פסק דין 1. זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית והפרשי שכר. התביעה נוספת לדמי הבראה נמחקה על ידי התובע במהלך הדיון המוקדם. 2. א. הנתבעת שהינה עסק לשיווק כלי עבודה ברחובות העסיקה את התובע כסוכן מכירות מיום 23.10.94 ועד לפיטוריו על אתר ביום 9.6.97. נסיבות פיטוריו של התובע שנויות במחלוקת. התובע מעיד ( עמ' 1-2 לפרוטוקול 29.4.99), כי ביום 9.6.97 הגיע לעבודה בשעה 09:00 בבוקר כדי לקחת את המשכורת לחודש מאי. אחד ממנהלי הנתבעת מר בועז איתן (להלן- בועז) אמר לו שהיום לא תהיה משכורת וגם אין לו עבודה וביקש את מפתחות הרכב שהיה ברשותו של התובע וכן את הפלאלפון ואמר לו ללכת הביתה. בתשובה לשאלה של התובע אמר לו בועז, כי הוא מפוטר ושיעוף לו מהעיניים. בועז משך את מפתחות הרכב ואת הפלאלפון מידו של התובע. התובע בקש להוציא חפצים אישיים מהרכב. התובע שאל שוב אם הוא מפוטר ובועז ענה בחיוב. התובע מאשר כי באותו מעמד נכחו רעייתו של בועז גב' ורד איתן ובנם הקטן. התובע מכחיש כי היה באותו מעמד ויכוח קשה תוך שימוש שלו במילים חריפות ( עמ' 4 לפרוטוקול 29.4.99). בועז בעדותו ( עמ' 5 לפרטוקול 10.6.99) מעיד, כי ביום 9.6.97 הגיע התובע לעסק ובקש את משכורתו. בתשובה לשאלה מה קורה עם השיקים שאמור היה לגבות ועם ההזמנות, התפתח ויכוח כשהתובע משתולל ומאיים. בעקבות זאת ביקש ממנו בועז לסיים את העבודה ולהשאיר את מפתחות הרכב ואת הפלאפון. מוסיף בועז ומעיד, כי למחרת אותו אירוע הוא התקשר לתובע והתנהלה בניהם שיחה בה התובע קילל ואיים על בועז ועל שותפו. גב' ורד איתן רעייתו של בועז מעידה ( עמ' 1-2 לפרוטוקול 10.6.99 ) כי ביום האירוע היה בנה הקטן עם בועז בעבודה. היא הגיעה ושמעה קולות ריב, היא נכנסה למקום ראתה את בנה עומד בפינה מבוהל ובוכה. בין התובע לבועז היה עימות כשהתובע עומד בתנועה מאיימת כאילו עומד להפוך את השולחן. הויכוח נסוב על גביית כסף מלקוחות. המצב הגיעה לידי כך שהתובע איים וקילל את בועז במילים בוטות והכל תוך צעקות ובתנועות מאיימות. גב' איתן ניסתה להרגיע את בעלה וזה אמר לתובע לצאת מהחנות. ממשיכה גב' איתן ומספרת על שיחת הטלפון שהתקיימה בין התובע לבועז יום או יומיים לאחר האירוע. ב. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע פוטר. הנתבעת טוענת כי בנסיבות פיטוריו אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. הנסיבות הינן האיומים והקללות אותם השמיע התובע במהלך הויכוח עם בועז ביום 9.6.97. לאחר בחינת מכלול העדויות, התרשמותינו הינה וכך אנו קובעים, כי התפתח ויכוח בין התובע לבין בועז על רקע אי גביית שיקים והזמנות של לקוחות כשנושא משכורתו של התובע עמד על הפרק. הויכוח התפתח ועבר לטונים גבוהים תוך שהתובע משמיע ביטויים קשים ופוגעים כלפי בועז. פיטוריו של התובע באו לאחר אותו אירוע. ג. משפוטר עובד לאחר שנת עבודה אצל אותו מעביד זכאי הוא לפיצוי פיטורים , אלא אם כן מדובר בחריג המוסדר בסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצוי פיטורים התשכ"ג - 1963. בנסיבות שפנינו משאין הסכם קיבוצי החל על הצדדים ואין הסכם קיבוצי ענפי, יש להחיל את הוראות סעיף 17 לחוק. על פי סעיף 17 לחוק , על בית הדין להיות מונחה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים והוא תקנון העבודה - הסכם קיבוצי כללי בין התאחדות התעשיינים והסתדרות הכללית (גולדברג - האוזמן , דיני עבודה חלק שני פרק 25 עמ' 23). על פי סעיף 53 לתקנון צפוי עובד לעונש של פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצוי פיטורים, בין השאר, במקרה של הפרת משמעת באופן חמור. סעיף 55 (א) לתקנון קובע, כי הישנות העבירה תגרום להחמרת האחריות. נטל ההוכחה לשלילת פיצויי הפיטורים במקרה כזה מוטל על המעביד. בעניין שבפנינו לא עמדה הנתבעת בנטל זה. מדובר היה בויכוח שתחילתו בנושאים הקשורים בעבודה וסופו בביטויים קשים כמפורט בעדותה של גב' איתן. איננו מקילים ראש בביטויים אלו וביטוי לכך ימצא בשאלת הזכות לתמורת הודעה מוקדמת. יחד עם זאת אין בויכוח החד פעמי, על רקע נסיבותיו כדי להוות הפרת משמעת חמורה כזו השוללת את פיצוי הפיטורים. גם כשמדובר בהפרת משמעת חמורה, לא בהכרח תשלל זכותו