פסק דין 1. הסכם הביטוח מיום 1/1/97 שבין התובע והנתבעת והפוליסה שהוצאה מכוחו (ת2/), קובעים, בין יתר ה"תנאים והרחבות", כי "מוצהר ומוסכם בזאת כי אחריות החברה בגין סיכוני פריצה ו/או גניבה מותנית בהגנת הרכב באמצעי מיגון המפורטים מטה. על אמצעי המיגון להיות תקינים ומופעלים בכל עת שהרכב ללא נהג. מערכת מיגון מסוג ביטכונית". התובע ביטח את רכבו מסוג פולקסוואן קרוול מסחרי (להלן: המכונית) אצל הנתבעת בביטוח מקיף ובביטוח אחריות. בין יתר תנאי ההתקשרות נקבע בפוליסה התנאי הנ"ל בדבר מיגון הרכב באמצעות מערכת מסוג ביטכונית. רכבו של התובע נגנב בתאריך 1/12/97. הנתבעת סירבה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח בשל אי עמידה בתנאי המיגון כאמור לעיל. על פי המכתב ת3/ מיום 8/1/98 נדחתה התביעה בשל כך שמערכת הביטכונית ברכב נותקה וכן קודנית אחת נמצאה לא תקינה. על כך התביעה שבפני. 2. אין מחלוקת בין בעלי הדין, כי התובע רכש את המכונית בחודש מאי 1993 בעת שהיתה מותקנת בה מערכת מיגון מסוג ביטכונית, אשר הותקנה לכתחילה בשנת 1991 על-ידי בעליה המקוריים של המכונית חברת א.צ. רכב ונכסים בע"מ. אומר התובע: "כשקניתי את הרכב היתה מותקנת בו ביטכונית" (עמ' 10 לפרוטוקול). הנתבעת טוענת, כי מערכת הביטכונית שהיתה מותקנת ברכבו של התובע לא היתה תקינה ולא סיפקה את המיגון הנדרש על-פי הפוליסה. טענה זו נסמכת על שניים אלה: ראשית, המכונית הותנעה עובר לגניבה באמצעות קודנית שאיננה תקינה - היא הקודנית הממוספרת; שנית, במכונית הוחלף מנוע ומערכת הביטכונית הותקנה בה מחדש באורח לקוי. 3. אין מחלוקת כי בעוד שהנטל להוכיח את מקרה הביטוח והנזק מוטל על שכמו של התובע - המבוטח, הנטל להוכחת הסייגים לאחריות - והעדר אמצעי מיגון או אי תקינותו בכלל זה - מוטל על חברת הביטוח. בע"א 678/86 חסן חניפס נ' סהר, חברה לביטוח, פ"ד מג(4) 177, 184, נאמר בענין זה: "הכלל לענין נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נושא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג". כיצד תצליח חברת הביטוח לעמוד בנטל ההוכחה האמור? בע"א 4457/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' רענן מנחם (תק-מח 98(2), 1864) קובע בית המשפט המחוזי בירושלים בענין זה כך: "מסכת ההוכחות איננה חייבת להיות בנויה על ראיה פוזיטיבית המובאת על-ידי בעל הדין שעליו נטל ההוכחה. היא עשויה להיות בנויה, כמו במקרה זה, משילוב של ראיות שונות אשר בהתחברותן יוצרות את המערך ההסתברותי המצביע בכוון מסויים... אין זה למותר להוסיף, כי כמות ההוכחה הנדרשת מהמערערת בנסיבות אלה עומדת ביחס ישר לעובדת היותו של הנתון העובדתי בדבר קיום מערכת האזעקה במכונית בידיעתו המיוחדת של המבוטח, ובמקרה זה נראה לנו כי חובת הוכחת הסייג אכן באה על סיפוקה". האם הצליחה הנתבעת בענייננו לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה? עמדתי היא, כי מארג הראיות שהובאו בפני בית המשפט מוביל למסקנה כי מערכת הביטכונית שהיתה מותקנת ברכבו של התובע לא פעלה במועד הגניבה. להלן אבאר עמדתי. 4. מהו אמצעי המיגון המכונה ביטכונית. המומחים מטעם הצדדים, השמאי דנן אברהם שהעיד לתובע ומר יעקובי שאול, מנכ"ל המרכז הישראלי למיגון בע"מ, שהעיד לנתבעת, הכבירו מילים אודות מערכת הביטכונית, ואולם בענין זה העדות המהימנה והמקצועית ביותר באה מפיו של מר עמוס גורן, מנכ"ל חברת צוק אור בע"מ, אביו מולידו של אמצעי המיגון מסוג ביטכונית. מר גורן הוזמן כעד מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים, כמובא בעמ' 23 לפרוטוקול. מר גורן הסביר, כי "עקרון הפעולה [של מערכת הביטכונית - א.