תביעה פיצויי פיטורים נגד בעלים של חנות נעלים

פסק דין לפנינו תביעה להפרשי פיצויי פיטורים,דמי הודעה מוקדמת,הפרשים לשכר מינמום,דמי הבראה, חופשה שנתית,והוצאות נסיעה. להלן העובדות בקצרה: 1. הנתבע הינו בעלים של חנות נעלים 2. התובעת הועסקה כזבנית בשרות הנתבע מיום 8.7.93 ועד לתאריך 15.7.96 . 3. התובעת פוטרה מעבודתה בתאריך 15.7.96 , נמסר לידי התובעת מכתב פיטורים. להלן נביא בקצרה את טענות התובעת 1. התובעת עבדה כזבנית בחנות נעלי טאטי מיום 8.7.93 ועד 15.7.96 מועד בו פוטרה מעבודתה . 2. מתאריך 8.7.93 ועד 15.10.94 עבדה התובעת במשרה מלאה. 3. מתאריך 16.10.94 ועד 15.7.96 חדלה התובעת מעבודתה אחה"צ והיקף משרתה קטן ל- 58% המשרה. (בתצהיר התובעת נטען לטעות בהיקף המשרה ,ולפיכך לפי התצהיר היקף המשרה הינו 65.95%). 4. משכורתה של התובעת היתה כדלקמן: א. לחודשים 11.94 עד 4.95 קיבלה התובעת סך של 1056.52 ש"ח . ב. ב- 5.95 הופחת השכר ל- 1000 ש"ח. ג. ב- 7.95 הופחת השכר ל- 916.67 כאשר לסכום זה הוספו לראשונה דמי הבראה בסך 83.33 ש"ח , שכר זה שולם לתובעת עד למועד פיטורי התובעת. 5. התובעת טוענת כי החל מחודש 5.95 הועמד שכרה על סכום הנמוך משכר המינמום להיקף משרתה. 6. לתובעת מגיעים בגין שתי שנות עבודתה האחרונות אצל הנתבע וביחס לחלקיות המשרה 58% ,7.2 ימי הבראה, לפי 225 ש"ח לחודש דהיינו סך של 1620 ש"ח , התובעת תובעת את ההפרש בסך 620 ש"ח לרבות הפרשי הצמדה וריבית על הסכום . בתצהיר התובעת נטען לטעות בהיקף המשרה 65.95% ולפיכך התובעת תובעת לפי התצהיר הפרש בגין דמי הבראה בסך 782 ש"ח. 7. במהלך תקופת עבודתה לא איפשר הנתבע לתובעת יציאה לחופשה שנתית כחוק , לפיכך במועד פיטוריה עמדו לזכות התובעת 36 ימי חופשה. התובעת תובעת על בסיס שכר המינמום ליום עבודה את פדיון ימי החופשה שנצברו לזכותה,בסך 2909.52 ש"ח . 8. התובעת תובעת הוצאות נסיעה כדלקמן: א. במהלך 15 חודשי עבודה הראשונים של התובעת אצל הנתבע בהן עבדה התובעת במשרה מלאה ונאלצה לנסוע לעבודה בתחבורה ציבורית פעמיים ביום ,תובעת התובע סך של 4481.25 ש"ח עבור תקופה זו וזאת על בסיס 11.95 ש"ח הוצאות נסיעה ביום. ב. עבור תקופת עבודתה במשרה חלקית תובעת התובעת הוצאות נסיעה בסך של 3630 ש"ח , וזאת על בסיס 6.6 ש"ח הוצאות נסיעה ביום לתקופה של 22 חודשים. סך כל התביעה להוצאות נסיעה 8111 ש"ח. 9. התובעת פוטרה לאלתר, לפיכך תובעת התובעת דמי הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש אחד 1172 ש"ח. 10. התובעת תובעת הפרש פיצויי פיטורים בסך 1903 ש"ח ,לרבות פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. לתובעת מגיעים פיצויי פיטוירים מחושבים על בסיס שתי תקופות עבודה: א. לתקופת 15 חודשי העבודה הראשונים בהם עבדה במשרה מלאה יש לשלם פיצוייי פיטורים על בסיס השכר ששולם ב9.94 דהיינו 1972.74 ש"ח , סך 2466 ש"ח. ב. לתקופת 22 חודשי העבודה האחרונים בהם עבדה במשרה חלקית יש לשלם פיצויי פיטורים על בסיס שכר המינמום לחלק המשרה , דהיינו 1172 ש"ח , סך 2149 ש"ח. ג. סך שני הסכומים אשר מגיעים לתובעת בגין פיצויי פיטורים הינו 4615 ש"ח. על חשבון פיצויי פיטורים שילם הנתבע לתובעת סך של 2712 ש"ח לפיכך התובעת תובעת את הפרש פיצויי הפיטורים בסך 1903 ש"ח . להלן נביא בקצרה את טענות הנתבע : 1. הנתבע קיבל את התובעת לעבודה בגלל שהתחשב במצבה שהיא אלמנה בודדה ופנסונרית מעל גיל 65 . 