סעיף 158 חוק ביטוח לאומי

פסק דין 1. בפני תביעה לתשלום דמי אבטלה. 2. הנתבע דחה תביעת התובע שהוגשה למוסד ביום: 16.10.96, מהנימוק כי התובע אינו מבוטח בביטוח דמי אבטלה כנדרש בסעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן "החוק"). 3. התובע עבד מחודש 01/95 ועד חודש 08/96 בחברת יסודות חי בע"מ (להלן "החברה") כמנהל החברה. תחום עיסוקה של החברה היה בענף הבניין ופעלה ב-"נושא עבודות שיפוצים ותוספת בניה" (נ/ 3). כעולה מתדפיס רשם החברות (ת/ 1), בעלי המניות של החברה הם חתוקה ג'ינה, חמותו של התובע המחזיקה ב- 90% מהמניות ואשתו של התובע, כדורי מזל המחזיקה ב- 10% מהמניות. החברה הוקמה בתאריך: 05.06.94, והתובע מונה למנהל -דירקטור של החברה בתאריך 16.06.94 (ת/ 1). 4. המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין החברה והאם יש לראות בעבודתו של התובע עבודת שכיר לעניין "מבוטח" לצורך סעיף 158 לחוק. 5. סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 קובע כדלקמן- "בפרק זה - ' מבוטח ' (1) תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים ועוד לא מלאו לו 65 שנים, והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו;" הכלל הוא, כי קיימת חזקה לפיה אדם הוא "עובד" חברה כאשר הוא מבצע עבורה עבודה שבגינה הוא מקבל "תמורה"/ "שכר". המשפט מכיר בחברה בע"מ כאישיות משפטית נפרדת ועל כן יש ליתן משקל לעובדת רישומה של חברה בע"מ. לעניין זה נפסק , כי: "לכלל, שמי שהוא בעל מניות בחברה ואף מועסק על ידי חברה בע"מ הינו גם עובד החברה ,נקבעו חריגים, לגביהם אין חזקה שהאדם הינו עובד החברה ומי שטוען שהוא 'עובד' של החברה עליו הנטל להוכיח עובדה זו. החריגים הם: (א) עובדי חברות משפחתיות ועובד אצל קרוב משפחה; (ב) הדירקטור, בעל מניות ובעלי שליטה כ 'עובדים' של החברה; (ג) חברת יחיד, אשר היחיד משמש בה הן כבעל המניות והדירקטור והן כעובד היחיד של החברה; מטרת החריגים הללו היא למנוע ניצול לרעה של הפיקציה המשפטית של חברה בע"מ וכן למנוע ניצול לרעה של שליטת בעלי המניות בחברה , כאשר עיקר מטרתם היא להשיג מטרות בלתי חוקיות או המנוגדות לחוק. " (ר' דב"ע נז/ 02-182 המל"ל נ' יוסף צבי גרוסקופף - לא פורסם). כן נפסק, כי: "הגבול בין חבר בתאגיד בתוקף היותו חבר (או ' בעל שליטה ') לבין חבר העובד בתאגיד כ'עובד' , והכנסתו היא 'משכורת' - הינו לעיתים דק וגמיש, ומבחנים שונים משמשים כאמצעי עזר לסייע לשופט להכריע בעניין. כך ישאל עצמו בית - המשפט בין היתר: מה היתה כוונת הצדדים כאשר חתמו על הסכם העבודה ? האם החבר - העובד סר למרות ה'מעביד'? האם שכרו עומד בפרופורציה לתפקידו ולערך הריאלי של עבודתו בשוק העבודה?" (ר' ע"א 85/86 דוננברג נ' וולף ואח' פד"י מב(4) 465). 6. בדב"ע נז/ 02-182 שלעיל נסקרו מספר מבחני עזר לקביעת היותו של בעל חברה "עובד" לצורך ענף ביטוח אבטלה. נבחן את עובדות המקרה שבפנינו לאור המבחנים שהותוו בפסיקה. המבחן הראשון - האם ניתן לאבחן בין תפקידו של הפרט כ"עובד" לבין פעילותו כדירקטור או בעל מניות או קרוב משפחה? עיקר השאלה היא האם עבודתו של הפרט ניתנת להפרדה, קרי האם ניתן לקבוע מתי הפרט מתפקד ב"כובעו" כבעל מניות דירקטור ומתי מתפקד הוא ב"כובעו" כעובד של החברה. לעניין זה, נפסק, כי "אדם ייחשב 'עובד' רק כאשר ניתן להפריד בין תפקידו כ 'עובד' לבין תפקידו כבעל מניות ודירקטור. נטל ההוכחה במקרים החריגים רובץ על המבוטח התובע דמי אבטלה. " (ר' דב"ע נז/ 02-182 שלעיל). אין חולק כי לא נחתם הסכם העסקה בין התובע לבין החברה. בהודעתו בפני