א.ג] הוא ניתוק של איזשהו אמצעי חיוני להתנעת הרכב, זה יכול להיות מערכת ההצתה, מערכת הדלק, המתנע, כך שאם החלק הזה אינו מתפקד אי אפשר להניע את הרכב כדי לגנוב אותו בהסעה. לבעל הרכב אנו נותנים מפתח אלקטרוני שנקרא קודנית, שאחת מהצורות שלו היא כזו (מדגים). התפקיד של הקודנית לספק לרכב קוד זיהוי יחודי כדי לאפשר להתניע אותו. היום לכל מגוון האמצעים מהסוג הזה קוראים אימולבייזר, גם בטיכונית זה אימובלייזר - אלא שהשוני בין הביטכונית וכל האימובלייזרים למיניהם הוא בכך שאנו מכסים במעטה פלדה את הרכיב של הרכב שאותו אנו משתקים יחד עם מפענח הקודים של הביטכונית. זאת אומרת שאין במערכת הזאת שום סוד או טריק שאם הגנב ידע אותו הוא יוכל להגיע להניע את הרכב ולנסוע. הוא חייב לפרוץ באלימות את מיגון הפלדה המותקן ברכב. זה העיקרון" (עמ' 26 לפרוטוקול). במלים אחרות, המדובר במערכת מיגון כפולה אשר מנתקת רכיב הנחוץ להתנעה ומחברת אותו עם "שידור" קוד הזיהוי היחודי מהקודנית, וכן מונעת גישה לאותו רכיב באופן פיסי על-ידי כיסויו במעטה פלדה. בעוד שמערכת ניתוק - אימובלייזר - רגילה ניתנת לניטרול באמצעות ביטול הניתוק ועקיפתו, מערכת הביטכונית עמידה בפני פעולה כזו בשל מעטה הפלדה המונע גישה לרכיב המנותק. מר גורן הוסיף, כי בנוסף לקודנית המסופקת לבעל הרכב, מספקים לו גם מפתחות למנעול המחוסם אשר סוגר את מיגון הפלדה, את הכספת. מפתחות אלה מיועדים לאפשר גישה למערכת ההצתה (כאשר המדובר בניתוק של מערכת ההצתה) ולביטכונית עצמה. בעוד שהמפתח הנ"ל למנעול נמסר לבעל הרכב ואין לחברת צוק אור יכולת לזהותו או לשכפלו, הרי שלגבי הקודנית - המפתח האלקטרוני - אשר כונה בעדויות גם פלג (ככל הנראה בשל צורתו), קיימת אפשרות שכפול על בסיס מאגר הנתונים הקיים בחברה. מר גורן הסביר לבית המשפט כיצד משתמשים במערכת הביטכונית. בענין זה, לפני שהעיד מר גורן, התעוררה מחלוקת מסויימת בין העדים בנוגע לאופן השימוש בקודנית. מאחר שמחלוקת זו באה על פתרונה בעדותו של מר גורן, אין מקום להרבות במלים בענין זה. אזכיר רק, כי התובע טען, שניתן להתניע את המכונית על-ידי הכנסת הקודנית לתושבת, שליפתה והנעת המכונית במפתח. המומחה מר יעקובי טען שלא ניתן להתניע את המכונית אלא בעת שהקודנית תקועה בתושבת. מר גורן יישב את המחלוקת ואמר בעדותו, תוך שהוא מסתמך על כרטיס השרות של מערכת הביטכונית המותקנת במכונית, הנמצא בחברת צוק אור (נ2/), הכולל אפיון של יחידת המיתוג כ-ה' 6, כי "ברכב המסויים הזה המערכת ביטכונית פעלה באופן שונה במעט מן הכלל שכן המדובר היה ברכב שיועד לכתחילה להשכרה. רק בכלי הרכב שהביטכונית יוצרה לצרכי השכרה, החובה מבחינת הנהג היתה לתקוע קודם את הקודנית, לשלוף אותה ואח"כ לבצע את פעולת ההתנעה תוך חצי דקה. ויותר מכך, הקשר בין הקודנית וצרור המפתחות היה מרותך" (עמ' 27 - 28 לפרוטוקול). העד הסביר, כי בדרך כלל הקודנית מחוברת לצרור המפתחות באמצעות שרשרת חרוזים שניתנת לפרוק (בדומה לשרשרת של דיסקית צבאית). מאחר שרכבו של התובע היה מיועד להשכרה לצה"ל, ועל-מנת למנוע את האפשרות שהחיילים ינתקו את השרשרת וישאירו את הקודנית באופן קבוע בתושבת, יצרו בחברת צוק אור חיבור פיזי קשיח בין הקודנית לבין צרור המפתחות, באופן שחייב את המשתמש קודם כל לתקוע את הקודנית, לשלוף אותה ולאחר מכן להתניע במגבלת זמן כאמור לעיל. 5. לאחר הבנת אופן פעולתה של מערכת הביטכונית, נוכל לעבור לדיון בעובדותיו של תיק זה. אין מחלוקת, כי אחרי הגניבה מסר התובע לחוקרים מטעם חברת הביטוח שתי