אחות אחראית - תאונת עבודה

פסק דין 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי הפגיעה שארעה לתובעת ביום 9.9.95 הינה פגיעה בעבודה עפ"י ס' 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק. 2. טענות התובעת הן: א. התובעת עבדה כאחות אחראית במכון הלב בביה"ח הממשלתי ע"ש אידית וולפסון (להלן: מכון הלב). ב. במסגרת תפקידה השתתפה התובעת באופן פעיל במחקר שבוצע באמצעות הקרן BIP (להלן - הקרן), שהינה קרן למנע התקפי לב חוזרים. ג. מחקר זה סייע ותרם למכון הלב ולבית החולים וולפסון במישור הכלכלי, בעבודה המקצועית ובקידום המקצועי. ד. עבודתה של התובעת במחקר לא היתה התנדבותית, אלא היוותה חלק אינטגרלי מעבודתה וקידומה המקצועי. התובעת לא קיבלה שכר עבור עבודתה במחקר אך פעם בשנה קיבלה בונוס מהקרן בסך 300 ש"ח. ה. בימים 8-9/9/95 (שהיו ימי שישי ושבת בשבוע) יצאה התובעת להשתלמות מטעם הקרן, בה נטלו חלק העוסקים במחקר. מטרת ההשתלמות היתה קבלת סקירה על פעילות המחקר והמשכו, החלפת דעות ודיון בנושאים הקשורים למחקר. ו. ההשתלמות נפתחה בהרצאה ושיחה בנושא המחקר, ובבוקר יום המחרת, יום שבת, התקיימה הרצאה נוספת אשר לאחריה יצאו המשתתפים לטיול, שמטרתו היתה גיבוש והחלפת דעות. במהלך הטיול נפגעה התובעת ברגלה. ז. למעביד (להלן - בית החולים) היה "ענין ריאלי" ואף תועלת מוחשית בקיומה של ההשתתפות התובעת בהשתלמות ולכן התאונה שארעה לה בהשתלמות הנה תאונה בעת פעולה נלווית לעבודה. 3. טענות ב"כ המשיב: א. ההשתלמות בה נפגעה התובעת אורגנה ע"י הקרן ולא ע"י המעביד (ביה"ח) ומשכך, לא היתה חובת השתתפות אלא "כל הקודם זוכה", זאת כעולה ממכתב ההודעה על הטיול. ב. התובעת ראתה בטיול יום כיף, וצרפה אליה את שתי אחייניותיה. ג. ההשתלמות התקיימה בימים בהם האחות לא עובדת ולכן מדובר בפעילות שמחוץ לשעות העבודה. ד. המעביד לא מימן את ההשתלמות ואף לא הכיר בה כיום עיון בשכר. ה. אין לראות בתאונה שארעה לתובע תאונה שארעה "תוך כדי ועקב עבודתה" או בביצוע פעולה נלווית הקשורה לעבודה כאמור בס' 79 לחוק. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. התובעת עבדה כאחות אחראית במכון הלב, שבבי"ח וולפסון. במסגרת תפקידה זה, השתתפה התובעת במחקר, שבוצע ע"י הקרן. בגין השתתפות במחקר לא קיבלה התובעת שכר, פרט למענק בסך 300 ש"ח בשנה. 2. ההשתתפות התובעת במחקר לא היתה מתוך בחירה ושיקול דעת שניתן לה. פעילותה הנדרשת במסגרת המחקר היוותה חלק מעבודתה כאחות במכון הלב, הכפופה להוראותיו וניהולו של פרופ' קישון, מנהל המכון. 3. במכתב שהפנה פרופ' קישון לאחות הראשית בביה"ח (נספח א' אומר הוא: "האחות ירדנה שרתוק עובדת במכון הלב ועוסקת במכלול תפקידים סיעודיים במסגרת המכון. בין שאר התפקידים היא מכסה את החלק הסיעודי של מחקרים קליניים ובעיקר מחקר ה- BIP. יש לראות בפעילות של עובד במחקר קליני המתבצע במכון הלב כחלק מעבודתו במכון וזאת בעיקר מהטעם, שהמחקרים הקליניים, ובעיקר מחקר ה- BIP מהווה גם חלק מהמעקב הקליני השוטף אחרי חולים רגילים של המכון. כמובן יש לזכור כי חלק גדול מעובדי המחקר עוסקים בעבודה השוטפת הרגילה של המכון...". 