אי תשלום מלא של רווחים לעובדים בהתאם לנוהל

החלטה 1. ביום 4.6.96 הגישו ששת התובעים בתיק שהינם חברי ועד העובדים החודשיים בנתבעת, תביעה נגד הנתבעת שעניינה אי תשלום מלא של רווחים לעובדים בהתאם לנוהל שנקבע. הסעדים שנתבעו הינם הצגת וגילוי נתונים חשבונאיים, הנוגעים לשיטת החישוב ותשלום הפרשים לכל אחד מהתובעים הנובעים מהחישובים הנכונים לדעת התובעים. בכתב התביעה נאמר כי התובעים מייצגים כ- 900 עובדים בנתבעת. לאחר קיום ההליכים המקדמיים, הוגשו מטעם הצדדים תצהירי עדות ראשית. ביום 7.7.99 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לבית הדין ובה הודעה, כי הסכסוך בין מר אלי בן שושה לבין הנתבעת יושב מחוץ לכותלי בית הדין ונתבקש פסק דין חלקי לפיו תדחה תביעתו של מר בן שושה ללא צו להוצאות. פסק דין חלקי כמבוקש ניתן ביום 8.7.99. ביום 19.10.99 הגישו התובעים "בקשה לצירוף תובע והכרה בתובעים כמיצגים מעוניינים בהתאם לתקנה 21 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991". בבקשה זו מתבקש בית הדין להתיר לתובעים לייצג את המעוניינים שהם עובדים ועובדים לשעבר של הנתבעת הואיל והתביעה מעוררת שאלות הנוגעות לכלל העובדים. הנתבעת מתנגדת לבקשה. החלטה זו עניינה בקשתם זו של התובעים. 2. תקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 מסדירה את עניין התובענה הייצוגית. תקנה זו דומה בנוסחה לתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד - 1984. בדב"ע מח / 3-191 אלי אלמקייס ואח' נ. תדיראן בע"מ פד"ע כ' 474 נדונו השיקולים בעד אישור תובענה ייצוגית ונגד אישור כזה וכך נאמר ( עמ' 478): "השאלה היא כאמור האם ראוי לקבוע, כי תביעה תהא תביעת ייצוג קיבוצית.השיקולים נוטים לכאן ולכאן, ונמנה אותם אחד לאחד: (1) תביעה ייצוגית תפתור, באחת את תביעתם של כל עובדי המשיבה; (2) אי התרת הגשת התביעה כתביעה ייצוגית - עשויה להביא להגשת מאות תביעות לבית הדין; (3) ההכרעה יכול שתהא שונה לגבי עובדים שונים... (4) תביעה ייצוגית עשוייה לגרום להצטרפותם של מאות ואם לא יותר,מעובדי המשיבה, שירצו להיות "בעל דין בה", בלשון הסיפא של תקנה 17(ב) לתקנות סדרי דין, דבר שיסרבל את הדיון; (5) זהותם של המעוניינים ידועה למערערים, והם היו יכולים לפנות אליהם על מנת שיצטרפו לתביעתם: אם יגישו אלה תביעות בשלב זה - ניתן יהיה לבקש איחוד הדיון בכל התביעות שעניינן זהה:ו- (6) חזקה על המשיבה, כי תנהג כלפי כל עובדיה כפי שייפסק לגופו של עניין בהליך זה, כשם שחזקה על עובדים שלא היו צד לתביעה, שישקלו שקול היטב אם להגיש תביעה דומה באם התוצאה בהליך זה לא תראה להם". ההחלטה באותו עניין היתה: " המאזן הכללי מביא לתוצאה, כי רצוי שלא לאפשר לתובעים דנא לראות בתביעה תביעה ייצוגית, כמשמעה בתקנה 17 לתקנות סדרי הדין, ואין במסקנתנו בכדי לגרום לאי- צדק למי מעובדי המשיבה שאינם צד להליך, מאחר ששערי בית הדין ישארו פתוחים לפניהם; מאידך גיסא- הרשאת תביעה ייצוגית תביא לפסק דין שהוא "מעשה בית דין" כלפי עובדי המשיבה שלא הצטרפו... וייתכן שאינם מעוניינים כלל, כי בשלב זה יינתן פסק דין אשר יחסום את דרכם בעתיד". בדב"ע 2-208/98 דורה אפטקר ואח' נ. לאון פלסט תעשיות פלסטיקה בע"מ (לא פורסם) נדחה ערעור על החלטת בית הדין האזורי שלא לאשר תביעה ייצוגית וזאת הואיל ומדובר היה בנסיבות ספציפיות של כל תובע ולא היתה אפשרות להכריע במתכונת אחידה בכל הנושאים ולכל התובעים הפוטנציאליים. קובע הנשיא אדלר: " לאור האמור ובמכלול הנסיבות דנן, בהן נסיבות העסקה וסיום יחסי העבודה אינן לכאורה אינדיוידואליות וכאשר עסקינן בסעד כספי אשר כל