קודניות השייכות למערכת הבטכונית של המכונית. הקודנית האחת, שמספר הזיהוי שלה נמחק עקב שימוש ממושך (להלן: "הקודנית הלא ממוספרת") היתה מחוברת במקור לצרור המפתחות באמצעות טבעת. אין מחלוקת בין הצדדים, כי קודנית זו נמסרה לידיו של התובע מן החברה ממנה נקנה הרכב. אין מחלוקת גם, כי קודנית זו תקינה ומשדרת קוד יעיל לרכיב המנותק המאפשר את התנעת הרכב, וכך היתה גם בעת הגניבה. התובע העיד, כי בתקופה האחרונה שלפני הגניבה נשברה הטבעת המחברת את הקודנית לצרור המפתחות (עמ' 11 לפרוטוקול). מר גורן, אשר ראה את הקודנית האמורה, אמר כי ככל הנראה האמצעים שהוכנו לחברת ההשכרה, היינו, ריתוך הקודנית לצרור המפתחות, התבלו במשך הזמן (עמ' 34 לפרוטוקול). התובע העיד, כי בתקופה האחרונה שקדמה לגניבה (חודש - חודש וחצי) הפסיק להשתמש בקודנית זו, שכן לאחר שנותקה מן הצרור חשש שתאבד, ואז עבר להשתמש בקודנית השניה, היא קודנית שמספרה 80061 (להלן: "הקודנית הממוספרת"). קודנית זו מחוברת לנרתיק עור באמצעות שרשרת חרוזים. התובע אישור בבטחון, כי במועד הגניבה לא השתמש בקודנית הלא ממוספרת, וכך השיב כשנשאל: "ביום שלפני הגניבה השתמשת בביטכונית הממוספרת?" ת: "כן. אני בטוח בכך". ובהמשך הוסיף, כי החל להשתמש בקודנית הממוספרת "לא יותר מחודש וחצי לפני הגניבה. אני לא זוכר בדיוק" (עמ' 13 לפרוטוקול). אשר לקודנית הממוספרת, בה השתמש התובע עובר לגניבה, טוענת הנתבעת כי קודנית זו איננה תקינה. 6. טענתה של הנתבעת בנוגע לאי תקינות הקודנית הממוספרת נסמכת על שני אדנים, כפי שיפורט להלן. 7. הקודנית הממוספרת נבדקה על ידי המומחים של שני הצדדים כשנה לאחר הגניבה ונמצאה בלתי תקינה. אוסיף, כי עד ההגנה מר יצחק ויצמן, חוקר מטעם חברת הביטוח, העיד כי כבר בתאריך 23/12/97 (כשלושה שבועות לאחר הגניבה) ביקר במוסך קרני אור, שהוא סניף מורשה להתקנת מערכת ביטכונית בירושלים, ובבדיקה שנעשתה שם נמצאה הקודנית הממוספרת לא תקינה. ואולם, עורך הבדיקה לא התייצב למסירת עדות, ובמובן זה הממצאים שהובאו מפי החוקר הם בבחינת עדות שמיעה ויש להתעלם מהם. נותרה העובדה, כי הקודנית הממוספרת נמצאה בלתי תקינה כשנה לאחר הגניבה. בענין זה אמר מר עמוס גורן בעדותו, כי האפשרות לחבל בקודנית כמעט איננה אפשרית. "לפי מיטב נסיוננו, פרט למכה של חשמל סטטי ברמה של 40,000 וולט ומעלה דברים של שימוש רגיל, כולל אפילו מקרה שזה נשאר במכנסים ועובר כביסה, לא מזיקים לזה" (עמ' 35 לפרוטוקול). בחקירה הנגדית הוסיף העד, כי הקודנית אינה כוללת בטריה ואף מעבר ליד מגנט אינו יכול לפגום בתקינותה (עמ' 38 לפרוטוקול). אשר לקורות את הקודנית מאז שנמסרה לחוקר מר ויצמן ועד שהוחזרה לב"כ התובע לשם הכנת חוות הדעת מטעמו, העיד מר ויצמן כי הקודנית נשמרה במעטפה סגורה, יחד עם שאר חלקי צרור המפתחות שמסר התובע, ואיש לא "טיפל" בה או פגם בשלמותה באופן אחר. סיכומה של נקודה זו, הטענה היא כי הקודנית הממוספרת שאי תקינותה כשנה לאחר הגניבה אינו שנוי במחלוקת, היתה בלתי תקינה גם במועד הגניבה. 8. תימוכין לאמור לעיל מוצאת הנתבעת ברישומים שנעשו בחברת צוק אור בכל הנוגע למערכת הביטכונית שהותקנה ברכב, כעולה מן הכרטיס נ2/ אשר הוגש לבית המשפט באמצעות מר עמוס גורן. מן הכרטיס נ2/ עולים, לכאורה, הנתונים הבאים: מערכת הביטכונית הותקנה במכונית בשנת 1991. שתי קודניות סופקו לבעל הרכב לפני שנמכר לתובע. בכל הנוגע לתקופה ממאי 93, שאז רכש התובע את הרכב, עולים מן הכרטיס הנתונים הבאים: בתאריך 19/7/93 סופקה לבעל הרכב קודנית שמספרה 80061, היא הקודנית הממוספרת, כאשר אספקה זו נעשתה בתשלום, "בחיוב". על גבי המספר 80061 המציין את מספר הקודנית מועבר קו אלכסוני, המעיד לכאורה על מחיקה. הנתון הבא הוא, שבתאריך 11/7/94 סופקה לבעל הרכב קודנית נוספת ללא תשלום, "באחריות", שמספרה 88284. יש לציין, כי נתונים אלה עולים מתוך רישום כפול בכרטיס הביטכונית, משני צידיו. הנתונים הרשומים בשני עברי הכרטיס - זהים. עוד יש להוסיף, כי נראה בעליל שהרישום אודות הקודנית שמספרה 88284 וקו המחיקה המשורטט על המספר 80061 נכתבו באותה עט וככל הנראה באותו מעמד. אין מחלוקת, כי חומר הראיות איננו כולל קודנית שמספרה 88284, אלא אך שתי קודניות: שאיננה ממוספרת, שהיא תקינה כפי שבואר לעיל, וקודנית ממוספרת שמספרה 80061, שאיננה תקינה. בכל הנוגע לנתונים העולים מכרטיס השירות, הללו הוצגו והוסברו על-ידי מר עמוס גורן אשר תיאר בפני בית המשפט את נוהלי העבודה הנהוגים בחברת צוק אור. מר גורן עצמו לא כתב את הפרטים שעל גבי הכרטיס (זולת ציון עובדת גניבת המכונית), אלא הכיתוב נעשה על-ידי אחת מעובדות החברה. עמדת התובע בכל הנוגע לנתונים העולים לחובתו מהכרטיס נ2/ היתה הכחשה מוחלטת. התובע אמר, כי כאשר קנה את המכונית וקיבל קודנית אחת מן החברה המוכרת היה מעוניין בקודנית נוספת אשר תשמש אותו במקרה של אובדן או תקלה, ולכן הזמין טלפונית קודנית נוספת, היא הקודנית הממוספרת. מן הכרטיס נ2/ עולה שהזמנת הקודנית הממוספרת נעשתה בתאריך 19/7/93, היינו, כחודשיים לאחר רכישת המכונית על-ידי התובע. בעדותו אמר התובע, כי הקודנית הנוספת נשלחה אליו בשנת 1994, אך לא זכר תאריך מדוייק (עמ' 12 לפרוטוקול). כאשר עומת התובע עם הנתונים שבכרטיס נ2/, הסכים כי הקודנית הנוספת הוזמנה על ידו בחודש יולי 1993 כך שבמועד זה היו בידיו שתי קודניות - הקודנית הממוספרת והקודנית הלא ממוספרת (שם). התובע שלל באופן החלטי את האפשרות, כי במועד מאוחר יותר התקלקלה הקודנית הממוספרת ואז פנה לקבלת קודנית חדשה, היא הקודנית שמספרה 88284 (בעמ' 13 לפרוטוקול). אשר להזמנתה של קודנית נוספת בתאריך 11/7/94, אכן עורך הרישום על גבי הכרטיס לא הובא לעדות, ואולם, כפי שכבר הוסבר, המדובר בכרטיס שרות שנערך בחברת צוק אור אשר אמור לשקף "ארועים" בחיי הביטכונית. כל הנתונים בכרטיס השרות בענייננו נמצאו נכונים, וסביר להניח כי גם הרישום המתייחס להזמנת קודנית נוספת בשנת 94 הוא מהימן. מהימנותו של הרישום עולה גם מן העובדה שהקודנית הממוספרת נרכשה בתשלום, בחיוב, בתאריך 19/7/93, ואילו הקודנית שמספרה 88284, אשר נרכשה בתאריך 11/7/94, נרכשה באחריות. המסקנה העולה מן הרישום היא, איפא, כי הקודנית הממוספרת התקלקלה בתקופת האחריות וקודנית חדשה נשלחה לתובע תחתיה ללא תשלום. בעת רישום הזמנתה של הקודנית החדשה הועבר קו על גבי הקודנית הממוספרת אשר נועד לציין את אי תקינותה. מר גורן התבקש להתייחס לענין זה, ואלה היו דבריו: "לשאלת בית המשפט האם הקודנית המסומנת 88284 אשר נרכשה ביום 11/7/94 במסגרת האחריות באה להחליף את הקודנית שמספרה 80061 שנמחק, אשר נרכשה ביום 19/7/93, אני משיב כי הדבר סביר מאוד" (עמ' 32 לפרוטוקל וראה גם עמ' 39 לפרוטוקול). מר גורן אמר גם, כי כאשר מתקשר לקוח ואומר כי הקודנית מקולקלת והוא עושה כך בתקופת האחריות, שולחים לו קודנית חדשה ללא חיוב וללא בדיקה נוספת. מר גורן הסביר זאת בכך ש"אנו עובדים על בסיס של אמון, אולי פה ושם מישהו סידר אותנו אבל לנהל את המעקב הזה קשה" (עמ' 39 לפרוטוקול). בחקירה הנגדית הוסיף העד: "אין לי אפשרות להגיד בבטחון מתי נעשה הקו הזה ולא על ידי מי נעשה, זה בעיקר מיועד לאינפורמציה פנימית שאם