2. במשך רוב שעות עבודתה של התובעת, התובעת היתה מחוסרת עבודה . 3. התובעת היתה מגיעה רוב הזמן באיחור לעבודה בהתחשב במצבה הבראותי . 4. התובעת ידעה על הפיטורים כ- 6 חודשים מראש וזאת מאחר שהנתבע הודיע לתובעת שהחנות עומדת להיסגר והיא ראתה וידעה שהנתבע מחסל את המלאי ועומד לסגור את החנות. 5.התובעת לא זכאית לדמי הבראה ו/או לדמי פדיון חופשה שנתית כי למעשה לקחה לעצמה מעבר ל52 ימי חופשה במשך שנות עבודתה . כל חודש היתה התובעת מחסירה מספר ימי עבודה בגלל מצבה הבריאותי ובכל שנה היא היתה יוצאת לחופשה שנתית כפי רצונה וגם נוסעת לח"ול. 6. לתובעת לא היו הוצאות נסיעה מפני שהיתה מגיעה לעבודתה באמצעות קרובי משפחה . 7. התובעת קיבלה פיצויי פיטורים בסך 2172 ש"ח ובנסיבות הענין לא מגיע לתובעת כל סכום נוסף. לאחר שמיעת העדויות וקריאת הפרוטקול המוצגים וטעוני הצדדים אנו קובעים כדלקמן: 1. בכתב התביעה סעיף 1ג נכתב כי מתאריך 16.10.94 ועד למועד פיטוריה חדלה התובעת מעבודתה אחר הצהרים , והיקף משרה קטן ל- 58%. ברשימת מוסכמות/פלוגתאות (סעיף 5 )הופיע כי התובעת מתאריך 16.10.94 ועד לתאריך סיום עבודתה 15/7/96 , היקף משרתה של התובעת קטן ל- 58% . בתצהיר (סעיף 6 ) ציינה התובעת כי באופן שגויי נכתב בכתב התביעה כי משרתה קטנה ל- 58% , אולם לפי חישוב מפורט של שעות אותם עבדה מדובר למעשה על 65.95% משרה (31 שעות שבועיות במקום 47 ). אין מקבלים אנו את טענת התובעת כי בתקופה השניה לעבודה מ- 16.10.94 ועד למועד פיטוריה עבדה התובעת 66% משרה וזאת מהטעמים הבאים: א. התובעת בתצהירה ובכתב התביעה מציינת כי שעות פתיחת החנות היו כדלקמן: א-ה מ- 09:00 עד 13:00 . א,ב,ד,ה, מ- 16:00 עד 20:00 . ו- 09:00 עד 14:00 . סה"כ 41 שעות למשרה מלאה . מתאריך 16.10.94 ועד לתאריך סיום עבודתה עבדה התובעת רק בשעות הבוקר(תצהיר ס' 6 פ' עמ' 1 ש' 18 ) א-ה מ09:00 עד 13:00 . ו' - 09:00 עד 14:00 סה"כ 25 שעות שבועיות, שזה 60.97% משרה. לפיכך אתייחס בתביעה זאת על פי רשימת מוסכמות/ פולגתאות ס' 5 לפיה היקף משרתה של התובעת קטן ל- 58% משרה. 1. פיצויי פיטורים - אין כל מחלוקת בין הצדדים כי התובעת פוטרה מעבודתה בנתבע וכי התובעת קיבלה מכתב פיטורים וכן תשלום עבור פיצויי פיטורים על סך 2172 ש"ח. המחלוקת היחידה בין הצדדים לענין זה הינה שאלת חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת . סעיף 13(7) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג 1963 קובע- "עבודה חלקית,עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו. משכרותה הקובעת של התובעת לצורך פיצויי פיטורים הינה : ב 15 חודשים הראשונים עבדה התובעת במשרה מלאה ב 22 החודשים האחרונים עבדה התובעת 58% משרה א. עבור תקופת עבודה הראשונה בה עבדה התובעת משרה מלאה - משכרותה הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים , 1950 ש"ח. ( עדות הנתבעת -פ' עמ 1 ש 17 ,עדות הנתבע - פ' עמ3 ש'16 ) ב. עבור תקופת עבודה השניה בה עבדה התובעת 58% משרה - משכרותה הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים ,1172 ש"ח (על בסיס שכר המינמום לחלק המשרה) . על כן זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 4615 ש"ח (2466 ש"ח עבור התקופה הראשונה ו- 2149 ש"ח עבור תקופת העבודה השניה) בניכויי 2172 ש"ח שקיבלה התובעת ,לפיכך זכאית