פסק דין 1. נציג הציבור השני הוזמן ולא הופיע, ולא מסר נימוק לאי הופעתו. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרו. 2. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות ובה תבע פיצויי פיטורים, שכר מולן, פיצוי בגין מניעת השתכרות, פדיון חופשה ודמי הבראה. 3. הנתבעות טענו כי אין יריבות משפטית בין התובע לנתבעת 3. הנתבעות טענו כי קיימת הפרדה מוחלטת בין הנתבעת 2 לבין הנתבעת 1, וכי מדובר בחברות אחרות ושונות לגמרי המוחזקות על ידי בעלי מניות שונים ומנוהלות על ידי מנהלים שונים. לטענת הנתבעות אין הנתבעת 2 נושאת ואין להחיל עליה התחייבות כלשהיא של הנתבעת 1. הנתבעת 2 מעולם לא התחייבה לשאת באילו מחובות ו/או התחייבויות של הנתבעת 1. כן נטען כי התובע לא קיים את חובותיו, ולמרות שהתחייב לפתח ולעדכן חומר לימודי, לא עמד כלל בדרישות הפיתוח שהופנו אליו ושהתחייב להם. עוד נטען כי גם חומר שהועבר לתובע בעבר לצורך פיתוח ועדכון לפני נובמבר 94', ועליו קיבל התובע את מלוא התשלום המגיע לו, לא נעשה בו דבר להוציא חלק קטן מהתחייבותו של התובע. הנתבעות טענו כי התובע התפטר ואינו זכאי לפיצויי פיטורים, וכי קיבל את מלוא דמי החופשה וההבראה להם הוא זכאי, שכן אלה היו כלולים בשכרו. 4. בישיבת יום 4.11.99 נמחקה תובעת 3 מכתב התביעה, לבקשת התובע. 5. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: א. הנתבעות 1 ו- 2 הינן חברות אשר עסקו ו/או עוסקות, בין השאר, בהעברת קורסי הכנה לבחינות הפסיכומטריות הנערכות לצורך קבלה למוסדות השכלה גבוהה. ב. התובע הועסק ע"י הנתבעת 2 כמדריך בקורסי הכנה. החל מסוף שנת 94' הועסק התובע גם בתפקיד רכז הפיתוח של הנתבעת 2. ג. במהלך שנת 94' הועברה פעילות נתבעת 1 לנתבעת 2, עפ"י הסכם שנחתם ביניהן (נספח ב' לתצהיר התובע). ד. פעילות נתבעת 1 עברה למשרדי נתבעת 2. ה. בתקופת העברת הפעילות כאמור לעיל - הדריך התובע קורסים במסגרת נתבעת 1 ואחר כך במסגרת נתבעת 2. ו. ב- 2.11.94 נחתם בין התובע לבין ה"ה דפנה ורוני ערד, בשם נתבעת 2, הסכם עפ"יו ישולם לתובע שכר בשיעור של 100 ש"ח לשעת הדרכה. כן סוכם כי התובע יפתח חומר לימוד ויקבל תמורה כספית בגין הפיתוח. (להלן: ההסכם). ז. הנתבעת 2 לא שילמה לתובע את מלוא הסכומים להם התחייבה עפ"י ההסכם. ח. התובע שלח לנתבעת 2 מספר מכתבי דרישה, ומשלא נענה - התפטר. 6. טענות תובע: א. התובע החל לעבוד בנתבעת 1 בשנת 92'. העסקת התובע ע"י נתבעות 1 ו- 2 היתה רציפה. ב. התובע התפטר עקב אי תשלום שכרו ולפיכך מדובר בהרעה מוחשית המזכה בפיצויי פיטורים. ג. לאחר סיום עבודתו אצל הנתבעת 2, התקבל התובע לעבודה כמדריך בלבד, במכון פסיכומטרי אחר - קידום בע"מ. עבודתו זו הסתיימה במהרה, בעקבות פניה של הנתבעת 2 לקידום בע"מ בדרישה כי קידום בע"מ תחדל לאלתר מלהעסיק את התובע. ד. התובע זכאי לשכר מולן בסך 18,560 ש"ח, עפ"י התחשיב הבא: התובע זכאי לשכר בשיעור ההפרש שבין הסכום ששולם לו עבור 4 קורסים שהעביר, לבין הסכום שנקבע בהסכם לתשלום עבור כל קורס (10,000 ש"ח), ובסה"כ 15,560 ש"ח. כמו כן זכאי התובע לשכר עבור קורסי "מכינה" ו"אתגר" שהעביר החל מחודש מאי, בשיעור מספר השעות שלימד (75 שעות) מוכפל בהפרש שבין שכרו הקודם לבין השכר שנקבע בהסכם (40 ש"ח) ובסה"כ 3,000 ש"ח. בנוסף