החלטה 1. בפנינו הגיש המבקש עתירה למתן צו מניעה זמני כדלקמן : I. לאסור על המשיבה להורות באופן חד צדדי על העברת המבקש מתפקידו הקיים במערך הרכש לתפקיד של מוכרן זוטר מן השורה במערך האוניות ביום 2/4/00. ב. לבטל את הוראותיה החד צדדיות של המשיבה להעביר את המבקש לתפקיד מוכרן זוטר מן השורה במערך האוניות. ג. לאסור על המעביד לפגוע במישרין או בעקיפין במעמד המבקש כקניין שוק מקומי במערך הרכש ו/או להעבירו לתפקיד אחר ו/או לפגוע בסמכויותיו ו/או בזכויותיו ו/או בתנאי עבודתו בכל דרך אחרת. ד. לצוות על המעביד להחזיר את המבקש למלוא מעמדו, תפקידיו וסמכויותיו כקניין שוק מקומי ולהורות לכל מי שמונה ו/או ימונה למלא מקומו לפנות את מקומו וסמכויותיו כקניין שוק מקומי למבקש, וכן להחזיר למבקש כל הציוד וכלי העבודה אשר נשללו ממנו לצורך מילוי תפקידו. ה. לאסור על המשיבה לשנות את המצב הקייס מזה 12 שנים בקשר לתפקידו של המבקש ללא מו"מ מוקדם והסכמה שלו על שיבוצו לתפקיד אחר שאין בו משום פגיעה במעמדו או בתנאי עבודתו. ו. לאסור על המשיבה לשנות את המצב הקיים כאמור, ולמנות ו/או להעביר את תפקידיו ו/או סמכויותיו ו/או זכויותיו של המבקש כקניין שוק מקומי בחלקן ו/או במלואן לעובד אחר זולתו. ז. ליתן כל סעד זמני או נוסף או אחר לפי שיקול דעת בית הדין לטובת המבקש וכפי שימצא לנכון. 2. בתמיכה לבקשתו צרף המבקש תצהיר מטעמו, מוצג מ1/, לו צורפו 19 נספחים שסומנו מב1/ - מב19/, וכן תצהיר משלים, מוצג מ2/, לו צורפו שני נספחים (מב20/, מב21/). מטעם המשיבה הוגש תצהיר המנכ"ל, מר נתי מתוקי, מוצג ש4/ לו צורפו נספחים א' - ו', וכן תרשים מבנה ארגוני של המשיבה, מוצג ש3/, מזכרים פנימיים חתומים ע"י המבקשת, מוצגים ש1/ (1-5), ומכתב המבקש למנהל כ"א במשיבה מיום 8/4/91, מוצג ש2/. 3. להלן עיקר העובדות והשתלשלות העניינים: א. המבקש בגיל 58, נשוי ואב לילד, ועובד במשיבה מאז שנת 1964. ב. במהלך 36 שפת עבודתו מילא המבקש במשיבה תפקידים בכירים שונים, דוגמת מנהל מח' אוניות, עוזר סגן מנהל מערך אוניות, מתאם מלאי, ובתפקידו האחרון מזה 12 שנים כקניין שוק מקומי במערך הרכש. ג. המשיבה היא חברה מסחרית, הרשומה בישראל ועוסקת בעיקר באספקת מוצרים פטורי מיסים לאוניות ולנציגויות זרות בארך ולאו"ם. ד. ביום 16/2/99, מונה מר מתוקי לשמש כמנכ"לה החדש של המשיבה, וכ4- חודשים לפני מועד שמיעת הבקשה 7/4/00), חל שינוי במבנה הארגוני של המשיבה ן שונו חלק מהתפקידים והפונקציות או שהוספו חדשים (ראה עדות המבקש בעמ' 5 לפרוטוקול. ה. בסוף חודש 10/99, הגיש המבקש בקשה לאשר לו חופשה לתקופה 3-11/11/99. ביו0 1,11,99 הודע למבקש במזכר פנימי (מוצג מב1/) החתום ע"י גב' מירה שכס סמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש, שעליו לנצל 60 ימי חופשה מתוך מכסת ימי החופשה העומדים לזכותו וזאת החל מ15/11/99-. ו. במזכר ששלח המבקש לגב' שכס מיום 2/11/99, מוצג מב2/, הודיע המבקש שהוא יצא לחופשה כמתוכנן על ידו ב3/11/99-, וכי החל מ15/11/99- הוא ישהה בחופשה ה"מאולצת" לפי קביעתה. גב' שכס הגיבה להודעתו באותו יום, מוצג מב3/. ז. ביום 17/1/00 התקיימה פגישה עם המבקש בנוכחות יו"ר ועד העובדים וגב' שכס, ובה הודע לו כי התקיימו דיונים עם הועד בקשר לפיטוריו, אך הן הועד והן ההסתדרות סרבו, אך ביקשו להוציאו לפנסיה מוקדמת. מאחר והמשיבה אינה מסכימה לכך, הוצע לו להתפטר מרצון ולקבל פיצויים מוגדלים. המבקש סרב להתפטר, כהצעת המשיבה. ח. ביום 7/2/00 הוצע למבקש מזכר פנימי ע"י גב' שיכס, המסכם את תוכן השיחה שקיימה עימו באותו יום, והודיעה לו להמשיך לנצל את ימי החופשה עד להודעה אחרת. המבקש טוען כי מזכר זה לא נמסר לידיו במועד הוצאתו, אלא רק ביום 2/3/00. ט. ביום 1/3/00 הגיש המבקש בקשה לאשר לו לפצל את חופשתו (מוצג מב19/) אך בקשה זו לא נענתה ע"י המשיבה. י. ביום 5/3/00 כתב המבקש מכתב הממוען למנכ"ל המשיבה וגב' שיכס, ובו פרט את השתלשלות העניינים ומחה על הוצאתו לחופשה כפויה ועל כך שבמהלך חופשתו המאולצת ננקטים ע"י המשיבה צעדים ופעולות, לרבות קליטת עובדים חדשים ואיוש תפקידים שמטרתם יצירת עובדות מוגמרות בשטח, ותוך פגיעה קשה במעמדו ובזכויותיו, ושלא בהסכמתו. בנוסף, ביקש המבקש לשמור על מעמדו ותפקידו בחברה ולאפשר לו לחזור לאלתר לעבודתו. ביום 6/3/00 שלח ב"כ המבקש מכתב לגב' שיכס, ובו דרש לתקן לאלתר את הפגיעות שלא כדין, בזכויות מרשו. יא. ביום 8/3/00 השיבה גב' שיכס בכתב, למכתב המבקש הנ"ל מיום 5/3/00 (מוצג מב7/), בו ציינה כי בפגישה שהתקיימה ביום 17/1/00 היא פרשה בפני המבקש, בין היתר, את התלונות השונות שהועלו כלפיו במשך 12 שנות עבודתו האחרונות וכי בשל תלונות אלו המבקש אינו יכול לחזור לתפקידו במערך הרכש. ועוד הודיעה למבקש