והשיב שהמידע שגוי. סופו של דבר, הררי הציע למבקש להתנצל על התנהגותו וכן לבקש מרשם העמותות "למשוך בחזרה" את המכתב מינואר ולחזור בו מן האישומים. 14. מכתב נוסף שהוצג (מש7/), הוא תשובת רשם העמותות (עו"ד שמר) למבקש מיום 21.2.95. מן המכתב עולה שאגא המציאה לרשם העמותות דוחות כספיים לשנים 88-92 בצירוף התנצלות, לפיה לא נשלחו המסמכים כיוון שמכתבי הרשם לא התקבלו אצל אגא אלא כנראה אצל עורך הדין שטיפל בעמותה. לעניין הדו"חות לשנים 84-87 השיבה אגא שהמאזנים לשנים לפני שנת 1988 לא נמצאים ברשותה. בשנת 1987 נפטר מי שהיה מנהל החשבונות "...והמאזנים שהיו בביתו לא נמצאו". עו"ד שמר מסיים את מכתבו למבקש בכך שטיפולו של רשם העמותות בקשר לניהול העמותה "...היה מתמיד ועיקבי ואכן זה הניב תוצאות של ממש, על אף שנישארו עד היום נקודות להבהרה...". עו"ד שמר לא דייק. רשם העמותות אינו צד להליך, אבל מצער לראות שהתוצאות הושגו לא בגלל פעילות של רשם העמותות אלא בגלל פעילותו של המבקש, ש"דחף" את רשם העמותות לבצע פעולות. ספק אם אלמלא פעילות המבקש היה רשם העמותות יוזם הליך יעיל לאחר עשר שנות העדר דיווח, וסביר להניח שהנהלת אגא לא היתה מתקנת את הצריך תיקון אילמלא פנית רשם העמותות. בעקיפין, הביא המבקש לתיקון פגמים בניהול אגא. בהמשך עוד אתייחס לכך. 15. המבקש המשיך להתכתב עם רשם העמותות ולאחר מכן גם עם שרי הפנים שהתחלפו באותה תקופה, ועמד על דרישותיו. לאחר מכן פנה גם למבקר המדינה בתלונה על ליקויים בפעילות של אגא. כך התגלגלו הדברים עד אפריל 1997, כאשר פנה המבקש למשטרה והגיש תלונה שהתבססה על דברים ששמע מפי אנשים, שבשמותיהם נקב, והממלאים תפקיד באגא, לפיהם מעל אברהם לביא (להלן - לביא) שהוא חבר הנהלת אגא, בכספי אגא בסכום העולה על 200,000 ש"ח. המשטרה טיפלה בעניין, ובחודש יולי 1997 הודיעה הפרקליטות לתחנת המשטרה שטיפלה בעניין על החלטתה לסגור את התיק נגד לביא מחוסר ראיות. כנראה שזו היתה העילה שדחפה את הנהלת המשיבה להתחיל לפעול להוצאתו של המבקש משורות העמותה. 16. ביום 20.11.97 (יום חמישי) נשלח מכתב ע"י אגא למבקש, לפיו הוא מוזמן לדיון ביום א' הקרוב (23.11.97), מועד בו תדון ההנהלה "... בנושא בהמשך חברותך בארגוננו. הדיון יתקיים בעקבות דרישה להפסיק חברותך". הוא הוזמן להופיע בפני ההנהלה ולהשמיע דבריו ביום א', אם רצונו בכך. בעקבות זאת, החלה חליפת מכתבים בין עו"ד אבני, בא כחו של המבקש, לבין אגא ובא כחה, עו"ד ויספלד. עו"ד אבני הפנה את תשומת לבה של אגא לכך שאין עילה בתקנון להוצאת המבקש מן העמותה, ודרש לדעת במה מאשימים את המבקש. עו"ד ויספלד השיב שמאז אפריל 1993 הוא מפריח שמועות, חותר תחת אגא ואף דרש לשלול את רשיונה או את רישומה. לפי עו"ד ויספלד, התלונות נבדקו ואין להן יסוד, ולמרות זאת פנה המבקש למשטרה. עם זאת הודיע עו"ד ויספלד שהדיון בהליך נדחה לחודש ימים. למרות דרישתו של