חופש העיסוק סוד מסחרי - עבודה של רוקח

פסק דין הנשיא ס' אדלר 1. לפנינו ערעור, לאחר נטילת רשות (בר"ע 437/99), על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט לובוצקי ונציגי הציבור עוזרי ופנחס; בש"א 200704/99, עב 911924/99), לפיה המערער מספר 1 (להלן: העובד) מנוע מלעבוד אצל המערערת מספר 2 (להלן: ניו-פארם) כרוקח אחראי, עד יום 25.3.2000, אך הלה רשאי לעבוד בניו-פארם במהלך התקופה האמורה, כרוקח מן המניין ובכל תפקיד שאינו בכיר מהתפקיד אותו מילא אצל המשיבות. לבקשת המערערים החלטנו לעכב את ביצועה של החלטת בית הדין קמא, עד למתן פסק הדין בערעור דנן (בש"א 262/99). ערעור זה עניינו חופש העיסוק וסוד מסחרי, במסגרתו של "מפעל" המנוהל באמצעות מתן זיכיון וכן המשקל שיש ליתן להכשרה כל שהיא שקיבל עובד. 2. העובדות - העובדות הצריכות לענייננו, כפי שהן עולות מהחלטת בית הדין קמא ומהחומר שהונח בפנינו, הן כדלקמן: א. המשיבה מספר 1 הינה חברה, בעלת זיכיון להפעלת בית עסק הכולל, בין היתר, בית מרקחת (להלן: בית המרקחת) ומחלקת קוסמטיקה; זאת במסגרת המשיבה מספר 2 (להלן: סופר-פארם). סופר-פארם הינה רשת המעניקה זיכיונות להפעלת למעלה משבעים בתי מרקחת וחנויות דראגסטור ברחבי הארץ. ב. העובד סיים לימודי רוקחות בחודש יוני 1994 ומספר חודשים לאחר מכן החל לעבוד אצל זכיינית של סופר-פארם. בחודש ינואר 1997 קיבל העובד רשיון לעסוק במקצוע הרוקחות והמשיך בעבודתו עד חודש ספטמבר 1998, מועד שבו החל לעבוד בבית המרקחת כרוקח מן המניין. ג. בחודש נובמבר 1998 נטל העובד חלק בקורס "אנשי מפתח", אשר נועד להכשרת עובדי רשת הסופר-פארם כ"עתודה ניהולית" ברשת (להלן: הקורס). הקורס נערך ומומן על-ידי סופר-פארם. ביום 3.11.1998 חתם העובד על כתב התחייבות, שבו נאמר כדלקמן: "1. הנני מועמד להשתתף בקורס 'אנשי מפתח' הנערך ע"י חברתכם... 2. ידוע ומובהר לי כי הנכם נושאים במלוא עלות הקורס וכי במהלך הקורס יגיע לידיעתי ידע סודי וסודות מסחריים ומקצועיים השייכים לכם, שאינם נחלת הכלל ושלא היו ידועים לי קודם לכן... 4. הנני מתחייב לשמור בסודיות מוחלטת ובנאמנות כל ידע ומידע הנוגעים לחברתכם ו/או לרשת חנויות סופר-פארם, (להלן: 'הרשת'), שיימסר לי במהלך הקורס ו/או בכל מסגרת של קשר אחר ביני ובינכם ו/או ביני לבין הרשת וכל מידע שהעברתו לאחר או שימוש בו שלא ברשות עלולה להזיק לכם ו/או לרשת ו/או לעובדים אחרים של חברתכם ו/או של הרשת כשהמידע אינו נחוץ למילוי תפקידם. 5. הנני מתחייב כי במשך כל תקופת הקורס ובתקופה של שנים-עשר (12) חודשים מסיום עבודתי אצלכם לא אעסוק ו/או אתחרה בדרך כלשהי, לרבות כעובד, יועץ או בדרך אחרת, במישרין ו/או בעקיפין, ולא אהיה שותף, מנהל, בעל מניות או בעל זכויות אחרות כלשהן, במישרין או בעקיפין, בעסק או גוף העוסק בעיסוק זהה ו/או דומה לעיסוק בו עוסקת ו/או תעסוק חברתכם במועד סיום עבודתי". ד. בפועל סיים העובד את עבודתו אצל סופר-פארם, מיוזמתו, ביום 26.3.1999. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 27.6.1999. למעשה הועסק העובד אצל המשיבות, או מי מהן, במשך כחמש שנים כרוקח בבית מרקחת. ה. ביום 1.7.1999 החל העובד לעבוד בסניף של רשת הניו-פארם, שהינה רשת המתחרה במשיבות. אצל מעביד זה זכה העובד לקידום מקצועי ומונה ביום 15.7.1999 לרוקח אחראי. ו. המשיבות הגישו כנגד המערערים תביעה בבית הדין האזורי, למתן צווי מניעה קבועים ולפיצול סעדים (עב 911924/99). בד בבד הוגשה בקשה למתן צווים זמניים (בש"א 200704/99), בה נטען, בין היתר, כי על העובד למלא אחר האמור בכתב ההתחייבות ולהימנע מכל עיסוק בבית עסק מתחרה. בנוסף נטען, כי במהלך עבודתו כרוקח ברשת הסופר-פארם נחשפו בפניו מידע וידע סודיים ורבי ערך השייכים למשיבות וכי ידע מקצועי ומסחרי זה הינו לב ליבו של עיסקן של המשיבות. 3. נימוקי בית הדין האזורי - בבקשה למתן סעדים זמניים קבע בית הדין קמא כדלקמן: "אף שהעובד הועסק אצל המעביד הראשון כרוקח מן המניין שאינו אחראי על רוקחים אחרים, אין מנוס ממסקנה, לפחות בשלב הדיון בבקשה לסעד הזמני, כי נצברו אצלו 'סודות מסחריים' של המעביד הראשון. שכן, עצם השתתפותו של הרוקח בקורס להכשרה ניהולית מצביעה על חשיפה לסודות מסחריים כמו 'ארגון ושיטות', תימחור, שמות ספקים ורשימת לקוחות, כעולה מתצהירו של מר יוסי גולדהמר מטעם המעביד הראשון. העובד עצמו הודה כי נחשף ללקוחות של המעביד הראשון וכי דרכי שיווק נלמדו בהשתלמות שבה השתתף לפחות בחלקה...אכן העובד לא צבר 'סודות מסחריים' בהיקף רב, משום שתפקידו אצל המעביד הראשון היה רוקח מן המניין בלבד. אולם, מאחר שהוא היה מיועד לניהול, יש להניח כי במהלך ההשתלמות או חלק ממנה הגיעו לרשותו סודות מסחריים נוספים הקשורים בדרכי שיווק. זאת, בצרוף העובדה שאצל המעביד החדש החל העובד לעבוד כ'רוקח אחראי', מלמדת אותנו, כי קיים חשש שה'סודות המסחריים' אף אם אינם רבים, שרכש הרוקח אצל המעביד הראשון, ישמשו בתפקידו הניהולי אצל המעביד החדש. לפיכך סברנו, כי האיזון הנכון הוא הטלת הגבלה כזו שתחייב את העובד במשך 12 חודשים מיום שחדל לעבוד בפועל אצל המעביד הראשון, שלא לעסוק אצל המעביד החדש, אלא בתפקיד שאינו בכיר מזה שעסק אצל המעביד הראשון. כלומר, העובד יהא מנוע מלשמש אצל המעביד החדש כ'רוקח אחראי' עד ליום 25.3.00. לעומת זאת הוא רשאי להיות מועסק אצל המעביד החדש בתקופת ההגבלה האמורה, כרוקח מן המניין ובכל תפקיד שאינו בכיר מזה". החלטה זו עומדת ביסוד הערעור שבפנינו. 4. טענות באי כוח הצדדים - [א] באי כוח המערערים טענו בפנינו, כי לא התקיימו התנאים למתן צו המגביל את עיסוקו של העובד וכי לא היה מקום למתן הצו על-ידי בית הדין קמא באופן בו ניתן. ביצוע החלטת בית הדין קמא יגרום לפגיעה קשה במערערים ובעיקר בעובד. משמעות הצו שניתן על-ידי בית הדין קמא הינה העברת העובד, שהינו כבן 37 שנים, מתפקידו כרוקח אחראי באחד מסניפי ניו-פארם, כאשר קיים סיכוי גדול לפגיעה ממשית באפשרויות הקידום שלו. באי כוח המערערים הוסיפו וטענו, כי לא קיימת עילה להגבלת עיסוקו של העובד, בגין חשש להפרה של המחויבות שנטל על עצמו בעניין גילוי סודות מסחריים. המשיבות לא הצביעו על סוד מסחרי קונקרטי כל שהוא שרכש העובד בעת שעבד בסופר-פארם ועל כך שהעובד יעשה שימוש בסודות המסחריים שבידיו, במסגרת עבודתו אצל ניו-פארם. העובד עבד ברשת הסופר-פארם כרוקח מן המניין, אחד מני מאות ואיננו מחזיק בידיו סודות מסחריים, להם נחשף במהלך עבודתו כרוקח בבית המרקחת. כמו כן נטען, כי במהלך הקורס, בו נטלו חלק מאות משתתפים ובהרצאות הלא רבות בהן נכח העובד, לא הועבר כל סוד מסחרי של המשיבות וכי אין במידע שלמד