תתגלגל אלינו קודנית עם המספר הזה או תהיה פניה של לקוח שיש לו תקלה והוא אומר את המספר, אנחנו מייד רואים שאנחנו כבר יודעים שהיא לקויה ואנחנו אומרים לו שהקודנית מקולקלת" (עמ' 36 לפרוטוקול). עוד יש להזכיר למען שלמות התמונה, כי מר גורן לא יכול היה לשלול באופן מוחלט את האפשרות, כי משיכת הקו נעשתה לאחר הגניבה ולאחר שנבדקה הקודנית ונמצאה לא תקינה, ואולם, כאמור, עמדת מר גורן היתה, בשתי הזדמנויות בהן נשאל על כך, כי קיימת סבירות גבוהה לכך שמחיקת המספר 80061 באה לציין את אי תקינות הקודנית (עמ' 32 ו - 39 לפרוטוקול). נתונים אלה אודות הקודנית הממוספרת, כשהם מגובים בעדותו של מר עמוס גורן אשר העיד כעד על-פי הזמנת בית המשפט ולא מטעמו של מי מהצדדים, סותרים באופן חזיתי את גירסתו של התובע ומטילים צל כבד על מהימנותו. 9. מהי התמונה העולה מן המקובץ. הוכח, כי הקודנית שהתובע טען כי השתמש בה עובר לתאונה ובעת התאונה היתה בלתי תקינה כשנה לאחר הארוע. על יסוד עדותו של מר גורן שהובאה לעיל, בנוגע למידת התבלותה או "פגיעותה" של הקודנית, ניתן לומר גם, כי המסקנה שהקודנית לא היתה תקינה כבר בעת הגניבה מסתברת הרבה יותר מן האפשרות שהקודנית היתה תקינה באותה עת וחובלה לאחר מכן. לכל האמור לעיל יש להוסיף את שעולה מן הכרטיס נ2/ שנערך על ידי חברת צוק אור, לפיו דווחה הקודנית הממוספרת על-ידי בעל הרכב כבלתי תקינה ונשלחה לו קודנית נוספת תחתיה, ללא תשלום ובמסגרת האחריות, בתאריך 11/7/94. מר עמוס גורן, אשר מסר עדות אוביקטיבית וחסרת פניות, נשאל האם ניתן להשתמש בקודנית בלתי תקינה ולהתניע באמצעותה את המכונית. תשובתו היתה: "אם נקבע שהקודנית אינה תקינה יש שתי אפשרויות, או שהיא לא משדרת בכלל, או שהיא משדרת קוד שאינו מתאים לרכב הספציפי. לפי המספר והרשום בכרטיס נ2/, סביר שהקוד היה מתאים ואז מה שנותר זה שהיא לא משדרת בכלל, במצב זה אי אפשר להניע את הרכב עם ביטכונית תקינה" (בעמ' 34 לפרוטוקול). סיכומה של נקודה זו. הנתבעת יצאה ידי חובת ההוכחה המוטלת עליה והוכיחה במידה הנדרשת, כי הקודנית שהתובע טען כי השתמש בה עובר לגניבת המכונית, היתה בלתי תקינה. 10. עד כאן ענין הקודנית. הנתבעת השתיתה את דחיית התביעה על נימוק נוסף, והוא כי מערכת הביטכונית נפגעה בעת החלפת מנוע המכונית בתאריך 12/6/96. בנוגע להחלפת המנוע, אין מחלוקת כי בוצעה החלפת מנוע בתאריך הנ"ל (ראה חשבונית מיום 12/6/96 בענין זה - ת1/). התובע אמר, "כי המוסכניק ביקש שאני אפתח את זה כדי שיוכל לעבוד על המנוע ואז פתחתי לו אישית את המנעול המורכב על המעטה של הביטכונית והשארתי את המפתח אצלו בזמן התיקון. לאחר תיקון המנוע המערכת עבדה. אני יודע זאת כי הרכב הניע רק עם הפלג" (עמ' 11 לפרוטוקול). מר עמוס גורן התבקש להתייחס לענין זה, ואלה היו דבריו בתשובה לשאלה אם מוסך המחליף מנוע יכול להרכיב את הביטכונית מחדש בכוחות עצמו: "מוסך רגיל לא יקח על עצמו, לפי נסיוננו בעשרות מקרים, להתקין את הביטכונית מחדש על רכב, במיוחד לא בדגם הזה שמותקן על מערכת ההצתה על המפלג, החלפת המנוע מחייבת פירוק של מערכת ההצתה ושל הביטכונית" (עמ' 32 לפרוטוקול). כאשר נשאל מר גורן אם יתכן שמי שאינו מוסמך לכך, יתקין את מערכת הביטכונית בצורה טובה, השיב: "יכול להיות שהוא גאון והתקין את זה טוב. הנסיון שלנו מראה שמוסך לא עושה את זה כי זה מחייב ידע מקצועי גם בחשמל וגם בביטכונית והתקנה לא נכונה יכולה לגרום נזק. לכן הם בדרך כלל שולחים את בעל הרכב לאחת מתחנות השרות של ביטכונית" (שם). מר גורן אף הרחיק לכת ואמר, כי במקרים בהם מערכת הביטכונית פורקה