תאונת עבודה עצמאי - דו"ח שנתי הכנסות - חישוב נתוני שומה - ביטוח לאומי

הגישה הרווחת בארץ היא כי דיני ביטוח לאומי הינם דינים סבוכים ומורכבים, על כן אחת הדרכים להעמיק בדינים אלו היא עיון בפסקי דין: להלן פסק דין שניתן ע"י השופטת דינה אפרתי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שעניינו תאונת עבודה עצמאי - דו"ח שנתי הכנסות - חישוב נתוני שומה הרקע העובדתי: השאלה העומדת להכרעתנו בתיק שבכותרת היא, האם צדק ביטוח לאומי בקובעו את הבסיס לתשלום הגמלה על פי השומה בשנת 1998, בהתבסס על תקנה 11 או שמא היה על ביטוח לאומי להתבסס על הדו"ח לשנת 1999 או כל דו"ח אחר. העובדות הדרושות להכרעתנו, כעולה מתצהירו של התובע ומתעודת עובד ציבור שהוגשה מטעם ביטוח לאומי, הן כדלקמן: התובע, ארכיטקט במקצועו, מסווג אצל ביטוח לאומי כ"עובד עצמאי" מאז שנת 1990 ומחוייב בדמי בטוח כל השנים בהתאם לנתוני דוחות מס הכנסה בתאריך 17.1.2001 נקבעו לתובע מקדמות דמי ביטוח לשנת 2001 בסך של 392 ₪ X 12 = 4,704 ₪, וזאת על בסיס נתוני הכנסה אחרונים שהיו בידי ביטוח לאומי בעת קביעת המקדמות כאמור - קרי שומה שנת 1998 בסך 52,915 ₪. ההכנסה שנקבעה כבסיס לדרישת המקדמות נקבעה לסך 48,864 ₪ בלבד וזאת בשל האמור בסעיף 47(ב)(1) לפקודת מס הכנסה המתיר סכומים מותרים בניכוי בשל חיסכון בקופת גמל ביום 3.4.2001 ארעה לתובע תאונה שהוכרה על ידי ביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולפיכך נמצא התובע, בשלב ראשון, זכאי לדמי פגיעה ובשלב מאוחר יותר נקבעה דרגת נכות יציבה החל מ- 1.10.2001 בשיעור של 20%. לידי ביטוח לאומי הגיעו לראשונה בתאריך 12.8.2002 נתוני שומה לשנת 2001 המצביעים על סה"כ הכנסה חייבת במס של 128,227 ₪.בכפוף לאמור בתקנה 11 לתקנות בדבר מקדמות לא עשה ביטוח לאומי שימוש בנתוני שומה שנת 2001 , שהגיעו אליו ביום 12.8.2002, לעדכון חיוב דמי הבטוח לשנה זו ועדכון הבסיס לתשלום גמלת נכות מעבודה התובע טוען כי הגיש דו"ח שנתי לפקיד השומה לשנת 1999 בתאריך 4.4.2001, יום אחד לאחר קרות התאונה, וכי ראוי היה שביטוח לאומי יעשה שימוש בנתון הכנסה עדכני יותר זה, שכן, מחד גיסא, גובה ההכנסה בדו"ח זה משקף ותואם ממוצע הכנסות התובע בשנים הרלוונטיות, ומאידך גיסא, סביר שנערך ע"י רואה החשבון שלו טרם קרות המקרה אך הוגש לפקיד השומה - יום לאחר התאריך הקובע. טענת התובע נדחתה על ידי ביטוח לאומי התובע הציג בפני ביטוח לאומי תצלום דו"ח 1999 שהוגש לפקיד השומה ב- 4.4.2001 ע"ס 120,581 ₪ הכנסה ממשלח יד. בבדיקה שנערכה אצל ביטוח לאומי בנתוני המחשב לגבי פירוט נתוני הכנסות לשנת 1999 שהתקבלו מפקיד השומה לא נמצאה שומה שתאריך הגשתה 4.4.2001 וע"ס 120,581 ₪. התובע טוען כי הכנסותיו בשנת 1998 היו נמוכות במיוחד בהשוואה לשנים קודמות ומאוחרות התובע טוען כי אין להחיל עליו את תקנה 