כי חופשתו עומדת להסתיים ביום 31/3/00, וכי סמוך למועד זה יודע לו מה התפקיד שימלא, תוך הדגשה שבכל פעולות החברה לא נפגע מעמדו בהברה ולא זכויותיו. גב' שיכס אף הזמינה את המבקש להיפגש איתה על מנת להעלות את תחושותיו בפניה. יב. ביום 9/3/00, השיב ב"כ המבקש למכתב הנ"ל של גב' שיכס, מוצג מב8/, בו ביקש להבהיר, בין היתר, כי האמור במכתבה מיום 8/3/00 מהווה הפרה של זכויות אישיות מוקנות ומוגנות של המבקש. כן הדגיש כי כל פניה למבקש בקשר עם פיטוריו או להעבירו מתפקידו או הוצאתו לחופשה כפויה יש לעשותה באמצעות ועד העובדים בחברה או באמצעותו, כבא כוחו המבקש. יג. למכתב ב"כ המבקש הנ"ל, השיב כעת ב"כ המשיבה במכתב מיוס 9/3/00 (מוצג מב9/), בו התרעם על הסגנון שנקט ב"כ המבקש במכתבו והבהיר כי, מבחינתה, המשיבה נוהגת בתום לב ובהתאם לכוחות, סמכויות וזכויות הנתונות לה. יד. ביום 12/3/00, שלח ב"כ המבקש מכתב לב"כ המשיבה (מוצג מב1-/), ובו התרעם על כי מרשו - המבקש, הוזמן לפגישה למחרת היום, ב13/3/00-, בשעה 07.30 בבוקר, בלשכת המנכ"ל מבלי שהדבר יובא לידיעתו או לידיעת מרשו או לועד העובדים או ההסתדרות קודם לכן, מה גם שלא נמסר למרשו דבר אודות מטרת הפגישה. בסוף המכתב ציין ב"כ המבקש, כי באם לא יודיעו עד שעה 19.00 של אותו יום כי הפגישה נוגעת לעבודתו השוטפת והרגילה של המבקש, הוא ינחה את מרשו לא להתייצב לפגישה. למרות המכתב הנ"ל של ב"כ המבקש, הופיע האחרון לפגישה לבדו כדי לשמוע איזה תפקיד מתכוונת המשיבה להציע לו. ביום 13/3/00 פנה ב"כ המבקש לב"כ המשיבה במכתב (מוצג מב11/), ובו פרט את השתלשלות העניינים, ומחה על התנהגות המשיבה והחלטתה על העברת מרשו בניגוד לרצונו ובניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי, ומבלי שניתנה לו זכות טיעון. בשולי ההתכתבות נתבקש ב"כ המשיבה לדאוג שמרשתו תחזור בה מהחלטתה להעביר את המבקש מתפקיד קניין שוק מקומי לתפקיד מוכרן במערך האוניות ומהחלטתה להמשיך את חופשתו הכפויה. XV. ביום 13/3/00, הוציאה גב' שיכס מזכר למבקש (מוצג מב12/), שלדידה מסכם את תוכן הפגישה שהיתה למבקש עם המנכ"ל מאותו בוקר, ולפיו החל מיום 2/4/00 ישובץ המבקש בתפקיד מוכרן לאוניות במערך האספקה. כמו כן הודיעה לו כי עד לאותו מועד עליו לנצל חופשה ולהימנע מלהופיע במשרדי מערך הרכש ולהימנע משימוש כלשהו בציוד המצוי שם, מחשב, טלפונים וכו', משום שלמעשה הוא אינו נמנה יותר עם עובדי הרכש. טז. ביום 14/3/00 פנה המבקש בעצמו למנכ"ל ולגב' שיכס במכתב מב13/, בו הוא מוחה בין היתר על שיבוצו בתפקיד של מוכרן "זוטר" לטענתו, דבר המהווה הרעה בתנאי עבודתו ופגיעה חמורה במעמדו בניגוד מפורש להוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, וגם באשר לניסיון המשיבה לכפות עליו חופשה מפלה כעונש, ובניגוד לדין. יז. ביום 23/3/00, הוציאה גב' שיכס מזכר פנימי למבקש (מוצג מב14/), בו הודיעה על העברתו לתפקיד מוכרן לאוניות במערך אספקה לאוניות החל מיום 2/4/00. יח. ביום 27/3/00 כתב המבקש מכתב לגב' שיכס (מוצג מב15/) ובו טען כי כתב ההעברה מהווה המשך של הפרה ברורה של החובה המוטלת על המשיבה מכח ההסכם הקיבוצי, תוך נסיון לפגוע בזכויות אישיות המוקנות של המבקש ובמיוחד למעמדו המוגן על פי ההסכם הקיבוצי ולכבודו כאדם וכעובד, וכל זאת כדי להשפילו ולשבור את רוחו בסביבת עבודה עוינת. יט. בתגובה למכתב הנ"ל הוציאה גב' שיכס למבקש מזכר פנימי, ביום 29/3/00, מוצג מב16/, בו דחתה את טענותיו של המבקש וציינה כי שיבוצו לתפקיד החדש נעשה בהתחשב בצרכי החברה ובאפשרויות העסקה הקיימות, וכי השיבוץ בתפקיד החדש אינו פוגע במעמדו, דרגתו ותנאי עבודתו, ובודאי אינו ניסיון לשבור את רוחו, ולכן אם יבחר לא להתחיל לעבוד בתפקיד שיועד לו, הוא ייחשב כמי שאינו מוכן לעבודה ולא יהיה זכאי למשכורת מהחברה. כ. ביום 29/3/00 שלח ב"כ המבקש מכתב, מוצג מב17/, לב"כ המשיבה בהתייחס להתכתבות הנ"ל בין המבקש ובין גב' שיכס, ובו חזר על הטענה כי העברת המבקש הינה בניגוד להסכם הקיבוצי ובבחינת הרעה חד צדדית בתנאי עבודתו של המבקש ופגיעה במעמדו ומהווה ניסיון לעקוף את ההתנגדות לפיטוריו, באמצעות העברתו הכפויה לסביבת עבודה נחותה ועויינת. כן הוצע למשיבה לפתוח במו"מ עם המבקש, באשר להעברתו למשרה חלופית הולמת, תוך שמירה על מעמדו ותנאי עבודתו, שאם לא, לא יהיה מנוס אלא לפנות לעזרת בית הדין בהקשר זה הוגשה ביום 2/4/00 הבקשה נשוא דיוננו. 