זכאי התובע לפיצויי הלנת שכר בגין הסכום האמור. ה. התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 17,524 ש"ח עפ"י התחשיב הבא: התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור שכרו החודשי הממוצע של התובע (4,381 ש"ח) מוכפל במספר שנות עבודתו (4 שנים). בנוסף זכאי התובע לפיצויי הלנת פיצויי הפיטורים בסכום האמור. ו. התובע זכאי לפדיון חופשה בגין מלוא תקופת עבודתו אצל הנתבעות. ז. התובע זכאי לדמי הבראה שלא שולמו לו. ח. הנתבעת 2 גרמה להפרת ההסכם שנחתם בין התובע לבין חברת "קידום" בע"מ ובכך גרמה לו הפסד השתכרות. 7. טענות נתבעת 2: א. התובע הפסיק עבודתו אצל נתבעת 1 בחודש 3/94 והתקבל לעבודה אצל נתבעת 2 במהלך 5/94. התובע התקבל לעבודה בנתבעת 2 כעובד חדש. ב. התובע החל עבודתו במאי 94' כמדריך קורסי הכנה לבחינות הפסיכומטריות במאי 94'. בחודש נובמבר 94', הוסכם עם התובע על פי בקשתו כי בנוסף, יהיה התובע אחראי על פיתוח ועדכון חומר לימודי בעבור מחזורי הלימודים שהסתיימו בפברואר 95' ובאפריל 95'. בדיעבד התברר כי התפקיד הנוסף לא בוצע, והתובע לא עמד בהתחייבויותיו: חומר שהועבר לתובע לצורך פיתוח והכנה לא טופל ובפועל התחמק התובע מתפקידו אותו ביקש בתחילה ליטול על עצמו. אי הטיפול בחומר גרם נזקים רבים לנתבעת ופגע במוניטין שלה בקרב קורסי ההכנה לפסיכומטרי. ג. יש למחוק את הסעיפים הדנים בחישוב השכר בסיכומי התובע, שכך אלה אינם מופיעים בחומר הראיות, ולא ברור כיצד נעשה החישוב. ד. שכרו של התובע מלכתחילה היה גבוה ביותר והתובע השתכר כ- 60 ש"ח לשעה. בפגישה שהתקיימה בין הצדדים בנובמבר 94' הוסכם כי בעקבות העבודה הנוספת שהתובע התחייב לקחת על עצמו יעלה שכרו בהרבה ויעמוד על 100 ש"ח לשעה. ההסכם בין הצדדים נשמר על ידי נתבעת מס' 2 והתובע בסוד עקב הבנתן של התובע כי שכר זה הינו חריג ואינו מקובל, וסביר כי העלאה שכזו תתקל בהתנגדות חריפה. עקב שמירת העניין בסוד נדחה מועד הביצוע בפועל של העלאת השכר. בחודשיים שלאחר החתימה על העלאת השכר הוברר לנתבעת כי לא תוכל לעמוד בתשלום המופרז והחריג עליו התחייבה. בהבחינה כי אלו הם פני הדברים פנתה הנתבעת לתובע והסבירה לו את קשייה ואת הבעיתיות שבדבר. התובע קיבל את פנית הנתבעת, הבין את הבעיתיות ובין הצדדים הוחלט בהסכמה כדלקמן: התובע יקבל פיצוי חד פעמי; התובע ימשיך לעבוד בשכר הרגיל כפי שהיה לפני חתימת ההסכם. ה. התובע קיבל את מלוא שכרו בגין "מועד אפריל". ו. התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת בתאריך 25.1.96, ובפועל הפסיק לעבוד בתאריך 5.2.96, כאשר הוא נמצא בעיצומם של קורסים אותם הדריך, וכאשר, כפי שהסתבר לאחר מכן, נעדר התובע מן השיעורים האחרונים בקורסים אלו ללא רשות, ובהתפטרותו ובהעדרותו מן השיעורים - גרם לנזק רב הן לנתבעת 2 והן לתלמידיה. ז. התובע זכאי לכל היותר לפיצויי פיטורים בסך 4,619 ש"ח, לפי החישוב הבא: שכר קובע: בהתאם לתלושי השכר, ולפי שכר של 60 ש"ח לשעה, עבד התובע 42 שעות חודשיות בממוצע. תקופת עבודה: מאי 94' - פברואר 96', סה"כ שנה ועשרה חודשים. סך הכל פיצויי פיטורים - 4,619 ש"ח. ח. שכרו של התובע כלל דמי חופשה והבראה. ט. התובע זכאי לכל היותר לדמי חופשה בסך 2,688 ש"ח לפי החישוב הבא: התובע עבד בממוצע עפ"י תלושי השכר המצורפים בנספח א' לתצהיר התובע 42 שעות בחודש שהם כ- 5.25 ימי עובדה לחודש, ו- 115.5 ימי עבודה ב- 22 חודשי עבודתו. 