11, שכן הוא לא גרם במתכוון להעלאת סכומי השתכרותו לאחר שנת 1998, ומדגיש כי הדו"ח לשנת 1999 הוגש עבורו ביום 4.4.2001, היינו יום אחד לאחר התרחשות התאונה, בעת שהיה מאושפז בבית חולים, וברור כי הדבר לא נעשה במזיד מצידו, ועל כן על ביטוח לאומי להתחשב בדו"ח לשנת 1999 על אף שהוגש יום לאחר התאונה, ולא בדו"ח של שנת 1998 שהיה בבחינת חריג בכל הנוגע להכנסותיו בשנים שלפני התאונה ולאחריה. התובע הגיש תצהיר וכן הוגש מטעמו תצהיר של מר גדעון קוכמן, רואה החשבון של התובע הדיון בבית הדין: בדיון ההוכחות שהתקיים בפני, לאור העובדה כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים - ויתרה באת כוח ביטוח לאומי על חקירות נגדיות של התובע והעד מטעמו והגישה תעודת עובד ציבור של מר בן-עודד דוד. הצדדים סכמו טענותיהם בעל פה בסיכומיו טען בא כוח התובע כי בעת אירוע התאונה ביום 3.4.2001 היה אצל ביטוח לאומי דו"ח לשנת 1998 ולמחרת התאונה, בעוד התובע מאושפז בבית חולים, הוגש דו"ח לשנת 1999, שנחתם קודם לכן, והוגש לשלטונות מס הכנסה ביום 4.4.2001. עוד הוסיף וטען בא כוח ביטוח לאומי, כי הדו"ח הראשוני לשנת 1999 עמד על הכנסה של למעלה מ- 120,000 ₪, אולם לאחר מכן ביקש רואה החשבון לעדכן את ההכנסות ל - 104,174 ₪, ואת זה ניתן ללמוד גם מתעודת עובד הציבור. לאור האמור, אין להחיל, לטענת בא כוח התובע, בנסיבות המקרה את תקנה 11, ויש לחשב את המגיע לתובע על פי דו"ח 1999 מאחר ואין המדובר בהעלאה מלאכותית של ההכנסות באת כוח ביטוח לאומי טענה, כי על פי תקנה 11, אם אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, ההכנסה ,לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, תיחשב לשומה סופית, ובענייננו אין מחלוקת כי המקדמות חושבו על פי דו"ח 1998. עוד הוסיפה וטענה באת כוח ביטוח לאומי כי הפסיקה אכן צומצמה את תחולתה של תקנה 11 , אולם עדיין אין לנתבע שום שיקול דעת בהפעלת התקנה, ונדרש לפחות כי יהיה דיווח לאחת מרשות המס לפני הפגיעה, ועל כן, על אף שמדובר בענייננו בדיווח שנעשה יום אחד בלבד לאחר הפגיעה - יש להחיל את תקנה 11 לתקנות הכרעת בית הדין: לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, אני קובעת כדלקמן: סעיף 345 (ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן-חוק הביטוח הלאומי) קובע כי הכנסתו של עובד עצמאי לצורך תשלום דמי ביטוח לאומי תיחשב כהכנסתו בשנת המס שבעדה משתלמים דמי הביטוח על השומה הסופית, ואם לא נערכה שומה סופית הוא חייב בתשלום מקדמות על חשבון דמי הביטוח בהתאם להוראות שנקבעו בתקנות. על פי תקנה 2(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) התשמ"ד-1984 (להלן-התקנות) - החישוב של הכנסה לשנה שוטפת לצורך תשלום מקדמות, יהיה על בסיס שומה או שומה עצמית המתייחסת לשנת המס הסמוכה ביותר לשנה השוטפת בצירוף אחוזי קידום