25% נכות בגין תאונה בעבודה

פסק דין 1. המערער הגיש ביום 3.2.00 ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לנפגעי עבודה, מיום 22.12.99, שקבעה לה 25% נכות בגין תאונה בעבודה מיום 9.12.96 (להלן : "הועדה"). 2. המערער מנמק ערעורו באלה : א. המערער לקה בתאונה באוטם שריר הלב ועבר מספר צינתורים. ב. בשל החמרת מצבו נבדק המערער ע"י פרופ' שלזינגר (קרדיולוג), המכהן בין היתר בועדות של המשיב, ונקבעה בחוות דעתו דרגת נכות צמיתה בשיעור 50%, לפי סעיף 9 (2) ב'. ג. הרכב הועדה לא כלל קרדיולוג. ד. הועדה קבעה למערער 25% נכות לפי סעיף 9 ג (2) וביקשה דו"ח לענין תקנה 15, ועל פי המלצת עובדת השיקום קבעה כי אין להפעיל תקנה 15. קביעתה כי יש להבחין בין נכויות שונות והעדר קשר בינן לתאונה, בניגוד לקביעת פרופ' שלזינגר - טעות היא, שכן למערער לא היו כל בעיות בריאותיות עובר לתאונה. ה. הועדה התעלמה מכך שבסמוך לתאונה אושפז עקב כאבים אנגינוטיים. ו. משהחליטה הועדה לא לקבל חוו"ד פרופ' שלזינגר, היה עליה לשלוח המערער לבדיקות רפואיות. ז. לועדה אין הכלים לאבחן בין התאונה לתהליך טרשתי. ח. משאין המשיב יכול להחזיר המערער למצבו הכלכלי עובר לתאונה, היה עליו ליתן את מלוא הנכות שנקבעה בחווה"ד. ט. הועדה לא נימקה מדוע קיבלה חוו"ד הרשות ודחתה השגות המערער, מה גם שהועדה לא הפעילה שיקול דעת עצמאי בהחלטתה בענין תקנה 15. י. בקביעת הנכות התעלמה הועדה מאי יכולתו לחזור לתפקידו, תפקיד המצריך "מאמץ גופני מיוחד (המסוכן לבריאותו)". יא. בועדת הרשות לא ישב קרדיולוג ולא רופא תעסוקתי, ומשכך לא היה ביכולתם לקבוע כאמור. יב. ועדת הרשות לא עיינה בחווה"ד. יג. לאור האמור אין המערער יכול לחזור לעבודת הניהול המצריכה מאמץ גופני, מה גם שהועדה נמנעה לבדוק מהות והיקף עבודתו עובר לאירוע. יד. היה על הועדה לאפשר למערער להשמיע דברו ביחס לחוו"ד עובדת השיקום. טו. למערער חשש על אפשרות קיומה של מגמתיות בועדה. טז. הועדה ביצעה אך בדיקות שטחיות (לחץ-דם, דופק) שאין בהן כדי לקבוע נכותו. 3. המשיב עתר לדחיית הערעור בנימוקים אלה : א. הועדה קבעה העדר קשר סיבתי בין התאונה לתלונות בדבר תעוקה ונימקה קביעתה. ב. הרכב הועדה הכולל פנימאי הוא הרכב נכון. ג. הועדה קובעת כי החסימה ששוחררה בצינתור השני איננה במקום שנפגע בתאונה, ומשכך, אינה קשורה לתאונה. הוא הדין בבעיות ברגליים שמקורן תורשתי ואינן נובעות מהתאונה. ד. הועדה נימקה במפורט התייחסותה לחוו"ד פרופ' שלזינגר וציינה כי הוא אינו מבחין בין נכות הקשורה לתאונה, לנכות שאינה קשורה לתאונה והנמקתה הרפואית מעוגנת בחומר שבפניה. ה. קביעת הועדה מבוססת על הצנתור שבוצע במאי 98' ולא על סיכום המחלה אליו הפנה המערער. ו. באשר לתקנה 15 - הועדה מסתמכת על דו"ח עובדת השיקום, בוחנת מצבו של המערער ויכולתו לחזור לעבודתו. הועדה מסיקה כי הפסקת עבודתו אינה קשורה לבעיותיו הרפואיות. הועדה בענייננו, הפעילה שיקול דעת עצמאי ואימצה דו"ח ועדת הרשות. עוד נטען כי עבודת ניהול אינה דורשת בד"כ מאמץ גופני, ויש להבחין בינה למתח נפשי. החברה בה עבד המערער נסגרה ב1/97- עקב קשיים כלכליים ולא עקב מצבו הבריאותי. ועדת הרשות אינה צריכה לכלול רופא קרדיולוג דוקא, והרכבה היה נכון. ז. ועדת הרשות אינה חייבת לפגוש במערער. ח. אין טעות משפטית בהחלטת הועדה. 4. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבפניי - ניתן פסק-הדין : א. הועדה בדקה המערער וציינה כי בצנתור שבוצע בסמוך לתאונה הוברר מהו האיזור שנפגע באוטם, בעוד שהצנתור שבוצע אח"כ העלה ממצא באיזור אחר, שאינו קשור לתאונה, ושהינו תוצאת המחלה הטרשתית ממנה סובל המערער. קביעה זו, שהונמקה ע"י הועדה, היא קביעה רפואית. ב. ביחס לתלונות ברגליים - אף הם תוצאה של טרשת העורקים שגרמה להפרעה באיזור זה, כעולה מבדיקות אקו דופלר שביצע המערער. ממצאים אלה אינם קשורים לתאונה. משמדובר בקביעה בתחום הרפואה - אין מקום להתערבות ביה"ד, ודאי כשניתקה הנמקה. ג. הועדה מסבירה כי מקבלת היא חוו"ד פרופ' שלזינגר, ככל שהיא קובעת נכות הקשורה לתאונה, קרי : 25% לפי 9 (1) ג' 2, אך אינה מקבלת חוות דעתו ככל שנוגעת היא לממצאים אחרים שהינם תוצאת טרשת העורקים ולא תוצאת התאונה (האוטם). ד. עפ"י הפסיקה, ואף כי רצוי שישב קרדיולוג במקום בו הוגשה חוו"ד בתחום זה - אין טעות משפטית בהרכב הועדה. אציין בענייננו, כי הועדה מנמקת השוני בקביעתה, עפ"י ממצאי צנתורים מאובחנים, שוני הנובע ממיקום הפגיעה שהוכרה. ה. משטען המערער בפניה כי עבד עבודה גופנית וכי לא חזר לעבודתו ביקשה הועדה להתייעץ עם ועדת הרשות. ועדת הרשות הורכבה מעובד שיקום, פקיד תביעות ורופא, כמתחייב מתקנה 18 א (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז1956-. הרכב זה ראוי הוא ואינו צריך לכלול קרדיולוג דוקא. ועדת הרשות הגיעה למסקנה כי המערער מסוגל להמשיך לעבוד בתפקידו הקודם כמנהל חברה לשיווק משקאות, וכי הפסקת עבודתו או שינויים בתפקידו אינם קשורים לתאונה. משכך - לא המליצה ועדת הרשות על הפעלת תקנה 15. ו. הועדה עיינה בדו"ח ועדת הרשות ואימצה את מסקנתה. ראוי לציין כי בטרם התכנסה הועדה לעיין בדו"ח ועדת הרשות, הגיש המערער לועדה השגה על קביעת הועדה בישיבתה הראשונה (6/99) ועל החלטת ועדת הרשות. ז. אין רלבנטיות בהקשר זה לטענת המערער כי עובדת השיקום (בטרם ועדת הרשות) אמרה לו כך או אחרת - הקובע הוא מה היתה המלצתה המקצועית, וכעולה מהמלצתה - המערער ששימש כמנהל חברה אינו יודע כיצד ישתלב תעסוקתית ובאיזה תחום. עובדת השיקום וכמוה גם ועדת הרשות לא סברו כי המערער נדרש לעבודה גופנית או כי אינו יכול לחזור לעבודתו. ח. קביעת הועדה כי למערער טרשת עורקים, היא קביעה הידועה ומוכרת בפסיקת בתיה"ד. הועדה ראתה לאבחן בין תלונות המערער הנובעות מהטרשת שקיננה בו לבין תלונותיו הנובעות מהאוטם (מהתאונה). הסבר הועדה לשוני זה ברור, רפואי ומנומק היטב בממצאים. ט. במקרה