תביעה לתשלום הפרשי גמול מילואים

פסק דין 1. בפני תביעה לתשלום הפרשי גמול מילואים. 2. בכתב ההגנה נטען, כי גמול שירות המילואים אותו קיבל התובע חושב כדין ובהתאם לסוגי שירות המילואים בהם שירת התובע וזאת לאור הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] , התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק") והתקנות שהותקנו מכוחו. 3. התובע, עו"ד במקצועו, יצא לשירות מילואים כדלקמן: בין התאריכים 1.1.98-31.3.98 יצא לשירות מילואים מסוג חד יומי 3 ימים אשר עבורם, בהתאם סעיף 271 (ג) לחוק, קיבל התובע אישור מהצבא בגין יום מילואים אחד. בין התאריכים 4.2.98-5.2.98 שירת התובע שירות מילואים רגיל. במהלך תקופות אלו עבד התובע עבור שני מעסיקים - משא מערכות ניהול 84 והמרכז לטכנולוגיה חינוכית (ר' תלושי שכר אשר הוצגו בפני בית הדין). 4. טענות התובע הן שתיים - העיקרית, עניינה גובהה של ההכנסה המזכה לקבלת התגמולים כאשר לטענת התובע, חישוב הגמלה על ידי הנתבע היה צריך להיעשות בהתייחס לכל הכנסותיו של התובע מהם שולמו דמי ביטוח ברבעון שקדם למועד התשלום לבחינת גובה תגמולי המילואים המגיעים לו ; לחלופין העלה טענה שעניינה חלות הוראת סעיף 279 לחוק גם על תגמולי מילואים חד - יומיים - ולטענתו, הוראת סעיף זה חלה גם על תגמולי מילואים חד יומיים. לאחר שבחנתי חומר הראיות ועיינתי בסיכומי הצדדים להלן החלטתי: 5. הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו הן: סעיף 271 (א) לחוק אשר קובע, כי "מי שמשרת כחוק במילואים יותר מיום אחד בהתייצבות אחת ישולם לו תגמול בשיעור האמור בסעיף 272 בעד כל יום שירותו במילואים". סעיף 279 לחוק אשר קובע, כי "אדם שהחל לשרת במילואים תוך תקופה, שנקבעה לכך מסיום שירותו הקודם במילואים שבעדו קיבל תגמול לפי פרק זה, יראוהו, לעניין חישוב התגמול בעד תקופת שירותו הנוסף , כממשיך בשירותו הקודם, זולת אם לטובתו הוא שחישוב התגמול ייעשה ללא התייחסות לשירותו הקודם". תקופת ההפסקה בין שירות לשירות, לעניין סעיף זה, נקבעה ל- 60 יום בתקנה 7 לתקנות הביטוח הלאומי (תגמולים למשרתים במילואים), התשל"ח - 1977 (להלן - "תקנות התגמולים"). תקנה 4 לתקנות קבעה, כי לעניין תגמול בעד שירות חד - יומי "הוראות תקנות הביטוח הלאומי (תגמולים למשרתים במילואים), התשל"ח - 1977, למעט תקנות 1 , 5 ו - 7, יחולו, בשינויים המחוייבים , על זכאי לתגמול בעד שירות חד - יומי". 6. כאמור, התובע יצא לשירות מילואים משני סוגים - האחד, שירות חד יומי , כאשר מתוך שלושה ימים בין התאריכים 1.1.98 ועד 31.3.98 קיבל התובע אישור מהצבא על יום אחד בתאריך 1.1.98 והשני, יומיים של שירות מילואים רגיל מיום 4.2.98-5.2.98. לפי אישור המעסיקה המרכז לטכנולוגיה חינוכית מיום 11.2.98, התובע סיים עבודתו אצלה ביום 25.1.98 (ר' נ/ 3). באשר לשירות הרגיל, הרי שבהתאם לסעיף 274 (א) לחוק, עבור שירות המילואים, יש לקחת בחשבון את משכורתו של התובע במשך 3 חודשי העבודה האחרונים, ועל כן היה על הנתבע להתחשב במשכורת התובע לחודשים 10-12/97. באשר לשירות החד יומי, הרי שיש לקחת בחשבון משכורתו של התובע מחודש 12/97 ועד לחודש 2/98 וזאת בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות. דין טענתו העיקרית של התובע להידחות שכן הנתבע פעל כראוי בחישובו את התשלום לגבי השירות הרגיל לפי משכורתו של התובע במשך 3 חודשי העבודה האחרונים של התובע, דהיינו 10-12/97. באשר לשירות החד יומי הרי שעם הגשת התובע מסמכים נוספים פעל הנתבע לתיקון גובה התגמול המגיע לתובע וזיכה את חשבון התובע בהפרש תגמול ע"ס 43 ש"ח בלוקחו בחשבון את משכורות התובע בחודשים 12/97 ו1-2/98-. 7. משדחינו את טענתו הראשונה של התובע בדבר טעות בחישוב גובה ההכנסה לפיה יש לחשב את תגמולי המילואים של התובע הרי שעלינו לבחון האם יש בטענתו ממש באשר לתחולת סעיף 279 על שירותו החד יומי. סעיף 279 דן בתגמול בשירות נוסף במילואים. הסעיף הוא הוראה כללית בפרק הדן בתגמולים למשרתים במילואים. בהיותו הוראה כללית לא מן הנמנע כי הוא חל הן על שירות רגיל והן על שירות חד יומי. אולם חישוב התגמול בעד שירות חד יומי הינו מכוח תקנות הביטוח הלאומי (תגמול בעד שירות חד יומי), התשמ"ז- 1986. אכן נכונה טענת הנתבע, כי תקנה 4 לתקנות מוציאה מתחולה את תקנה 7 לתקנות התגמולים. האם די בכך בכדי לומר, כי היא מייתרת תחולת סעיף 279 לחלוטין? לדעתי - יש בעיה לומר, שנראה בשירותו של התובע כשירות רגיל רק בשל סעיף 279. לא בכדי הותקנו התקנות הדנות בשירות החד יומי, ואין בנמצא בן כל הוראה הדומה בלשונה לסעיף 279 לעיל. דין טענתו החלופית של התובע להידחות גם כן. 8. סוף דבר, התביעה נדחית. 9. ניתן לערער על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. צבאמילואים