השגחה מתמדת - ילד נכה

פסק דין 1. בפני ערעור על החלטת ועדת ערר (ילד נכה), מיום 18.3.99, אשר קבעה כי המשיבה זקוקה להשגחה מתמדת ותלויה בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה, ובהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התשנ"ח- 1998 (להלן "התקנות"). 2. לטענת ב"כ המערער, טעתה הועדה בקביעתה כי המשיבה זקוקה להשגחה מתמדת וזאת מהנימוק שמצבה של המשיבה כפי שתואר ע"י הועדה מתאים להגדרת "נוכחות קבועה" ע"פ התקנות, ואין מתקיים בפועל מצב של "השגחה מתמדת" שכן המשיבה לומדת בביה"ס ניצן ואינה בהשגחת הוריה באופן צמוד בכל שעות היממה. 3. בתשובת המשיבה נטען כי הועדה בדקה את המשיבה באופן יסודי והתרשמה ממצבה הנפשי ולא טעתה בקביעתה כי המשיבה זקוקה ל-"השגחה מתמדת" לאור מצבה. המשיבה נמצאת ב-"ניצן" ע"מ לקבל השגחה מתמדת שהוריה אינם מסוגלים לתת באופן אישי במשך כל שעות היממה (האם עצמה בעלת תעודת עיוור). במהלך יתר שעות היממה נמצאת המשיבה בהשגחה מתמדת של ההורים. לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים ועיינתי בפרוטוקול ועדת הערר, להלן החלטתי: 4. ע"פ סעיף 222 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשכ"ח- 1968 (להלן "החוק") הותקנו תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה) התשמ"ט 1980 (להלן "התקנות"). מונחי היסוד הוגדרו בתקנה 1 לתקנות: "ילד נכה - ילד, שכתוצאה מליקוי גופני, שכלי או נפשי הנובע ממחלה, תאונה או מום מלידה, תלוי בעזרת הזולת בצורה החורגת במידה נכרת מהרגיל אצל בני גילו בביצוע פעולות יומיום...'תלוי בעזרת הזולת'- תלוי במידה רבה בעזרת הזולת ברוב שעות היממה...'פעולות יומיום'- פעולות לבישה, אכילה, הגיינה אישית ורחצה, ניידות ועצמאות בבית והקשור בהן." "ילד הזקוק להשגחה מתמדת"- ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי חמור או מחלה כרונית הוא זקוק להשגחה מתמדת צמודה ופעילה של הזולת למניעת סכנה ברורה ומיידית לגופו של הילד או של אחרים ושעל כן לא ניתן להשאיר את הילד ללא השגחה כאמור, אף לא לזמן קצר ביותר. "נוכחות קבועה של הזולת"- נוכחות קבועה של הזולת בקרבתו של הילד הדרושה, לדעת רופא שהמוסד הסמיכו לכך, לצורך מניעת סכנה לילד או לאחרים, הנובעת מליקוי, ממחלה כרונית או מהבנה לקויה של הילד, בהשוואה לבני גילו, של גורמי סיכון מיידי. לאור הגדרות אלו על המוסד לבחון מה מידת התלות של הילד הנכה בעזרת הזולת. כמבחן להערכת תלות נקבע "ביצוע פעולות יומיום", ורק ביחס אליהן תישקל ראיה להערכת תלותו. ההנחה היא כי כל ילד אף שהוא בריא תלוי במידת מה בהוריו. על כן נקבע בתקנות כי ילד נכה יזכה לגימלה רק אם הוא תלוי בזולת "בצורה החורגת במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו". "אין די בליקוי של הילד כשלעצמו כדי לזכות בגימלה לסידורים מיוחדים, אלא דרושה בנוסף לכך תלות של הילד "החורגת במידה ניכרת מהרגיל", כזו המחייבת את המשפחה להושיט לו עזרה במידה החורגת מזו הניתנת לילד בריא בן גילו" (דב"ע מו/ 0-23, לא פורסם; דב"ע 0-148, לא פורסם). בנוסף לאמור על המוסד לבחון לאור ההגדרות האם בשל תלות הילד, החורגת במידה ניכרת מהרגיל", הלה זקוק להשגחה מתמדת או שמא לנוכחות קבועה של הזולת בלבד. כבר נפסק: "השגחה על ילד נכה לא נקבעה כקנה מידה להערכת תלות של ילד נכה או