סעיף 80 (1) חוק הביטוח הלאומי

פסק דין 1. בפני תביעה להכיר בתאונה שאירעה לתובע בתאריך: 04.09.98, בדרכו מהעבודה לביתו, בגדר תאונת עבודה עפ"י סעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן-החוק). 2. הנתבע דחה תביעת התובע מהנימוק כי התאונה לא אירעה תוך כדי ועקב נסיעתו של התובע ממקום עבודתו למעונו כמתחייב עפ"י סעיף 80 (1) לחוק. לאחר שמיעת העדויות ובחינת חומר הראיות, להלן החלטתי: 3. התובע עובד בחברת "דלק" בתפקיד מנהל המנגנון. בתקופה הרלבנטית מקום העבודה היה ב-"בית גיבור" בת"א. התובע מתגורר בשכונת בבלי. בתאריך: 04.09.98, בצומת הרחובות קק"ל פינת דרך חיפה, בשעה: 12:45 במהלך הנסיעה פגע רכב במכוניתו של התובע. (ר' דיווח למשטרה ענף התנועה מיום: 08.09.91). התובע נחבל בצווארו וסבל מכאבי גב תחתון. בהתאם לרישום תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום: 08.09.98, אושרה לתובע תקופת אי כושר עד ליום: 14.09.98, שלאחריה שב התובע לעבודתו. 4. סעיף 80(1) לחוק דן בחזקת תאונת עבודה וקובע כדלקמן: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם- (1) אירעה תוך כדי נסיעתו של המבוטח מן העבודה למעונו ועקב נסיעתו זו;" סעיף 81 לחוק קובע כדלקמן: "(א) תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה בנסיבות האמורות בפיסקה (1) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשהסטייה לא היתה למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו...". בדב"ע לג 0-9/ יהודה לוי נ' המוסד לביטוח לאומי נפסק כי "בכל מקרה בו מדובר בעובד שנקרא על ידי מעבידו לבצע שירות למען העבודה, שלא בשעות העבודה הרגילות או שלא בימי העבודה הרגילים ובכל מקרה בו נמצא העובד ממלא שליחות למען עבודתו, בנסיבות החורגות מסדרי עבודתו או מתנאי עבודתו הרגילים. מה הגיון יש להוציא את הנסיעה בדרך למילוי התפקידים, מכלל הדיבור "תוך כדי עבודה", ולראות את העובד "בעבודה" רק מאותו רגע שהוא נמצא פנים אל פנים עם מעבידו?" (ר' פד"ע ע' 208). 5. לגרסת התובע, נתבקש על ידי ראש אגף משאבי אנוש דאז בחברת "דלק", שלמה עבדי ז"ל, להגיע למקום העבודה ביום ו' ה - 04.09.98, התובע נתבקש להסיע את מזכירת האגף הגב' זייף ששהתה באותה עת בחופשת לידה. עם סיום יום העבודה, בשעות הצהריים הסיע התובע את הגב' זייף חזרה לרמת-אביב ג' ובדרכו חזרה לביתו בשכונת בבלי, אירעה תאונת הדרכים. הגב' רביטל זייף העידה בבית הדין ואישרה בעדותה כי נתבקשה אכן ע"י מר עבדי ז"ל, ערב נסיעתו לביצוע השתלת כבד בארה"ב, להגיע למשרדי החברה למחרת היום. עוד ציינה כי מאחר ושהתה באותה עת בחופשת לידה ולא היה באפשרותה להגיע בכוחות עצמה למשרד נתבקש התובע ע"י מר עבדי להסיעה למשרדי החברה ולהחזירה לביתה בתום העבודה ואכן כך פעל התובע. כאמור, תאונת הדרכים אירעה בדרכו של התובע מרמת-אביב ג', לשם הסיע את הגב' זייף בתום יום העבודה על פי הנחיית מעבידו, לביתו בשכונת בבלי. 6. סעיף 81 לחוק מוציא תאונה מכלל תאונת עבודה עת קרתה היא לעובד בדרך למעונו מהעבודה כל אימת שחלה בדרך "הפסקה או סטייה של ממש" שלא לצורכי המעביד. ואימתי יראו הפסקה או סטייה כהפסקה או סטייה של ממש. נפסק בעניין המוסד נ' שניידר "אין לקבוע מבחן כללי לפיו תסווג 'הפסקה' או 'סטייה' כקלה או כרגילה ומתי תסווג כ'הפסקה או סטייה של ממש', הכל תלוי בנסיבות" (דב"ע לא/ 0-68, פד"ע ג' 287). לאור הנסיבות דלעיל עולה כי לתובע אירעה תאונת דרכים עת היה בדרכו מעבודתו אל מעונו, כאשר הסטייה מדרכו המקובלת, לא היתה סטייה של ממש, כי אם סטייה למטרה הכרוכה במילוי חובותיו כלפי מעבידו, שביקש ממנו להסיע את מזכירת האגף לביתה. משסטה התובע מדרכו המקובלת לשם מילוי צורכי מעבידו אין המקרה מצוי בגדר חריג או סייג להוראת סעיף 81 לחוק וכאמור בדב"ע לג/ 0-68 אף אין הגיון מהוצאתה מהכלל הקבוע בסעיף 80(1) לחוק. אשר על כן בנסיבות העניין יש מקום להחיל את החזקה הקבועה בסעיף 80(1) לחוק ולהכיר בתאונת הדרכים שאירעה לתובע בתאריך 04.09.98 בגדר תאונת עבודה כמשמעה בחוק. 7. סוף דבר, דין התביעה להתקבל. 8. משלא נתבקשו הוצאות - אין צו להוצאות. ביטוח לאומי