לשכת התעסוקה - עבודה המצריכה שעתיים עבודה ביום

פסק דין 1. בפני ערעור על החלטת ועדת הערר של שירות התעסוקה, מיום 6/7/99. הוועדה אישרה את החלטתה של לשכת התעסוקה בפתח תקוה, שקבעה כי בנסיבות הענין חל "סירוב לקבלת עבודה" מצד המערערת לעניין סעיף 166 (ד) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה - 1995. (להלן "החוק"). 2. לטענת המערערת לא היה הצדק לרישום הסירוב שכן הסיבה לסירובה לעבוד נבעה מכך שנשלחה לעבודה המצריכה שעתיים עבודה ביום בלבד ואילו רצונה הוא לעבוד במשרה מלאה. 3. ועדת הערר דחתה את ערר המערערת בקובעה כי למערערת הוצעה עבודה מתאימה וכי המערערת סירבה לקבלה וביקשה מפקידת ההשמה "לחכות עם העבודה הזו". לאחר בחינת חומר הראיות, להלן החלטתי: 4. סעיף 163 לחוק מגדיר מיהו המובטל הזכאי לדמי אבטלה. "163(א) רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור". עבודה מתאימה הוגדרה בסעיף 165 (ב) לחוק כדלקמן: "(ב) לעניין סעיף 163 רואים עבודה מוצעת כעבודה מתאימה לאדם פלוני אם נתמלאו בה כל אלה: (1) העבודה היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע, או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו, מצב בריאותו וכושרו הגופני; (2) השכר בעבודה המוצעת שווה לפחות לדמי האבטלה שהיו מגיעים לו אילו היה זכאי להם: (3) העבודה המוצעת אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו" 5. בבואנו להכריע בסוגיה, אמונים אנו על הנחייתו של בית הדין הארצי שפסק: "אין ליתן תשובה חד משמעית מהו הדיבור "סירוב" לקבל עבודה", הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה, עת ברור שהוצעה עבודה מתאימה - יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה" (דב"ע מא/91-3; דב"ע מא/91-4, מאיר אוזיאס נ' שירות התעסוקה, פד"ע יג 65). באשר לשאלה מהי עבודה מתאימה נקבע בדב"ע מב91-1/, שירות התעסוקה - אורי סלח (פד"ע יג 203, 209): "... זאת הסיבה שבסעיף 127ז(א) לחוק לא מדובר ב"עבודה במקצוע של הרשום בלשכת העבודה כמחוסר עבודה" אלא בעבודה שהיא "מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע", לשון אחר - לעניין ביטוח אבטלה ואיבוד עבודה הקובע הוא מה שהיה עובר להיווצרות המצב שהביא לרישום כמחוסר עבודה ולא מקצועו של אדם בתלוש ממה שהיה למעשה... החלופה היא "עבודה אחרת", אך צריך שבאותה עבודה יתקיימו מספר תנאים במצטבר, התנאים הם: העבודה צריך שתהיה תואמת את הכשרתו המקצועית, צריך שתהא תואמת את רמת השכלתו, צריך שתהיה תואמת את מצב בריאותו וצריך שתהיה תואמת את כושרו הגופני" . 6. המערערת העידה כי קיבלה הפנייה אחת בלבד בתאריך 25/10/98. עוד הוסיפה כי כאשר פנתה אל המעביד הלה הסכים להעסיקה רק שעתיים ביום. לדבריה אמר לה המעביד כי מדובר בחולה קשה מאד, ואף הוסיף כי המערערת לא תוכל להרימו. דברים אלה נרשמו בטופס ההפנייה עימו חזרה המערערת אל הלשכה. לדבריה בבואה חזרה ללשכה הפקידה צעקה עליה, ואף שהמערערת אמרה לה כי היא יכולה לעבוד, השיבה לה הפקידה כי העבודה "לא בשבילה" (ר' עמ' 1 לפרוטוקול). באשר לטופס ההפנייה מתאריך 18/10/98 העידה המערערת כי לא קיבלה כלל הפנייה בתאריך זה. עוד הוסיפה כי כלל לא ידעה שנרשם לה סירוב בתאריך 18/10/98 (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). הגב' דורית שינה (להלן "שינה"), פקידת השמה בלשכת התעסוקה בפתח-תקווה, העידה כי המערערת קיבלה הפנייה בתאריך 18/10/98 מפקידת הלשכה שהחליפה את הגב' שינה, כיוון שהיתה חולה בתאריך האמור. לדבריה "בידי העתק מההפניה של ה- 18/10 וזה אומר שההפנייה יצאה מהמחשב בתאריך הרלוונטי" (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). 7. מעיון במסמכים שהוצגו לתיק עולה כי בתאריך 18/10/98 נרשמה הפנייה עבור המערערת בעוד שלתיק הוצגה הפנייה מקורית ובה פירוט הסיבה לאי קבלתה של המערערת לעבודה מיום 25/10/98, הרי שההפנייה מיום 18/10/98 היא העתק בלבד, ללא דיווח המעביד על סיבת הסירוב. מהחלטת ועדת הערר של לשכת התעסוקה עולה כי הסירוב שנרשם למערערת הוא בגין ההפנייה מיום 18/10/98 ולא בגין ההפנייה מיום 25/10/98. 8. בנסיבות המפורטות לעיל, אין לראות במערערת כמי ש"סירבה" לקבל עבודה שכן טענת המערערת כי כלל לא קיבלה הפנייה בתאריך 18/10/98 לא נסתרה ואף לא הוכחה כבלתי נכונה על ידי המשיב, זאת מן הטעם שלא הובא על ידיו טופס ההפנייה המקורי ובו ציון נימוקי המעביד באשר לסירוב. זאת ועוד אין לראות בהעתק ההפנייה שהוצג בגדר ראיה להמצאות הטופס המקורי בידי המערערת. ואף אין יסוד לטענת ב"כ המשיבה שסירובה של המערערת לעבוד על פי הצעת המעביד בהפנייה מיום 25/10/98 מעיד על סירובה כביכול של המערערת לעבוד על פי ההפנייה מיום 18/10/98. משכך אין לראות במערערת כמי שחל בעניינה "סירוב לקבלת עבודה" לפי סעיף 166(ד) לחוק. 9. לאור האמור לעיל הערעור מתקבל. 10. אין צו להוצאות. דמי אבטלה