פסק דין 1. התובע הגיש תביעה לתשלום שכר עבודתו בחודשים ינואר ופברואר 99 . 2. התביעה הוגשה תחילה כנגד אדם בשם אושר ששון אשר טען בכתב ההגנה כי בספטמבר 98 נחתם הסכם בינו לבין הנתבעת וממועד זה ואילך היא שצריכה לשאת בתשלומים לרבות שכר עבודה לעובדים. 3. בדיון הראשון הודיע התובע כי הוא מבקש למחוק את אושר ששון מאחר והוא לא העסיקו בחודשים ינואר ופברואר 99 ובמקומו תבע את הנתבעת. מהדברים אף עלה כי להליך בפני קדם הליך קודם שהתקיים בפני כב' הרשמת ריכטמן בתיק 15-1794/99 אשר הוגש כנגד מנהל הנתבעת בתיק הנוכחי מר אלי מנטל והתביעה נמחקה לאחר שזה האחרון טען כי אינו הנתבע הנכון. 4. עד תביעה מס' 1 אושר ששון העיד בבית הדין ומסר כי עבד כקבלן של חב' בשם אמניר והחליט למכור את העסק ואכן הגיע להסכם לענין זה עם מנהל הנתבעת ת/ 1 שנכנס לתוקף ביום 1.9.98 ובסע' 7 שלו נאמר כי כל התשלומים לרבות שכר עבודה לעובדים נשוא התביעה יחול על הנתבעת. יש לציין כי כעולה מת/ 1 העסק הינו משאית אסוף הובלת פסולת עבור חב' אמניר. בחודשים נשוא התביעה ינואר ופברואר 99 עבד התובע אצל הנתבעת ולטענת העד היא שצריכה לשלם לתובע את משכורתו. 5. התובע העיד בבית הדין כי עבד על משאית במשכורת חודשית בסך 5,000 ש"ח נטו לחודש וכי מגיע לו שכר עבור החודשים ינואר ופברואר 99 . בהתחלה עבד אצל ששון אושר - ע"ת מס' 1 - ולאחר מכן הוא הגיע אליו עם מנהל הנתבעת והודיעו לו שזהו בעל הבית החדש. לדבריו עבד אצל הנתבעת מתאריך 1.9.98 ועד 28.2.99 . התובע ציין כי את מכתב הפטורים ת/ 2 לא קבל ולא ראה אף פעם וקבלו לראשונה עם כתב ההגנה שהוגש ע"י אלי מנטל בדיון שנתקיים בפני הרשמת ריכטמן. כן מסר כי עד לחודשים ינואר ופברואר קבל כסף ממנהל הנתבעת. 6. מנהל הנתבעת אלי מנטל העיד בבית הדין ומסר כי הנתבעת רכשה קו פינוי פסולת מששון אושר כאשר הקו שייך לחב' אמניר והחוזה שנערך ביניהם ת/ 1 היה מותנה בהסכמת אמניר שבסופו של דבר לא ניתנה. לדבריו התחיל לעבוד בחודש ספטמבר ועד סוף דצמבר 98 אולם המשאית המשיכה לעבוד עוד חודשיים בשרות אמניר ובה נהג התובע. עוד טען כי מסוף דצמבר 98 ששון אושר ישא בכל התשלום בהתאם לנ/ 1 . 7. לאחר שעיינתי בכל מסמכי התיק לרבות מוצגים שהוגשו והתרשמתי מהעדים כפי שהעידו ונחקרו בפני החלטתי הינה כדלקמן: לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי התובע אכן עבד כנהג במשאית בחודשים ינואר ופברואר 99 . כך אף אישרו הן עד תביעה מס' 1 אושר ששון והן מנהל הנתבעת אלי מנטל. כן אין חולק כי בין הנתבעת לבין אושר ששון ע"ת מס' 1 נחתם ההסכם ת/ 1 שהוא הסכם העברת מלוא הזכויות במשאית אסוף פסולת בקו של חב' אמניר. אלא, שהגם שמוסכם על הכל כי התובע אכן עבד ומגיע לו שכר, איש מהמעורבים אינו