התובעת להפרש פיצויי פיטורים בסך 1903 ש"ח . סכום הפרש פיצויי הפיטורים 1903 ש"ח ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ס' 20 (ב)(2 )לחוק הגנת השכר התשי"ח 1958 - פיצויי הלנת פיצויי פיטורים יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם . פיצויי הפיטורים שולמו לתובעת באיחור של חודשיים ימים ((ת/ 1 )לפיכך אנו מחייבים את הנתבע בפיצויי הלנה לסך 2712 ש"ח ששילם הנתבע לתובעת כפיצויי פיטורים באיחור של חודשיים ימים. סכום הלנת פיצויי הפיטורים ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק אין אני מקבלת את טענת התובעת לחייב את הנתבע בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ליתרת פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת וזאת מהטעמים הבאים: א. מחומר הראיות עולה כי המדובר בטעות כנה, בהתחשב בכך כי הנתבע שילם לתובעת תשלום פיצויי פיטורים על סך 2172 ש"ח וזאת לפי חישוב רואה החשבון של הנתבע מכאן במידה ויש טעות בחישוב זה מדובר בטעות כנה. 2. הפרשי שכר לשכר מינמום הקבוע בחוק- התובעת טוענת כי החל מ 5.95 הועמד שכרה על סכום הנמוך משכר המינמום להיקף משרתה, התובעת בתקופה המדוברת עבדה במשרה חלקית, 58% המשרה . חוק שכר המינמום התשמ"ז - 1987 סעיף 2 (א) קובע " עובד שמלאו לו 18 שנים המועסק במשרה מלאה,כנהוג במקום עבודתו , זכאי לקבל ממעסיקו שכר עבודה שלא יפחת מהשכר המינמום לחודש.. . חוק שכר המינמום התשמ"ז - 1987 סעיף 2(ב) עובד המועסק במשרה חלקית זכאי לשכר מינמום חלקי שיחושב יחסית לחלקיות משרתו . חוק שכר מינמום התשמ"ז 1987 הוא בעיקרו "חוק מגן" או "חוק מסדיר" החוק נועד להבטיח קיום בכבוד , סעיף 2 בחוק קובע את הכלל הבסיסי , והוא הזכות לשכר מינמום לכל העובדים במשק , שלא הוצאו במפורש מתחולתו ומבטיח לכולם אותו שכר מינמום (דב"ע נו/ 3-282 אמירה ח'אטר ואח' נ' סלטקס טקסטיל בע"מ טרם פורסם :גולדברג והואזמן דיני עבודה 16 א - 3 ) לפיכך מחייבים אנו את הנתבע לשלם לנתבעת הפרשי שכר לשכר המינמום הקבוע בחוק לתקופה 5/95 עד 6/96 בסך 1941 ש"ח כנתבע בכתב התביעה סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום ----------- ועד ליום התשלום בפועל. 3. דמי הבראה- לפי ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה ,סעיף 7 (א) קובע- "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו , אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו". לתובעת שולמו דמי הבראה לפי תלושי השכר החל מיולי 95 ועד למועד פיטוריה, הסכום המצטבר של סך כל התשלומים ששולמו לתובעת על חשבון הבראה הוא 999.96 ש"ח . לתובעת מגיעים בגין שתי שנות עבודה האחרונות אצל הנתבע וביחס לחלקיות משרתה 7.2 ימי הבראה כנתבע בכתב התביעה , לפי 225 ש"ח לחודש דהיינו סך 1620 ש"ח . לפיכך זכאית התובעת להפרש דמי הבראה בסך 620 ש"ח, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק 4. דמי פדיון חופשה שנתית- לטענת התובעת במהלך תקופת עבודה לא איפשר הנתבע לתובעת יציאה לחופשה שנתית כחוק . במועד פיטוריה עמדו לתובעת 35 ימי חופשה (ת/ 10 ). התובעת תובעת על בסיס שכר המינמום ליום עבודה את פדיון החופשה שנצברה לזכותה סך 2909 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. סעיף 13 פדיון חופשה " חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד , ישלם המעביד פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד" מחומר הראיות ומהעדויות עולה כי כאשר התובעת נעדרה מעבודתה , בין לרגל חופשה ובין לרגל מחלה , נדחה תשלום המשכורת בהתאם למספר ימי ההעדרות , באופן שבפועל נוכו לתובעת ימי העדרות ממשכרותה (פ' עמ 2 ש' 7 ). נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד . מחובותו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו וכמה נתן למעשה , ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים, (דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג 215 ) משלא הרים הנתבע את נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה , מחייבת אני את הנתבע בפדיון חופשה שנתית של 35 ימים מתחילת עבודת התובעת ועד מועד סיום העבודה . סכום זה הפרשי הצמדה וריבית 5. הוצאות נסיעות- לטענת התובעת ,הנתבע לא שילם לתובעת הוצאות נסיעה, סך כל התשלום הנתבע בגין הוצאות נסיעה הינו 8111 ש"ח. לפי הסכם קיבוצי כללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה במשק הפרטי - סעיף 3 "כל עובד הזקוק לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודתו זכאי לקבל ממעבידו השתתפות.." סעיף 4 הוצאות נסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מנויי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו ..." א. טוען הנתבע כי התובעת מתגוררת בקרבת החנות והיתה מגיעה וחוזרת הביתה בהסעה של בנב/ביתה. גם אם נקבל את טענת הנתבע כי התובעת מתגוררת בקרבת החנות ולפיכך התובעת היתה מגיעה לעבודה וחוזרת ממנה בהסעה של ביתה/בנה , עובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה , כשהן מחושבות על פי עלות נסיעה ברכב ציבורי , גם שעה שהעובד משתמש ברכבו הפרטי (דב"ע נו/ 3-46 רונית עילם נ' אטלס שירותי כ"א בע"מ פד"ע ל 65 ). זאת ועוד מקבלת אני את עדות התובעת לפיה הגיעה התובעת לעבודה בתחבורה ציבורית (פ' עמ 1 ש 3 ). ב. עובד המועסק ביום עבודה מפוצל , זכאי להשתתפות בהוצאות נסיעה עבור ארבע נסיעות ביום , לכל יום בו עבד בפיצול(דב"ע נה/ 3-153 תמר קרייצלר נ' מלכה אוחיון פד"ע כט 192 ). סכום הנסיעות המגיע לתובעת בעבור 15 החודשים הראשונים ,בהם עבדה התובעת בפיצול, לפי כתב התביעה 11.95 ש"ח ליום ובעבור 22 החודשים הנותרים לפי 6.6 ש"ח ליום . סכום הנסיעות סך 8111 ש"ח ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק 6. דמי הודעה מוקדמת - התובעת תובעת דמי הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש אחד 1172 ש"ח . אין חובה ליתן הודעה מוקדמת בכתב לפיטורים או להתפטרות , אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי או אישי (דב"ע מו/ 3-173,175 מיכה מעין נ' רשות שמורות הטבע לא פורסם:גולדברג , סיומם של יחסי עובד מעביד 2-7 ). הרעיון בצורך במתן הודעה מוקדמת לפיטורים הוא שלעובד תהיה האפשרות לחפש עבודה אחרת כשהוא עדין עובד ועדיין מקבל משכורת(דב"ע לז/3-78 עירית רמת גן נ' שלמה מינץ פד"ע ט 23:דב"ע מא/ 3-140 רות כהן נ' זאב זמיר סוכניות לביטוח בע"מ פד"ע יד 9 ) העולה מן העדויות כי נמסר לתובעת שבועיים קודם לפיטוריה כי עליה לחפש מקום עבודה אחר(פ' עמ 2-4 ),"הוא אמר לי שאין עבודה בשבילי ושאמצא משהו אחר,מצאתי מקום ונתתי חו שבועיים". לפיכך דין טענה זו להדחות. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים