מצב בריאותי קונסטיטוציונלי - מחלת לב כפגיעה בעבודה

פסק דין 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי מחלת הלב שאירעה לתובע ביום 12.7.94 הוא בגדר פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. הנתבע הכחיש כי לתובע אירע אירוע תאונתי כלשהו, כמשמעותו בחוק ובפסיקה, וטען כי מחלת הלב אירעה על רקע מצב בריאותו הקונסטיטוציונלי. לחילופין טען הנתבע כי השפעת העבודה על הופעת המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. 3. בתיק זה הוגשו על ידי הצדדים עובדות מוסכמות והן: א. התובע יליד 1949 בעל מניות ומנהלה של חברת "חיי הכלב" בע"מ העוסק בסחר ויבוא של ציפורי נוי וכן בעל מניות ומנהלה של חברת "צפארי גן חיות לצפרים" בע"מ העוסקת ביבוא בעל חיים ובפרט צפורי נוי לשם תצוגה. ב. ביום 11.7.94 בבוקר נערכו ללא הודעה מוקדמת חיפושים בביתו ובעסקו של התובע על ידי מחלקת החקירות של המכס. בחיפוש נתפסו אצל התובע טובין שונים. ג. לאחר החיפושים נלקח התובע לחקירה במשרדי המכס בחיפה ושם נחקר עד שעות הלילה המאוחרות. ד. התובע שהה בלילה בבית המעצר. ה. למחרת נלקח התובע להמשך חקירה לתל אביב. במהלך הנסיעה חש התובע ברע ואושפז בבית החולים בחדרה בשל כאבים מלווים קוצר נשימה. ו. במהלך האישפוז התברר כי התובע לא סבל מאוטם חריף בלב. ז. לתובע רקע של עישון כבד (כ- 3 קופסאות סיגריות ביום) במשך שנים רבות. כמו כן במכתב רפואי מיום 10.3.95 (לאחר הארוע) נרשם כי בזמן העמסת סוכר עלו ערכי הסוכר מעל הערכים התקינים. ח. התובע אושפז כעבור 4 חודשים בבית חולים איכילוב כעולה מסיכום המחלה. התובע אושפז שוב בבית חולים איכילוב לפני מספר חודשים. 4. כמומחה רפואי בתיק זה מונה פרופ' להמן אשר אליו הופנו השאלות הבאות: א. מהי מחלת התובע? ב. האם קיים לדעתו קשר סיבתי בין האירועים (התקרית) בעבודה לבין בוא המחלה במועד שבאה? ג. האם יש לומר שהאירועים הנ"ל החישו את בואה של המחלה שאלמלא התקרית ייתכן שבואה היה נדחה למועד מאוחר יותר כל שהוא או אף לא באה בכלל. ד. האם השפעת העבודה על הופעת מחלת התובע בעת שבאה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים שביסוד מצב בריאותו הקונסטיטוציונלי? 5. תשובת המומחה הרפואי בחוות דעתו מיום 22.9.97 היתה - א. אבחנה אורגנית טרם נקבעה - גם בביה"ח "הלל יפה" וגם יותר מאוחר בביה"ח "איכילוב". מדובר על תעוקת חזה (לא תעוקת לב). על כל פנים, גם במחלקה לטיפול נמרץ וגם במחלקה הפנימית בביה"ח "הלל יפה" לא אובחנה אצל התובע כל מחלה אורגנית. ב. אולי קיים קשר סיבתי בין "התקרית בעבודה" ובין התלונות של התובע, שלא הוכיחו כל מחלה גופנית. ג. לא הוכחה כל מחלה אורגנית שהופיעה ביום האירוע ב- 11-12.7.94. אפשר לומר שללא האירועים ב- 11-12.7.94 התובע לא היה מוצא לנכון להתאונן. ד. במקרה שלפנינו לא מדובר על "מחלה" ולא מדובר על טרשת העורקים ולא על אוטם שריר הלב חריף. ולכן אין ספק בעיני שיש לדחות את התביעה על הסף. 6. התובע נדרש להגיש סיכומים בכתב בהחלטה מיום 2.3.98 אך לא הגיש אותם עד היום. ניתן היה לדחות את תביעתו מחוסר מעש כבר בשלב זה של הדיון. בכל זאת העדפתי ליתן פסק דין לגופו של ענין. 7. מחוות דעתו של המומחה הרפואי עולה כי לתובע לא נגרם כל נזק רפואי אורגני עקב האירועים שתוארו בהחלטה העובדתית. כבר נפסק רבות כי "תאונה" היא שילוב של אירוע עובדתי פתאומי שאינו ניתן לצפיה מראש, ונזק גופני שנגרם בעקבותיו. בהיעדר נזק רפואי - לא הוכיח התובע כי אירעה לו פגיעה בעבודה. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות. רפואההכרה בתאונת עבודההתקף לב / אוטם שריר הלב