פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי

פסק דין 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי מחלת הלב שאירעה לתובע ביום 8.12.84 היא פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. הנתבע הכחיש כי לתובע אירע אירוע תאונתי כלשהו, כמשמעותו בחוק ובפסיקה, וטוען כי מחלת הלב אירעה לתובע על רקע מצב בריאותו הקונסטיטוציונלי. לחילופין טען הנתבע כי השפעת העבודה על הופעת המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. 3. עובדות המקרה נקבעו על ידי בהחלטה מיום 30.7.98 והן: א. התובע כיהן כמנהל מחלקה וראש אגף נשים ויולדות בבי"ח שיבא בתל השומר. הוא עבד בבי"ח תל השומר מ- 1964 ועד שפרש לגמלאות בשנת 1990. ב. לדברי התובע, בתאריך 6.12.84 פרצה בינו לבין פרופ' שלמה משיח, שהיה מנהל מחלת נשים נוספת באותו בית חולים, מריבה סוערת. ג. הרקע לריב, כדברי התובע, היה - פתיחת מרפאה פרטית בשתוף עם בי"ח אסותא בנושא הפריה חוץ גופית. לטענת התובע, נודע לו יום קודם לכן כי נחתם הסכם להקמת יחידה להפריה חוץ גופית בבית חולים אסותא על ידי פרופ' משיח, והוא לא היה שותף לכך. התובע התקשר מיד כשנודע לו הדבר לעו"ד אלי זוהר, אשר אישר כי נחתם הסכם כזה. התובע אף התקשר טלפונית לבית חולים אסותא ושאל אם ניתן לרשום חולים לאותה יחידה, ונענה בחיוב. ד. למחרת - זימן התובע את פרופ' משיח ואז התעורר ביניהם הויכוח. התובע טען כי פרופ' משיח לקח אתו 2 אנשים מהצוות של התובע שנשאל בענין וכן פעל מאחורי גבו בכל הקשור בנושא הנ"ל. ה לטענת התובע, החלה המתיחות בינו לבין פרופ' משיח כשנה שנתיים לפני הריב הסוער ביניהם. הרקע למתיחות היה פיתוח שיטת ההפריה החוץ גופית. יחסים ביניהם היוו קורקטיים אבל למעשה היתה יריבות ביניהם. ו. התובע טוען כי חודש - חודשיים לפני הריב, ידע שפרופ' מיכאלי, מי שכיהן באותה תקופה כמנכ"ל משרד הבריאות - לא אישר לפרופ' משיח לעסוק בפרקטיקה פרטית בנושא הפריה חוץ גופית - אלא אם כן יצמצם את הקף משרתו בשירות המדינה לחצי משרה, וכן ידע שפרופ' משיח לא מוכן לצמצם את משרתו. ז. בנובמבר 84' היה התובע בחו"ל, בניס שבצרפת. התובע נבחר שם למזכיר כללי של האיגוד הים תיכוני של ההסתדרות הרפואית הים תיכונית, אח"כ נשאר בפריז ושם עסק במחקר במשך שבוע. התובע הרגיש טוב ולא היו לו כל מיחושים. לקראת סוף נובמבר 1984 חזר לארץ לעבודתו בבי"ח תל השומר. ח. ביום 6.12.84 נודע לתובע שנחתם הסכם בין בי"ח אסותא לחב' כלל, לבין פרופ' משיח ועוד רופאים, וביניהם - שני רופאים שעבדו במחלקתו, בענין ההפריה החוץ גופית וזאת באישור של ד"ר גולדמן מ"מ מנהל בי"ח שיבא. ט. התובע רתח מזעם. לדבריו, הכל נעשה מאחורי גבו והוא חש כי זו היתה פגיעה בסמכויותיו ובו אישית. כן טוען התובע כי לא מקובל שרופאים מהמחלקה שלו יעברו לעבוד באופן פרטי בלי אישורו. לצוות של פרופ' משיח צורפה גם ביולוגית שהתובע הביא מאנגליה והשיג לה משרה בביה"ס לרפואה, מתוך סיכום שהיא תעבוד אתו במעבדה שלו בבי"ח שיבא וצרופה לצוות של פרופ' משיח גרמה לו לזעם. י. התובע הזמין את פרופ' משיח לחדרו לשם הבהרה וכשנכנס אליו אמר לו - לשבת והתפרץ עליו בכעס רב. התובע שאל את פרופ' משיח איך הוא יכול לבנות צוות בלעדיו ואיך הוא מעז לקחת עובדים שלו לצוות שלו יא. המריבה ארכה קרוב לשעה כשהם מתווכחים בהרמת קול ופרופ' משיח טען שמאחר והתובע כבר מפורסם - הגיע עכשיו תורו להתפרסם. המריבה גרמה לתובע לרעד בכל גופו ולמועקה. בהדרגה התפתחה המועקה לכאבים בחזה ובגב. בלילה הרגיש רע וכאבים בחזה ואשתוחשבה שיש לו גזים. למחרת פנה התובע למחלקתו של פרופ' קלרמן ונמצא אצלו אוטם שריר הלב. יב. לאחר בחינת העובדות קבעתי כי הויכוח הנ"ל הינו אירוע חריג לגבי התובע. 