העובד כדי לבסס עילה למתן צו הפוגע בחופש העיסוק שלו והמונע ממנו להתקדם במקצוע בו הוא עוסק. [ב] מנגד טענו באי כוח המשיבות, כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית אם ליתן סעד זמני אם למאן וכן כי בית הדין קמא ביצע איזון בין זכויות הצדדים, בעיקר לאור העובדה כי בית הדין קמא לא מנע את המשך עבודתו של העובד כרוקח מן המניין אצל ניו-פארם. עיקר טענת באי כוח המשיבות הוא, כי במקרה דנן, מן הראוי ליתן תוקף לתניית הגבלת חופש העיסוק של העובד, מהטעמים הבאים: (א) בפני העובד נחשפה שורה ארוכה של סודות מסחריים של סופר-פארם, הן בתקופת עבודתו ברשת ובעיקר במהלך הקורס. בנוסף, קיים חשש כי סודות מסחריים אלו ישמשו אותו בעבודתו ובתפקידו הניהולי אצל ניו-פארם, מעבידתו החדשה, דבר אשר יגרום למשיבות נזק כבד ובלתי הפיך. מטרתו של הקורס, בו השתתף העובד בחמישה עשר מהמפגשים לפחות, הינה להכשיר עתודה מקרב עובדי סופר-פארם לשמש כזכיינים עתידיים של סניפים ברשת. הקורס הינו קורס ייחודי, הכרוך בהשקעה ניכרת מצד סופר-פארם ובו מועבר למשתתפים מידע סודי, ייחודי ורגיש במגוון רחב של נושאים הנוגעים לפעילות סופר-פארם, אותו אין הם יכולים לרכוש במהלך עבודתם או בכל מסגרת אחרת; (ב) בהשתתפותו בקורס, בגינה נחתם כתב ההתחייבות, רכש העובד תמורה מיוחדת בשני מישורים: האחד - האפשרות לשמש בעתיד כזכיין ברשת סופר-פארם ולנהל סניף ברשת, דבר הכרוך מלבד המעמד המיוחד והקידום המקצועי גם בתגמול כספי ניכר; השני - צבירת מידע ייחודי ומעשי בתחומים רבים ומגוונים החורגים מעבודתו של העובד כרוקח; (ג) חתימתו של העובד על כתב ההתחייבות נעשתה ארבע שנים לאחר תחילת עבודתו בסופר-פארם והיא לא היוותה תנאי לתחילת עבודתו ברשת הסופר-פארם, לא להמשך עבודתו ברשת ואף לא לקידומו לתפקיד של רוקח אחראי אלא רק להשתתפותו בקורס; (ד) העובד הפסיק את עבודתו בסופר-פארם, שהינה חברה גדולה וותיקה, ועבר לעבוד בניו-פארם, הנופלת ממנה בכל התחומים. בנסיבות אלו ברור הוא רצונה של המעבידה החדשה לקבל מידע על חשבון המעבידה הקודמת. הכרעה 5. המסגרת המשפטית - בפסק דין צ'ק פוינט הותוותה לאחרונה ההלכה בנושא ובין היתר כך נאמר: "לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, לכשעצמה, משקל רב. יש לייחס לתניה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהעדר 'סודות מסחריים', גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון ההתקשרות... חופש עיסוק ותחרות חופשית אינם עקרונות מוחלטים. כנגדם עומדים אינטרסים של כלל החברה ושל המעסיק הקודם הראויים אף הם להגנה...בטרם יגביל בית הדין את עיסוקו של העובד, עליו לבחון את הנסיבות שלהלן: א. סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם...מכיון שהנושא מוסדר בחקיקה, אין צורך בתניית הגבלת עיסוק על מנת לאכוף את זכויות המעסיק הקודם... ב. הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו... ג. תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעסיק. ד. חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב... באשר לשלושת הנסיבות האחרונות, כאשר הן אינן מוגנות בחוק כלשהו, בית הדין יגביל את חופש העיסוק של עובד, רק אם קיימת תנית הגבלת עיסוק בחוזה העבודה שנחתם בין העובד לבין מעסיקו הקודם. יש לציין, כי