14 X 115.5 8 = ------------- 200 לתובע מגיע 8 ימי חופשה לכל היותר בעבור כל תקופת עבודתו, לפי 8 שעות ביום 42 שעות לשעה, וסה"כ 2,688 ש"ח. י. התובע זכאי לכל היותר לדמי הבראה בסך 500 ש"ח, לפי החישוב הבא: התובע עבד כאמור במשך שנה ו- 10 חודשים אצל הנתבעת, בהיקף של 42 שעות חודשיות כלומר פחות מרבע משרה. לעובד במשרה מלאה, מגיעים 5 ימי הבראה לשנה הראשונה ו- 5 ימים נוספים לעשרת החודשים הנוספים, ובסה"כ 10 ימים. לעובד ברבע משרה, מגיעים אם כן 2.5 ימי הבראה בעבור 22 חודשי עבודה. לפי התעריף בעת סיום יחסי העבודה של 200 ש"ח ליום, מגיעים לתובע לכל היותר 500 ש"ח כדמי הבראה. י"א. התובע הפר את חובת האמון שלו כלפי נתבעת 2, נטל חומר סודי של נתבעת 2 והחל לעבוד בחברה מתחרה בניגוד להסכם אי התחרות והסודיות עליו חתם. י"ב. בהתפטרותו גרם התובע לנתבעת 2 נזקים כבדים. 8. לאחר שעיינו בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים אנו קובעים כדלקמן: א. הזכות לפיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים: קיימת רציפות העסקה בין העסקת התובע בנתבעת 1 לנתבעת 2. מחומר הראיות עולה ברורות כי העסקת התובע היתה רציפה במהלך העברת עסקי נתבעת 1 לנתבעת 2. גם אם נקטעה הרציפות לחודש, כטענת נתבעת 2, הרי שאין בניתוק יחסי עובד-מעביד לתקופה הפחותה מ- 3 חדשים כדי לפגוע ברציפות הקשר. ב. העובדה כי נתבעת 1 ונתבעת 2 הסכימו ביניהן על חוסר רציפות בהעסקת העובדים - אין בה כדי להשפיע על זכותו של התובע לקבל את המגיע לו מ"מעבידו שפיטרו" כאמור בס' 1 לחוק פיצויי פיטורים. פסה"ד בעניין טל שקד עליו הסתמכה הנתבעת - דן במסכת עובדתית שונה לחלוטין מזו שבפנינו. ג. התובע התפטר לאחר שכל פניותיו לנתבעת 2 לעמוד בהסכם שהושג בינו לבינה - עלו בתוהו. הנתבעת 2 עצמה הודתה כי לא עמדה בתנאי ההסכם. הנימוק הדחוק לפיו הסכים התובע לשינוי ההסכם - אינו יכול לעמוד ואינו מעוגן בראיות, מה גם שהטענה לא נטענה כלל בכתב ההגנה. ד. נסיבות התפטרותו של התובע - אי תשלום השכר שסוכם עמו - מזכות אותו בפיצויי פיטורים. ה. יש להעדיף את החישוב שערך התובע - עפ"י ממוצע שכרו, על פני חישוב הנתבעת המבוסס על תשלום שכר לפי שעה, ואינו כולל רכיבי שכר נוספים שקיבל התובע, כגון התשלומים בגין פיתוח ותיגבורים, שהיו חלק מעבודתו השוטפת של התובע. ו. לפיכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 17,524 ש"ח. ז. כפי שקבענו לעיל, התעלמה הנתבעת 2 מפניות התובע ולא שילמה לו את השכר שסוכם עמו. בנסיבות אלה היתה הנתבעת חייבת בתשלום פיצויי פיטורים לתובע עובר להתפטרותו שכן אי עמידתה בתנאי ההסכם שסוכם עמו מהווה הרעת תנאים מוחשית. לא מצאנו כל עילה שבגינה יש מקום להפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ולפיכך ישא סכום פיצויי הפיטורים פיצויי הלנת פיטורים מלאים ממועד ההתפטרות ועד לפרעון. התביעה להפרשי שכר ולפיצויי הלנה: א. מחומר הראיות עולה כי התובע לא קיבל את מלוא שכרו. הנתבעת 2, כפי שקבענו לעיל, התחייבה לשלם לתובע גמול בסך 100 ש"ח לשעה ושילמה לו רק 60 ש"ח לשעה. התובע זכאי לקבלת ההפרשים בהתאם להסכם שבינו לבין