עו"ד אבני לא ניתנה הודעה בכתב, מעבר למכתבו של עו"ד ויספלד מיום 25.11.97, בדבר העילות להוצאת המבקש מן העמותה והבסיס המשפטי לכך. 17. במועד שנקבע לדיון התקיים הדיון. המבקש שמע מה שהיה לנוכחים לומר ולא השיב. הוא מסר להם הודעה בכתב, לפיו הוא אינו מתכוון להשיב באותו מועד, וכי יעשה כן בהמשך. לאחר מכן דרש לקבל פרוטוקול של הדיון כפי שהובטח לו ונענה בכך שאכן הפרוטוקול הובטח אך עליו להשיב לטענות, ללא קשר למסירת הפרוטוקול. לדברי המבקש, הפרוטוקול לא הומצא לו עד היום. למבקש נמסר מסמך שנכתב בכתב ידו של הררי ובו דרישה להתנצלות. המבקש השיב בנוסח דומה שאינו כולל התנצלות אלא הבעת צער, ולאחר מכן נתקבלה החלטה בדבר הוצאתו מן העמותה. 18. ב"כ אגא טוען, בין השאר, שהוצאתו של המבקש מן העמותה התרחשה עוד קודם לצו המניעה ולפיכך צו המניעה לא שינה דבר. איני רואה בכך מכשול. אם ההוצאה נעשתה כדין, דין הבקשה להדחות. אם הוצאת המבקש לא נעשתה כדין, השאלה אם קדמה ההוצאה לצו המניעה או לא קדמה אינה רלבנטית, ופסק הדין יקבע שהוצאה שלא נעשתה שכדין, בטלה. 19. עם זאת, ראוי לקבוע עובדות בענין זה. על פי נספח י"ז לתצהירו של הררי, התקיימה ישיבת ההנהלה ב20.1.98-. המכתב שכתב המבקש הוקרא בפני חברי ההנהלה, כך כותב הררי, קודם לקבלת החלטה. מכיוון שמכתבו של המבקש לא כלל התנצלות בפני מי שהוחשד בפלילים "...למרות שהחשד נגדו הופרך קודם לכן במסקנות ועדת הבקורת ורשם העמותות כפי שנכתבו אליך..." החליטה ההנהלה להפסיק חברותו של המבקש החל מיום 1.3.98. מכתב זה מלמד שצו המניעה הזמני, שניתן ביום 22.2.98, קדם למועד כניסתה לתוקף של ההחלטה בדבר הוצאת המבקש מן העמותה. 20. האם רשאית היתה אגא להוציא את המבקש? סמכותה של אגא להוציא חבר מן העמותה, מעוגנת בסעיף 3 בחלק ב' של התקנון וזו לשונו: "הנהלת הארגון רשאית לקבל החלטה בדבר הפסקת חברותו של חבר במקרים הבאים: א. אם אינו מקיים את תקנון הארגון והחלטות מוסדותיו הרשמיים. ב. אם אינו משלם את מלוא מס חבר כפי שנקבע מפעם לפעם ע"י ההנהלה. ג. אם בהיותו חבר הארגון נמצא אשם בעשיית מעשה פלילי שיש עמו קלון ואם ע"י כך גרם נזק לארגון או לשמו הטוב". 21. המבקש טוען כי התקנון הוא בגדר חוזה אחיד. בעניין זה הוא מסתמך ע"א 1795/93 ו1831/93- קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקב ואח' פ"ד נא(5) 433 (להלן - פס"ד אגד). לטענתו, סעיף 3 בפרק ב' הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד, ובית המשפט צריך לבטלו או לתקנו, מכח סמכותו על פי חוק החוזים האחידים, תשמ"א1981-. 22. בא כח אגא טוען לעומתו שיש לאבחן בין דברים שנקבעו בפס"ד אגד לבין ענייננו, שכן, בפס"ד אגד מדובר בקרן גמלאות, שבהוצאת חבר ממנה יש משום פגיעה בפרנסתו, ואצלנו מדובר בעמותה וולונטרית, שלא כל חברי אגד וגמלאיה חייבים להשתייך אליה, ובהוצאה ממנה אין פגיעה קניינית. 