תשלום יתר של גמלת הבטחת הכנסה - ניכוי חוב מקצבת ילדים ע"י ביטוח לאומי

הגישה הרווחת בארץ היא כי דיני ביטוח לאומי הינם דינים סבוכים ומורכבים, על כן אחת הדרכים להעמיק בדינים אלו היא עיון בפסקי דין - להלן פסק דין שניתן ע"י השופטת עידית איצקוביץ בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת שעניינו תשלום יתר של גמלת הבטחת הכנסה - ניכוי חוב מקצבת ילדים ע"י ביטוח לאומי הרקע לתביעה : התובע קיבל קצבת הבטחת הכנסה החל מחודש דצמבר 1993. התובע נפגע בעבודה ביום 14.8.93 ונקבעה לו נכות יציבה בשיעור 60%. התובע קיבל במקביל קצבת נכות מהעבודה וגמלת הבטחת הכנסה. בסוף שנת 2002 - תחילת שנת 2003, הודיע הנתבע לתובע שהוא חייב סכום של כ- 190,000 ₪ בגין תשלום יתר של גמלה, עקב העדר דיווח על גמלת הנכות בתביעות להבטחת הכנסה. החל מחודש יולי 2003 התחיל הנתבע לקזז מחצית קצבת הילדים על חשבון החוב. התובע פנה לנתבע, באמצעות בא כוחו, בבקשה לבטל את החוב שנוצר. בתאריך 7.12.04 שוגרה הודעה לתובע לפיה החליט הנתבע לבטל חלק מהחוב, בסך 94,475 ₪. בתאריך 7.5.05 פנה ב"כ התובע לוועדה לביטול חובות של הנתבע. הוועדה לא נעתרה לבקשה ונשלחה הודעה לתובע מיום 8.7.05, לפיה החוב בסך 103,807 ₪ ינוכה מקצבת הילדים בשיעור 50% מדי חודש. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו התובע טען בתביעתו כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב וכי הוא מסר את הפרטים לפקיד התביעות באגף הבטחת הכנסה והוא זה שמילא את התביעות. לטענתו, הודה הנתבע כי בשנים 1993-1994 דיווח התובע על קבלת קצבת נכות מהעבודה, לא העלים מידע ולא הייתה לו כל כוונה להעלים מידע מהנתבע והחוב נוצר אך ורק כתוצאה מרשלנותו של הנתבע או מי מטעמו ועל כן, ביקש התובע בתביעתו להכריז על ביטול חובו או לחילופין, של חלק ניכר ממנו הנתבע טען בכתב ההגנה כי לאחר שנת 1995 לא דיווח התובע באף תביעה חוזרת או תקופתית לגמלת הבטחת הכנסה כי הוא מקבל קצבת נכות מהעבודה. בשנת 2002, במהלך טיפול אצל הנתבע, עלה שמו של התובע כמי שמקבל קצבת נכות מעבודה מלבד גמלת הבטחת הכנסה, וכי גמלה זו לא הובאה בחישוב גמלת הבטחת הכנסה במשך שנים וכתוצאה מכך נוצר לתובע חוב של כ-200,000 ₪. התובע הגיש בקשה לביטול החוב בפני הוועדה לביטול חובות וזו אישרה ביום 16.11.04 את מחיקת החוב בגובה 50% - קרי, 94,475 ₪ נכון לאותו מועד. הנתבע טען כי משהתברר שהתובע קיבל קצבת נכות מהעבודה, הוזנו הכנסות אלו למחשב וגמלת הבטחת הכנסה הופחתה בהתאם להוראות סעיף 7 (ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 ולפי תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982. כן טען הנתבע, כי קבלת הגמלה ביתר נגרמה כתוצאה ממחדלו של התובע אשר לא מצא לנכון לציין בתביעותיו התקופתיות כי הוא מקבל קצבת נכות מעבודה. זאת, כאשר ממילא אם קיבל התובע כספים ביתר ללא זכאות בדין - הרי שיצירת החוב והחלטת הנתבע בדין יסודה, ללא כל קשר לאשמתו של התובע ראיות שנשמעו בדיון : התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. התובע צירף לתצהירו דו"ח של נציב תלונות הציבור מס' 31 לשנת 2004 ובו הנחייה לנתבע לעניין הפעלת שיקול דעת בגביית חוב ממבוטחים עקב תשלום גמלה בטעות. באותו דו"ח נאמר: "הנציב קבע, כי לפי הפרשנות המקובלת לסעיף 2 לחוק עשיית עושר בכלל, ולסעיף 315 (1) לחוק הביטוח הלאומי בפרט, אין לדרוש החזר תשלום יתר ששולם באשמת הגוף המשלם, בהתקיים נסיבות אלה: (1) החייב לא תרם במאומה