הגבלת תנועות עמוד שדרה מותני בצורה קלה

פסק דין 1. בפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 27.10.98, (להלן - "הועדה לעררים"), אשר קבעה, כי אין החמרה בדרגת הנכות היציבה של המערער כתוצאה מפגיעה בעבודה מיום 4.2.92. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המערער נפגע בעבודה ביום 4.2.92 בעמוד השידרה המותני ובצווארו והוכר על ידי המשיב כנפגע בעבודה. (להלן - "התאונה"). דרגת נכותו קודם לבקשה להחמרה היתה 10% על פי סעיף ליקוי 37 (7) א' הדן בהגבלת תנועות עמוד שידרה מותני בצורה קלה . הועדה לעררים נשוא פסק דין זה, התכנסה, בין היתר, כדי לדון בטענתו של המערער לענין בריחת סידן קשה, שהוא סובל ממנה לטענתו, אך ורק עקב חוסר פעילות גופנית שנכפתה עליו מאחר והוא נמנע מכל פעילות גופנית ונח במיטתו, לדבריו, במשך למעלה מ- 9 חודשים, עקב התאונה. 2. הועדה לעררים קבעה בחוות דעתה לענין בריחת הסידן, כי :"בריחת הסידן הממצאים המולדים אינם קשורים כלל ועיקר לתאונה הנדונה ולכן אינם שייכים לדיון הנוכחי. הועדה אף לא העניקה כל נכות בגינן. אין החמרה. נכותו בעינה ". 3. עיקרי טענות המערער: טעתה הועדה לעררים בכך שלא ביקשה חוות דעת של רופא מומחה ו/או יועץ אחר אשר היה קובע את הקשר בין התאונה לבריחת הסידן. לטענתו, מאחר ובאף אחת מהבדיקות שעבר בשנתיים האחרונות לא נמצאו ממצאים המסבירים את בריחת הסידן בגופו, הרי שיש להסיק, כי הסיבה העיקרית לכך נובעת מחוסר הפעילות הגופנית שנגרמה לו לאחר התאונה. עוד טען המערער, כי במסגרת נכות כללית, המשיב הכיר בו בנדון כנכה. המערער הוסיף וטען, כי הועדה לעררים התעלמה ממכתבו של פרופ' מילגרום מטעמו, וכן טען שהרכב הועדה לא היה כדין, שכן בין חברי הועדה צריך היה להיות רופא פנימי מומחה למחלות מטבוליות ומחלות עצם וכן רופא רנטגנולוג. 4. לטענת ב"כ המשיב לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה לעררים ויש לדחות את הערעור. לטענתה, המערער לא המציא שום מסמך רפואי מטעמו הקובע קשר ודאי או אפילו קשר לכאורי בין בריחת הסידן שהוא סובל ממנה לבין התאונה. הועדה לעררים בדקה אותו, התייחסה למסמכים הרפואיים שהוגשו מטעמו, הרכבה היה כדין ולכן לא נפל כל פגם בהחלטתה. 5. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הועדה לעררים, להלן פסק דיני: הועדה לעררים התכנסה בעיניינו של המערער פעמיים: לראשונה ב- 17.6.97 ולאחר מכן סיכמה שלא בנוכחותו ב- 27.10.98. ב- 17.6.97 רשמה הועדה לעררים את תלונות המערער, בדקה אותו והתייחסה לתוצאות ה- C.T. שהוצג בפניה, התייחסה למכתבו של פרופ' ליברמן מטעם המערער ולמכתבו של ד"ר מילגרום מטעמו וציינה את ממצאי בדיקתה בפירוט . הועדה לעררים ביקשה בישיבה זו לבצע למערער בדיקת C.T. עמוד שידרה מותני עדכני וכן בדיקת E.M.G. של גפיים תחתונות וקבעה שעם קבלת המבוקש, תסכם ללא נוכחות ותתייחס למסמכים הנוספים שהמציא המערער. בישיבה מיום 27.10.98, התייחסה הועדה לעררים לתוצאות ה- C.T. העדכני שבוצע למערער וקבעה, כי בדיקת ה- C.T. כאמור, הינה ללא ממצא פתולוגי. כן ציינה הועדה לעררים, כי גם בבדיקת ה- E.M.G., לא נמצא כל ממצא פתולוגי. אשר על כן:"הועדה התרשמה לכן שלא חלה