לפי תקנה 7 לתקנות תקנה 11 לתקנות שכותרתה "הכנסה שתיחשב כהכנסה לפי שומה סופית" קובעת, בין השאר, לאמור: "(א) אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תחשב ההכנסה, לפיה חוייב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנה 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו; תקנה 11 על שתי חלופותיה מסדירה את המקרה בו מבוטח נפגע בתאונת עבודה במהלכה של שנת המס ולפי התקנה, הגם שעדיין לא הוגשה שומה סופית, גובה ההכנסה, עובר לתאונה יחשב לפי ההכנסה עליה חוייב המבוטח בתשלום מקדמות. כעולה מנוסח התקנה, אם אירעה פגיעה בשנת מס פלונית, ההכנסה לפיה הנפגע חוייב בתשלום מקדמות תחשב לשומה סופית ככלל, גימלה לנפגע בעבודה מכוח חוק הביטוח הלאומי מחושבת על בסיס הכנסתו האמיתית עובר לתאונה. המחוקק ביקש לדאוג לכך שהכנסת המבוטח עובר לתאונה תשמש בסיס לקביעת שיעור הגימלה בשל החשש כי הכנסת העובד תיפגע עקב התאונה. הכנסתו האמיתית של מובטח עצמאי המאופיינת בתנודתיות, תבוא לידי ביטוי רק בשומה הסופית ולא בשיעור המקדמות ששילם. כלל זה מותנה בדיווחי אמת של המבוטחים. תקנה 11 היא חריג לכלל זה ותכליתה לחסום דיווח בלתי נכון מצד המבוטחים, והיא פועלת לעיתים לטובת המבוטח ולעיתים לרעתו. לאור תכלית זו נפסק לא אחת כי היא עומדת באמות המידה של סבירות ויש ליתן תוקף להוראותיה. (עב"ל 1171/00 יעקב בן יששכר נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג (3), 38), עב"ל 316/03 שמעון בשרי נ' המוסד, עבודה ארצי וכך נקבע בהלכה הפסוקה לעניין תקנה 11: "תכלית תשלום הגימלה לנפגע בעבודה היא, לשמור על הכנסתו של הנפגע בתאונה בעבודה בימי הרעה, כאשר נפגע מקור הכנסתו עקב התאונה. הגשמת תכלית זו מחייבת תשלום גימלה המחושבת על בסיס ההכנסה האמיתית של הנפגע ערב התאונה. בשל כך קיימת הקבלה (קורולציה) בין הכנסת מבוטח, המשמשת כבסיס לקביעת שיעור דמי הביטוח שהוא חב למוסד, ובין ההכנסה, המשמשת כבסיס לקביעת שיעור גימלתו, עקב הפגיעה בעבודה. אין ספק, שלגבי מבוטח עובד עצמאי, השומה הסופית היא זו, המשקפת את הכנסתו האמיתית, והיא זו שצריכה, כאמור, לשמש כמדד הנכון הן לקביעת גובה דמי הביטוח שהוא חב למוסד והן לקביעת שיעור הגימלה שתשולם לו, כפי שעולה מסעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי ובמיוחד מסעיפים קטנים 345(ב)(1) ו- 345(ג))(2) לסעיף זה תקנה 11 היא, אכן חריג לכלל הנ"ל, אך אין לנו צורך לפסול אותה כבלתי סבירה, כדי להגיע לתוצאה צודקת. התקנת התקנה נעשתה מכוח ההסמכה המצוי בסעיף 345(ב)(3)(ב) לחוק הביטוח הלאומי. סעיף קטן זה הוא אכן חריג למגמה הקיימת בשאר סעיפי המשנה לסעיף זה... תכלית התקנה היא כפולה: (1) לדאוג לכך שהכנסת המבוטח קודם לתאונה היא זו שתשמש בסיס לקביעת שיעור הגמלה. דאגה זו מקורה בחש שהכנסת עובד עצמאי עלולה להיפגע