אחד מהעובדים,מטבע הדברים, זכאי לסעדים שונים, הן מבחינת הסכום והן מבחינת עילות התביעה, לא נראה, כי נפלה טעות בשיקול דעתו של בית הדין קמא בדחותו את הבקשה להכיר בחלק מעילות התביעה כתביעה ייצוגית". מוסיף הנשיא אדלר ומציין, כי הדיון בהליך כתביעה ייצוגית עלול לסבך את הדיון ולהאריכו שלא לצורך. בע"ע 30003/98 התעשיה האוירית לישראל בעמ' ואח' נ. יהודה מורג ואח' (פס"ד מיום 17.1.2000. טרם פורסם) נתקבל ערעור על החלטת בית הדין האזורי לפיה הפכה התביעה לתובענה ייצוגית. סגן הנשיא אליאסוף מאבחן בין מושגים דומים למושג "תובענה ייצוגית" וקובע ( סעיף 15 לפסה"ד): " לענייננו המונח " תובענה ייצוגית" מתייחס להליך בהתאם לתקנה 21, על פיו, יחיד או מספר בני אדם תובעים בשם קבוצה של יחידים, בגין פגיעה בעלת אופי דומה לגבי כל אחד מהנמנים על הקבוצה..." ממשיך סגן הנשיא וסוקר את החקיקה לעניין תובענה ייצוגית בחוקים שונים וכן את הפסיקה בבית המשפט. קובע סגן הנשיא, כי גם כיום יש לנקוט בגישה שפורטה בעניין אלמקייס נ. תדיראן וכי יש לפסוק על פי העקרונות והשיקולים שהותוו בבתי המשפט בנושא זה תוך הבאה בחשבון של המיוחד למשפט העבודה. בית הדין הארצי קיבל באותו ענין את הערעור וקבע, כי אין מקום להכיר בתביעה תובענה ייצוגית. יש לציין, כי גישת בתי המשפט הינה להתייחס בזהירות רבה ובאיפוק לבקשות להכרה בתביעה כתובענה ייצוגית ויש ליתן הכרה כזו במשורה במקרים מיוחדים ויוצאי דופן כשצריך שיהיה הסבר מדוע לא ניתן להגיש תביעה רגילה. (ת.א. ( י- ם ) דאוד עטייה נ. עיריית ירושלים פ"מ תשנ"ג (1) 452. רע"א 696/92 דאוד עטיה נ. עירית ירושלים (לא פורסם). ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ ואח' נ. טמפו תעשיות בירה ע"מ ואח' פ"ד נא (2) 312. רע"א 4556/94 רמי טצת ואח' נ. אברהם זילברשץ ואח' פ"ד מט (5) 774). 3. איננו סבורים, כי תביעה זו ראויה להתברר בדרך של תובענה ייצוגית מהסיבות הבאות: (א) מדובר במספר מוגדר של תובעים. אף אם אין בידי התובעים רשימה של כל התובעים הפוטנציאליים, ענייננו במסגרת מוגדרת של עובדי מפעל מסויים אשר במאמץ סביר ניתן לאתרם. הטענה כי מדובר במספר רב של עובדים ועובדים לשעבר אין בה די כדי להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית על כל ההשלכות הנובעות מכך בעיקר לעניין "מעשה בית דין". (ב) כעולה מתצהירה של גב' יהודית רז שצורף לתגובתה של הנתבעת, פרשו מהנתבעת למעלה מ- 1,500 עובדים שחלקם חתמו על כתב ויתור וסילוק וחלקם אף בתנאים מועדפים. מכאן כי כלפי אותם עובדים תטען טענת ויתור ומניעות, טענה שאיננה קיימת כלפי התובעים הנוכחיים. מדובר איפוא במספר קבוצות בעלי אינטרסים שונים שאין תביעותיהם המשותפות ראויות להתברר במסגרת תובענה ייצוגית. (ג) התביעה דנן כוללת סעד כספי השונה מתובע אחד למשנהו וודאי יהיה שונה ביחס לתובעים הפוטנציאליים. כעולה מכתבי הטענות, שאלת חישוב הסכומים ככל שהם מגיעים, גם היא שאלה שבמחלוקת והנתונים עשויים להיות שונים ביחס לכל תובע. בנסיבות אלו צרופם האפשרי של תובעים נוספים עלול לסרבל את הדיון ולאריכו ללא כל צורך. בהתחשב במכלול הנסיבות, אנו דוחים את הבקשה לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית. 4. בבקשתם המקורית של התובעים נכללה גם בקשה לצרופו של מר שמעון בן אבו יו"ר ועד העובדים החודשיים כתובע והגשת תצהיר מטעמו. ב"כ הנתבעת הסכימה רק להגשת תצהיר מטעמו ולא לצרופו כתובע. ב"כ התובעים חזר בו מבקשתו לצרופו כתובע. בהסכמה אנו מתירים את הגשת תצהירו של מר שמעון בן אבו מיום 17.10.99. 5. אין צו להוצאות בבקשה זו. השתתפות ברווחים