4. תמצית טענות המבקש הן כדלקמן: א. בהחלטה על העברתו מתפקיד קניין שוק מקומי במערך הרכש לתפקיד נחות יותר של מוכרן במערך האספקה לאוניות (להלן: "העברה") מבקשת המשיבה לעקוף את התנגדות הועד וההסתדרות לפיטורי המבקש ו/או התנית הסכמתם בהוצאתו לפנסיה תקציבית לאחר 36 שנות וותק. ב. הוצאתו לחופשה כפויה ומפלה לתקופות ארוכות, תוך יצירת עובדות מוגמרות בשטח, קליטת עובדים חדשים ואיוש תפקידים על ידי העברת סמכויותיו כקניין שוק מקומי לעובדים אחרים, וכך גם נטילת הציוד האלמנטרי ששימש את המבקש בעבודתו (טלפון ומחשב), והניסיון לשבצו בתפקידים זוטרים, למלא מקום של עוזר מחסן, נועדו כדי לשבור את רוחו ולהשפילו בפני חבריו לעבודה ולאלצו להיכנע לתכתיבי החברה. ג. ההחלטה על ההעברה נעשתה בשרירות לב ובמטרה לגרום להתפטרות המבקש וכתחליף לתלות המשיבה בהליך הקיבוצי המותנה בהסכמת הועד וההסתדרות ובחובתה לנהל מו"מ עם העובד, אם רצונה להעבירו לתפקיד תוך פגיעה במעמדו, דבר שיכול להעשות רק בהסכמתו. ד. ההעברה מהווה פגיעה ממשית וברורה במעמדו של המבקש בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד ולכל דין, בין היתר בשל היות תפקיד המוכרן במערך האוניות, תפקיד שטח, הדורש עבודה פיזית, תפקיד ביצועי, וכאשר כל המוכרנים בעלי דרגות יותר נמוכות (יג' - טו') בעוד המבקש בעל דרגה יז'. לא רק זאת, אלא שהתפקיד המוצע מבוצע ללא עזרת עובד נוסף, והמבקש יהיה אחד מבין 11 מוכרנים עם אחריות פחותה והחשוב יותר כי מדובר בתפקיד שהמבקש מילא אותו לפני כ20-שנים, ומאז מילא תפקידים בכירים כגון מנהל מח' אוניות, סגן/עוזר מנהל מערך אוניות. מה גס שבתפקידו זה הוא יהיה כפוף למי שהיה כפוף לו בעבר. ה. התפקיד המוצע למבקש הינו בסביבה עויינת, שתביא למצב בלתי נסבל מבחינת יחסי העבודה ותמרר את חייו וכל ואת במטרה לגרום להתפטרותו. בהקשר זה ניתן אף להסתמך על המכתבים שביקשה המשיבה לצרף, מוצג ש1/ (1-5 מהשנים 1987-86) ושיש בהם כדי לתמוך בטענת המבקש כי המדובר בסביבה העויינת אותו במערך האוניות. ו. מאזן הראיות נוטה בבירור לטובת המבקש, שהוכיח את עילתו מעבר לזכות לכאורה, ויש להתעלם מטענות המשיבה שלא נתמכו בתצהיר דוגמת הטענה כי העברתו לתפקיד המוצע הינו האפשרות היחידה להשאירו בחברה וכי לא ניתן לשבך את המבקש בתפקיד אחר, אשר אין בו פגיעה במעמדו. ז. כל טענות המבקש בתצהירו לא נסתרו או שלא נסתרו בתצהיר. ח. המשיבה הגבילה במו ידיה בהסכם הקיבוצי את פרירוגטיבה הניהולית שלה והתחייבה שלא לפגוע במעמדו של עובד המועבר בצורה כלשהי (סעיף 1 לפרק יב' של ההסכם הקיבוצי המיוחד - מוצג מב18/), אופייה של הגבלה זו הוא מוחלט ולא יחסי. ט. השמירה על המעמד מכוח ההסכם הקיבוצי היא שוות ערך לשמירה על הדרגה והשכר ומהווה הוראה נורמטיבית בהסכם הקיבוצי, שאינה ניתנת לויתור. י. בבוא בית הדין לבחון את ההעברה, אין הוא עושה זאת בקשר לנכונות השיקולים המנהליים של המעביד, אלא מההיבט המשפטי ובאיזה מידה עולה ההחלטה עם הדין והסכמים החלים על הצדדים וכשאין הדבר עולה בקנה אהד, ובענייננו, מה היא תוצאת ההחלטה. יא. המשיבה אינה יכולה לשנות באופן חד צדדי את חוזה העבודה הקיים בינה ובין המבקש ללא הסכמתו ובכלל זה אינה יכולה להעבירו מהתפקיד אותו מילא מזה 12 שנים באופן המשנה לרעה את מעמדו במבנה ההיררכי של החברה מבלי שייחשב הדבר כהפרת החוזה (בג"צ 239/83 מילפודר ואח' נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מא21/, 210, 215) יב. בנוסף, ההעברה מהווה הפרה של התחייבותה המפורשת בעל פה ובכתב של גב' שיכס (מב7/, מב16/) שלא לפגוע במעמדו של המבקש. יג. העברתו של המבקש נעשתה שלא בתום לב ושלא בהגינות, ולא משיקולים רלבנטיים, ומבלי שניתנה לו זכות שימוע אשר הוכרה על ידי בתי הדין לעבודה גם לסקטור הפרטי. יד. התלות המשיבה בתלונות היסטוריות נגד המבקש מלפני כ10-15- שנים מעידה על העדר עילה אמיתית להעברתו מתפקידו ועל כי מדובר בשיקולים זרים. מה גם שעובדת קיומה של התלונה הנטענת מ3/4/95- (נספח ו' לתצהיר מוצג ש4/) נודעה למבקש לראשונה עם הגשתה לתיק. מכל מקום, המבקש מילא את תפקידו כקניין שוק מקומי במשך 12 שנים רצופות ללא שהמשיבה נקטה בהליך כלשהו נגדו. הלכה פסוקה היא, כי לא ניתן להעניש עובד בגין מעשים או מחדלים שלו בעבר, שלא זכו להליך משמעתי, קל וחומר לגבי תלונות שלא הובאו לידיעת העובד. (דב"ע ל3-4/ בתי מרגוע - מלונות היוזם נ' אבירם שמרית, פד"ע א' 141, 1). פ"ד נו3-202/ מ"י נ' זיוה ולדמן שרם פורסם). טו. בענייננו, מנכ"ל המשיבה לא זכר ולא ידע לפרט אף לא תלונה אחת נגד המבקש, שלגביהן טען בעדותו כי התריע במבקש כ19- פעמים, המנכ"ל המכהן בתפקידו כשנה, אינו בקשר עבודה אישי עם המבקש, הנמצא בחופשה כפויה מזה כ4- חודשים, ולכן האדם שיכול למעשה לחוות דעת על המבקש הוא מנהל מערך הרכש, שלגביו לא הובאה כל ראיה שיש לו תלונות בנוגע לתפקוד המבקש, ולחילופין לא כזו שהובאה לידיעת המבקש. טז. תהליך התייעלות של המשיבה אינו קשור לתפקיד שמילא המבקש במערך הרכש, וגט לשיטת המשיבה, המערך הורחב ואת תפקידו של המבקש ממלאים