החובה לנהוג בתום לב וחובות האמון חלות על העובד אף ללא תניה חוזית מפורשת. ארבעת הנסיבות הנ"ל אינן מהוות רשימה סגורה ועל בית הדין לשקול כל מקרה לגופו, על פי מכלול נסיבותיו; כאשר הכלל המנחה הוא, שאין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימת אחת מהנסיבות כמפורט לעיל. יצוין, כי אין בקיומה של אחת הנסיבות הנ"ל כדי לחייב את בית הדין ליתן תוקף לתניות הגבלת עיסוק וההכרעה תעשה על פי מכלול העקרונות והאינטרסים הנוגעים לעניין ועל פי מכלול הנסיבות הפרטניות של המקרה... בית הדין לא יתן צו מניעה המגביל את חופש עיסוקו של העובד אלא אם כן עבודתו של העובד אצל המעסיק החדש, מאיימת על עצם קיומו של המעסיק הקודם. מכאן, על המעסיק הקודם להוכיח, כי השימוש שיעשה ב'סוד המסחרי' שלו יפגע בעסק שבבעלותו... ...על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד'...אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה'סוד המסחרי' על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי... הכלל הבסיסי הוא, כי הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב 'למחוק' מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת; זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם... ...יש להכריע בכל מקרה על פי מכלול נסיבותיו...על מנת להגביל את עיסוקו של עובד, על המעסיק הקודם להוכיח, כי קיימות ראיות או נסיבות המצביעות על אפשרות סבירה, כי העובד ישתמש ב'סודות המסחריים' שבידו במסגרת עבודתו אצל המעסיק החדש ובכך יפר את חובת הנאמנות" (ראה גם: א' גרוס "כיצד היתה 'התחרות החופשית' לזכות חוקתית?-בנפתולי הזכות לחופש העיסוק" עיוני משפט כג (תש"ס) 229). 6. נקודת המוצא בהליך שלפנינו הינה, כי שלילה בפועל או הגבלה של האפשרות לעסוק בעבודה או במשלח יד מהווה פגיעה בחופש העיסוק, אשר הינו זכות יסוד של הפרט וכי לעובד, אשר הועסק כרוקח מן השורה בבית מרקחת בסופר-פארם, מוקנית זכות להיטיב את תנאי העסקתו. יחד עם זאת, יש להגן על הסודות המסחריים של המעסיק הראשון - סופר-פארם. כמו כן, יש לבחון האם הקורס בו השתתף העובד נופל בגדר "הכשרה מיוחדת", המצדיקה את הגבלת עיסוקו של עובד לפרק זמן כל שהוא וכן מהו המשקל שיש ליתן להכשרה זו בבואנו לאזן את מכלול השיקולים הנוגעים להגבלת עיסוקו של העובד. הסוד המסחרי - 7. השאלות שעלינו להכריע בהן בהליך שלפנינו הינן: האם מצוי בידי העובד "סוד מסחרי", ואם נענה על השאלה בחיוב, עלינו לבחון מהו האיזון הראוי בין ה"סוד המסחרי" אשר נמצא בידי העובד לבין חופש העיסוק המוקנה לו והמדיניות הדוגלת בקידום התחרות במשק בכלל ובשוק העבודה בפרט. שאלות אלו יש לבחון הן על פי מכלול הנסיבות המיוחדות בהם נתון "מפעל" המנהל רשת של בתי עסק הכוללים בתי מרקחת, באמצעות מתן זיכיונות, והן לאור מעמדו ומיקומו של העובד ב"מפעל" וההכשרה המקצועית המיוחדת אותה עבר במימון ובפיקוח המעסיק. 