ולא הוחזרה לפעולה על ידי מי שהוסמך לכך, המשתמש יכול לחשוב שהמערכת תקינה, ואולם היא לא תגן על הרכב: "ש. ז"א שאני יכולה להגיע למצב שאני משתמשת בקודנית ואני בכלל לא יודעת שהביטכונית לא תקינה? ת. בדגם של הביטכונית שברכב הזה זה יכול לקרות. ש. כלומר, שהמערכת לא תקינה. ת. המערכת לא תקינה, לא מגינה על הרכב, למרות שכלפי הנהג היא כאילו תקינה. ש. איך הנהג חושב שהיא כאילו תקינה? ת. הוא תוקע את הקודנית ומצליח להניע" (עמ' 33 לפרוטוקול). ענין זה התלבן גם בחקירת העד על-ידי ב"כ התובע. מר גורן הוסיף ואמר: "יש את כל מגוון האפשרויות. אם החשמלאי לא חיבר נכון את חוטי ההצתה הרכב עשוי או לא לעבוד או לזייף בגלל בריחת נציצות ועדיין הרכב מוגן מנקודת מבט של גניבה. לעומת זאת, אם החשמלאי לא סגר את מיגון הפלדה והביטכונית חשמלית מתפקדת בסדר, אין לו הגנה מפני שגנב מקצועי יוכל לבצע את העקיפה בלי קושי, אין לו הגנה ברמה של ביטכונית אלא ברמה של אימובלייזר טיפוסי" (עמ' 37 לפרוטוקול). על-פי עדותו של מר גורן מסתברת יותר המסקנה שמערכת הביטכונית נפגעה בעת החלפת המנוע בתאריך 12/6/96, מאשר המסקנה כי מחליף המנוע היה "גאון", כדברי מר גורן, והצליח להחזיר את הביטכונית לפעולה תקינה. על-פי נסיונו המצטבר של מר גורן במשך כעשרים שנה, מוסכים אינם לוקחים על עצמם התקנה חוזרת של מערכת ביטכונית, ואם הם עושים כן, הסיכוי שההתקנה נעשתה בחוסר מקצועיות - גבוה. כפי שהוזכר, מנוע המכונית הוחלף בתאריך 12/6/96, ועל כך אין מחלוקת. בעל מוסך שרת 94 או מי מטעמו, אשר ביצעו את החלפת המנוע כמפורט בחשבונית ת1/, לא הוזמנו להעיד מטעם התובע וכך לא ניתן היה לשפוך אור אודות אופן פירוקה והתקנתה מחדש של מערכת הביטכונית. עובדה זו יש לזקוף לחובת התובע, שכן בלא עדות קונקרטית המתייחסת להחלפת המנוע שבוצעה במכונית בתאריך 12/6/96, עומדת עדותו של מר עמוס גורן, כי "מוסך רגיל" אינו לוקח על עצמו את התקנתה החוזרת של מערכת הביטכונית, ואם הוא עושה כן אין הוא מצליח להביא את המערכת לפעילות תקינה. בהקשר זה יש להוסיף, כי אין מחלוקת שהתובע לא ביצע בדיקת תקינות של מערכת הביטכונית אצל סוכן מוסמך של חברת צוק אור מאז שרכש את המכונית ועד שנגנבה. מר גורן אמר בעדותו, כי בעת התקנת הביטכונית ממליצים לבעל הרכב לבדוק את תקינות המערכת כל 50,000 ק"מ. לדבריו, "הרכב מהסוג הזה היה במיוחד גניב ולכן הקפידו גם על התקנה של הביטכונית וגם על תחזוקתה" (עמ' 30 לפרוטוקול). בהמשך עדותו, בתשובה לשאלת ב"כ התובע, הוסיף: "הממוצע של הרכבים האלה שאנו מדברים היה כ50,000- ק"מ, ולכן גם אמרתי שחברת ההשכרה על סמך בדיקות שעשינו יחד איתה, ב50,000- ק"מ נהגה לבצע פעולת שרות" (עמ 37 לפרוטוקול). 11. סיכומם של דברים. כאשר מצרפים את שני גופי הראיות, גם בנוגע לקודנית אשר היתה בשימושו של התובע במועד הגניבה וגם בנוגע להחלפת המנוע שבוצעה בשנת 96, המסקנה המתבקשת היא כי הנתבעת יצאה ידי חובת ההוכחה המוטלת עליה, במידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, להוכיח את הסייג לאחריותה לפיו מערכת הביטכונית שהיתה מותקנת במכונית לא היתה תקינה. 