של העובד לפיצוי פיטורים. על בית הדין לשקול את אופי ההפרה, את מידת חומרתה, את הישנות הדברים, את הרקע להפרה ואת מכלול הנסיבות. לעיתים עצם הפיטורים הינם בגדר עונש מספיק ואין להוסיף עליו עונש נוסף. בהתחשב במכלול הנתונים והגורמים, קובעים אנו כי התובע זכאי לפיצוי פיטורים. בפי הנתבעת טענות נוספות באשר לטיב עבודתו של התובע כמו אי ביצוע נוהלי עבודה חדשים או הפצת כרטיסי ביקור של עסק אחר על ידי התובע אצל לקוחות הנתבעת. אין בכך כדי לשנות את עמדתנו. פיטוריו של התובע באו על רקע האירוע ביום 9.6.97 ולא כתוצאה מהגורמים האחרים. גם שיחת הטלפון עליה מעידים בועז וגב' איתן, אינה שיקול באשר לעצם הזכות לפיצוי פיטורים הואיל ושיחה זו נעשתה לאחר הודעת הפיטורים. ד. בנושא חישוב פיצוי הפיטורים, מקבלים אנו את הנתונים שצורפו כנספח לכתב ההגנה. שכרו של התובע מורכב משכר בסיס קבוע בתוספת עמלות שסכומן השתנה מידי חודש . השכר הממוצע הינו - 5,361 ש"ח. לעניין זה איננו מקבלים את שיטת התובע לפיה אין להתחשב בשכרו בחודשי העבודה החל מחודש פברואר 97. בהתחשב בתקופת העבודה שאיננה שנויה במחלוקת, זכאי התובע לפיצוי פיטורים בסך 14,296 ש"ח. 3. מוסיף התובע ודורש תמורת הודעה מוקדמת. הנתבעת טוענת,כי בפועל התובע קיבל 18 יום כהודעה מוקדמת במשכורת חודש יוני 97. לא שוכנענו ולא הוכח לנו כי אכן בפועל קיבל התובע הודעה מוקדמת. יחד עם זאת בנסיבות הויכוח שתוארו לעיל ולאור הביטויים החמורים שהושמעו על ידי התובע, יש מקום לשלילת תמורת הודעה מוקדמת. לא ניתן לצפות ממעביד אשר שומע מעובדו ביטויים כגון אלו, אף שמדובר בויכוח בענייני עבודה, שימשיך ויעסיקו חודש נוסף כתקופת הודעה מוקדמת. משאין התובע זכאי להודעה מוקדמת בפועל, אין הוא זכאי גם לתמורתה. אנו דוחים איפוא, את התביעה לתמורת הודעה מוקדמת וזאת מכח הוראות תקנון העבודה הנ"ל. 4. רכיב תביעה נוסף הינו פדיון חופשה שנתית. הלכה היא,כי נטל ההוכחה בדבר מתן חופשה שנתית מוטל על המעביד.לא הוצג בפנינו פנקס חופשה או רישום דומה אחר ואף בתלושי השכר אין זכר לנושא זה. בועז עצמו מודה כי לא ניהל רישום של ימי חופשה. נספח ד' לכתב ההגנה איננו בגדר ראיה, אין בו מועדים מדוייקים והוא ערוך על פי זכרונו של בועז. התובע מכחיש את הנתונים שבנספח זה. התובע ( עמ' 3 לפרוטוקול 29.4.99) מציין, כי שהה בחופשה במהלך תקופת עבודתו, 3 ימים בלבד בחודש אפריל 95, מעבר לכך לא ניתנה לו חופשה שנתית. מקבלים אנו את גירסתו של התובע בנושא זה ועל כן, מחייבים אנו את הנתבעת בתשלום פדיון חופשה שנתית בסך 5,540 ש"ח. ( 5,540 ש"ח = 31 יום X 5,361 ש"ח ). 30 5. כעולה מעדותו של התובע ( עמ' 3 לפרוטוקול 29.4.99) קוזזו משכרו 600 ש"ח וכן 250 נוספים בגין עלות הפריצה לרכב. באשר לסך 600 ש"ח, אין התייחסות לכך בעדויות מטעם הנתבעת. בסיכומיו ( סעיף ד' ) מודה בועז בקיזוז הסכומים וטוען כי הדבר נעשה בגין חישוב עמלות בפועל. הסבר זה איננו מפורט ואין לו כל אסמכתא נוספת ועל כן מחייבים אנו את הנתבעת בתשלום סכום זה. סכום נוסף בסך 250 ש"ח קוזזו בשל הוצאות פריצה לרכב. הפריצה נעשתה, לגירסת הנתבעת, לאחר שביום האירוע סגר התובע את הרכב ונטל את המפתחות. התובע מכחיש גירסה זו וטוען כי לא מנע מהנתבעת את הכניסה לרכב. הנתבעת לא הגישה כל אסמכתא לסכום זה ודי בכך כדי לקבוע שלא היה מקום לביצוע הקיזוז ועל כן חייבת הנתבעת בתשלום זה. 6. התביעה כוללת אף דרישה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר. ממכלול הנסיבות עולה ברורות, כי היתה מחלוקת של ממש בדבר זכאותו של התובע לפיצוי פיטורים ולהפרשי השכר . אשר על כן אין מקום לחייב את הנתבעת בפצויי הלנה. 7. לאור האמור מחייבים אנו את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 1. פיצוי פיטורים בסך 14,296 ש"ח. 2. פדיון חופשה שנתית בסך 5,540 ש"ח. 3. הפרשי שכר בסך 850 ש"ח. לכל הסכומים דלעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 9.6.97 ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך 2,500 ש"ח בצרוף מע"מ כדין אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד. זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםסוכן מכירות