8. במקרה דנן אכן קיים "סוד מסחרי", שהינו המידע המיוחד הדרוש להפעלת רשת בתי העסק מהסוג ובענף המנוהל על ידי סופר-פארם. המידע הינו מידע המיוחד לרשת הסופר-פארם והנוגע אף להענקת הזיכיון, המאפשר לזכיין לנהל בית עסק הכולל בית מרקחת, מסוג העסקים המנוהלים על-ידי הסופר-פארם. במהלך הדיון בפנינו, בעקבות השאלות אשר הופנו לבעלי הדין על-ידי בית הדין, לא רק שהתבררה מהות ה"סוד המסחרי" אלא גם נחשפה זהותו. ה"סוד המסחרי" הינו "ספר הזיכיון", המופקד בכספת הנמצאת במשרדי המשיבות. "ספר הזיכיון" נופל בגדר המונח "סוד מסחרי", שכן הוא כולל מידע מסחרי סודי רב ערך. בספר זה נמצא המידע המלא בדבר תכנון, ניהול ותפעול ה"מפעל". "ספר הזיכיון" אינו נחשף או מובא לידיעת כלל עובדי סופר-פארם אלא מובא לידיעת יחידים בלבד - מספר מצומצם של עובדים בכירים. אין חולק על כך, כי עובד סופר-פארם אשר היה נוטל את "ספר הזיכיון" ופותח עסק מתחרה היה עובר על חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 וככל הנראה אף עובר עבירה פלילית. 9. יש לאבחן בין מלוא המידע המצוי ב"ספר הזיכיון" לבין מידע חלקי ומועט אשר נחשף לידיעת עובד, במהלך הרגיל של עבודתו ואשר אף נמצא בידיעת כלל עובדי הסופר-פארם, במידה זו או אחרת. במקרה דנן העובד לא נטל את "ספר הזיכיון". הספר גופו כלל לא נחשף בפניו ולא הובא לידיעתו האמור בו. אכן, במהלך עבודתו הרגילה בסופר-פארם התוודע העובד למידע חלקי המצוי באותו הספר. אולם, המידע המצוי בידי רוקח מן המניין בסופר-פארם אינו מידע הנופל בגדר "סוד מסחרי" ואין בו כדי למנוע מאותו עובד את האפשרות לעבור לעבוד בעתיד ב"מפעל" מתחרה לסופר-פארם. ברי, כי המידע המצוי בידי רוקח אחראי רב מהמידע המצוי בידי רוקח מן המניין. אולם, ככלל גם מידע זה אינו נופל בגדר "סוד מסחרי" והוא נחלת רוקחים רבים המועסקים בסופר-פארם. ניתן להניח, כי המידע המצוי בידיעת רוקח אחראי בסופר-פארם כולל, בין היתר, דרכי ניהול מחלקת התרופות. אולם, מידע מעין זה עומד בדרגה הדומה למידע הדרוש לניהול בית מרקחת מן השורה. יתר על כן, מוצרי ענף הרוקחות מהווים חלק בלבד מההיקף הנרחב של המוצרים המשווקים על-ידי רשת הסופר-פארם. 10. היבט נוסף שעלינו לבחון באשר ל"סוד המסחרי", הינו השימוש אשר עושה עובד ב"סוד המסחרי", בעת עזיבתו את מקום עבודתו והמעבר לעבוד ברשת מתחרה. במקרה דנן, גם לרשת שאליה עבר העובד - ניו-פארם, שהינה רשת מתחרה, יש מידע המיוחד לה בדבר תכנון, ניהול ותפעול בתי עסק מהסוג של סופר-פארם. אין המדובר במקרה בו עובד עוזב את מעסיקו ומנצל את מלוא הידע הניהולי אשר רכש על מנת להקים בית עסק מתחרה חדש והזהה למעסיקו הקודם . אמנם, רשת בתי עסק בסדר הגודל של ניו-פארם, הקיימת זה מכבר ואשר יש לה דרכי ניהול משלה, יכולה להפיק תועלת ממידע המיוחד והאופייני לרשת הסופר-פארם בלבד. אולם, לא הוכח כי מידע מעין זה מצוי בידי העובד. נוסיף, כי לא הוכח שמעבר העובד חייב אותו במסירת מידע לניו-פארם. אין זה מחויב המציאות כי עובד המחליף מקום עבודה יפר את חובת הנאמנות למעסיקו הקודם. 11. מהחומר שהונח בפנינו עולה, כי מטרתו של העובד, בעת שעבר מעבודתו בסופר-פארם לניו-פארם, היתה לקדם את מעמדו; זאת על-ידי קידום מרוקח לרוקח אחראי, על כל המשתמע מכך. זאת ועוד, המדיניות הראויה הינה עידוד עובדים לקדם את מעמדם ולהשיג תנאי עבודה טובים יותר, אשר שוק העבודה יכול להעניק להם. איסור המוטל על עובד להחליף את מקום עבודתו פוגע ביכולתו להתקדם וכן מעודד את המעסיק הקודם שלא לשפר את תנאי העבודה הקיימים ב"מפעל" ולא לעמוד בתנאים ששוק עבודה חופשי ותחרותי יכול להעניק לעובד. הכשרה - 12. אחד הסייגים לאי-מתן תוקף לסעיף הגבלת עיסוק הוא, כי