4. בחקירתו הנגדית העיד פרופ' קישון ואמר: "... במצב הענינים היום ברוב בתי החולים, עובדי בתי החולים גם עוסקים במחקרים ועובדי קרן המחקרים גם עוסקים בעבודה יומיומית... אם במחלקה הכירורגית חסר עובד אפשר לקחת עובד מהקרן. רופא שלי שעובד בקרן BIP מועסק גם בטיפול נמרץ אך לא לכל מחלקה אלא רק למחלקות שקשורות ללב. לפעמים אין הפרדה בין עבודת המחקר לבין עבודה שוטפת... ביחידה לטיפול נמרץ אף אחות לא קשורה לקרן המחקרים. במכון היתה התובעת היחידה והיא היתה קשורה לקרן... אני יכול להטיל את זה על כל אחד מרופאי המכון ללא קשר עם הוא משתתף במחקר וכך אני עושה...". 5. בחקירתו החוזרת הוסיף פרופ' קישון כי: "... התובעת עסקה במחקר כחלק משמעותי מהחלק שלה, זה לא היה דבר אקראי ועסקה גם בעבודה השוטפת של מכון הלב. זה לא התנדבות שלה, אלא משימה שהוטלה על ידי". 6. ב"כ הנתבע טענה להעדר קשר בין ההשתלמות לעבודת האחות בבית החולים באשר ההשתלמות אורגנה ע"י קרן המחקר, שהינה מסגרת נפרדת ולא ע"י המעביד. 7. בחינת העובדות הנ"ל מעלה כי התובעת לא קיבלה שכר של השתתפותה במחקר, פעילותה במחקר היתה חלק בלתי נפרד מעבודתה כאחות בבית חולים והיוותה חלק מהתפקידים ומהמשימות שלהם נדרשה בעבודתה. לפיכך - יש לראות את ההשתלמות כאילו אורגנה ע"י בית החולים. 8. אין מחלוקת על כך שהתובעת נפגעה בתאונה שלא במהלך עבודתה, בבית חולים, כאחות. השאלה שיש לדון בה היא האם השתלמותה היתה פעולה נלווית לעבודתה כאחות או לאו. 9. סוגיית התאונות בעת פעולות נלוות לעבודה נדונה בפסקי דין רבים וזכתה לפירוש דינמי של בית הדין לביטוח לאומי ושל בית הדין לעבודה (ראה: ד"ר שאול קובובי; תאונות בעת פעולות נלוות לעבודה, בטחון סוציאלי, חוברת 31, עמ' 88). אחת הפעולות הנלוות לעבודתו של עובד היא השתלמות מקצועית שלו, ולגביה הוכרו במס' מקרים תאונות בעת השתלמות כתאונות עבודה (ראה המאמר הנ"ל, בעמ' 98-99). 10. ההלכה המנחה בענין פגיעה במהלך השתלמות נקבעה בדב"ע מט0-183/ המוסד נ' רונית כנף, פד"ע כא' 464: "בקצה האחד של קשת ההשתלמויות של עובדים ישנן השתלמויות הנבחרות על ידי העובד עצמו ושלמעבידו אין עין בהן או מונע ממנו לעשות זאת. השתלמויות כאלה אינן בדרך כלל פעולות נלוות לעבודתו של העובד, גם אם הן נעשות בזמן שבעדו מקבל העובד דמי חופשה. מן הצד האחר של קשת ההשתלמויות של עובדים ישנן השתלמויות המאורגנות ע"י המעביד או מטעמו ואשר העובד חייב להשתלם בהן, הן מכח חובה חוזית והן על פי ציות להוראת המעביד, ובעיקר כאשר מדובר בהשתלמות הקשורה לתהליכי עבודה חדשים, שינויים בתהליכי עבודה קיימים או רענון הידע המקצועי והרחבתו. השתלמויות כאלה הן בדרך כלל פעולות הנלוות לעבודת העובד. כמובן שהשאלה אם השתלמות מסוימת היא בגדר חובה או לאו, היא שאלה עובדתית הטעונה הכרעה. בתווך נמצא את ההשתלמויות של עובד אשר יש בהן ענין למעביד והוא אף מעודד אותן, הן בצורה ישירה והן בצורה עקיפה, כגון בדרך של העדפה בקידום. רשימת המבחנים להשתלמות אשר יש לראותה כפעולה נלווית לעבודה אינה רשימה סגורה". 