לכך ששולם לו תשלום היתר, ולא ידע שמשולם לו תשלום יתר או מה היו הנסיבות שגרמו לכך. (2) החייב שינה את מצבו לרעה בעקבות קבלת התשלום. שינוי מצב לרעה יכול שיתבטא גם בהצטברות החוב ללא ידיעתו. (3) עבר זמן רב מהיווצרות הנסיבות שבעטיין שולם תשלום היתר ועד גילוין. מטעם הנתבע הוגשו שתי תעודות עובד ציבור של מר שחאדה איהאב (להלן:"מר שחאדה"), מנהל מדור בכיר - גימלאות בסעיף נצרת של הנתבע, אשר טיפל בתביעות התובע לגמלת הבטחת הכנסה מר שחאדה נחקר בדיון ועשה עלינו רושם אמין. התרשמנו כי הוא פקיד אשר ניסה למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר תוך מתן שירות למבוטחים. כאן המקום להביע את הסתייגותנו מהכינוי המזלזל אשר כינה ב"כ התובע את מר שחאדה בסיכומיו. ביטויים ציניים כגון אלה, אין מקומם בבית הדין. ב"כ התובע יכול היה לעשות את מלאכתו לטובת לקוחו וזאת מבלי לנסות לפגוע בכבוד העד עובדות המקרה : ביום 14.8.93 נפגע התובע בעבודתו, ופגיעתו הוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה. ביום 22.12.93 (עוד לפני ההכרה בתאונה הנ"ל כתאונת עבודה), הגיש התובע לנתבע תביעה לגמלת הבטחת הכנסה (נ/1), תביעה זו אושרה והוא התחיל לקבל גמלה הבטחת הכנסה. ביום 9.2.94 הגיש התובע תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה, ובה ציין כי לו הכנסה מקצבת נכות מעבודה בסך של 1,986 ₪ (נ/2). הכנסה זו נלקחה בחשבון והופחתה גמלת הבטחת הכנסה בהתאם. ביום 29.5.95 הגיש התובע תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה (נ/3) בה לא מסר על הכנסות כלשהן, בעוד שבפירוט סיבת הגשת התביעה הוא מדווח על אחוזי הנכות הזמנית שנקבעו לו. הכנסותיו של התובע מקצבת נכות מעבודה נלקחו בחשבון לצורך חישוב זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה. ביום 3.6.96 הגיש התובע תביעה תקופתית לגמלת הבטחת הכנסה שבה לא הוצהר על הכנסות כלשהן (נ/4). ביום 24.7.96, קבעה ועדה רפואית לתובע נכות צמיתה מעבודה בשיעור של 61% החל מיום 1.11.96. ביום 26.5.97 הגיש התובע תביעה תקופתית נוספת לגמלת הבטחת הכנסה (נ/5) בה נרשם: "לא חל שום שינוי על מצבנו. אני עדיין מחוסר עבודה. לא עובד בכלל. משתתף במרכז שיקום. אין לי רכב או נכס או רכוש כלשהוא. אשתי אם לילדים קטנים לא עובדת. מבקש עזרתכם". במועד הגשת תביעה זו, התובע כבר קיבל את קצבת הנכות מהעבודה, לפי שיעור הנכות היציבה שנקבעה לו ביום 4.5.98 הגיש התובע תביעה תקופתית לגמלת הבטחת הכנסה, חתם עליה ושוב לא הוצהר בה על הכנסה כלשהי (נ/6). הנתבע החל בפרוצדורה של משלוח תביעות תקופתיות לגמלת הבטחת הכנסה למבוטחים עצמם, ביום 25.4.99 נשלח לתובע טופס "מעקב על זכאות לגימלת הבטחת הכנסה" (נ/8). את הטופס הנ"ל המציא התובע לסניף ביום 10.5.99, ובאותו יום הוזנו הפרטים שהתובע מסר בו לתביעה תקופתית ממוכנת - נ/7. בפרק 6 לטופס "המעקב על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה" (נ/8), מסר התובע כי אין לו הכנסות, גם לא מקצבאות אחרות של המל"ל. טופס "מעקב על זכאות לגימלת הבטחת הכנסה" נשלח לתובע שוב ביום 22.7.01 (נ/10). טופס זה הוחזר על ידי התובע לנתבע ביום 13.8.01 ובאותו יום הוזנו פרטיו לתביעה תקופתית בטופס ממוכן - נ/9. בטופס זה לא דיווח התובע על הכנסתו מנכות מעבודה, אלא רק על קצבת הילדים. על הטופס הנ"ל חתומים התובע ואשתו ביום 29.9.02 נתקבל במחלקת הבטחת הכנסה בסניף נצרת מכתבה של מנהלת אגף הבטחת הכנסה - בו נתבקשה המחלקה לעדכן הכנסות מנכות מעבודה