יש ליתן משקל להתחייבות שעובד נטל על עצמו בחוזה העבודה האישי, כאשר העובד קיבל בגינה תמורה ראויה וממשית. על כך נאמר, כאמור, בעניין צ'ק פוינט, כדלקמן: "חופש עיסוק ותחרות חופשית אינם עקרונות מוחלטים. כנגדם עומדים אינטרסים של כלל החברה ושל המעסיק הקודם הראויים אף הם להגנה... בטרם יגביל בית הדין את עיסוקו של העובד, עליו לבחון את הנסיבות שלהלן: ..... ב. הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופת מסוימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו....". מכאן, כי עלינו ליתן משקל מסוים להתחייבות עליה חתם העובד, הנובעת מקבלת ההכשרה-השתתפותו בקורס; זאת במסגרת מכלול השיקולים ונסיבות המקרה. עלינו לבחון את מכלול נסיבות ההכשרה כגון: עלות ההכשרה למעסיק, האם העובד משתתף בעלות ההכשרה, התועלת אשר המעסיק והעובד מפיקים מההכשרה, תוכן ההכשרה, מטרת ההכשרה, השקעת העובד בהכשרה, האם ההכשרה הינה הכשרה ייחודית או שמא המדובר בהכשרה רגילה, אשר מעסיק מעניק לעובדיו במסגרת העבודה השוטפת, וכד'. נציין, כי מחד - אין הצדקה להגביל את חופש העיסוק של עובד בכל פעם שהאחרון נוטל חלק בהשתלמות כל שהיא. מאידך - יש ליתן משקל משמעותי להתחייבות עובד במקרים חריגים. 13. באי כוח סופר-פארם התייחסו בטיעוניהם לקדושת החוזה. על כן נאמר מספר מילים בנושא זה. זכויות עובד מעוגנות הן בחקיקה, הן בחוזה עבודה אישי ובמקרים מסוימים בהסכם קיבוצי. לחוזה העבודה האישי מוקנה מעמד נכבד בקביעת מכלול היחסים שבין העובד לבין מעסיקו. ככלל, בתי הדין לעבודה נותנים תוקף לתנאים אשר נקבעו בחוזה העבודה. אולם, למותר לציין, כי על חופש החוזים מוטלות הגבלות, הן מכוח הדין הכללי והן מכוח דיני עבודה . במקרים שבהם תנאי הכלול בחוזה עבודה נוגד הוראות חקיקה או את תקנת הציבור, אין ליתן לתנאי תוקף. יתרה מזו, כוחו של העובד הבודד אינו זהה לכוחה של רשת בתי עסק בעלת אמצעים והמעסיקה אלפי עובדים. המצב השכיח הינו, כי עובד מבקש להתקדם במסגרת מקום עבודה חדש וחתימתו על סעיף הגבלת עיסוק בחוזה העבודה אינה נעשית מרצון חופשי אלא המעסיק מחייב אותו לעשות כן. 14. במקרה דנן, העובד אכן חתם על כתב התחייבות, זאת כתנאי להשתתפותו בקורס אשר נערך ומומן על-ידי סופר-פארם. בבואנו לקבוע את המשקל אשר יש ליתן להתחייבות שנטל על עצמו העובד במקרה דנן, יש להתחשב בכך, שבנסיבות המקרה השתתפות העובד בקורס אינה נופלת בגדר "מחיר" ריאלי, ממשי או הוגן עבור הגבלת עיסוקו. כמו כן, העובד לא השתתף בכל המפגשים ואף לא סיים את הקורס. עיון בנושאים אשר נלמדו בקורס מעלה, כי הנושאים מקנים למשתתפים בו ידע הקשור לתחום הנרחב של נושאי ניהול, שיווק ומכירות בעסק המשתייך לרשת הסופר-פארם ובעיקר לעניין מכירת המוצרים הלא רפואיים, הנמכרים לרוב מחוץ לבית המרקחת בבית העסק. ידע זה אינו מייחד עבודת רוקח ורוקח אחראי, אשר לעיסוק בהם נדרשת הכשרה, ידע ומיומנות המיוחדת למקצוע הרוקחות ואשר אין נפקא מינה לזהות המעביד ולמקום העבודה. מכאן, כי הקורס בו השתתף העובד ואשר נערך ומומן על-ידי סופר-פארם, הקנה לעובד חלק קטן מהידע המצוי ב"ספר הזיכיון"; זאת בכל הקשור לניהול בית עסק, הכולל בית מרקחת, ברשת סופר-פארם ולשיווק מההיבט הכלכלי-מסחרי ולא מההיבט המקצועי הקשור לתפקודו כרוקח אחראי. מכאן, כי אין במידע המצוי