עקב התאונה, וממילא סופה להיות נמוכה יותר בעקבותיה. (2) לשמש בלם לנסיונות מרמה של מבוטחים, עובדים עצמאיים, נפגעי תאונות עבודה, שמתוך מגמה להגדיל את גימלתם, ינסו לתקן לאחר התאונה את גובה שומתם כלפי מעלה, ובכך להגדיל את גובה גמלתם... תכלית זו בהחלט סבירה, ואכן מקום שיתברר, כי מבוטח עצמאי שנפגע בתאונת עבודה או מי מטעמו גרם לאחר הפגיעה בעבודה, בין במישרין ובין בעקיפין, להגדלת השומה המשמשת בסיס לחישוב גימלתו, תישמר לתקנה 11 מקום כבוד כבולמת מעשי מרמה, ועל פיה תחושב ההכנסה מאידך, אם יסתבר, שידו של המבוטח או מי מטעמו בין במישרין ובין בעקיפין, לא גרמה להגדלת השומה הסופית לאחר התאונה, אין מקום להפעיל את תקנה 11, ומן הראוי שהשומה הסופית תשמש כמדד לקביעת שיעור הגימלה ולקביעת שיעור דמי הביטוח". (כבוד השופט רבינוביץ בעב"ל 20/99 יעקב סדיק נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג(12) 31 בסעיף 13 לפסק הדין. (להלן-הלכת סדיק).עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי "דחיית הטענה בדבר חוסר סבירותה של תקנה 11, אינה מונעת סטיה הימנה באותם מקרים מתאימים בהם מסר המבוטח ד"וח עדכני, בנוגע להכנסותיו, טרם קרות התאונה וללא קשר אליה, למוסד לביטוח לאומי או למס הכנסה, במקרים שכאלה לא ההכנסה ששימשה בסיס לחישוב מקדמות דמי הביטוח צריכה לשמש כבסיס לחישוב הגמלה של הנפגע בעבודה, אלא אותה הגימלה צריכה להשתלם על יסוד דו"ח ההכנסה העדכני". (עב"ל 5105/98 גאדה הנו ואח' - המוסד לביטוח לאומי) בענייננו אין מחלוקת כי התובע נפגע ביום 3.4.2001 בסמוך לשעה 13:00 (ראה דו"ח מגן דוד אדום מיום 3.4.2001 ממנו עולה גם כי: "הנ"ל בעת עבודתו נפל ונחבל בפנים. מתלונן על כאבים בגב ואינו מסוגל להזיז את הידיים" ההדגשות לא במקור). כן אין מחלוקת על כך שהדו"ח לשנת 1999 הוגש ביום 4.4.2001 יום אחד לאחר הפגיעה. כעולה מתצהירו של מר גדעון קוכמן, רואה החשבון של התובע, הדו"ח נערך ונחתם לפני הפגיעה. מעיון בדו"ח עולה כי חתום על ידי התובע, שכאמור במועד הפגיעה לא יכול היה להזיז את ידיו משאין מחלוקת על כך שהדו"ח נחתם על ידי התובע בטרם הפגיעה, הרי שאין לומר שבמקרה שבפנינו מדובר בנסיון מרמה של מבוטח, נפגע תאונת עבודה, לתקן, בדיעבד, לאחר התאונה, את גובה שומתו כלפי מעלה על מנת להגדיל את גימלתו, ועל כן, לטעמי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפנינו אין להחיל את תקנה 11 שתכליתה, כאמור, לבלום מעשי מרמה. משכך הם פני הדברים, על ביטוח לאומי לחשב את גימלתו של התובע על בסיס הדו"ח על ההכנסות לשנת 1999 בהתאם לטענות התובע סוף דבר: התביעה מתקבלת. גמלתו של התובע תחושב על בסיס דו"ח ההכנסות לשנת 1999. ביטוח לאומי ישא בשכר טרחת עו"ד התובע בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדיןמיסיםעצמאיםשומהתאונת עבודהביטוח לאומי