סעיף 14 לחוק לפיצוי לנפגעי גזזת

פסק דין 1. בפני ערעור לפי סעיף 14 לחוק לפיצוי לנפגעי גזזת התשנ"ד - 1994 (להלן - החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים, הפועלת מכח ס' 9 לחוק, ואשר קבעה בהחלטתה מיום 5.9.99 כי אחוזי הליקוי שנקבעו למערער נותרו בעינם בשיעור 24%. 2. ס' 9 (א) (2) לחוק קובע כי אחוזי הנכות ייקבעו לפי המבחנים ובהתאם לעקרונות שנקבעו בס' 118 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995. 3. הועדה מהדרג הראשון קבעה למערער 10% אחוזי נכות בגין התקרחות, לפי ס' 77 למבחנים (מותאם חלקי) וכן 15% נכות בגין חוסר התאמה חברתית לפי ס' 34ג' מותאם חלקי. הועדה לעררים השאירה את החלטת הועדה מהדרג הראשון על כנה. 4. נימוקי הערעור היו כי ליקויו של המערער מצדיקים קביעת אחוזי נכות גבוהים יותר, והתאמת סעיפים אחרים במבחנים: באשר להתקרחות - נטען כי הסעיף המתאים הוא ס' 77 הקובע 20% ללא הפחתה וניכוי. באשר לאי התאמה חברתית - נטען כי הסעיף המתאים הוא ס' 34(ד) למבחנים הקובע 30% ללא הפחתה וניכוי. 5. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור על הסף בנימוק כי טענה באשר לגובה אחוזי נכות אינה בגדר שאלה משפטית. לגופו של ענין טענה המשיבה כי החלטת הועדה מהדרג הראשון והשני הסתמכה על מסקנות רפואיות שאין לבית הדין סמכות להתערב בהן. 6. האם יש לקבל את עמדת המשיבה כי טענה באשר לגובה אחוזי הנכות אינה טענה לטעות משפטית? ב"כ המערער טענה כי אחוזי הנכות שנקבעו למערער נמוכים מידי, משום שלא יושמו לגביו הסעיפים המתאימים במבחני הנכות. איני מקבלת דיעה זו, ואני קובעת כי טענה באשר ליישום לא נכון של מבחני הנכות היא טענה משפטית הראויה להישמע במסגרת ערעור מסוג זה, ויש בה עילה של "טעות משפטית", שתיבדק על ידי בית הדין. 7. החוק קבע במפורש כי אחוזי הנכות יקבעו על פי המבחנים ובהתאם לעקרונות שנקבעו לפי ס' 118 לחוק הביטוח הלאומי. על פי ס' 118 הנ"ל, תקבע ועדה רפואית: (1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה, ובאיזו מידה; (2) את דרגת הנכות לענין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות. חובת הועדה הרפואית לקבוע דרגת נכות לפי מבחני הנכות, נקבעה איפוא בחוק, ואי מילוי חובה זו כיאות, היא בגדר טעות משפטית. 8. הגדרת "טעות משפטית" בפעולת ועדה רפואית נדונה רבות בפסיקה המתייחסת לועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, ואף נקבע לא פעם כי אי יישום הסעיף המתאים במבחנים לגבי הליקוי שנמצא אצל הנפגע, הוא בגדר טעות משפטית. אין מקום איפוא לדחות את הערעור על הסף, וכפי שקבעתי לעיל, טענת ב"כ המערער יש בה עילה לערעור. 