החמרה במצבו והנכות שניתנה תואמת את מצבו." באשר לבריחת הסידן, קבעה הועדה לעררים כמצוטט לעיל, כי אין בין בריחת הסידן לבין התאונה כל קשר. במהלך הדיון בערעור נשאל המערער על ידי בית הדין, האם מצוי ברשותו ולו מסמך רפואי אחד מטעמו המצביע על קשר אפשרי בין בריחת הסידן שהוא סובל ממנה לבין השכיבה הממושכת שנגרמה לו לטענתו, בעטייה של התאונה. המערער השיב:"אני משיב שאין שום רופא שיבוא ויאמר שבריחת הסידן היא עקב השכיבה". פרופ' מילגרום מטעמו של המערער לא קבע כלל קיומו של קשר כאמור והוא ציין: "החולה מדווח שהבעיה החלה בעיקבות המנוחה הממושכת שנכפתה עליו בגין כאבי גב תחתון מהם סבל בזמנו". (ההדגשה שלי - א.ל. ). עוד יצויין, כי פרופ' מילגרום אף ציין, כי הוא מעריך שבעזרת פיזיוטרפיה אינטנסיבית לאורך מספר חודשים, יחול שינוי חיובי במצב הסידן באזור העקבים של המערער. גם פרופ' לאופר מטעמו של המערער, במכתבו מיום 20.6.96 לא הצביע על קשר סיבתי בין השכיבה כאמור לבין בריחת הסידן. הוא הציע לקיים ייעוץ עם ניורולוגים בשאלה זו. אשר על כן, לא מצאתי כל בסיס לטענת המערער, כי נפלה טעות בקביעת הועדה לעררים לענין העדר הקשר הסיבתי, בין בריחת הסידן לבין התאונה. המערער לא הציג כל מסמך רפואי המצביע על אפשרות לקשר סיבתי - רפואי כאמור ולפיכך, לא נסתרה קביעת הועדה לעררים בנדון. קביעת קשר סיבתי רפואי כנטען, הוא ענין שברפואה, הסמכות לקביעה כאמור נתונה לועדה לעררים ואין כל בסיס להתערב בקביעתה זו. אשר לטענה בדבר הרכב הועדה: לא מצאתי, כי נפל כל פגם בהרכבה. בין חבריה היו אורטופד, ניורוכירורג ונוירואופטלמולוג. הפגיעה עקב התאונה היתה פגיעה בגב תחתון ובצוואר, כך שהרכב הועדה היה נכון. כאמור לעיל, גם פרופ' ליברמן מטעמו של המערער במכתבו כמצוטט לעיל , סבר , כי יש להפנות את עניינו של המערער לנוירולוג ואכן בין חברי הועדה לעררים ישב גם נוירולוג. אשר לטענת המערער, כי בין חברי הועדה צריך היה להיות רופא פנימי - מומחה למחלות מטבוליות ומחלות עצם וכן רופא רנטגנולוג - על כך כבר נפסק, כי אין כל הכרח לכלול בועדה מומחה בתחום צר וספציפי וכי די בכך שבועדה ישב מומחה אחד בתחום הפגימה. (דב"ע ל"ח / 01-832 אהרון מהפוד נ' המוסד לקט ועדות 211, וכן דב"ע נ"א/ 99-94 ודה ארבל נ' המוסד , פד"ע כ"ב 337). אשר לטענת המערער, כי במסגרת נכות כללית הכירו בנכותו הנטענת לענין בריחת הסידן, אין בכך כדי להוות פגם בקביעת הועדה לעררים נשוא פסק דין זה לאור השיקולים והקריטריונים השונים שנשקלים במסגרת תביעה לנכות כללית. 6. הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על פעילות והחלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת. (דב"ע נז/ 01-50 אורי רשתי נ' המוסד לבטוח לאומי, טרם פורסם, פסק הדין מיום 6.7.97). המערער לא טען ולא הצביע על שום טעות משפטית ו/או פגם בהחלטת הועדה לעררים. הוא מתייחס בערעורו לטענות רפואיות ולא משפטיות. גם אם הוא חולק על הקביעות הרפואיות של ועדת העררים, הרי שקביעת או שלילת קשר סיבתי רפואי היא בסמכותה הבלעדית של הועדה לעררים ובית הדין אינו מתערב בשיקוליה הרפואיים. אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. מותנייםעמוד השדרה