23. עוד מפנה עו"ד ויספלד לנוסח התקנון המצוי שבתוספת הראשונה לחוק העמותות, תש"מ1980-, בו עילות דומות להוצאה מעמותה. לדבריו, בטענות שהעלה המבקש נגד נוסח התקנות יש משום תקיפה של חוק. לגוף הענין אתייחס מיד, אבל ראוי להפנות להבדל משמעותי בין התקנון המצוי בתוספת לחוק העמותות לבין תקנון אגא, וענינו - הגוף המוסמך שהוציא חבר בעמותה. בעוד שבתקנון המצוי מסורה הסמכות לאסיפה הכללית, הרי באגא היא מסורה להנהלה. 24. אני רואה עצמי פטור מלדון באבחנות שבין ההלכה בפס"ד אגד לבין ענייננו, שכן ככל שהדבר נוגע לעילות ההוצאה מן העמותה, אינני סבור שיש לראות בכללים תנאי מקפח. כל אחת מן העילות להוצאת חבר מאגא, ובענייננו אנו עוסקים אך ורק בעילה שבסעיף 3 (א) בדבר אי קיום התקנון והחלטות המוסדות, נתון לפרשנות, ועל בית המשפט לפרש אותו על פי כללי פרשנות. 25. העילות שהציגו המשיבות כדי להצביע על כך שהיה מקום להוציא את המבקש מאגא, פורטו בדרך זהירה ומסוייגת. במכתב ההזמנה שנשלח למבקש להתייצב בפני ההנהלה כדי לדון בבקשה להוציאו מהעמותה, לא נכתבה מלה מדוע מבקשים לעשות זאת, פרט לטענה שחברים ביקשו זאת. 26. העילות עולות לראשונה במכתב התשובה שכתב עו"ד ויספלד ב25.11.97- (נספח י' לבקשה). ראוי להביא את הדברים כפי שנכתבו במקור, בסעיף 3 למכתב. "בין היתר פעל מרשיך כדלקמן: א. מחודש אפריל 93, אין מרשיך חדל מחתירה תחת יסודות האירגון (העמותה) ואף דרש מרשם העמותות, בכתב, לשלול רשיונה או רישומה של העמותה. ב. ממועד זה הוא מפריח שמועות הפוגעות בשמה הטוב של העמותה ומערערות את האמון בנבחריה. ג. מרשיך פנה במכתבים רבים ובתלונות והאשים מנהלים בא.ג.א במעילה באמון העמותה (גניבה, רישום כוזב בספרי העמותה וכו'). תלונותיו נבדקו ע"י העמותה, ועדת הביקורת, ורשם העמותות ונידחו מכל וכל. ד. למרות האמור לעיל, שיגר מרשיך מכתב תלונה בשנת 1997 למחלקת ההונאות במשטרת חיפה תוך העלמת תוצאות החקירות הנ"ל. ה. מרשיך בוחר להתעלם מהעובדות ומנהל מלחמות חורמה לשמה, תוך הרצת שמועות והשמצות כנגד א.ג.א, ותוך קריאה לפירוקה. הנהלת מרשתי וחברים רבים בא.ג.א רואים בחומרה את התנהגות מרשיך. מספר חברים אף דרשו לפעול להוצאתו מא.ג.א. לא יעלה על הדעת כי חבר בא.ג.א יחתור תחת יסודות העמותה ואף ידרוש לשלול קיומה של העמותה." יש לשים לב שהכותב נוקט בביטוי "בין היתר", כדי להבהיר שהרשימה בחמשת סעיפי המשנה אינה סגורה. 27. בתצהירו של הררי מיום 12.1.99, הוא מפרט את העילות להוצאת המבקש מאגא, חוזר על הפרוט בדבר סירוב לקבל את מרות ההנהלה, מלחמת חורמה, השמצות אישיות, הפצת שמועות בדבר אי סדרים חמורים ופניה לגורמים שונים ממניעים שאינם ענייניים, ומוסיף: "המבקש אשר פעיל במועדון א.ג.