11. התובעת נפגעה בעת טיול שנערך במהלך ההשתלמות. יש לבחון את השאלה האם טיול זה הוא בגדר פעולה הנלווית לעבודה או לא. 12. מקרה זה דומה למקרה שנדון בדב"ע נה0-138/ קוזין טובי נ' המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 21.3.96. במקרה זה נפגע העובד תוך כדי פעילות נופש אשר לא נכללה בסדר היום של ההשתלמות ונעשתה על ידי כל אחד מהמשתתפים שרצה בכך במקום הרצאה שבוטלה. וכך נפסק באותו דיון: "השתלמות היא אחת מן הפעילויות הנלוות לעבודתו של עובד. על מנת שתאונה בזמן פעילות הנלווית לעבודה תיחשב כתאונת עבודה, דרוש "שהפעולה הנעשית אותו זמן, והמצב שבו נתון העובד באותו זמן, הם נלוים במידה סבירה לעבודה" (דב"ע לב /0-165יצחק עזריה - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע ד 197 , 201) . בנושא זה נאמר על ידינו ב-דב"ע נד/0-223 המוסד לביטוח לאומי - שלומית אורגד (לא פורסם), כדלקמן: "10. כאמור בפיסקה 8 לעיל, דרוש שהפעולה הנלווית לעבודה תהיה, נלווית 'במידה סבירה לעבודה'. התרחבות הפעילויות הקשורות לעבודתו או למקום עבודתו של עובד, מחייבת התייחסות זהירה לאפייה של הפעילות, על מנת שלא להביא למצב שפעילות שאינה קשורה במישרין לעבודת העובד, גם כאשר המעביד מעודד אותה, תיחשב כפעילות נלווית, לענין ביטוח נפגעי עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968. הכרה בפעילות נלווית, גם אם הפעילות נעשית בזמן העבודה, חייבת אפוא להיעשות על פי מידת הסבירות המתאימה, בשים לב למטרות ביטוח נפגעי עבודה במסגרת חוק הביטוח הלאומי מחד וההתפתחויות ביחסי העבודה מאידך" . כפי שצוטט לעיל ב-דב"ע מט/0-183 הנ"ל, "גם אם תוכר השתלמות כפעולה נלווית לעבודה, תיחשב תאונה שקרתה לעובד כתאונת עבודה ככל שהיא ארעה בפעילות ההשתלמות עצמה ולמענה, ולא בפעילות פרטית או חברתית הנלווית להשתלמות". בעניין שלפנינו, לא נטענה מטעם המוסד טענה כלפי עצם ההשתלמות, דהיינו- האם היא השתלמות מקצועית שיש להכיר בה כפעילות נלווית לעבודה (ר' פיסקה 4 לעיל). הטענה היתה כי הפגיעה בה נפגע המערער לא ארעה בפעילות הקשורה להשתלמות עצמה. בית הדין האזורי קבע בנושא זה כי לא היה קשר ממשי בין תכנית ההשתלמות לבין הפעילות הספורטיבית אלא פעילות זו היתה נתונה ליוזמתו העצמית של כל משתתף בהשתלמות (ר' פיסקה 5 לעיל). לאחר עיון בטיעוני ב"כ הצדדים, נראה לנו כי על-פי ההלכה הקיימת בנושא זה, אין מקום להתערבותנו במסקנה שאליה הגיע בית הדין האזורי בדבר העדר קשר ממשי בין תכנית ההשתלמות לבין הפעילות הספורטיבית שבמהלכה נפגע המערער". 13. במקרה דנן אכן יצאה התובעת להשתלמות שאורגנה על ידי מקום עבודתה, וכללה גם הרצאות מקצועיות, אך גם פעילויות נופש שאינן קשורות לעבודתה של התובעת ואינן נלוות אליה. אין ראיה ממשית כי ימי ההשתלמות מומנו על ידי המעביד. אך גם אילו היהי הדבר כך - היתה זו השתלמות משולבת בנופש, והתובעת אף לקחה עמה את אחיניותיה כדי שיבלו יחד איתה. 14. על פי כל האמור לעיל אני קובעת כי פגיעתה של התובעת לא אירעה בעת פעילות הנלווית לעבודה, ועל כן אינה בגדר פגיעה בעבודה. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות. תאונת עבודה