עובדים נוספים ואף חדשים. יז. מנכ"ל המשיבה לא פעל בגילוי לב ולא הזהיר את המבקש מפני ליקויים ספציפיים, אם קיימים כאלו, והעיקר לא נתן לו הזדמנות לתקן את הליקויים הנטענים. יח. הועד וההסתדרות נתנו הסכמתם להעברת המבקש מתפקידו, אך לא נתנו את הסכמתם לתפקיד הספציפי הפוגע במעמדו. לחילופין ובמצטבר, גס אם ניתנה הסכמה כזו, עובדה המוכחשת על ידי המבקש, אין בה כדי לגרוע מזכות נורמטיבית מוגנת של העובד. יט. המבקש הוכיח כי מאז 15/1/99 ובמשך כ4- חודשים, כפתה עליו המשיבה חופשה מפלה וסירבה לבקשתו לפצל את שהייתו בחופשה. כ. יש להיענות למתן הצו הזמני כמבוקש, שכן: 1. המבקש הוכיח כי העברתו מיום 2/4/00 היא בניגוד לזכות מוקנית בהסכם קיבוצי, בניגוד להתחייבות בכתב של גב' שיכס, בניגוד להלכה הפסוקה בדבר התנהגות בתום לב וללא רשות שימוע ותוך הפרה חד צדדית של חוזה העבודה. 2. הצו המבוקש הינו לשמור על המצב הקיים מזה 12 שניס ומניעת איוש תפקידו של המבקש איוש של קבע. 3. מאזן הנזק נוטה בבירור לטובת המבקש. שום נזק לא יגרם למשיבה באם יחזור המבקש למלא את תפקידו. 4. המבקש פעל ליישב את המחלוקת בתנאים הוגנים, כולל דרישה לפנסיה מוקדמת בתנאים לא מפלים, אך התנהגות המשיבה היתה מתנשאת. 5. הצהרת גור אריה לא נתמכה בתצהיר מנכ"ל המשיבה, ובנסיבות מקרנו אינה ישימה, אינה צודקת, לא עניינית ו/או משפטית. בנוסף, הלכת גור אריה ישימה במגזר הציבורי ולא הפרטי שבו השיקול של טובת הציבור הרחב אינו קיים. ומכל מקום יש לאבחן את הלכת גור אריה בנסיבות ענייננו. ולחילופין לא ניתן להסתפק בהצהרת גור אריה, שכן למבקש יגרם נזק לא ממוני בלתי הפיך כך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. 5. תמצית טענות המשיבה הן כדלקמן: א. כהערת פתיחה טען ב"כ המשיבה נגד הסגנון הבוטה של הכתיבה והדיבור של המבקש ובא כוחו, ושלטענתו חורגים מגבולות הטעם הטוב. ב. העניין העומד בבסיס בקשתו של המבקש הינה טענה בדבר פגיעה במעמדו, שמחייבת את השאלה, האם במדינת ישראל שנת 2000 בה מצויים למעלה מ200,000 -מובטלים, יכול אדם להכביר עוד ולטעון כי התפקיד שהוצע לו, כאשר עומד הוא להיות מפוטר, הוא בבחינת "הרעה" במעמדו. ג. למבקש אין זכות לכאורה לבקש את הסעד העיקרי הנתבע על ידי, משלא הוכחה פגיעה בוכות כלשהי, שכן הוכח כי להעברתו של המבקש לתפקיד מוכרן ניתנה הסכמת הועד וההסתדרות. ד. "הרעה במעמד" יש לפרש לפי נסיבות העניין, ובענייננו, המבקש כשל בתפקידו כקניין והיה מועמד לפיטורין, לכן מינויו למשרת מוכר אינו יכול בשום אופן להיחשב כהרעה. ה. למבקש אין זכות לסעד המבוקש על ידו, בסעיף 4 לתביעה העיקרית, לפיו יינתן צו קבוע לפיו הוא ישמש כקניין במשיבה, שכן השאלה היא, עד מתי? ו. למבקש אין זכות לאכוף על המשיבה להעסיקו כקניין, וטענה זו מנוגדת לסעיף 3 (2) לחוק החוזים (תרופות) התשל"א - 1970, ואין לכפות על המבקשת חוזה למתן שירות אישי, ואין לכפות עליה קבלת שירות אישי בתפקיד מסוים. ז. למעשה, תביעתו של המבקש הינה לצו עשה ולא לצו מניעה, שכן הלכה למעשה המבקש אינו משמש כקניין ועדיין אינו משמש בתפקיד המוכרן שיועד לו את מטלותיו מבצעים שני אנשים שונים מזה כמה חודשים. גם מנספח מב4/ לתצהיר המבקש ניתן ללמוד כי החל מ11/99- מועד יציאת המבקש לחופשה, הוא לא משמש יותר בתפקיד קניין, וכבר ב7/2/00- הוצע לו להמשיך את חופשתו או לסייע בעבודה במחסן הטכני - כלומר, ברור היה שהוא כבר לא קניין. גם ממכתב המבקש, מב5/ ברור כי ידוע לו שהתפקיד של קניין כבר אוייש. ח. קיימת זהות בין הסעד הזמני לבין הסעד העיקרי. ט. מאזן האינטרסים נוטה לטובת המשיבה, שכן הענות לצו משמעו לאלץ אותה, ועד לסיום ההליך העיקרי, להעסיק עובד לא מתאים שהעסקתו מסבה נזקים למשיבה. האינטרס העומד לדיון הוא חירותה של המשיבה לנהל את עסקה כראות עיניה במגמה להוסיף ולהתקיים כעסק כלכלי בשוק שהתחרות בו גוברת והולכת. י. הוכח כי העברתו של המבקש מתפקידו כקניין הינה בשל תפקוד לקוי והעדר יכולת למלא תפקיד זה, והוכח כי במשך תקופת עבודתו הועבר מתפקיד לתפקיד בשל אי התאמה - ההחלטה על ההעברה אינה צעד משמעתי או עונש אלא בשל אי התאמה". יא. המבקש דורש שבית הדין יטול על עצמו איצטלה של מנהל על ויקבע למשיבה על אף החלטה שהיא קיבלה בעניין זה, כיצד ינוהלו עסקיה ואלו עובדים ישובצו בתפקידים השונים. יב. לטענת המבקש פרורגטיבת הניהול של המשיבה הוגבלה באיסור של הרעה "במעמדו" בלבד, ובשלב זה אין, עם כל הכבוד, כלים בידי בית הדין להעריך האם מינוי לתפקיד מסוים הוא הרעה במעמד. מה גם שהיעד וההסתדרות נותן את הסכמתם למינויו לתפקיד זה. יג. התערבות ביה"ד בשיקול דעתה של המשיבה תפגע באינטרסים של האחרונה באופן בלתי מוצדק ובצורה חמורה יותר פי כמה מכל פגיעה אפשרית ונטענת