12. ב"כ הנתבעת הזכירה סתירות שונות שעלו מעדותו של התובע. כך, בנוגע למועד הזמנתה של הקודנית הנוספת - האם היה זה בשנת 94 או לפני כן, במועד סמוך לרכישת המכונית (ראה עמ' 12 לפרוטוקול). ענין נוסף הוא אופן חיבורה של הקודנית הלא ממוספרת לצרור המפתחות. מעדותו של מר גורן עלה, כי חברת צוק אור חיברה באופן מקורי ומכוון את הקודנית לצרור המפתחות בטבעת כדי למנוע את השארתה באופן קבוע בתושבת. אין מחלוקת, כי לימים נשברה הטבעת והקודנית נותקה מהצרור. בעדותו אמר התובע, כי "כשקניתי את הרכב, קיבלתי את הקודנית הישנה הלא ממוספרת עם שרשרת ונרתיק. זכור לי שהשרשרת נקרעה, ואז חיברתי את הקודנית עם הלולאה ישירות ללולאה של הצרור, והנרתיק נשאר סתם כמחזיק מפתחות ואח"כ זרקתי את זה" (עמ' 15 לפרוטוקול). מדברים אלה של התובע עולה, כי חיבור הקודנית לצרור המפתחות נעשה על-ידו, בסתירה לדברי מר גורן כי כך נעשו הדברים באופן מקורי. איני סבורה כי ניתן לומר על עדותו של התובע כי נתגלו בה סתירות משמעותיות אשר יכולות להצטרף לראיות הנתבעת ולחזקן. התובע מסר גירסה אחת באופן עקבי וטען בבית המשפט, כפי שאף טען בעת שנשאל על-ידי החוקר מטעם הנתבעת, כי השתמש עובר לגניבה בקודנית הממוספרת וכי מערכת הביטכונית היתה תקינה בכל התקופה בה השתמש ברכב, מאז רכישתו ועד לגניבה. כפי שהראינו לעיל, אפשרות כזו של מראית פני פעולה תקינה של מערכת הביטכונית אפשרית. ואולם, לנוכח הראיות שנסקרו עד כה, ובעיקר בכל הנוגע לאי תקינותה של הקודנית הממוספרת, האפשרות כי התובע לא ידע על כך שמערכת הביטכונית איננה תקינה נראית בלתי מציאותית, ובוודאי ניתן לומר כי האפשרות שהתובע ידע כי מערכת הביטכונית איננה תקינה מסתברת הרבה יותר מן האפשרות שעובדה זו לא היתה ידועה לו. זאת ועוד, הנתון הקובע בכל הנוגע לעמידה בתנאי הפוליסה הוא, כי מערכת הביטכונית תהיה תקינה ולא רק תחזה כתקינה. בענייננו, כאמור, הצליחה הנתבעת להוכיח במידה הנדרשת כי מערכת הביטכונית לא היתה תקינה. יש להזכיר, כי גישתם העקרונית של דיני החוזים בישראל היא, "כי - בכפיפות לעקרון תום הלב - הפרה אינה טעונה יסוד נפשי כלשהו. האחריות החוזית במשפטנו היא אחריות מוחלטת: כל מעשה או מחדל המנוגדים לחוזה הם בגדר הפרה, בלא קשר לכוונתו הרעה או הטובה של המפר" (ג. שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, תשנ"ה, בעמ' 465). במלים אחרות: "חוק התרופות מטיל 'אחריות אבסלוטית' על המפר, ועליו לשאת בתוצאות הפרתו, בין אם נגרמה ב'אשמתו', ובין אם לאו" (ד. קציר, תרופות בשל הפרת חוזה, 1991, חלק א', בעמ' 238). 13. התובע טען בסיכומיו (בסעיף ז.2 בעמ' 8) כטענה חלופית, כי הוא זכאי לפיצוי מאחר שהותקנה במכונית מערכת אזעקה מסוג ריינג'ר שהיתה תקינה בעת הגניבה. התובע טען בהקשר זה כי לנוכח קיומה של מערכת אזעקה תקינה ופעילה, הוא זכאי לפיצוי מלא, ולחלופין לפיצוי יחסי כקבוע בסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981- (להלן: חוק חוזה הביטוח). נזכיר, כי סעיף 17 לחוק חוזה הביטוח מטיל חובה על המבוטח להודיע למבטח על היווצרות מצב של החמרה בסיכון. התובע שבפנינו לא עשה כן ולא הודיע לנתבעת על אי תקינותה של מערכת הביטכונית. סעיף 18(א) לחוק חוזה הביטוח מקים למבטח זכות לבטל את חוזה הביטוח תוך 30 ימים מיום שנמסרה לו הודעה על החמרת הסיכון או שעובדה זו נודעה לו בדרך אחרת. אם קרה מקרה הביטוח לפני שבוטל החוזה על-ידי המבטח, קובע סעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח כי המבטח יחוב בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים במצב שלאחר השינוי, לבין דמי הביטוח המוסכמים. ואולם המבטח יהיה פטור כליל מתשלום תגמולי ביטוח בשני מקרים: אם לא ניתנה הודעה על החמרת הסיכון על-פי סעיף 17 הנ"ל לחוק חוזה הביטוח בכוונת מירמה; או כאשר מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה ביטוח, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי. טענת התובע היא, ככל הנראה, כי הוא זכאי לדמי ביטוח מופחתים