לסידורים המיוחדים עבורו, וזאת בשונה מהשגחה הכלולה בתקנות לעניין "שירותים מיוחדים" כאמור בתקנות הביטוח הלאומי (מתן שירותים מיוחדים לנכים), התשל"ט- 1978, הנוגעות לנכים מעל לגיל 18 (דב"ע מו/ 0-123, חרדאן- המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; דב"ע מז/ 0-25, שפירא- המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; דב"ע מו/ 0-138, לוי- המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). "התקנות אינן מתייחסות להשגחה כעילה למתן הגימלה. בעקבות התקנות נקבע בפסיקה כי השגחה של ילד נכה אינה משמשת קנה מידה להערכת תלות בעזרת הזולת" (דב"ע מט/ 0-179 המוסד לביטוח לאומי נ' דב משה פרץ פד"ע כב 61; דב"ע מו/ 0-123 חרדאן נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). עוד נפסק: "ביה"ד אינו חייב לקבל את האמור בדו"ח הועדה אך הוא יעזר בעובדות שנקבעו בו ובחשבון הסופי ביה"ד יקבע על סמך העובדות את מידת התלות בזולת" (תב"ע נז/ 01-806 (ת"א) בת אל מזרחי באמצעות אימה איילת מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה אזורי, כרך ז', 125). 5. בדו"ח האבחון הרפואי מיום 28.10.98 צויין: "נמצא פיגור שכלי בינוני משולב עם ליקוי ראייה קשה, תוארו בפרוט קושי תיפקוד והצורך בעזרת הזולת". ועדת הערר עיינה בחומר הרפואי שהיה מצוי בפניה, בדקה את המשיבה וציינה את ממצאיה בדו"ח מיום 18.3.99 כדלקמן: "נערה בוגרת, מרכיבה משקפיים, מקרבת מאד עצמים לעינייה, מנותקת לחלוטין מהסביבה, מדברת לעצמה, יוצאת מהחדר". מבחינה עובדתית עולה מפרוטוקול הועדה כדלקמן: ניידות בתוך הבית: "הולכת, יושבת וקמה בכוחות עצמה"- כבני גילה. הלבשה: "מסוגלת להתלבש ולהתפשט אך זקוקה לדרבון והכנת הבגדים"- זקוקה לסיוע מועט. רחצה: "שוטפת פנים וידיים. זקוקה לעזרה ברחצת הגוף ע"פ תאור האחות והאמא. אמנם מסוגלת להתרחץ אך לא בצורה אפקטיבית"- זקוקה לסיוע במידה רבה. אכילה: "אוכלת בכוחות עצמה, זקוקה לסיוע בחימום"- זקוקה לסיוע מועט. הפרשות: "שולטת על ההפרשות, כולל ניגוב. אך הניגוב לא אפקטיבי וצריכה להחליף לה כל יום לבנים"- זקוקה לסיוע מועט. השגחה מתמדת: "לילדה פיגור עם התנהגות ביזארית. בזמן הבדיקה יוצאת ונכנסת לחדר, לא עונה על שאלות, לא מודעת לסכנות"- זקוקה לשגחה מתמדת. 6. בהסתמך על ממצאי הועדה שהובאו בפני נראה כי לאור כל מגבלותיה בביצוע פעולות היומיום תלויה לחלוטין הילדה בעזרת הזולת. משכך קבעה הועדה כי הילדה זקוקה להשגחה מתמדת. 7. ב"כ המערער טוענת כי מצב זה של השגחה מתמדת אינו מתקיים בפועל הואיל והמשיבה לומדת בבית ספר ניצן והוריה אינם משגיחים עליה באופן צמוד 24 שעות ביממה. מלשון החוק אין להסיק כי עניין ההשגחה המתמדת חל באופן בלעדי על ההורים. המשיבה, בכתב התשובה להודעת הערעור מיום 20.12.99, נטען כי המשיבה נמצאת ב"ניצן" כדי להיות תחת השגחה מתמדת שאין ההורים מסוגלים לתת באופן אישי במשך 24 שעות ביממה. כן צוין במסמך כי ב"ניצן" נמצאת המשיבה עם עוד כ- 5 ילדים ואין רגע שאין פיקוח עליה ע"י ה"זולת" דהיינו ע"י אחד מהצוות. 8. לאור כל האמור לעיל לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהפעלת שיקול דעתה של הועדה בקביעתה בנוגע למשיבה תוך שהיא מבססת החלטתה על התיעוד הרפואי והאחר שהובא בפניה. 9. סוף דבר הערעור נדחה. קטיניםנכותילד נכה / פעוט נכה