פסק דין 1. נציג הציבור השני הוזמן ולא הופיע, ולא מסר נימוק לאי הופעתו. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרו. 2. התובע הגיש תביעה ובה ביקש לקבוע כי ביום 18.1.98 אירעה לו תאונת עבודה. 3. נסיבות האירוע הנטען פורטו בתצהיר התובע: "הנני עובד שכיר בחברה בשם "אברהם ויצחק לוי הלבשה בע"מ", אשר בבעלותה חנות, ברחוב הרצל 104 רמלה, המכונה "ניו-פופ". החנות פועלת יום יום, כולל ימי ו', בין השעות 08:00 עד 13:00, ו- 16:00 עד 19:30, לבד מימי ג' בהם עובדים רק בשעות הבוקר וימי ו', בהם החנות נסגרת בשעה 15:00 לערך. תפקידי בחנות הוא תפקיד של מוכר, כולל ארגון הסחורה בחנות ומדי פעם אני גם נוסע ברכב, להביא סחורה לחנות. ככלל, העבודה בחנות אינה מאמצת או מאומצת ולא כוללת מאמצים פיזיים ו/או נפשיים. ביום 18.1.98, יום א' בשבוע, פתחתי את החנות בבוקר כרגיל, יחד עם אחי אברהם אשר עובד עמי. זמן קצר לאחר פתיחת החנות, נכנס לקוח אשר אחז בידיו מכנס ג'ינס, אותו רכש בחנות כדבריו, מספר ימים קודם לכן ואשר אותו ביקש להחליף. אני שמתי לב, כי התווית הוסרה מהמכנס, משמע המכנס כבר היה בשימוש ונלבש טרם שהובא לחנות להחלפה. משכך סירבתי בתחילה לבקשת הלקוח להחליפו ואולם חיש מהר הפכו הדיבורים לצעקות והלקוח שהחל להרים קולו, לא ויתר ודרש כי אחליף את הג'ינס מאחר והיה פגום לכאורה ואף ניהל עימי ויכוח חריף וקולני במשך מספר דקות. אני מאוד התרגזתי והתרתחתי מהסיטואציה אבל גם הבחנתי שהמדובר בלקוח עקשן, חוצפן וגס רוח ולבסוף ומאחר ולא רציתי שתתחולל מהומה רבתי, הסכמתי להחליף את הג'ינס ללקוח. כאשר עזב הלקוח את החנות, פנה אלי אחי אברהם ודרש לדעת מדוע החלפתי ללקוח את הג'ינס. אחי כעס עלי מאוד והדבר ניכר היה בפניו, בטון דיבורו והתנהגותו. אני שהייתי כבר עצבני מאוד, כעסתי עוד יותר על תגובתו של אחי והתחלתי להתווכח גם איתו עד שלפתע חשתי רע מאוד, התחלתי להזיע זיעה קרה והרגשתי צריבות בחזה והקרנות של כאבים לידיים. אמרתי לאחי שאינני חש בטוב ונסעתי לקופ"ח בשביל להיבדק. הרופא שבדק אותי, ד"ר בן עמי הפנה אותי מיד למיון ביה"ח "אסף הרופא"." כן הוגש תצהירו של אחי התובע, מר אברהם לוי, אשר תמך בגירסת התובע. 4. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 5. לאחר שעיינו בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים החלטנו כי אין מנוס מדחיית התביעה מן הטעמים דלהלן: א. בחומר הרפואי ובמסמכי בית החולים אין כל איזכור או ציון של האירוע שתואר בתביעה. ב. לעומת זאת קיים בדו"ח בדיקת הגוף ומהלך המחלה תיאור הנסיבות שקדמו לאישפוז: "בן 53 עם עישון לא כבד ברקע. ספורטאי; בשבוע אחרון מספר כאבים בחזה קורנים לצואר המופיעים בזמן הליכה ועוברים לאחר מנוחה קצרה". ג. בדו"ח הקבלה של המחלקה לרפואה דחופה צויין כי סיבת הפניה היתה כאבים בחזה בהליכה (הדגשה שלי - ח.ש.). כן צויין בדו"ח כי "מזה כשבוע ימים בזמן הליכה חש כאבים, דקירות, נימולים בקידמת החזה עם הקרנה לשני ידיים (במקור) המלווים בהזעה. כאבים ממשיכים כ- 10 דקות לסירוגין". ד. בטופס קבלת החולה ליחידת האישפוז צויין כי תלונות החולה בקבלתו היו: "כאבים בחזה בזמן הליכה מזה כמה ימים". ה. בגיליון קבלת החולה נרשמה סיבת הקבלה כ"כאבי חזה עם הקרנות לידיים תוך כדי הליכה". כן צויין כי "הנ"ל מתעמל בחדר כושר מזה מספר שנים; מזה שבוע תוך כדי מאמץ מופיעים כאבים בחזה שחולפים בעוד מספר דקות ללא טיפול. אמש בזמן הליכה מהירה חש כאבים בחזה כמו נמלים שהלכו והתגברו והקרינו לשתי ידיים. הכאבים מלווים בהזעה קרה ללא קושי בנשימה, ללא בהילות או תלונות נוספות. הכאב נמשך בערך 15 דקות וחלף ללא טיפול. הבוקר פנה לק"ח והופנה למיון". כן מופיע באותו מסמך תיאור מצבו המשפחתי של התובע, מציין כי הינו עצמאי ומתגורר בבית פרטי עם משפחתו, ואף מפרט את הרגליו: עישון עד חצי קופסא ליום; שותה אלכוהול בחגים. ו. סקירת המסמכים הרפואיים מעלה כי התובע פנה לביה"ח לאחר שחש כאבים בחזה בזמן הליכה. התובע תיאר לרופאיו בפירוט את הנסיבות שקדמו לאישפוזו, את נסיבות הופעת הכאבים, ואת הרגליו השונים, לרבות העובדה שהוא מתעמל במכון כושר, מעשן, שותה אלכוהול בחגים. ז. לאור העובדה כי בכל התיאור המפורט של הנסיבות שקדמו לאישפוז אין ולו איזכור קל של הויכוח וההתרגזות המתוארים בתביעה, - אין בידינו לקבל את גירסת התובע באשר לאירוע הנטען. הכרה בתאונת עבודהויכוחלקוחותתאונת עבודה