תאונת עבודה שכיר בנגריה

פסק דין 1. נציגי הציבור הוזמנו ולא הופיעו, ולא מסרו נימוק לאי הופעתם. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרם. 2. התובע הגיש תביעה בה ביקש לקבוע כי ביום 6.7.97, עת יצא לעבודה, אירעה לו תאונת עבודה. 3. הנסיבות העובדתיות הצריכות לתביעה אינן שנויות במחלוקת, והן פורטו בתצהיר התובע: "אני עובד כשכיר בנגריה באוניברסיטת בר אילן ברמת גן, ושעות עבודתי הן משעה 07:30 עד שעה 14:30, חמישה ימים בשבוע מיום א' עד ה'. אני גר בבית פרטי שמוקף חצר ובתוך החצר יש מקום חניה. ביום 6.7.97 כשיצאתי מביתי אל החצר, כדי להיכנס לרכב ולנסוע לעבודה, מעדתי ונפלתי בחצר. בנפילתי נפגעתי בכתף שמאל ובמרפק שמאל. תחילה טופלתי בקופ"ח בכדורים ובפיזיוטרפיה ולאחר מכן התברר שיש לי קרע גדול ברצועה בכתף שמאל ונותחתי בבי"ח קפלן... בנוסף, יש לציין כי הבית הפרטי שלי אמור להירשם על פי החוזה כיחידה נפרדת בבית משותף והחצר הוא רכוש משותף של כל הדיירים כאמור בחוזה". 4. מהצילומים שהוגשו לתיק עולה כי התובע גר בבית פרטי. סמוך לדלת היציאה מהבית משתרעת חצר מרוצפת. בקצה החצר - שער כניסה, אותו התקין התובע (נ2/). עפ"י הצילום והסברי התובע, כדי להגיע לרחוב עליו לצאת מהבית, לעבור את החצר ולצאת דרך שער הכניסה. 5. טענות התובע: א. המחוקק בחוק הביטוח הלאומי סעיף 80, הרחיב את המושג תאונה בעבודה ביוצרו חזקה לפיה גם תאונות הקורות בדרך לעבודה וממנה, תחשבנה לתאונת עבודה. ב. תכליתה של החזקה היא שכאשר עובד נמצא למעשה כבר רעיונית בעבודה, הרי קיימת חזקה שהתאונה היא תאונת עבודה. ג. בית הדין הארצי קבע בשורה של פסקי דין, שהחצרים של בתי דירות נחשבים לדרך לעבודה, אומנם בית הדין הארצי הבחין בהתחלה בין חצרות בבית דירות לחצר בבית פרטי, אך לאחרונה, כב' בית הדין הארצי בעניין מלחי (דב"ע נז0-94/ שושנה מלחי נ' המל"ל, לא פורסם), קבע כי יש לסטות מהלכה זו וגם תאונה בחצר פרטית נחשבת לתאונת עבודה. ד. עפ"י חוזה המכר שבין חברת הבניה לרוכשי הבתים והתובע בכללם - כל הבתים מהווים חלק מבית משותף אחד שנרשם בלשכת רישום המקרקעין. מהאמור עולה בבירור שהחצר היא רכוש משותף של הפרוייקט שכולו בנוי במסגרת בית משותף ורחובות "הולנדיים" מסביב. עצם העובדה שחלק מן הדיירים התקינו גדר ושער כניסה מסביב לחצר וגם התובע עשה כן, זה לא הופך את החצר לחצר פרטית, אלא היא חצר בבית משותף, והם פעלו במסגרת סעיף 7.1 לחוזה המתייחס לרכוש משותף. 6. טענות נתבע: אין מדובר בשטח ציבורי אלא בשטח פרטי שבו אין כניסה לעוברי אורח. מול בית התובע אין דירה נוספת. בדיון נז0-94/ אליו מפנה אותנו ב"כ התובע חנתה מכוניתה של המערערת בכביש והמערערת נפלה על המדרגות המובילות מהחצר לכביש, על המדרגה השניה, הקרובה יותר למדרכה. כב' השופטת ברק מקבלת הערעור בנסיבותיו המיוחדות של המקרה כשהמערערת עמדה על סף המדרכה. ביה"ד רואה בנסיבות אלו משום מקרה מיוחד, כשפסע היה בין נפילת המערערת והמדרכה הציבורית. ביה"ד מבחין מקרה זה מדיון נג0-66/ גלולה נ' המל"ל, פד"ע כו' 134, שם נפלה המערערת במדרגות