על-פי סעיף 18(ג) הנ"ל לחוק חוזה הביטוח. דא עקא, טענה זו מהווה משום שינוי חזית והיא מופיעה לראשונה בסיכומים בכתב. הטענה האמורה לא נטענה בכתב התביעה, שם נאמר בקשר עם מערכות המיגון, כי "לחלופין ומחמת הזהירות בלבד במידה ויקבע שמערכות המיגון או חלקן לא היו תקינות או לא פעלו, יטען התובע, שגם אם ייקבע שמערכות המיגון או חלקן לא פעלו הרי שבכל מקרה חבה הנתבעת לשלם לו את התמורה על פי הפוליסה, מאחר ואי הפעלת מערכות המיגון או אי תקינותן, לא השפיעו על גניבת הרכב וגם אם מערכות המיגון היו מופעלות לא היו מונע הדבר את גניבת הרכב" (מתוך סעיף 4 לכתב התביעה). טענה זו נזנחה במהלך נהול התביעה והתובע לא חזר עליה בסיכומיו. עוד יש להוסיף, כי בישיבות קדם המשפט שקדמו לשמיעת הראיות לא עלתה הטענה החלופית בדבר חלותו של סעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח. בישיבה מיום 5/11/98, בתגובה לדברי ב"כ הנתבעת, כי "ברכב הספציפי לא היו מאשרים ריינג'ר שכן מדובר ברכב מסחרי שהדרישות לגביו יותר גבוהות", אמר ב"כ התובע: "השאלה האם הביטכונית פעלה או לא פעלה, ואם יסתבר שהיא אכן פעלה תהיה חייבת חברת הביטוח לשלם". בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע, השמאי אברהם דנן, מציין מר דנן כעובדה, כי קיימת במכונית מערכת אזעקה מסוג ריינג'ר. זאת ותו לא. אין בפיו של השמאי טענה, כי ניתן לראות במערכת האזעקה אמצעי מיגון חלופי השווה באיכותו למערכת הביטכונית המצויינת בפוליסה. השמאי דנן כלל לא מתייחס ליחס שבין מיגון על ידי אזעקה לבין מיגון באמצעות ביטכונית. לעומת זאת, בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת, מר שאול יעקובי, נאמר בענין זה, כי "מערכת אזעקה מסוג ריינג'ר אשר הותקנה ברכב המבוטח אינה מקבילה בתכונותיה למערכת הביטכונית ואינה עונה על אותה יכולת מיגון כפי שמערכת הביטכונית יכולה לה". בהמשך ניתן פרוט של המאפיינים השונים של שתי מערכות המיגון ובסיכום נאמר: "מערכת האזעקה שהותקנה ברכב אינה חלופה נאותה ואינה עונה למשימות אשר מערכת ביטכונית מעניקה להם תשובה הולמת. מתוך נסיוננו ברור כי התגברות על מערכת מיגון מסוג ביטכונית קשה לאין שיעור מזה הנדרשת למערכת ריינג'ר... דרישת המבטחת לאמצעי מיגון מסוג ביטכונית ועמידה בתנאי זה, מבטיחה את המיגון הטוב והנכון לרכב נשוא חוות דעת זו, שעל פי הסטטיסטיקה הקיימת נגנב בתדירות גבוהה במיוחד". המומחה אומנם נשאל שאלות ספורות בענין זה (ראה עמ' 22 לפרוטוקול), ואולם לא נעשה כל נסיון של ממש להתמודד עם האמור בחוות הדעת, ממנה עולה כי הנתבעת לא היתה מבטחת את המכונית על בסיס התקנתה של מערכת אזעקה וללא ביטכונית. על יסוד האמור לעיל, יש לדחות את הטיעון החלופי בנוגע לסעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח. 14. ב"כ הנתבעת צרפה לסיכומיה כנספח העתקי הודעות שנגבו מן התובע על ידי חוקר של חברת הביטוח. בישיבת ההוכחות האחרונה בתאריך 6/10/99 אמרה ב"כ הנתבעת, כי למיטב ידיעתה לא קיימות הודעות נוספות שנרשמו מפי התובע זולת ת3/ והבטיחה כי אם יימצאו כאלה, הן יוגשו תוך מספר ימים (עמ' 41 לפרוטוקול). כאמור, צורפו העתקי ההודעות לסיכומים בכתב בניגוד לאמור לעיל. אשר על כן, לא ראיתי להתייחס להודעות אלה, והן אינן מהוות חלק מהתשתית הראייתית לפסק דיני. 15. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את התביעה. הצדדים ישאו בתשלום שכרו של מר עמוס גורן בסך 2,000 ש"ח בחלקים שווים. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ. מיגוןרכבגניבת רכבביטוח גניבת רכבביטוח מקיף