באינטרסים של המבקש. יד. למבקש לא יגרם כל נזק אם יחל בתפקידו החדש ולחילופין הנזק, אם יגרם, הוא הפיך וניתן לפיצוי שכן המשיבה חוזרת על עמדתה שיש להחיל במקרה זה את הילכת פסק דין גור אריה (דב"ע מה 3-71 ממשלת ישראל נ' גור אריה, פד"ע טז' 264) זאת לאור התחייבותה של המשיבה כי במידה ויינתן פסק דין חלוט בתביעה העיקרית המחייב אותה להשיב את המבקש בתפקידו כקניין כי תבצע פסק דין כזה. מחמת התחייבות זו מתייתר הצורך במתן צו המניעה המבוקש. טו. עוגמת הנפש שנטען שתגרם למבקש אף היא ניתנת לכימות ופיצוי כספי, מה גם שהמבקש עצמו בסעיף 4 ג' לכתב התביעה העיקרית כימת את הפיצוי הנתבע על ידו בגין עילה זו. טז. המבקש הגיע לביה"ד בידיים לא נקיות, משום שלא גילה את כל העובדות הצריכות לעניין. ובמיוחד הוא לא גילה כי יומיים לפני הפנייה לביה"ד התקיימה פגישה בין עורך-דינו ובין נציג ההסתדרות והועד. וגם כי בפגישה מיום 17.1.2000 עם מנכ"ל המשיבה הוצע לו להתפטר מרצון, כמד תשלום פיצויים מוגדלים. חשיבותן של עובדות אלו שעצם קיומן במצטבר עם ההתכתבות שצורפה לתצהיר המבקש שומטים את הקרקע מתחת לטענה שלא ניתנה לו "זכות טיעון". יז. המשיבה פעלה בהתאם להוראות סעיף 1 בפרק יב' של ההסכם הקיבוצי המיוחד שכן, השוואה אובייקטיבית בין שני התפקידים, קניין שוק מקומי ומוכרן במערך האוניות מלמד ששני התפקידים דומים במהותם והאחד אינו נחות מהשני. זאת משום שממלאי שני התפקידים כפופים למנהלי מערך הכפופים לסמנכ"ל ולמנכ"ל ונם שני התפקידים אינם ניהוליים אלא תפקידי שטח וגם בהיררכיה הארגונית אצל המשיבה תפקיד הקניין אינו "חשוב" ואינו "בכיר" לתפקיד מוכרן. יח. הוכח על ידי המשיבה כי לכל מערך הרכש יש מזכירה אחת כך גם לכל מערך האוניות יש מזכירה אחת. העובדה שקיימים עשרה מוכרנים במערך האוניות לשמת ארבעה קניינים במערך הרכש, אינה משליכה לשאלת המעמד שאינו יכול להיות קשור למספר האנשים שמבצעים את אותו התפקיד. יט. טענותיו של המבקש בקשר להפרשי הדרגה בינו לבין המוכרנים במערך האוניות אינו נכון. שכן, דרגתו של המבקש היא - יז' ודרגותיהם של המוכרנים הם יד' - טו'. שזה לכל היותר הפרש של שלוש דרגות בלבד, והחשוב מכל שלדרגה אין קשר עם "המעמד". כ. ה"הרעה במעמד" הנטענת על ידי המבקש מבוססת ש מסקנה סובייקטיבית של המבקש ככה גם הצמדת התואר "בכיר" לתפקיד הקניין לעומת "זוטר" לתפקיד המוכרן, על ידי המבקש היא תוצאה של תחושה סובייקטיבית ותו לא. במשיבה לא משתמשים בתארים אלו. כא. הוכח בכל רמת הוכחה הנדרשת בהליך זה, כי הן הוועד והן ההסתדרות נתנו את אישורם לשיבוץ המבקש לתפקיד מוכרן. מדובר בהסכמה לשיבוץ הספציפי ולא הסכמה כללית כנטען על ידי המבקש. נטל ההוכחה להוכיח שלא כך פני הדברים מוטל על המבקש שכן חזקה על המשיבה שלא פיטרה את המבקש מהסיבה שהוועד וההסתדרות לא הסכימו לכך - שהיא לא שיבצה אותו בתפקיד מוכרן ללא הסכמה מפורשת של הוועד ושל ההסתדרות. כב. טענת המבקש שאין בהסכמת הוועד לשיבוצו כמוכרן כדי לחייבו משום שמדובר בוכות אישית ממחישה עד כמה אבסורדי המצב אליו נקלעה המשיבה שכן מצד אחד, היא אינה יכולה לפטר את המבקש ללא הסכמת הוועד ומצד שני שהיא מקבלת את הסכמת הוועד להעברתו לתפקיד מוכרן, אין העובד מסכים לקבל את הסכמת הוועד לשיבוצו בתפקיד. בכל מקרה, יש ערך ראייתי להסכמת הוועד וההסתדרות לשיבוץ המבקש בתפקיד מוכרן לצורך ההחלטה האם נפגע "מעמדו" של המבקש על ידי שיבוצו בתפקיד זה בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד לו שותפים הוועד וההסתדרות. כג. לסוגיית החופשות אין כל רלוונטיות לנושא הדיון, ויש לדחות את טענות המבקש כי הוצאתו לחופשה מעידה על חוסר תום לב מצד המשיבה. וזאת לאור עדותו של מתוקי שהוצאתו של המבקש לחופשה הייתה שילוב של שניים : האחד, שהמבקש צבר 122 ימי חופשה באותה תקופה יצאה הנחייה כללית לכל העובדים שיש להם יתרת חופשה משמעותיות לנצל את ימי החופשה. והשני, המבקש במעמד הוצאתו לחופשה סיים את תפקידו כקניין וטרם נמצא לו תפקיד אחר. ולכן, ועל מגת לשמור עליו במערכת, הוצאתי לחופשה שימשה כפתרון האלגנטי. כד. המבקש עמד להיות מפוטר על ידי המשיבה ורק סירוב הוועד וההסתדרות הוא שמנע זאת, ולכן משניתנה הסכמת הוועד וההסתדרות לשיבוצו בתפקיד מוכרן, אי הסכמתו לקבל את התפקיד מכוון לא רק נגד המשיבה אלא נגד הוועד וההסתדרות שאף לא צורפו כצד להליך. כה. גם עם העברתו של המבקש מתפקיד קניין מלווה בפגיעה בו הרי היא בבחינת פועל יוצא הכרחי משום שהוא אינו עובד טוב. 6. ד י ו ן א. ההלכה הכללית בעניין העברתו של עובד מתפקידו סוכמה בפס"ד בעניין מרגלית אילת נ' שרות התעסוקה דב"ע נד3-21/, פד"ע כז' 169, שם נקבע: "הכלל הוא שבסמכותו של המעביד לנהל את מפעלו על הצד הטוב והמועיל ביותו, לפי הבנתו