היורדות מביתה אל החצר. אמנם בהמשך אומר ביה"ד כי אין להבחין בין היות הנפגע קרוב למדרכה או רחוק ממנה, אך אין בכך כדי לבטל דבריו הקודמים של בית הדין. גישתו הרחבה של ביה"ד במקרה זה נדחתה בבג"צ 4197/97 טליה ויסמן, החוזר ומקבל דעת המיעוט של כב' השופט רבינוביץ בדיון שושנה מלחי. בית המשפט העליון חוזר להלכת דיון אסתר גלולה - הבוחן אם נפגע המבוטח ברשות היחיד או רשות הרבים. קובע ביה"ד בדיון נג0-66/, עמ' 140: "שם, בחלקתו הפרטית, בין אם שביל, חצר, גינה או מדרגות - חולש העובד על מצב הדברים. שם הוא אדון לעצמו וגורמי הסיכון אינם נכפים עליו מכח תנאי עבודתו. שם הוא בן חורין להתמודד עם הסיכומים כראות עיניו ולנקוט אמצעים לסילוקם". נסיבות נפילת התובע - על צעצוע שהשאירו הילדים - ראה הודעתו לחוקר הנתבע - מחזקת את האמור לעיל. השארת צעצוע על מדרגות ע"י ילדי התובע - אינה סיכון דרך אלא סיכון שביכולת התובע לסלקו. חצר ביתו של התובע ובוודאי המדרגות היורדות מביתו לחצר - הן בשליטה בלעדית של התובע. מעבר לכך שלא הוכח בפנינו מהם החלקים בחצר שהוגדרו כרכוש משותף ולא צורף מפרט הבית והחצר - הרי אין רלבנטיות לבעלות מאחר וגם מבוטח ששוכר בית וחצר - ונופל בתחומו הפרטי - לא תוכר נפילתו כנפילה בעבודה. מהתמונות שהוצגו בפנינו ברור כי לשכניו של התובע אין כניסה חופשית לחצרו ולמדרגות המובילות אל ביתו. 7. אין מנוס מדחיית התביעה: א. מחומר הראיות עולה ברורות כי החצר בה נפל התובע הינה חלק מרכושו הפרטי, חצר פרטית המוצמדת לביתו הפרטי, ואיננה נחלת הכלל. ב. הסיטואציה העובדתית בהליך זה מקבילה למערכת העובדתית בדב"ע נו0-222/ וייסמן טלי נ' המל"ל, שם נמנע בג"צ מהתערבות וציין כי: "הרחבת הדיבור "תאונת עבודה" והחלתו על הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו חלה באורח עקרוני על נסיבות שבהן אירעה התאונה במקום שכבר חדל להיות רשות היחיד שלו". ג. המקום בו נפל התובע היה באופן ברור רשות היחיד שלו, בתוך חצרו הפרטית. התובע אף ציין בהודעתו לחוקר המוסד כי נתקל בחתיכת פלסטיק שהשאירו הילדים. ד. לעניין זה יפים הדברים שצוטטו בדב"ע נו0-222/ הנ"ל: "שם, בחלקתו הפרטית, בין אם שביל, חצר, גינה או מדרגות, חולש העובד על מצב הדברים. שם הוא אדון לעצמו וגורמי הסיכון אינם נכפים עליו מכוח תנאי עבודתו. שם הוא בן-חורין להתמודד עם הסיכונים כראות עיניו ולנקוט באמצעים לסילוקם. ככל שלתנאי העבודה אין קשר עם הסיכונים שלהם נחשף העובד, ככל שהוא עצמאי ובלתי תלוי ושולט בסיכונים האורבים לו בחלקתי הפרטית, ואלה אינם נכפים עליו מכוח תנאי עבודתו, מתרופף הקשר בינם לבין העבודה עד כי לא נותר ממנו דבר" (בעמ' 140). גם בפרשת גלולה הנ"ל המערערת נפלה על מדרגות המחוברות אל דירת מגוריה,ומאחר שאלה היו בשליטתה הבלעדית ו"אין כל ייחוד במדרגות האמורות הקושר אותן לתנאי עבודתה", נדחתה התביעה. הובהר שם, כי - "אין הצדקה ל'פלישת הדרך' אל תוך חלקתו הפרטית של העובד באשר בתוך חלקתו פנימה נפסקים 'תנאי העבודה' ותחתם שולטים בכיפה תנאי חייו הפרטיים". נגריהשכיריםנגרותתאונת עבודה