א בצפון בחר לנסות וליצור אוירה לא טובה בין החברים, תוך שהוא מפריח שמועות הפוגעות בשמו הטוב של הארגון ומערערות את האמון בנבחריו." (ההדגשה במקור; סעיף 5). גם בהמשך התצהיר הוא מפרט את העילות, שעיקרן, סירוב לקבל את מרות הארגון, פגיעה בכבוד חלק מחברי הנהלת העמותה, ופעילות "בדרך לא דמוקרטית של העלאת שמועות והטחת השמצות, זאת במקום לנסות לפעול בהליכים מקובלים בארגון דמוקרטי, היינו מיצוי הברור במוסדות האגודה". (סעיף 6). 28. עם זאת, אין הררי מתעלם מן העובדה שמרבית הדברים המיוחסים למערער נעשו בשנת 1993 ואילו היוזמה להוצאתו מן הארגון היתה בסוף שנת 1997, ולפיכך, בסעיף 10 בתצהיר, הוא כותב: "דבר פנייתו של המבקש בתלונה מחודשת למשטרה כאמור לעיל ובנסיבות בהם נעשתה עמדה לברור הנהלת א.ג.א.". (ההדגשה הכפולה, במקור). נראה מהשתלשלות העניינים, שהנהלת אגא היתה נכונה להבליג על האירועים בשנים 1993 ובסמוך לכך, בעיקר מכיוון שטענותיו של המבקש נמצאו מוצדקות, והביאו לתיקוני עיוותים בדרך בה נוהלה אגא עד לאותה תקופה. 29. הטעון בדבר שימוש ב"דרכים לא דמוקרטיות" מופרך על פניו, שכן נסיונותיו של המבקש להביא לשינוי בתוך אגא נתקלו בסירוב לפעול על פי דרישותיו, ככל שהדברים עולים מן החומר, ורק העובדה שגייס לעזרתו את רשם העמותות הביאה לכך שלפחות חלק מן הדברים תוקן. 30. אי אפשר להתעלם מן העובדה, שההסברים לה נשמעו קלושים במקצת, שדרישות רשם העמותות שהופנו לאגא לא נתקבלו שם, וכי לא נמצאו מאזנים לשנים קודמות. זה המקום להזכיר שגם בתקופה מאוחרת יותר, כאשר במהלך הדיון נתבקשה חשיפתו של נושא "תיק ועדת הביקורת" שנזכר במסמכי אגא, נטען על ידי אגא שלא היה תיק כזה מעולם. 31. הקצף יצא על המבקש בעיקר בגלל תלונתו במשטרה, ובוודאי שעה שהפרקליטות החליטה לסגור את התיק מחוסר ראיות. עו"ד ויספלד מתייחס בסיכומים לדרך בה נמסרה הודעתו של גולדברג במשטרה, וסירובו למסור פרטים נוספים (נספח מש4/ ברשימת המסמכים שהגיש עו"ד ויספלד לתיק). עיון בחומר מעלה שהודעתו הראשונה של המבקש (נספח מש3/) נמסרה ביום 1.5.97, בעקבות מכתב תלונה מפורט ששלח למשטרה ביום 2.4.97. הוא זומן שוב למשטרה ביום 20.5.97 ואז נגבתה הודעה שניה (נספח מש4/), ואותה אכן הפסיק המבקש למסור והוסיף בכתב ידו "מסרתי עדות מפורטת וגם כתובה בתאריך 1.5.97 ובנוסף כתבתי את תלונתי המפורטת. אינני מוכן לתת עדות שניה. באורים לעדות אני מוכן. אבל איני זוכר כל דבר." 32. אין פגם בדרך שבה נהג המבקש. הוא שמע שמועות בדבר מעשים לא כשרים שנעשו בעמותה. פרט לכך לא היה בידיו מידע ישיר על הטענות. הוא פנה בכתב למשטרה ופירט במכתב את כל המידע שהיה בידיו, תוך ציון מקור המידע שהגיע אליו. נוסף לכתיבת המכתב למשטרה, התייצב שם על פי הזמנה ומסר הודעה בה השיב לשאלות. המכתב מפורט וכך גם ההודעה הראשונה מיום 1.5.97. כאשר התברר למבקש ביום 20.5.97, שמבקשים לחקור אותו על דברים נוספים שאינם בידיעתו, לא ראה עוד צורך להמשיך לעשות כן. לא ברורה לי עמדתו של עו"ד ויספלד, שיש לו טרוניה על המבקש "שהפסיק את מסירת ההודעה". כפי