סעיף 213 חוק הביטוח הלאומי

פסק דין 1. בפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 להלן-החוק) על החלטת הועדה לעררים, לענין נכות כללית, מיום: 11.02.99, אשר קבעה למערערת נכות בשיעור 60% לתקופה 10.09.2000-01.12.93. 2. לטענת ב"כ המערערת טענה הועדה לעררים משהחליטה להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו למערערת, וזאת ללא כל סיבה וללא הנמקה, ותוך התעלמות ממצבה הרפואי הקשה של המערערת ומאי יכולתה לתפקד ולו באופן חלקי עקב מחלתה. 3. לטענת ב"כ המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה משלא התייחסה לתלונותיה של המערערת, עיינה בכל החומר הרפואי והמידע הסוציאלי, ותוך התחשבות במצבה הרפואי קבעה שהמערערת מסוגלת לעבוד בכל עבודה קלה ובוודאי במשרה חלקית. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה לעררים ובמסמכים נוספים שצורפו מתוך הנכות, להלן החלטתי: 4. המערערת ילידת שנת 1957, סובלת ממחלה ע"ש בכצ"ט ואינה עובדת מאז 31.12.96. 5. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום: 23.11.97, העניקה למערערת נכות זמנית של 40% לפי סעיף 35 ד' (ה) לתקופה 30.11.98-01.10.96. 6. פקיד התביעות בהחלטתו מיום: 06.02.98, לענין דרגת אי כושר, קבע למערערת דרגת אי כושר בשיעור 75% עד תום הנכות הרפואית, קרי 30.11.98. בהחלטה זו צויין כי התובעת אינה מסוגלת לכל עבודה "עד תום הבירור הרפואי". 7. בתום תקופת הזמניות של הנכות הרפואית, נבדקה המערערת בשנית. עפ"י האבחון הרפואי מיום: 13.10.98, הוארכה תקופת הנכות הרפואית הזמנית, בגין מחלת בכצ"ט, עד ליום: 30.09.2000. 8. בחווה"ד מטעם רופא מוסמך לענין כושר השתכרות, מיום: 13.10.98, נקבע כי המערערת "מסוגלת לעבודה ½ יום לא פיסית מאומצת". בהסתמך על חווה"ד הרפואית וחווה"ד פקיד השיקום מיום: 31.12.98, נקבעה ע"י פקיד התביעות בהחלטתו מיום: 11.01.99, דרגת אי כושר בשיעור 60% עד תום תקופת הנכות הרפואית, קרי 30.09.2000. על החלטה זו הוגש ערר לועדה לעררים שהחלטתה מיום: 11.02.99, היא נשוא הערעור שבפניי. 9. עיון בפרוטוקול הועדה לעררים מיום: 11.02.99, מעלה כי הועדה התייחסה לתלונותיה של המערערת, עיינה במסמכי תיק הנכות לרבות החומר הרפואי והמידע הסוציאלי. בדחותה את הערר, קבעה הועדה לעררים כי אף כי ברור שקשה למערערת לעסוק בעבודות גופניות "מסוגלת המערערת לעסוק בכל עבודה קלה ובוודאי במשרה חלקית". 10. אכן, קביעת דרגת אי כושר בשיעור 60% נעשתה בהתאם להמלצת הרופא וחווה"ד מחלקת השיקום. עם זאת, לא ברור מהחלטת הועדה בהתייחס לקביעתה כי מצבה של המערערת יציב, מדוע חל שינוי בדרגת אי הכושר כאשר דרגת אי הכושר שנקבעה קודם לכן בשיעור 75% הוענקה למערערת חרף קביעת הרופא המוסמך, וזאת כל עוד מצוי הענין בבירור רפואי עד תום תקופת הנכות הזמנית, אשר כאמור נקבעה עד ליום: 30.09.2000. מן הראוי שהועדה לעררים תבהיר ותנמק החלטתה להפחית את דרגת אי הכושר במהלך תקופת הנכות הזמנית הנוספת שנקבעה למערערת. 11. אשר על כן, מוחזר הענין לועדה לעררים על מנת שתפעל כמפורט לעיל ותתן החלטה מנומקת בהתאם. ביטוח לאומי