בידי העובד, כדי להביא לידיעת הרשתות המתחרות לסופר-פארם את עיקרי "ספר הזיכיון". יחד עם זאת, למותר לציין, כי ניהול רשת הסופר-פארם הינו נושא מורכב הדורש ידע בשטחים נרחבים. נושא זה אינו נלמד במהלך קורס בודד. לא ניתן להניח, כי העובד במקרה דנן התוודע לנושא בכללו במהלך קורס אחד, בו נטל חלק באופן חלקי וכי ביכולתו למסור, בתום הקורס, לרשת מתחרה אינפורמציה העלולה לפגוע בסופר-פארם במידה רבה. הוא הדין באשר לניהול בית עסק הכולל בית מרקחת, במסגרת רשת הסופר-פארם. ניהול מעין זה מחייב ידע וניסיון בתחומים רבים ושונים. נוסיף, כי הנהלת הרשת המעניקה זיכיון, אינה מעבירה למקבלי הזיכיון את מלוא המידע באשר לפעולות המרכזיות הנעשות על-ידה לצורך הפעלת וניהול הרשת על כל סניפיה. המידע הדרוש לביצוע פעולות אלו נותר בידה בלבד. 15. זאת ועוד, העלות לסופר-פארם בגין השתתפות העובד בקורס לא היתה כה גבוהה. הקורס ממילא היה מתקיים, בין אם העובד היה נוטל בו חלק ובין אם לאו. העלות הממשית לסופר-פארם היתה, שהעובד "תפס" מקום של עובד אחר שהיה יכול להשתתף בקורס במקומו וכן שעות העבודה בהן העובד לא עבד בבית המרקחת אלא נכח בקורס. אין זה המקרה של עובד אשר לדוגמא נשלח לחו"ל להכשרה, על כל העלויות הכרוכות בדבר. 16. נוסיף לעניין המידתיות, כי במצב דברים בו עובד נשלח לקורס על חשבון המעסיק והעובד עוזב את מקום העבודה במהלך הקורס או פרק זמן קצר לאחר מכן, בידי המעסיק ישנן מספר דרכים להבטיח את עצמו: [1] המעסיק רשאי מלכתחילה להתנות את השתתפות העובד בקורס בכך, שבמצב הנ"ל העובד ישיב למעסיק את עלות הקורס ואת שכר העבודה אשר שולם לו בשעות שבהן השתתף בקורס; זאת בכפוף למבחן הסבירות; [2] המעסיק רשאי לבקש מהעובד לחתום על כתב התחייבות בו יאמר, כי העובד מתחייב שלא לגלות כל מידע אשר הועבר במהלך הקורס. משקיימות אפשרויות שונות להבטיח את קנינו של המעסיק הקודם, אין זו מדיניות שיפוטית ראויה ליתן את הסעד הקיצוני של הגבלת העיסוק של עובד, אשר פוגעת בזכויות החוקתיות שלו. עוד על איזון מכלול השיקולים - 17. לאור כל האמור לעיל הגענו למסקנה, כי האיזון שנערך על ידי בית הדין קמא לקה בחסר, באשר לשיקולים שהיה עליו לשים לנגד עיניו. על בית הדין קמא היה לאזן בין חופש העיסוק של העובד ומתן הזדמנות נאותה להתקדם במקצועו לבין המידע החלקי המצוי בידיו, באשר ל"סוד המסחרי" השייך לסופר-פארם-המידע המצוי ב"ספר הזיכיון". מחומר הראיות שהונח בפנינו עולה, כי המידע המועט שהיה בידי העובד לא נפל בגדר "סוד מסחרי", לא היתה בו תועלת מרובה לניו-פארם ומידע זה לא הצדיק את הגבלת חופש העיסוק של העובד. זאת ועוד, התמורה אשר העובד קיבל עבור ההתחייבות אשר נטל על עצמו, היינו, ההשתתפות בקורס, אינה מצדיקה, במכלול נסיבות המקרה, את הגבלת עיסוקו. אשר על כן, החלטנו לבטל את הצו שניתן כנגד העובד. 