9. האם נמצאה טעות משפטית בקביעת הועדה? הועדה ישבה בהרכב מתאים שכלל דרמטולוג ופסיכיאטר, כלומר - מומחה אחד לפחות בתחום כל פגימה וליקוי שהמערער טען להם. באשר להתקרחות - הועדה קבעה למערער אחוזי נכות לפי ס' 77 למבחנים המעניק 20%. עקרונות יישום המבחנים על פי חוק הביטוח הלאומי מאפשרים ניכוי אחוזי נכות, אם סברה הועדה כי לא כל הליקוי נזקף על חשבון הפגיעה. במקרה דנן, מצאה הועדה כי התקרחותו של המערער היא בהתאם לגילו. הועדה אף אישרה את ממצאי הועדה מהדרג הראשון אשר קבעה כי למערער התקרחות חלקית ללא סימני רדיודרמטיטיס. הועדה ניכתה איפוא 10% נכות בגין העובדה כי המערער התקרח גם מחמת גילו, ועל כן - יישמה נכון את ס' 77 למבחנים, והתאימה את אחוזי הנכות. בנושא זה לא מצאתי איפוא, טעות משפטית בפעולת הועדה, וקביעתה היא קביעה רפואית שאיני מוסמכת להתערב בה. 10. באשר לאי התאמה סוציאלית - הועדה שמעה את המערער, ובבדיקה פסיכיאטרית קבעה: "נראה כפי גילו מסודר בהופעתו החיצונית, משתף פעולה, מדבר לענין. ביטוי רגשי רגיל, לפי הנאמר על ידו סובל ממתחים ומחרדות ומטופל על ידי אנפרנל". 11. הועדה קבעה למערער 15% נכות (מותאם) בגין ס' 34 ג' למבחנים, המעניק 20% כאשר "ישנם סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". לא מצאתי בדו"ח הועדה הנמקה מספקת לאותו "תיאום" שערכה הועדה. בפני הועדה מהדרג הראשון וגם בפני ועדה לעררים, התלונן המערער כי לא שירת בצבא, ולא למד מקצוע, וכי הפסיק לימודיו לאחר 8 שנות לימוד והוא עובד בעבודות מזדמנות. המערער ייחס את אי הסתגלותו החברתית לטיפול שעבר בילדותו נגד גזזת. 12. הועדה מהדרג הראשון אף ביקשה סיכום טיפול עדכני מהתחנה לבריאות הנפש בתל השומר, בה מטופל המערער במשך כל השנים, ומציינת כי אכן המערער מטופל בתכשירים נוגדי דכאון במשך כל השנים. לא מצאתי בשני דוח"ות הועדה ציון מפורט באשר לממצאי הטיפול הממושך, וכן לא מצאתי התייחסות לקשר הסיבתי בין מצבו של המערער מבחינה נפשית וחברתית לבין הטיפול שעבר. אין איפוא הנמקה מדוע נקבעה אי ההתאמה החברתית של המערער דוקא בשיעור 15%, ולא בשיעור גבוה יותר - לפי ס' 34 ד' למבחנים כטענת ב"כ המערער. היעדר הנמקה מספקת או הנמקה כלשהי לקביעתה של הועדה - היא בגדר טעות משפטית. 13. ב"כ המשיב טענה כי המשיב פעל לפנים משורת הדין: הליקוי של אי התאמה חברתית אינו ברשימת המחלות המנויה בתוספת לחוק, ולפיכך אינו בגדר "מחלה" כאמור בס' 1 לחוק. אכן, פעל המשיב כיאות, כאשר הרחיב את היריעה והחליט להעניק אחוזי נכות גם בגין אי התאמה חברתית או סבל נפשי. אך משעשה כן, היה עליו לפעול על פי העקרונות שהתווה החוק בס' 9 ואשר מפנים לעקרונות מכוחם פועלות הועדות על פי חוק הביטוח הלאומי. זאת ועוד - חובת ההנמקה חלה על כל פעולה של ועדה רפואית, מעצם היותה גוף מעין שיפוטי. 14. אשר על כן - יוחזר הערעור לועדה הרפואית לעררים כדי שתתייחס שנית לתלונות המערער באשר להתאמתו החברתית, ומצבו הנפשי כעולה מהמסמכים שנתקבלו מתחנת בריאות הנפש בבית החולים תל השומר. הועדה תעריך מחדש את חוסר ההתאמה החברתית של המערער, ואם תמצא כי יש מקום להגדיל את אחוזי נכותו, תעשה כן. הועדה תנמק כל החלטה שתינתן על ידה בצורה מפורטת ומספקת. 15. ב"כ המערער לא ביקשה הוצאות משפט - ועל כן אין צו להוצאות. גזזתפיצויים