הנתבעת 2. ב. עם זאת, בתצהיר התובע אין כל פירוט כיצד נערכו החישובים. צודקת טענת הנתבעת כי אין להעלות פירוט כזה לראשונה בסיכומים ועליו להופיע בחומר הראיות. ג. התובע במכתבו מיום 14.1.96, אשר צורף כנספח ח' לתצהירו, מציין כי סך כל המגיע לו הינו בסך 9,680 ש"ח ומפרט את דרך החישוב. ד. לפיכך אנו פוסקים לזכות התובע את הפרשי השכר בסך 9,680 ש"ח, כמפורט בנספח ח' לתצהירו. ה. לא מצאנו כל עילה להפחתת פיצויי הלנת שכר בגין הסכומים שלא שולמו בניגוד להתחייבות נתבעת 2. פיצויי ההלנה בגין יולי 95' - התיישנו. התביעה לפדיון חופשה: א. משקבענו כי קיים רצף בין עבודת התובע אצל נתבעת 1 ונתבעת 2 - הרי שהתובע זכאי לפדיון חופשה בגין 4 שנות עבודה, בגין עבודתו במקום עבודה אחד. ב. לא הובאה כל ראיה על ניצול ימי חופשה או תשלום בגין פדיון חופשה במהלך עבודת התובע אצל הנתבעות. ג. הוראות סעיף 5 לחוק הגנת השכר אוסרות הכללת דמי חופשה בשכר עובד. ד. חישוב פדיון החופשה כפי שנערך ע"י התובע מקובל עלינו ותואם להוראות סניף 3 (ב) לחוק חופשה שנתית. הנתבעת ערכה את חישוביה בלי להביא בחשבון את מלוא השכר שהגיע לתובע ואת מלוא התקופה בגינה הוא זכאי לפדיון חופשה. לפיכך זכאי התובע לפדיון חופשה בסך 17,080 ש"ח. הזכאות לדמי הבראה: א. הנתבעת 2 לא הביאה כל ראיה לתמיכה בטענתה כי דמי ההבראה כלולים בשכר הכולל של התובע. ב. מאידך, צודקת הנתבעת כי דמי הבראה יש לחשב לפי חלקיות משרה, ומכיוון שהתובע עבד במשרה חלקית בלבד - יש לקבל את החישוב שערכה הנתבעת לגבי זכאותו לדמי הבראה. ג. לפיכך זכאי התובע לדמי הבראה בסך 500 ש"ח. הזכאות לפיצוי בגין מניעת השתכרות: התובע לא הביא כל ראיה לגבי הנזקים שנגרמו לו עקב פנית הנתבעת לחברה שהעסיקה אותו לאחר התפטרותו מעבודתו בנתבעת: לא הוצג הסכם עבודה, לא צויין השכר המוסכם ולא הובאה כל עדות מטעם המעביד שעמו התקשר התובע. לפיכך נדחית התביעה לפיצוי בגין מניעת השתכרות. טענות הנתבעת לגבי הפרת החובה לאי-תחרות ושמירת סודיות: לטענות אלה אין כל קשר לרכיבי התביעה שבפנינו. גם אם הפר התובע חובה כלשהי, דבר שלא הוכח - אין בכך כדי להשפיע על זכותו לקבל את שכרו ואת הזכויות האחרות להן הוא זכאי מכח הדין. תרופתה של הנתבעת היתה יכולה להיות בעתירה לצו מניעה כנגד התובע, ולא בשלילת התשלומים המגיעים לו. 9. לאור כל האמור לעיל הננו מחייבים את נתבעת 2 לשלם לתובע את הסכומים דלהלן: א. הפרשי שכר עבודה כמפורט להלן: (1). סך 7,040 ש"ח בגין דצמבר 95'. (ס' 3 א' ו- ב' לנספח ח' - מכתב התובע לנתבעת מיום 14.1.96). סכום זה ישא פיצויי הלנת שכר כדין מיום 31.12.95 ועד לפרעון. (2). סך 2,640 ש"ח בגין יולי 95' (ס' 3 ג' ו- ד' לנספח ח' הנ"ל). סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום 31.7.95 ועד לפרעון. ב. פיצויי פיטורים בסך 17,524 ש"ח, בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כדין מיום 24.1.96 (מועד ההתפטרות) ועד לפרעון. ג. פדיון חופשה בסך 17,080 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 24.1.96 ועד לפרעון. ד. דמי הבראה בסך 500 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 24.1.96 ועד לפרעון. ה. הוצאות המשפט בסך 6,500 ש"ח + מע"מ, צמודים כדין החל מהיום. פיצוייםהרעת תנאים