4. כמומחה רפואי בתיק זה מונה פרופ' א' קרן מבית החולים ביקור חולים ירושלים, ואליו הופנו השאלות הבאות: "א. מהי המחלה שאובחנה אצל התובע? ב. האם קיים לדעתך קשר סיבתי בין האירועים (התקרית) בעבודה לבין בוא המחלה בעת שבאה? ג. האם יש לומר שהאירוע הנ"ל החיש את בואה של המחלה, שאלמלא התקרית ייתכן שבואה של המחלה היה נדחה למועד מאוחר יותר כל שהוא או אף לא בא בכלל? ד. האם השפעת האירוע על הופעת המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (אם היו כאלה)?". 5. המומחה הרפואי השיב בצורה מפורטת בחוות דעת מיום 17.11.98. סיכום דבריו המפורטים הוא - כי לתובע אירעה "תעוקת לב בלתי יציבה, על רקע נוכחות גורמי סיכון ונוכחות טרשת מפושטת בעיקר במערכת הכלילית השמאלית. התעוקה הבלתי יציבה התפתחה ללא קשר לתנאי עבודתו של התובע. התובע פיתח, כנראה, אוטם חריף של שריר הלב בהקף קטן באיזור הדופן התחתונה - צדדית של שריר הלב, ללא פגיעה בתפקודו הגלובלי של הלב, לאחר אשפוזו מ- 1984. הופעת התעוקה הבלתי יציבה והאוטם בשריר הלב, אשר התרחש, בתאריך בלתי ידוע בין השנים 1988 - 1984, אינם קשורים לארוע החריג בעבודתו של התובע". 6. פרופ' קרן אף קבע בחוות דעתו כי התובע סבל במשך כחדשיים מכאבים תעוקתיים, עם החמרה בתלונות אלו לקראת אשפוזו ב- 7.12.84 ביחידת הלב. בימים שקדמו לאשפוז וקדמו לארוע ב- 6.12.84, סבל מכאבים תעוקתיים בהליכה ואף כאבים שהעירו אותו ממנוחת הלילה. פרופ' קלרמן שבדק אותו ביום 7.12.84 אבחן תעוקה בלתי יציבה חמורה דיה לאשפוז מידי. האבחנה החד משמעית באשפוז היתה העדר אוטם חריף של שריר הלב ונוכחות תעוקה בלתי יציבה קשה. 7. לדעת פרופ' קרן ניתן לשלול בדרגת סבירות גבוהה העדר קשר סיבתי בין הארועים בעבודתו של התובע ב- 6.12.84 ובין הארוע הלבבי החריף שהביא לאשפוז למחרת. התובע סבל ממחלה כלילית מוכחת קשה ועל רקע זה פיתח תעוקה טריה חדשיים לפני האשפוז ב- 7.12.84. התעוקה התגברה עד לתעוקה בלתי יציבה אשר הביאה לאשפוזו. פרופ' קרן קבע כי אותה תעוקה התפתחה ללא קשר לתנאי עבודתו של התובע. התובע לקה באוטם חריף של שריר הלב אשר הופיע לאחר אישפוזו, בתקופה בלתי ידועה, ואובחן לראשונה כנראה ב- 1988. המומחה הרפואי ענה בשלילה על השאלה האם האירוע החריג בעבודתו תרם או גרם להופעת האוטם - וזאת בדרגת סבירות גבוהה. 8. למומחה הרפואי נשלחה שאלת הבהרה לפי בקשת ב"כ התובע ובה אוזכרה אף ספרות מקצועית רפואית. שאלת ההבהרה היתה: "האם נכון שויכוח סוער או מתח נפשי חריג עלולים לגרום להופעת תעוקת לב לא יציבה כפי שגם נאמר בספרות המצויינת להלן". 