ושיפוטו מוסמך הוא גם להעביר עובד מתפקידו לתפקיד, הכל כמובן בכפוף למגבלות המסיגות סמכויות אלו מכוח חוק, הסכם קיבוצי או חוזה אינדיבידואלי". כן נקבע בפסה"ד הנ"ל, כי הרקע להעברה של עובד ממשרה למשרה, באופן זמני או קבוע, יכול להיות מסיבות שונות אשר אחת העיקריות בהן היא רקע אישי של העובד כולל ליקויי תפקוד. בהעברה למשרה אחרת, ההלכה היא כי מאחר ומדובר בהפעלת "כוח" של מעביד, יש להפעילו משיקולים רלבנטיים, בתום לב ובהגינות, תוך מתן אפשרות ראויה לעובד להשמיע טענותיו בטרם יוחלט על העברתו ממשרתו, במיוחד כאשר מדובר בהעברה על בסיס אינדיבידואלי, שיש עמה אפשרות ממשית של פגיעה של ממש בתנאי עבודתו של העובד או במעמדו בעבודה, יש להקפיד על קיום זכות השימוע של העובד. הליך השימוע חייב להיות כן ואמיתי ולא הליך הנעשה כדי לצאת לידי חובה. ב. ההלכה בעניין השיקולים הרלבנטיים להחלטת ההעברה היא, שאין בית הדין שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעת המעביד, אלא בוחן את סבירות ההחלטה, בהתחשב בנסיבות המקרה. בבחינת סבירות ההחלטה, יש לעמוד על גורמיה, ובקביעת גבולותיו של מתחם הסבירות ממנו אין לחרוג, יש להתחשב, בין השאר בשאלה האם המעביד נתן משקל ראוי לגורמים הרלבנטיים השונים בהם עליו להתחשב, שכן החלטה תיפסל בשל חוסר סבירות, אם המשקל שניתן לגורמים השונים אינו ראוי, בנסיבות העניין. כמו כן, על בית הדין לבחון אם השיקול שהדריך את הרשות/המעביד או נטען על ידו, עומד בביקורת השיפוטית, או שמא תחת המסווה של שיקול לגיטימי עומדים גורמים אחרים, שיסודם בשרירות או בשיקול פסול (בג"צ 651/86, מלכה נ' שר המשטרה, פ"ד מ (4) 645). ג. ההלכות הנ"ל אמנם התייחסו ליחסי העבודה שבין עובד ובין מעביד שהוא רשות ציבורית, אלא שהן הוחלו באופן עקרוני גם ש יחסי העבודה במגזר הפרטי, ובמיוחד על אלו המוסדרים בהסכמים קיבוציים. בדב"ע נה3-126/ דוד נצר נ' האגודה למען החיל, עבודה ועוד, כרך ל' (3) 280, נקבע ע"י בית הדין הארצי לעבודה : "יחד עם זאת, כמו בכל הפעלת סמכות הנובעת מהסכם, דרוש כמובן כי שימוש בסמכות ההעברה, ייעשה על ידי האגודה על פי עקרון תום הלב ובאופן סביר". מכאן, עלינו לבחון, לאור יישום ההלכות הנ"ל - האם החלטת המשיבה על העברת המבקש מהתפקיד בו כיהן ב12- שנים האחרונות, כקניין שוק מקומי במערך הרכש, לתפקיד מוכרן במערך האוניות - היתה כדין? IV. טענתו העיקרית של המבקש הינה, כי העברתו לתפקיד מוכרן במערך האוניות מהווה פגיעה במעמדו, בניגוד לזכות אישית מוקנית מכח הוראה מפורשת בהסכם קיבוצי המיוחד החל על הצדדים (מוצג מב18/) ובמיוחד בניגוד לסעיף 1 לפרק יב' של ההסכם הקיבוצי, הקובע לאמור : "אם החברה מעבירה עובד קבוע או זמני ממשרה למשרה באותו ישוב או בישוב אחר, יועבר העובד באותה הדרגה ובסוג העבודה המתאים להכשרתו ובתנאי שלא תחול הרעה במעמדו החדש לעומת מעמדו הקודם ובתנאיי עבודתו הקודמים". להוכחת טענתו זו, ערך המבקש בסיכומיו טבלת השוואה, בה פרט את סממני מעמדו כקניין שוק מקומי, אל מול סממני המעמד, שלטענתו הוא נחות יותר, של מוכרן במערך האוניות. סימני המעמד כקניין, אותם פרט המבקש, הם: מהות התפקיד משרדי-ניהולי, למבקש ולעוד שני קניינים עוזרת מזכירה, המסייעת לכל אחד מהם בנפרד בעבודה המשרדית, היות המבקש בעל דרגה יז', כמו שני הקניינים הנוספים, תחומי אחריות גדולים יותר המחולקים בין 3 קניינים בלבד, וכי למבקש כפופה קניינית המסייעת לו בתפקידו. ומנגד, תפקיד המוכה הוא תפקיד שטח ביצועי, במסגרתו המבקש אמור לשמש אחד מתוך 11 מוכרנים, להם אחריות מופחתת והם מחזיקים בדרגות נמוכות בהרבה מדרגתו 4-% דרגות) ולכולם נותנת שירות מזכירה אחת בלבד, והעיקר, היותו של תפקיד מוכרן "תפקיד נסוג" אותו מילא המבקש לפני כ20- שנה, ומאז הוא מילא תפקידים בכירים יותר, בגון מנהל מח' אוניות, סגן/עוזר מנהל מערך אוניות, וכי בתפקיד זה הוא יהיה כפוף למי שהיה כפוף שלו בעבר. לעומת המבקש, טען מנכ"ל המשיבה בעדותו בפנינו, כי אין קשר בין "הדרגה" לבין "המעמד", וכי הדרגה היא פונקציה של ותק ושל תפקוד, כך שיתכן מקרה שלעובד מסוים, שהוא בעל ותק רב תהיה דרגה גבוהה יותר מאשר אדם בכיר יותר או טוב יותר, מה גם שההפרש בין דרגת המבקש ובין דרגותיהם של חלק מהמוכרנים במערך האוניות, עומד על שניים שלושה דרגות בלבד, ולא 5-6 כנטען ע"י המבקש. עוד נטען ע"י המשיבה כי השוואה אובייקטיבית של שני התפקידים, קניין ומוכרן, מלמדת כי בשניהם מדובר בתפקידי שטח, מה גם שמבחינת ההיררכיה במשיבה אין האחד "בכיר" מהשני, ובשני התפקידים הכפיפות היא למנהל המערך, הכפוף לסמנכ"ל ולמנכ"ל וכי בכל אחד משני המערכים עובדת מזכירה אחת לכל מערך. ה. הלכה פסוקה היא, כי מכלול תנאי העבודה הם הם המעצבים את מעמדו של העובד