סבור כי הוא שצריך לשלם לו את שכרו ומצביע באצבע לכוונו של השני. 8. עיון בת/ 1 בסע' 7 בו מלמד, כי החל מתאריך 1.9.98 ואילך קבלה על עצמה הנתבעת את כל החבויות בגין המשאית ומתן השרותים לרבות שכר העובדים וזכויותיהם הסוציאליות, וכך נאמר: "למען הסר ספק, המוכר אחראי לכל התשלומים בגין המשאית ו/ או מתן השרותים עד ליום 1.9.98 לרבות ביטוח תקונם אחזקה שכר עבודה פצויי פטורין תשלומים סוציאלים לעובדים, דוחות תעבורה, תשלומי מסים מע"מ ובטוח לאומי, והחל ממועד זה יחולו כלל התשלומים על הקונה" (הדגשה שלי ש.ו). אין כל ספק כי הצדדים החלו לפעול עפ"י ההסכם וכי עד לחודשים נשוא התביעה אכן שילמה הנתבעת לתובע את שכרו. וכי הבעלות במשאית אכן הועברה כפי שעלה מעדותו של ששון אושר (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 9-10). 9. כל הטענות שהועלו ע"י מנהל הנתבעת לגבי ההסכם וכי בסופו של דבר לא הסכימה חב' אמניר להחלפת הקבלן וכיוב' הינן טענות שראויות אולי להתברר בהליך אזרחי בין הצדדים להסכם, והוא הדין במסמך נ/ 1 שאין צורך להיזקק בשלב זה לטענת הזיוף לגביו. לכל היותר, אם אכן זהו מסמך אותנטי הוא מקנה זכות שפוי לנתבעת כלפי עד תביעה מס' 1 שהרי גם מעדותו של מנהל הנתבעת עלה במפורש כי גם לאחר דצמבר 98 התובע המשיך לעבוד על גבי המשאית בהסכמת הנתבעת. וכך נאמר בעמ' 9 : "מתוך אינטרסים של ששון אושר וההסכמה בין החב' אליו המשאית המשיכה לעבוד עוד חודשיים בשרות אמניר ובמשאית נהג התובע כל הזמן". 10. לפיכך אני קובעת כי מחומר הראיות והעדויות כפי שהוא בפני עולה, כי הנתבעת היא שהמשיכה בפועל להעסיק את התובע במהלך החודשים נשוא תביעתו. כאשר אף התובע עצמו הצהיר במפורש כי לא עבר בחודשים אלה עבור ששון אושר. משהתובע לא נחקר נגדית על גירסתו כי השתכר 5,000 ש"ח נטו בחודש ולפיכך זו לא נסתרה אני קובעת כי זה אכן היה השכר והוא זכאי לסך 10,000 ש"ח בגין שני חודשי עבודתו. 11. באשר לרכיב פדיון חופשה, משהתובע לא חזר ולא התייחס אליו במהלך עדותו נראה כי ויתר על רכיב זה. 12. עם זאת בנסיבות הענין ושני ההליכים שנתקיימו בבית הדין אני קובעת כי היתה מחלוקת של ממש שבגינה יש להפחית פיצוי הלנת שכר כך שיעמדו על הפרשי הצמדה וריבית בלבד. 13. התוצאה, איפוא, כי תביעת התובע מתקבלת. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 10,000 ש"ח שכר עבודתו בגין החודשים ינואר ופברואר 99 כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.99 ועד התשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 500 ש"ח. התשלומים ישולמו לתובע תוך 30 יום. בבקשת רשות ערעור ניתן לפנות לנשיא בית הדין הארצי בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. מחיקת תביעה / הליך