18. בשולי הדברים נוסיף - א) על פי האמור במחקר כלכלי, שעיקריו הובאו בעניין פסק דין צ'ק פוינט, ניוד עובדים ומידע תורם תרומה משמעותית לפיתוח הכלכלה. ההוכחה לכך היא, שעמק הסיליקון, המרכז המשגשג של תעשיית ההי-טק האמריקאית, מבוסס על העדר הגבלות על ניוד עובדים. ב) מעסיק משקיע בעובדיו על-מנת להפיק מהם את מירב התועלת בתקופה שבה הם מועסקים ב"מפעלו". המשק כיום מבוסס על עובדים המועסקים לפרקי זמן קצרים וקצובים ותמורת תשלום שכר הולם. ג) משהחליטה ממשלת ישראל לחתום על הסכמי סחר חופשי הן עם האיחוד האירופאי והן עם ארה"ב, המשק החל לעבור ממשק בשליטת המדינה למשק חופשי ותחרותי. יש ליתן משקל אף למעבר החופשי של מצרכים, למעבר החופשי של הון ולמעבר החופשי של עבודה ושירותים. אין זה ראוי לאפשר למעסיקים ליהנות מהיתרונות של המעבר החופשי של מצרכים והון, אולם לשלול מהעובדים את היתרונות הגלומים במעבר החופשי של העבודה והשירותים. הדבר נכון במיוחד, כאשר המעבר לשוק התחרותי כרוך בפגיעות רבות הנעשות בעובדים, אשר נדרשים לוותר על זכויות חברתיות אשר הוענקו להם במשך שנים רבות, כגון: זכויות עובדי המדינה- קביעות במקום העבודה, חופש התארגנות וייצוג על-ידי ארגון העובדים, ביטחון תעסוקתי וכו'. נראה כי המקרה שלפנינו הוא "מלחמה לשם מלחמה", היינו - מאמץ של ה"מפעל" המוביל בענף למנוע מעבר של עובדיו לעבוד ברשתות מתחרות ולמעשה למנוע תחרות. בעניין זה אין לשכוח, כי העובד עבר מהחברה הגדולה והמובילה בענף לחברה קטנה יותר. ד) הגבלת העיסוק ומתן תוקף לסעיפי הגבלת העיסוק מונעים בעד העובד קידום והשגת שכר ראוי יותר, אותו יש באפשרותו לקבל על פי תנאי השוק החופשי והתחרותי. היה וקיימת לעובד אפשרות להשגת תנאים טובים יותר, פירוש הדבר שכך קבע השוק החופשי את שוויה של עבודתו. מתן תוקף לסעיפי הגבלת עיסוק מאפשרת למעסיק הנוכחי העסקת עובדים בתנאים שהינם פחותים ממחיר השוק ופוגעת בקידומם ובפרנסתם. ה) אנו נמצאים בתקופת מעבר מהמהפכה התעשייתית לעידן המידע. בתקופת המהפכה התעשייתית הדגש היה על ההון. אולם, בעידן המידע הדגש הוא על העובד והעבודה. מכאן, כי משק המבקש לשגשג בעידן המידע חייב ליתן התייחסות ממשית לעובד, לרבות מתן חינוך, הכשרה, אפשרות להתפתח והזדמנויות ראויות והוגנות לקידום. 19. השופט ח' סומך: א. איני סבור שיש להתערב בהחלטת בית הדין קמא. ב. בית הדין קמא, בהחלטתו, שקל אותם שיקולים הדרושים לצורך העניין, ועשה את האיזונים הנדרשים. במסגרת אותם שיקולים, התייחס בית הדין קמא, להלכה כפי שנפסקה בפרשת דן פרומר ואח' - רדגארד, ויישמה ככל שהדבר נדרש. ג. המדובר בסעד ביניים. הכלל המנחה את ערכאת הערעור הוא, כי היא אינה מתערבת בשיקולי בית הדין קמא אלא במקרים חריגים. איני סבור שמקרה זה, ונסיבותיו, נופל בגדר אותם מקרים חריגים. 20. השופטת א' ברק: אני מסכימה לדעתו של הנשיא. ברצוני להוסיף, כי באשר לכך שמדובר בסעד ביניים, צודק השופט סומך כי ערכאת ערעור, ככלל, אינה מתערבת בהחלטת הערכאה הדיונית. אולם, כאשר מדובר בחופש עיסוק, מכריע סעד הביניים, בדרך כלל, את הסכסוך. זאת ועוד, כאשר ערכאת הערעור מבקשת לבטל הגבלה על חופש העיסוק, הרי אי התערבות בסעד ביניים שניתן על ידי הערכאה הראשונה פירושה המשך הגבלת חופש העיסוק עד לדיון העיקרי. דבר זה ישמר מצב קיים שערכאת הערעור סבורה שאינו ראוי. לכן, לדעתי, במקרה זה ראוי להתערב בהחלטת בית הדין האזורי. 21. נציג ציבור ש' גוברמן: הנני מסכים לדעתו של הנשיא. 22. נציג ציבור מ' אל-דור: הנני מסכים לדעתו של הנשיא. 23. סוף דבר - הערעור מתקבל ברוב דעות. הצו המגביל את עיסוקו של העובד מתבטל. המשיבות תשלמנה לידי המערערים הוצאות ערעור זה, בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סודיותסוד מסחריחופש העיסוקרוקחות