למקבלי הבטחת הכנסה לפי רשימת מבוטחים שצורפה לאותו מכתב (נ/11). מבירור עלה כי התובע קיבל במהלך שנים גמלת הבטחת הכנסה מלאה מבלי להתחשב בעובדה שהוא מקבל קצבת נכות מעבודה צמיתה החל מיום 1.1.96. עדכון הכנסות מ"קצבת נכות מעבודה" בוצע באופן רטרואקטיבי, וכך בוצע חישוב לגובה הגמלה לה זכאי התובע, שממנו עלה כי התובע אינו זכאי לגמלה החל מחודש 1/97 בשל הכנסותיו. בנוסף, עדכון ההכנסה הביא ליצירת חוב בסך של 198,950 ₪ כתוצאה מתשלום גמלאות שלא כדין לתובע במשך שנים רבות כדי לבצע את העדכון המבוקש הזין פקיד התביעות "תביעה פיקטיבית" (מבחינה טכנית) נושאת תאריך 1.8.97 - וזאת כדי שהמערכת הממוחשבת תאפשר חידוש זכאות לתקופה רטרואקטיבית החל מ - 1.8.97 ואילך גדר המחלוקת בין הצדדים : התובע לא הגיש את טופס התביעה מיום 1.8.97. התובע לא חולק על החוב שנוצר כתוצאה מקבלת יתר של גמלת הבטחת הכנסה, בשל אי חישוב של גמלת נכות מהעבודה שהוא קיבל או על גובה החוב, אלא טענתו היא כי לאור הנסיבות, כאשר הוא לא תרם במאומה לטעות של הנתבע, שידע או שהיה עליו לדעת כי התובע מקבל גמלת נכות, וכאשר הוא שינה את מצבו לרעה ולאור הזמן שחלף, אין לדרוש ממנו השבה של הסכומים שקיבל המסגרת הנורמטיבית : סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי") קובע: שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות אלה: (1) המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין; (2) המוסד רשאי לתבוע החזרת כל סכום ששילם, בטעות או שלא כדין, אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב; (3) המוסד רשאי לנכות או לתבוע את הסכומים ששילם כאמור, בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום החזר התשלום בפועל לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו שולם הסכום בטעות או שלא כדין; בנוסף, קובע חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979: 1. (א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת -(להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה. (ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת. 2. בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת דיון ומסקנות : טענת התובע היא שהוא עשה את המוטל עליו עת דיווח בתביעותיו הראשונות להבטחת הכנסה על הגשת התביעה בגין פגיעה בעבודה ועל הנתבע היה לדעת שהוא מקבל גמלה. לגבי טפסי התביעה שהוגשו טען התובע כי הם מולאו על ידי פקיד התביעות ולא על ידו, ואין הוא יודע מה נרשם בהם, מאחר והוא לא יודע קרוא וכתוב. כן נטען כי פקיד התביעות פעל ברשלנות, עת לא בדק את העניין כפי שהיה צריך, כאשר התובע לא הסתיר את נכותו, הגיע לסניף עם קביים, ואף נשלח לשיקום בשל נכותו עלינו לבחון אם התובע פעל בתום לב בעת שקיבל גמלת הבטחת הכנסה מבלי להביא בחשבון את קצבת הנכות מהעבודה. נקבע בהלכה הפסוקה כי על המבוטח ועל המוסד לביטוח לאומי חלה חובת גילוי מוגברת. כך נאמר על ידי סגנית הנשיא (כתוארה אז) השופטת א' ברק בעבל (ארצי) 1381/01 אולחובוק -המוסד (לא פורסם, 9.2.04 - להלן:"עניין אולחובוק"): הלכה פסוקה היא, כי מבטח כלשהו, והמוסד לביטוח לאומי לא כל שכן, חייב בחובת גילוי מוגברת למבוטח. על הלכה זו חזרתי בעניין רחל רפופורט (עע 1341/01 רחל רפפורט - מבטחים - מיסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - טרם פורסם והפסיקה המובאת שם). ציינתי שם כי המקור לחובת הגילוי הוא סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), ה'תשל"ג-1973. סעיף