חוקר המוסד (נ/ 3), מסר התובע כי הוא לבדו ניהל בפועל את ענייני החברה מבחינה ניהולית, עסקית ומקצועית וכדבריו "ע"פ החלטתי נפל דבר בחברה". עוד ציין בהודעה כי "תמיד עניין החברה התנהל מהבית שלי". גם בעדותו בבית הדין ציין התובע כי היה מנהל יחיד בחברה (עמ' 4 לפרוטוקול). מפרטיכל החברה עולה כי התובע היה בעל זכות החתימה הבלבדי בחברה (ת/ 3). המבחן השני - האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה? היינו, עלינו לבדוק האם הפרט אכן ביצע העבודה עבור החברה ? האם דווח עליו למוסד לביטוח לאומי כעובד באופן שוטף ? ועוד. לעניין זה נפסק, כי: "היה ויתברר, כי התובע גמלה לא ביצע עבודה עבור החברה או שרישומו כ' עובד ' החברה נעשה אך לצורך השגת גמלה, הוא לא ייחשב ' עובד ' ולא תקום לו זכאות לגמלה. כמו כן, זכאות לדמי אבטלה לבעל חברה ודירקטור מותנית בכך, שהעסק בו עבד אכן נסגר, שאותו אדם לא הקים עסק אחר ושאין לו עבודה אחרת" (ר' דב"ע נז/ 02-182 שלעיל). בהודעתו בפני חוקר המוסד (נ/ 3) מסר התובע כי הוא זה שהחליט על הפסקת פעילות החברה מסיבה כלכלית ורווחיות נמוכה. בחקירה ראשית העיד התובע כי החברה נסגרה וכתוצאה מכך פוטר (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). בהודעתו בפני החוקר (נ/ 3) מסר התובע כי שתי בעלות המניות לא היו פעילות בחברה ורישומן נעשה "מבחינה פרוצדוראלית בלבד". לעומת זאת, בעדותו בביה"ד טען שבעלות המניות עסקו בפעולות יזמות שונות. לא הובאה כל ראיה התומכת בגירסה זו. המבחן השלישי - האם ניתן לקבוע מה היה "שכרו" של הפרט כ "עובד"? במסגרת מבחן זה יש לבחון האם "שכר העבודה" הוא אכן תמורה של שכר בגין עבודה - עובד מקבל שכר קבוע המשתנה בהתאם תוספת היוקר במשק , לאינפלציה וכו' בעוד , ש"שכרו" של בעל חברה מתקבל בצורת דיבידנדים או החזרי השקעות (ר' דב"ע לח/ 3-52 ליאון ברגר ואח' נ' ג'ורג' קאמיל ו- 6 אח', פד"ע י 435, 442). בהודעתו לחוקר ציין התובע כי הוא זה שקבע את גובה השכר לעצמו וליתר העובדים (נ/ 3). עוד ציין בהודעתו כי שכרו היה נמוך מ"הסיבה של מחזור כספי נמוך בחברה". בעדותו בביה"ד שינה התובע את גרסתו והכחיש הדברים שמסר לחוקר וציין שאת גובה משכורתו קבעו בעלי המניות. לביה"ד לא הוצגו תלושי השכר המקוריים. התלושים שהוצגו הופקו כולם באותו תאריך. מתלושי המשכורת שהוצגו עולה כי התובע לא קיבל תנאים סוציאליים כגון חופשה והבראה. בהודעתו בפני החוקר (נ/ 3) מסר התובע כי עבד כל יום משעת בוקר מוקדמת ועד שעת ערב מאוחרת. התובע לא קיבל גמול שעות נוספות. כאמור ציין התובע כי הוא זה שהחליט על הפסקת פעילות החברה. לתובע לא שולמו פיצויי פיטורים. 7. עדותו של התובע בביה"ד אינה תואמת את גרסתו כפי שנמסרה לחוקר המוסד ולמעשה שונה לגמרי ממנה. ב"כ התובע ביקש לחקור את חוקר המוסד. עדותו של חוקר המוסד מהימנה עלי ולא מצאתי כל דופי בדרך חקירתו את התובע ו/או ברישום הדברים שנמסרו ונרשמו בדו"ח החקירה. לאור הסתירות שנתגלו כאמור ושינוי גרסת התובע בפני ביה"ד לעומת דבריו בפני החוקר, אני מעדיפה את גרסת התובע כפי שנמסרה לחוקר המוסד על פני גרסתו בביה"ד בהיותה גרסה מאוחרת המעלה סימן שאלה לגבי אמינותו של התובע. 8. התובע לא השכיל להוכיח תשתית עובדתית שיש בה כדי להצביע על הפרדה בין עבודתו כעובד החברה לבין פעילותו במסגרת היותו מנהל-דירקטור בחברה. אשר על כן, אני קובעת כי לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין החברה לעניין סעיף 158 לחוק. 9. התביעה נדחית. 10. ניתן לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ביטוח לאומי