9. תשובת המומחה הרפואי (בחוות דעתו השניה מיום 26.8.99) היתה: "ויכוח סוער או מתח נפשי חריג, עלולים לגרום להופעת תעוקת לב ואף אוטם חריף של שריר הלב. ברם, כפי שסוכם בפרוטרוט במספר עמודים של חוות דעתי הקודמת סבל התובע במשך חודשיים מכאבים תעוקתיים עם החמרת תלונותיו לקראת אשפוזו ב- 7.12.84, וזאת עוד לפני הארועים בעבודתו ב- 6.12.84. דהיינו, מצבו החמיר עד כדי חוסר יכולת לתפקודים מינימליים, עוד לפני הארוע בעבודתו. מצב זה לא השתנה בעקבות הארוע בעבודתו, גם לאחר הויכוח לא היתה אבחנה של אוטם. אין כל בסיס עובדתי או רפואי לקביעת קשר סיבתי בין הארוע בעבודתו של התובע לאוטם החריף של שריר הלב, אשר הופיע בין 1988 - 1984 בתאריך בלתי ידוע, לאחר אשפוזו מדצמבר 1984. כמו כן, אין כל קשר בין הארוע בעבודתו של התובע להופעת תעוקה בלתי יציבה עוד טרם הארוע בעבודה". 10. חוות דעתו של המומחה הרפואי היא חד משמעית, ושוללת את הקשר הסיבתי בין התעוקה שפקדה את התובע, לבין האירועים בעבודתו, וכן - שוללת את הקשר הסיבתי בין האוטם שפקד את התובע לאחר מספר שנים לאחר מכן לבין האירועים בעבודה. 11. ב"כ התובע ביקשה בסיכומיה להעדיף את חוות הדעת של פרופ' לניאדו אשר הוגשה מטעם התובע ובה נקבע קשר סיבתי בין האירועים לבין מחלת התובע. הדרך הנהוגה בבית הדין לצורך הכרעה במחלוקת רפואית היא על ידי מינוי מומחה יועץ רפואי. החלטה על מינוי מומחה יועץ זה היא החלטה של בית הדין, ועליה לא הוגש ערעור. 12. משמונה המומחה הרפואי על ידי בית הדין, מטרת המינוי היא לספק לבית הדין את היעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. ב"כ התובע לא הביאה בסיכומיה כל נימוק ממשי מדוע יש להעדיף את חוות דעתו של הרופא מטעם התובע, על פני חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה מטעם בית הדין. 13. המומחה הרפואי פרופ' קרן, חיווה דעתו בצורה מפורטת ביותר, תוך התייחסות לעובדות אשר נקבעו על ידי בית הדין לאחר שמיעת הראיות והערכת משקלן. המומחה אף האריך בתשובותיו והסביר בצורה בהירה את קביעתו. בחוות דעתו השניה, התייחס במפורט לשאלה ההבהרה וענה עליה בצורה ברורה. העובדה כי מסקנותיו של המומחה הרפואי אינן לרוחו של התובע, אינה עילה להעדיף על פני חוות דעתו - חוות דעת של מומחה מטעם התובע. 14. אף הפסיקה תומכת בדיעה זו וקובעת כי "אך טבעי הוא כי בית הדין ייחס משקל רב יותר לחוות דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו, ולא מטעם אחד הצדדים. (דב"ע לו0-8/ סמיון דוידוביץ נ' המוסד פד"ע ז' 374; דב"ע מג0-22/ יהודית זלוטניק ואח' נ' המוסד פד"ע יד' 340; דב"ע תשן0-48/ המוסד נ' עמירם פיאלקוב פד"ע כב' 321; דב"ע נא 0-191/ המוסד נ' יוסף נחתום פד"ע כד' 89; דב"ע נג0-181/ ישראל עזריאלי נ' המוסד פד"ע כח' 209). חוות דעת המומחה אינה אלא חוות דעת אשר בית הדין מסתייע בה, כאשר סמכות ההחלטה נתונה כולה בידי בית הדין (דב"ע נד0-279/ יצחק גז נ' המוסד פד"ע כח' 134). ביחוד אמורים הדברים שעה שחוות הדעת שהוגשה על ידי צד מבוססת על מערכת עובדות שבאה מפי המבוטח, והשונה ממערכת העובדות שנקבעה על ידי בית הדין (דב"ע מב0-154/ המוסד נ' שושנה פוגלמן פד"ע טו 20)". 15. העולה מכל האמור לעיל הוא כי יש לאמץ את האמור בחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין, אשר אינו נוטה לצד כלשהו. כב' המומחה הרפואי אשר מונה, נשאל שאלות הבהרה מטעם התובע, וחיווה שנית את דעתו באשר לשלילת הקשר הסיבתי. מכל הטעמים דלעיל - אני דוחה את התביעה. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות. תאונת עבודהביטוח לאומי