במקום כך שעקירת תנאי חשוב ע"י המעביד, ללא סיבה וללא הצדקה, עשויה להצדיק את הקביעה כי נפגע מעמדו של העובד באופן מוחשי. בענייננו, יתכן וצודק ב"כ המשיבה שעדיין אין בפנינו את הכלים להתייחס לטענה של מהותם של שני התפקידים, הקניין והמוכרן - האם מדובר בתפקידי שטח, או שמא האחד הוא תפקיד ניהולי והשני ביצועי. אולם מהראיות שהונחו בפנינו עד כה עולה, כי אין מחלוקת כי ביחד עם המבקש עבדה קניינית נוספת (לא מזכירה), שלמעשה קיבלה ממנו הנחיות ועזרה לו בתפקידו (ולפי הדוגמא שנתן ב"כ המשיבה בסיכומיו, העניין דומה לעו"ד זוטר המקבל הנחיות מעו"ד בכיר באותו משרד). כך גם אין מחלוקת כי המבקש מחזיק בדרגה, הנמצאת לפחות 2 או 3 דרגות מעל דרגות המוכרנים במערך האוניות, אך העיקר הוא שלא מצאנו שום הסבר או התייחסות מצד המשיבה לטענת המבקש כי בעברו, לפני כ20- שנה, הוא מילא את תפקיד המוכרן, ומאותו תפקיד התקדם ומונה לתפקיד מנהל מח' אוניות וסגן/עוזר מנהל מערך אוניות וכי בשיבוצו היום כמוכרן הוא יהיה כפוף למי שהיה כפוף לו בעבר. מכאן נראה לנו, כי משקלן המצטבר של העובדות הנ"ל, יש בו להצביע, לכאורה, כי גם לפי אמת מידה אובייקטיבית, שהעברת המבקש לתפקיד מוכרן מהווה פגיעה מוחשית במעמדו, וזאת בניגוד לזכות אישית מוקנית בהסכם הקיבוצי. ו. בהמשך לקביעתנו הנ"ל, עלינו לבחון מהו הסעד הנכון במסגרת איזון האינטרסים בין הצדדים על רקע העברתו של המבקש תוך פגיעה במעמדו בניגוד לזכות אישית מוקנית בהסכם הקיבוצי. מהראיות שהונחו בפנינו עד כה, עולה כי המשיבה, מבחינתה, גמרה אומר באשר לפיטורי המבקש, ורק התנגדות ועד העובדים וההסתדרות מנעו ממנה להוציא אל הפועל פיטורין אלו. בהמשך, אם לא תאמר בתגובה - לסירוב הועד החליטה המשיבה על המשך הוצאתו של המבקש לחופשה כפויה, טענת המשיבה כי הוצאתו של המבקש לחופשה בוצעה במסגרת הוראה כללית של המנכ"ל, שכוונה לכל העובדים להם צבורה חופשה ארוכה, ייתכן והייתה נכונה בתחילת החופשה הראשונה שהחלה ב15/11/99-, זאת על אף העובדה שבפועל הוראה זו יושמה רק כלפי המבקש (ראה עדות המנכ"ל, עמ' 9 לפרוטוקול שורות 15-23), אך מאז הישיבה מיום 17/1/00, בה הוצע למבקש להתפטר מרצון, נפסק לכאורה מצב של ניצול ימי חופשה במסגרת ההוראה הכללית של המנכ"ל, והמשך החופשה נחזה להיות תגובה לסירוב המבקש להתפטר מרצון והחלטה שקיבלה המשיבה שאינה מעוניינת בשירותיו יותר. מסקנה לכאורית זו, נתמכת בעדות המנכ"ל בפנינו (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 25, 29-30), לפיה המבקש הוצא לחופשה "כדי לא לפטרו", ובהמשך "כדי שינצל יתרת החופשה ע"י שימצא פתרון לשאלת העסקתו בחברה". ז. לכאורה, עולה כי משלא עלה בידי המשיבה לפטר את המבקש או להשיג את הסכמתו להתפטרות מרצון אף בתנאים מועדפים, זו החליטה להעבירו מתפקידו כקניין שוק מקומי לתפקיד מוכרן, כאשר הנימוק "הפורמלי" להעברה היה שתפקודו כקניין הוא לקוי, ולכן אינו מתאים להמשיך למלא תפקיד זה. את הנימוק של תפקוד לקוי ביקש מנכ"ל המשיבה, שהחל למלא תפקידו בה מחודש 2/99, לבסס על מכתבים (נספחים א' 1, 2 - ו' למוצג ש4/) הנמצאים בתיקו האישי של המבקש מהתאריכים 30/12/90, 1/1/91, 25/3/91, 17/7/91, 18/7/91, 12/3/92, 3/4/95, וכן על מכתבים של המבקש למנהל כ"א אצל המשיבה מהשנים 86', 87', ו4/91- (מוצגים ש1/ 1-5, ש2/). כלומר גם אם נתעלם מהכחשת המבקש שאת המכתב מיום 3/4/95 הוא לא קיבל לידיו, ועובדת קיומו של מכתב זה אינה ידועה לו כלל, הרי ניתן לקבוע לכאורה, כי מזה 5 שנים לא היתה בתיקו האישי של המבקש כל פנייה פורמלית בכתב אליו, בקשר עם תפקוד לקוי. אמנם המנכ"ל בעדותו בפנינו, כמו גם בסעיף 7 א' לתצהירו מוצג ש4/, טעו שגם במהלך התקופה שהוא מכהן כמנכ"ל, המבקש אינו ממלא את תפקידו כראוי, ואף גרם נזקים למשיבה. אולם בחקירתו הנגדית התברר, כי בינו ובין המבקש התקיימה פגישת הכרות אישית אחת, כמו עם יתר העובדים, בתחילת כהונתו כמנכ"ל, ואילו בשאר הפגישות נכחו אנשים אחרים בקשר לתנאי עבודה שוטפים. המנכ"ל העיד בפנינו כי הוא הזהיר את המבקש כ19- פעם, "אך זה לא היה במובן שאם לא יתקן את דרכו, המבקש יפוטר". לגבי נושאי אותן 19 אזהרות לא הביא המנכ"ל דוגמא ממשית כלשהי, שיש בה להצביע על תפקוד לקוי של המבקש, אלא הסתפק בתיאור כללי, שבאחד המקרים היה מלאי יתר, כאשר לשאלה כמה מלאי ובאיזה סחורה מדובר, לא ידע מנכ"ל המשיבה לפרט בעדותו, והדבר גס לא זכה להתייחסות מפורשת בתצהירו. מצב זה מלמד לכאורה, שלא ניתנה למבקש הזדמנות אמיתית לתקן את דרכו או את ליקויי התיפקוד הנטענים ע"י המשיבה, דבר שהוא בעל חשיבות מירבית, לאור שינוי הפסגה בהיררכיה הארגונית של המשיבה, שהתבטא במינויו של המנכ"ל החדש. ח. התנהגות המשיבה בהקשר זה מעוררת יותר מאשר