שהדברים עולים מן המסמכים, וכפי שהתרשמתי מחקירתו של המבקש בפני, פעל המבקש בתום לב. בנקודה מסויימת הגיע למסקנה שכל מה שהוא יודע כבר מצוי בידי המשטרה ומכאן ואילך, תטרח המשטרה ותחפש מידע נוסף באמצעות הנתונים שמסר לה. 33. הגשת תלונה למשטרה, שיסודה במידע שהגיעה מחבר בעמותה, על דבר אי סדרים כספיים בה המגיעים כדי חשד לפלילים, אינה יכולה להיות עילה להוצאת חבר מן העמותה. הדעת אינה נותנת, ותפיסת החקיקה והפסיקה אינה יכולה להתיר זאת, שחבר בעמותה יענש משום שסירב לעבור בשתיקה על מידע שהגיע לידיעתו בדבר חשד לעבירות פליליות שנעברו במסגרת העמותה. 34. גם לא נוכל לקבל גישה לפיה קודם להגשת תלונה על חשד לעבירה פלילית, צריך לנסות ולברר אותה "מבפנים". תפיסה זאת מנוגדת לסדר הציבורי, היא מנוגדת לחובתם של כל תושבי המדינה, יחידים וגופים מאוגדים, להביא לחשיפת מעשים שיש בהם עבירה. העובדה שהפרקליטות בחרה לסגור את התיק מחוסר ראיות, אינה פוסלת בדיעבד את הגשת התלונה, כאשר נכתב בה מקור המידע שהגיע לידי המבקש. 35. גם הפניה של המבקש לרשם העמותות כדי שיברר פגמים נטענים בדרך ניהולה של אגא, ובמידת הצורך יורה על סגירת העמותה, אינה יכולה לשמש עילה להוצאת המבקש מן העמותה. הפניה לרשם העמותות שבמידת הצורך "יסגור את העמותה", נעשתה לאחר שהמבקש ניסה, בפניות במסגרת העמותה, להביא לתיקון המעוות, לאחר שרשם העמותות האיץ באגא לתקן את הצריך תיקון, ולאחר שהררי הודיע באספה הכללית, שניתן להתגבר על הפגמים והוא "יסדיר את הדברים" ברשם העמותות. בעיני המבקש היתה בכך התנהגות פגומה ודרך ניהול לקויה של אגא, ולכן, כדי להצביע על החומרה שבה הוא עצמו, המבקש, ראה את הדברים, פנה לרשם העמותות והעלה גם אפשרות של "סגירת" העמותה, אם אין דרך אחרת לתקן את הלקויים בניהול העמותה. הוצאת חבר מעמותה בעילות אלה, נוגדת את תקנת הציבור והיא פסולה על פניה. 36. הענין מחזיר אותנו לנושא המוכר היטב בתחום יחסי העבודה של "המתריעים בשער" (תרגום חפשי של הביטוי האמריקאי WHISTLE BLOWERS). הכוונה לאותם עובדים, המתלוננים "... על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעביד, ובגוף ציבורי - גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין" (ס' 4(2) לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל, תשנ"ז1997-) וכן על "עובד ציבור, המתלונן על מעשה שחיתות או על פגיעה אחרת בטוהר המידות שבוצעו במקום עבודתו" (ס' 2 לחוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור, תשנ"ה1992-). בארה"ב הוענקה הגנה זו לעובדי רשויות פדרליות ב- WHISTLEBLOWER PROTECTION ACT OF 1989. מספר מדינות חוקקו חוקים ברוח זו. למשל, באלסקה נקבעה הגנה למחוקקים ולעובדי הרשות המחוקקת של המדינה (PROTECTION OF WHISTLE BLOWERS). 