זה קובע כי הטעייה תהא כאשר מי שהתקשר בחוזה עקב הטעייה "לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן... החובה המוטלת על המוסד לביטוח לאומי היא חובה מוגברת להבהיר את כל הפרטים למבוטח. לא די בכך שבטופס רשומות כל השאלות הרלוונטיות. ברי שחובת גילוי מוגברת מוטלת גם על המבוטח, כולל מבוטחי המוסד לביטוח לאומי...". גם אם מאמינים לטענת התובע כי הוא לא ידע מה נרשם על גבי טפסי התביעות שמולאו על ידי פקיד התביעות, וכי הוא לא פעל בחוסר תום ולא ניסה בכל דרך שהיא להסתיר את ההכנסה, אין חולק כי התובע מילא בעצמו, בביתו, את ההצהרות נ/8 ו-נ/10 שבהן הוצהר על העדר הכנסה מכל מקור שהוא קיימת חזקה לגבי כל אדם בגיר שאינו פסול דין כי הוא מבין את פשר ההצהרות עליהן הוא חותם, ואם אינו מסוגל לקרוא אותן בעצמו, ידאג לקבל הסבר מאדם אחר עליו הוא סומך. התובע אינו יכול להתנער מהאחריות לגבי ההצהרות שעליהן חתם כאשר, מאידך גיסא, אנו סבורים כי מר שחאדה לא פעל בחוסר תום לב עת מילא את טפסי התביעה של התובע. ברור לנו כי אצל הנתבע היו נתונים אשר אפשרו לו לדעת כי התובע מקבל קצבת נכות מהעבודה, הן במחלקה לנפגעי עבודה והן לפי התביעות הראשונות שהוגשו על ידי התובע לגמלה להבטחת הכנסה שבהן הוצהר על הגשת התביעה לפגיעה בעבודה. אולם, אין בטעות של הנתבע, גם אם היא לא נגרמה עקב הטעייתו של התובע, כדי להקנות זכאות שאינה קיימת על פי דין, ולכן, בהתאם להוראות סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, רשאי הוא לדרוש השבת הסכומים ששולמו בטעות סוף דבר : על המוסד לביטוח לאומי התובע החזר גימלת הבטחת הכנסה להוכיח כי הגמלה שולמה בטעות ושלא כדין, מהו שיעור הגימלה ומהו סכום ההחזר המגיע (ראו דב"ע נב/37-04 אורי כהן - המוסד לביטוח לאומי, מפי השופטת עדינה פורת, פד"ע כ"ד 528). אין כאן דרישה של "הטעיה", כאשר, כפי שנאמר על ידי כב' השופט ש' צור בעניין אולחובוק: הדרישה להחזר כספים לפי החוק אינה מותנית בקיומו של חוסר תום לב מצד המבוטח; גם שגגה שיצאה מלפניו בתום לב מקנה למוסד זכות להחזר כספים, אם לאמיתו של דבר קיבל המבוטח כספים שאין הוא זכאי להם. ב"כ התובע הסתמך כאמור על ההנחיה מטעם לשכת מבקר המדינה (נציב תלונות הציבור) באשר למקרים בהם רשאי הנתבע לדרוש השבה של קצבאות ששולמו בטעות. אולם, בהתאם לסעיף 45 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 (נוסח משולב) החלטותיו וממצאיו של נציב תלונות הציבור בעניין תלונה, אין בהם כדי להעניק למתלונן או לאדם אחר זכות או סעד בבית משפט או בבית דין שלא היה להם לפני כן על כן, אין בהנחיה אליה מפנה ב"כ התובע כדי להקנות זכאות לסעד, אם זו לא קיימת על פי דין. לא למותר לציין כי גם אילו היו מתייחסים להנחיה הנ"ל כמחייבת, לא מתקיימת בענייננו הדרישה כי "החייב לא תרם במאומה לכך ששולם לו תשלום היתר". כך, ההצהרות הלא נכונות שנחתמו ואף מולאו (חלקן) על ידי התובע לא מאפשרות לומר כי הוא לא תרם במאומה לטעות. באשר להפעלת שיקול הדעת על ידי הנתבע, נראה לנו כי לאור נסיבות העניין, החלטתו לפתור מהשבה לגבי מחצית החוב שנוצר היא החלטה סבירה וזאת בהתאם להוראות סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי וסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי החלטת הנתבע היא כדין ואנו דוחים את תביעתו של התובע. בהתחשב כי מדובר בתביעה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתוקטיניםהבטחת הכנסהקצבת ילדיםחובביטוח לאומי