תמיהה, במיוחד בהתחשב בתקופה של 12 שניס בהם מילא המבקש את תפקיד קניין שוק מקומי, ולכן גם ההסתמכות על המכתבים שבתיקו האישי של המבקש מהשנים 86-91, אין בהם כדי להרים את נטל הראיה הלכאורי המתחייב אפילו בבקשה לסעד זמני בדבר תפקוד לקוי של המבקש כנימוק להעברתו, כשאין הוכחה לכאורית לתיפקוד לקוי זה מאז ועד יום ההחלטה על העברתו. ט. גם טענת המשיבה כי העברתו של המבקש לתפקיד מוכרן התקבלה בהסכמת הועד מעוררת קושי רב, שכן מצד אחד אץ מחלוקת כי הועד לא מסכים לפיטוריו של המבקש, אלא להוצאתו לפנסיה תקציבית, בהתחשב בגילו (58) וותק (36 שנים), אך הסכים להעברתו לתפקיד אחר. לטענת המבקש הועד לא הסכים להעברתו לתפקיד הספציפי של מוכרן, משום שיש בה פגיעה במעמדו בניגוד לזכות אישית מוקנית בהסכם הקיבוצי, ואילו המשיבה טוענת כי הסכמת הועד היתה להעברה לתפקיד הספציפי של מוכרן, לכן נשאלת השאלה, מה היה יותר פשוט מצד המשיבה, הטוענת שמבחינתה היא מילאה אחרי חובותיה על פי ההסכם הקיבוצי, מאשר להציג את עמדת הועד מפיו? זאת אנו אומרים אף בהתחשב בנטל הראיה בבקשה לסעד זמני, ולמרות ששאלת המעמד הינה זכות אישית של ההסכם קיבוצי המיוחד החל על הצדדים, שכל עוד לא שונתה במישור הקיבוצי היא שרירה וקיימת ואין צד להסכם רשאי לשנותה באופן חד צדדי, אף על רקע השינויים שחלו במשק המדינה של שנות ה2000-, כנטען ע"י המשיבה. י. מששקלנו את טיעוני הצדדים, כפי שהובאו על ידנו בהרחבה לעיל, ובמיוחד בהתחשב בהשתלשלות העניינים כפי שהובהרו בבינו בשלב זה, נראה לנו כי הסעד הראוי בנסיבות מקרה זה, שלכאורה נחזות להיות חריגות, ובעיקר: 12 שנות ותק של המבקש בתפקיד קניין, הרצון המוצהר של המשיבה לפטר את המבקש והעדר יכולתה לעשות זאת בשל סירוב הועד וההסתדרות, מועד ההחלטה על הפיטורין במהלך הוצאת המבקש לחופשה, החלטה על העברה לתפקיד כשהמבקש נמצא מחוץ לעבודתו - "בחופשה מאולצת", אי מתן הזדמנות אמיתית למבקש לתקן את דרכו, אם בכלל היה צורך בכך, ופגיעה במעמדו בניגוד לתנייה אישית בהסכם הקיבוצי - הוא הענות לבקשה לסעד זמני, והחזרת המבקש לתפקידו מזה 12 שנים, כקניין שוק מקומי, תוך ביטול ההחלטה על העברתו לתפקיד מוכרן, החלטה שלכאורה אינה עומדת במבחן הסבירות ואינה מבוססת על נימוק ושיקולים ראויים. (לצורך השוואה, ראה ע"ע 1068/00 זוסלין גולדאפר נ' קופ"ח כללית, מיום 18/4/00 (טרם פורסם). יא. ועוד, גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, שכן למרות הטענה של ארגון מחדש המתבצע במשיבה, נמצאנו למדים מהעדויות כי לכאורה לא חל שינוי מהותי בתפקיד שמילא המבקש כקניין, וגס לא אוייש תפקיד זה באיוש של קבע, אלא שסמכויותיו של המבקש הועברו לשני עובדים אחרים, כאשר החדש ביניהם לא נתקבל ספציפית לתפקיד זה, ולכן עם החזרת המבקש לתפקידו כקניין לא יהיה צורך בפיטורי עובד כלשהו (ראה גם עדות מנכ"ל המשיבה בעמ' 11 לפרוטוקול, שורות 3-4). XII. בהחלטתנו הנ"ל אף שקלנו את השפעת ההחלטה על מערכת יחסי העבודה במקום העבודה (כמו במקרה של אכיפת יחסי עובד-מעביד), שבענייננו גם לפי התרשים האירגוגי שהגישה המשיבה מוצג ש3/) עולה כי מנהל מערך הרכש איננו עוד אותו מר חיים סבדוש, שבתקופתו נכתבו המכתבים (נספחים א' - ו' לתצהיר מנכ"ל המשיבה - מוצג ש4/), אלא מר מנצור שלגביו לא שמענו בשלב זה ולא הובאה כל ראשית ראיה לכך שקיימים חילוקי דעות מהותיים בינו ובין המבקש, מנגד הוכח לכאורה על פי מסמכים שהגישה המשיבה, כי מערך האוניות עויין את המבקש, ועל רקע זה הועבר בזמנו לתפקידו כקניין. יג. באשר לתהיית ב"כ המשיבה בסיכומיו, עד מתי ימלא המבקש את תפקידו כקניין במקרה ויחליט בית הדין להיעתר לסעד המבוקש של ביטול ההעברה, אנו רואים לנכון להבהיר כי אין בהחלטתנו זו לסתום את הגולל על זכות המשיבה להעביר את המבקש מתפקידו, בתנאי שזה יהיה תפקיד השומר על זכויותיו ומעמדו, בהתאם לדין וכמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד החל על הצדדים, או להעבירו לתפקיד אחר המוסכם עליו. 7. לאור האמור לעיל, אנו מורים למשיבה, במסגרת הענות למתן הסעד הזמני המבקש, להחזיר את המבקש לתפקידו מזה 12 שנים כקניין שוק מקומי במערך הרכש, וזאת עד לסיום ההליך בתביעה העיקרית ו/או עד שימצא תפקיד שאינו פוגע בזכויותיו ומעמדו של המבקש, כמתחייב מההסכם הקיבוצי, ו/או תפקיד מוסכם אחר, לפי המוקדם ביניהם. 8. למרות החלטתנו הנ"ל, אנו רואים לנכון להמליץ בפני הצדדים לפתוח במו"מ במטרה להגיע להסדר מוסכם לגבי המשך יחסי העבודה ביניהם. 9. לאור חשיבות ודחיפות העניין, אנו רואים לנכון לתת קדימות לדיון בתביעה העיקרית בתיק זה, וקובעים דיון מוקדם, במעמד הצדיים, ליום 11/7/99 בשעה 13.00. 10. הוצאות בקשה זו ישקלו עם סיום התיק העיקרי. צו מניעה זמניצו מניעהצווים