סירוב לקבלת עבודה - סעיף 166 (ד) חוק הביטוח הלאומי

פסק דין 1. בפני ערעור על החלטת ועדת הערר של שירות התעסוקה, מיום 5/2/99. הוועדה אישרה את החלטתה של לשכת התעסוקה ברמלה, שקבעה כי בנסיבות הענין חל "סירוב לקבלת עבודה" מצד המערער לענין סעיף 166 (ד) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה - 1995. (להלן "החוק"). 2. המערער הופנה ביום 23/7/98 לעבודה כמאבטח לחברת "סער אבטחה". לטענתו, התקשר למעסיק והודיע לו כי יצא לשירות מילואים מיום 4/8/98 ועד ליום 28/8/98. המעסיק הודיע לו לדבריו כי יתקשר לאחר שירות המילואים. המערער לא יצא לשירות מילואים זה מכיוון שחלה אולם לא היה ברשותו אישור מחלה. לדבריו, לא ניגש לראיון עם המעסיק מכיוון שנרשם לו סירוב על ידי המשיבה. 3. ועדת הערר דחתה את ערעור המערער בקובעה שהוצעה למערער "עבודה מתאימה" כמשמעה בסעיף 165(א) לחוק אולם המערער לא הגיע לראיון שנקבע לו עם המעסיק ולא הוכיח כי המעסיק סירב לקבל את המערער לעבודה בשל שירות המילואים, שבוטל לטענת המערער. לאחר בחינת חומר הראיות, להלן החלטתי: 4. סעיף 163 לחוק מגדיר מיהו המובטל הזכאי לדמי אבטלה. "163(א) רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור". עבודה מתאימה הוגדרה בסעיף 165 (ב) לחוק כדלקמן: "(ב) לעניין סעיף 163 רואים עבודה מוצעת כעבודה מתאימה לאדם פלוני אם נתמלאו בה כל אלה: (1) העבודה היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע, או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו, מצב בריאותו וכושרו הגופני; (2) השכר בעבודה המוצעת שווה לפחות לדמי האבטלה שהיו מגיעים לו אילו היה זכאי להם: (3) העבודה המוצעת אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו." מהחלטת ועדת הערר עולה כי המערער עבד כמאבטח בחברת "צוות ביטחון" במשך כשנתיים עד לחודש 3/98. משכך העבודה שהוצעה לו ביום 23/7/98 היא מסוג עבודתו הקודמת, ובגדר "עבודה מתאימה" לעניין סעיף 165(ב) לחוק. 5. בבואנו להכריע בסוגיה, אמונים אנו על הנחייתו של בית הדין הארצי שפסק: "אין ליתן תשובה חד משמעית מהו הדיבור "סירוב לקבל עבודה", הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה, עת ברור שהוצעה עבודה מתאימה - יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה" (דב"ע מא/91-3; דב"ע מא/91-4, מאיר אוזיאס נ' שירות התעסוקה, פד"ע יג 65). 6. המערער העיד כי סיפר למעסיק אליו הופנה לצורך קבלת עבודה, כי הוא עומד לצאת לשירות מילואים. לדבריו אף שביקש להגיע לראיון עוד באותו היום נאמר לו על ידי המעסיק להתקשר בתום שירות המילואים. לדברי המערער לא התייצב לבסוף לשירות המילואים כיוון שחלה למשך מספר ימים. לאחר שהחלים התייצב בשירות התעסוקה וביקש לקבוע ראיון עבודה אולם נאמר לו על ידי הפקידה כי איחר את המועד ונרשם לו סירוב כיוון שלא התייצב אצל המעסיק אליו הופנה. בחקירתו הנגדית העיד המערער כי הופנה לעבודה שבוע וחצי לפני מועד תחילת שירות המילואים אולם בכל אותה תקופה לא התייצב פיזית אצל המעסיק (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). המערער הוסיף באשר לשירות המילואים כי "בימים הראשונים הייתי נפקד. לא הלכתי לרופא. אמרתי שאני לא מרגיש טוב" (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). הגב' טובה ברדי, פקידת לשכת התעסוקה (להלן "ברדי") העידה כי היא זו שהפנתה את המערער לחברת סער כמאבטח. לדבריה ביקשה מהמערער ליצור קשר עם המעסיק על מנת לתאם פגישה כמקובל, אולם המערער לא עשה כן אלא חזר אליה כעבור שבוע וטען שלא ניגש למעסיק כפי שאמור היה לעשות. ברדי אמרה בעדותה כדלקמן: "הרמתי טלפון לחברה, תיאמתי עבורו ראיון לאותו יום וציינתי זאת בכתב ידי על ההפנייה. מסרתי לו את ההפנייה עם הכתובת. כעבור שבוע חזר ומסר ששוב לא התייצב בחברה. הוא סיפר לי על השיחה הטלפונית שקיים עם המעסיק אשר אמר לו כי המילואים מבחינתו אינם מהווים מכשלה בקבלתו לעבודה. בתאריך 6/8/98 כאשר נוכחתי שגם לאחר הפנייה חוזרת המערער לא ניגש למעסיק, רשמתי סירוב" (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). מר דני יוספאן, מנהל כ"א בחברת סער ביטחון (להלן "יוספאן") העיד כי המערער התקשר אליו לאחר שהופנה דרך שירות התעסוקה. לדבריו ביקש שיגיע לראיון אולם מאחר ואמר לו כי עליו לצאת לשירות מילואים, ביקש ממנו להגיע לראיון לאחר סיום המילואים. בחקירתו הנגדית העיד יוספאן כי לא ידוע לו שבסופו של דבר לא התייצב המערער לשירות המילואים. לדבריו "המערער לא התקשר אליי להודיע לי שמסיבה כלשהי הוא לא יצא למילואים" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). כבר נפסק כי על המבוטח, המקבל הפניה למקום עבודה, להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד (דב"ע נג/ 91-3 מחמד אבו גאמע' ואח' נ' שירות התעסוקה, פד"ע כה' 297). המערער לא הוכיח כי מיום 23/7/98, המועד בו קיבל הפנייה ועד ליום 4/8/98, המועד בו אמור היה לצאת לשירות מילואים, דהיינו תקופה של עשרה ימים, עשה מאמצים להיפגש עם המעסיק ולקבל את העבודה אליה הופנה. כמו כן עולה מעדות המערער כי הלה לא התייצב לשירות המילואים מפאת מחלה. המערער לא הגיש לתיק כל אישור בדבר מחלתו אלא העיד כאמור לעיל כי נפקד משירות המילואים בימים הראשונים. 7. לאור האמור לעיל אני קובעת כי בדין דחתה ועדת הערר את עתירתו של המערער נגד ה"סירוב" שנרשם על ידי לשכת שירות התעסוקה, ומשכך - דין הערעור להידחות. 8. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. ביטוח לאומי