של ספק שומה אכן על הועדה לפעול לטובת המבוטח. בענייננו - שאני. אין כל ספק בממצאים כמפורט לעיל. הממצאים והמסקנות נומקו באופן ברור שאינו משתמע לשתיים. אין גם לקבל טענת המערער כי משכך על הועדה לפעול עפ"י חווה"ד של פרופ' שלזינגר. על הועדה, שהיא גוף מעין שיפוטי, לבדוק המערער, לקבוע ממצאים ולנמק מסקנותיה וכך עשתה. האמנם סבור המערער כי על הועדה לקבל חוו"ד שהוגשה אך משום שמיטיבה היא עם המערער?! - סבורני שבכך היתה פועלת הועדה בניגוד לחובתה עפ"י דין, שלא לומר, כי בכך היה מתייתר הצורך בקיום הועדות בכלל, ומי שידו משגת יגיש חוות דעת - והיא שתקבע נכותו. ומה לנו שוויון ושמירת זכויותיו של האזרח?! קבלת טיעוני המערער תביא דוקא לאי כבוד זכויות האדם ופגיעה במימוש זכויותיו. מאידך - בפעולת הועדה כמתואר - לא נפל פגם כנטען. י. הועדה - אינה אמורה לרפא. משכך, ממצאיה נקבעים על סמך חומר רפואי שהונח בפניה. עפ"י שיקול דעתה המקצועי-רפואי, יכול שתבקש ביצוע בדיקות נוספות. העובדה כי לא ביקשה ביצוען של בדיקות מסויימות אין בה כל רבב, שאחרת יהא ביה"ד הופך לערכאה רפואית-מקצועית - מה שאיננו בתחום מומחיות. כעולה מדו"ח הועדה, היה בפניה חומר רפואי לא מועט הכולל תוצאות בדיקות שונות. הועדה סוברנית לקבוע אם ואילו בדיקות נוספות נדרשות, מה גם שהמערער (ב"כ) הגיש לועדה בדיקה נוספת (ועדה מ6/99-). לו, חלילה, נשלח המערער לבדיקות בלתי רלבנטיות לפגימה - מחד, או לא היה בפני הועדה כלל חומר רפואי הנדרש לקביעתה - היה מקום להתערבות משפטית. בענייננו לא כך קרה. יא. אין ביסוס לחשש אפשרי נטען, כזה או אחר. עיון בדו"ח הועדה מלמד כי המערער היה מיוצג, העביר חומר רב, נוסף לחומר שהיה בפני הועדה, ואף במהלך דיוני הועדה, והועדה התייחסה עניינית לנושא שבפניה. טיעון סתמי זה אינו מבוסס, ולו לכאורה. יב. לא היה על ועדת הרשות להתייחס לחוו"ד פרופ' שלזינגר, ולו מן הטעם כי מתייחסת היא למצב בריאותי שחלקו אינו קשור לתאונה, ואף מן הטעם כי תלונת המערער בהקשר התעסוקתי הובאה בפני הועדה, ואין בחווה"ד התייחסות ברורה לענין, למעט האמירה כי על המערער להמנע מעבודות הכרוכות במתח נפשי והתרגזויות, או הדורשות מאמץ גופני בינוני או יותר. בהקשר זה ניתן מענה בדו"ח עובדת השיקום ובדו"ח ועדת הרשות. עיון בדו"ח עובדת השיקום מעלה כי התובע אינו שב לתפקידו משנסגרה החברה עקב קשיים פיננסיים, שבעקבותיהם לקה בלבו. אין חולק, איפוא, כי נכותו הרפואית אינה הגורם להפסקת עבודתו, כאמירת הועדה, וממילא אין רלבנטיות לטענה בדבר הצורך "להשיבו" למצבו הכלכלי עובר לפ.ע., אלא שהועדה לא התייחסה להשפעת נכותו הרפואית על יתר חלופות תקנה 15. יג. לאור כל האמור - ומשאין טעות משפטית בהחלטת הועדה - נדחה הערעור; למען הזהירות ואף כי לא נטען - ראוי כי עניינו של המערער יוחזר לועדה ע"מ שתתייחס ותנמק מסקנתה ביחס לחלופות השונות של תקנה 15. בנסיבות אלה - אין צו להוצאות. נכותתאונת עבודה