37. ענינם של "המתריעים בשער" אינו פשוט. בדרך כלל הם פועלים נגד הגוף שבו הם עובדים. בדרך כלל הם עושים זאת למורת רוחם של הממונים עליהם ולעתים גם למורת רוחם של חבריהם לעבודה. לעתים הם מוצאים עצמם מבודדים לחלוטין, ונידונים להתנכרות או אף לפיטורים. 38. בית משפט איננו רשאי לזנוח את "המתריעים בשער", בין אם הם פועלים במסגרת מקום עבודה מסודר ובין אם הם פועלים במסגרת אחרת. אלה מהם הפועלים במסגרת מקום עבודה או בגופים ציבוריים מוגנים על ידי המחוקק. אלה שאינם עובדים או חברים בגופים שהחוק חל עליהם, זכאים לקבל הגנה מבתי המשפט, כאשר מבקשים לפגוע בהם אך ורק משום שפעלו על פי חובת מצפונם. בית המשפט, שחובת שמירת החוק היא תפקידו, חייב לתת להם סיוע מלא ומקיף, ולהבטיח אותם ואת חבריהם בגופים מאוגדים ובמקומות עבודה אחרים. עובדים וחברים בגופים מאוגדים זכאים לדעת שבית המשפט יגן עליהם, כל עוד יפעלו בתום לב ובצורה ראויה. 39. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל פגם במעשיו של המבקש. המבקש פעל בתום לב מתוך רצון לשמור על זכויותיו ועל זכויות חבריו לעמותה, מול הנהלה שהקפדה על סדרים נאותים לא עמדה לנגד עיניה. הדרך בה נהגה הנהלת אגא במבקש, אינה ראויה. חברי ההנהלה התייחסו אליו כאל מטרד ופסלו על הסף את כל הערותיו. גם כאשר נכפה עליהם תיקון ליקויים בדרך פעולתם, עשו זאת כאילו כפאם שד. כאשר הצליחו, תלונת המבקש למשטרה לא הביאה לפתיחת הליכים משפטיים והתיק נסגר, החליטו שדי להם ב"טרדן המתערב" (אם ליטול בהשאלה דמות מתחום אחר), ואפשר להוציאו מן העמותה. 40. המבקש מצא עצמו מבודד ונתון לסכנה של הוצאה מעמותה, שיש לו כל הזכויות להמשיך להיות חבר בה, וזאת רק משום רצונו להביא לתיקון עיוותים. לטענות המשיבות כאילו הוצאתו מן העמותה אינה כרוכה בפגיעה בזכויותיו של המבקש אין יסוד. למבקש זכות מלאה להיות חבר בעמותה והוא רוצה לעשות כן, והעמותה אינה רשאית להוציאה מן הנימוקים שבהם בחרה להוציאו. לפיכך, אני קובע שהוצאתו של המבקש מן העמותה לא נכנסה לתוקף, ואפילו נכנסה היא בטלה מעיקרה. 41. בא כח המבקש עותר לחייב את המשיבות לשלם למבקש הוצאות לדוגמה. פתחתי את פסק הדין בכך שהליך זה לא היה צריך להגיע לבית המשפט, והאשמה בכך אינה ביוזם ההליך, המבקש, אלה במשיבים. המבקש חש שזכויותיו כחבר בעמותה נפגעות עקב נוהלים פגומים שנהגה ההנהלה; לא זו בלבד שאיש לא התיחס לטענותיו בדבר חשד לפגיעה בכספי העמותה, שהם כספי החברים, שהוא בכללם; לא זו בלבד שנאלץ לעמוד ל"משפט חברים" שבו ניסו לקפח זכויויו, אלא שאילצו אותו להוציא כספים כדי להתגונן בפני הליך הוצאתו, לרבות הצורך בנקיטת הליך זה בבית המשפט וניהולו עד תום. אני מסכים שיש הצדקה בהליך זה לפסוק למבקש הוצאות לדוגמא. בא כח המבקש לא פירט בסיכומים את הוצאות המבקש בענין, וחבל שלא עשה כן. אני פוסק למבקש הוצאות משפט בסכום כולל של 75,000 ש"ח. הסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך פסק הדין. עמותות