פסק דין סגן הנשיא י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 13.9.1999 (עב 1197/99; השופט הראשי כליף ונציגי הציבור כהן ו-מאיס), בו נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיב, שעניינה תחום חופש העיסוק והגבלתו. הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי 2. העובדות הנוגעות לעניין פורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי, כדלקמן: "א. התובעת הינה חב' הנדסה פרטית בבעלותם של ה"ה אברהם טנא ויובל אלון והעוסקת בתכנון, ניהול והקמה של פרוייקטים תעשיתיים. התובעת סיפקה שירותים שונים לחב' פרומקס א.ס.א (להלן: פרומקס) לצורך פרוייקט שמטרתו הינה הקמת מפעלים לייצור סיליקה מפסולת הנוצרת בבתי- זיקוק (להלן: פרוייקט פרומקס). ב. הנתבע הוא מהנדס ומנהל פרוייקטים מזה כ27- שנים, מתוכן ב8- השנים האחרונות (אוקטובר 91 עד סוף אפריל 99) שימש כמנהל תפעול ואחראי פרוייקטים אצל התובעת. הנתבע היה, בתוקף תפקידו, גם חבר בהנהלה המצומצמת של התובעת. הנתבע ניהל את העבודה על פרוייקט פרומקס אצל התובעת והיה נציגה של התובעת ואיש הקשר שלה מול פרומקס ומול גורמים אחרים בכל הקשור לפרוייקט פרומקס לאורך תקופה של כ6- שנים בה סיפקה התובעת שירותים לפרומקס. ג. ביום 3.11.91 חתם הנתבע על התחייבות (נספח א' לתביעה) המדברת בעד עצמה, ועיקרה הוא שמירת סודיות בכל הקשור לפעילות החברה ולקוחותיה וחובת אי-גילוי ידע וסודות עסקיים, כמפורט בהתחייבות. כן התחייב הנתבע כי עם סיום עבודתו בחברה התובעת לא יעסוק במשך 3 שנים, במישרין או בעקיפין, בפעולות כלשהן שיש בהן משום עשיית שימוש כלשהו בידע הנ"ל. ד. ביום 15.9.91 חתם הנתבע על חוזה עבודה אישי (ת4/) עם התובעת לפיו הוסכם, בין היתר, כי לנתבע תנתן אופציה להצטרף בתוך שנתיים כבעל מניות בתובעת (ראה נספח ב' לת4/). הנסיון לצרף את הנתבע כבעל מניות בתובעת לא עלה יפה והצדדים מאשימים זה את זה בכשלון האופציה. ביום 30.4.99 סיים הנתבע את עבודתו אצל התובעת וביום 23.5.99, פחות מחודש לאחר סיום עבודתו אצל התובעת, החל התובע לעבוד אצל פרומקס, באמצעות חב' בת של פרומקס הנקראת: פרומקס ישראל בע"מ (להלן: פרומקס ישראל). אין חולקין, כי בעבודתו של הנתבע בפרומקס ישראל עוסק הנתבע בעניינים הקשורים לפרוייקט פרומקס אלא שהוא עושה כן מצידו האחר של השולחן ועבור אחרים ולא מטעם התובעת, כפי שהיה עד כה. ה. התובעת טוענת עתה כי הנתבע מפר את ההתחייבות (נספח א' לתביעה) בכך שהוא עובד על נושא שעליו עבד בזמן עבודתו אצל התובעת, תוך שימוש בידע ובסודות שצבר". 3. איפיון המידע העסקי והסודות אשר הגנתם נדרשה על ידי המערערת, פורט בפיסקה 17 לכתב התביעה, כדלקמן: "17.3. במהלך המגעים [עם] פרומקס, החל משנת 1993, השקיעה התובעת מאמצים וממון רב בפיתוח קשריה עם ספקי ידע, ציוד, הרצות נסיוניות ופתוח הקשרים עם פרומקס. כמנהל הפרוייקט מטעם התובעת, היה הנתבע חשוף לכל הידע שהצטבר. 17.4. במסגרת פרוייקט פרומקס קיים ידע מיוחד בתחום הטכני, הכימי, ושלבי הפיתוח הנדרשים לישום הפרוייקט. ידע זה שייך לתובעת והינו חלק מן הסודות העסקיים שלה והנתבע היה חשוף לו. 17.5. חשיבות מכרעת מוקנית להכרות עם אנשי הקשר אצל הלקוח - פרומקס. היכרות כזאת היא חיונית להצלחת הפניה והקשר עם הלקוח, והנתבע החזיק בקשרים כאלה עם פרומקס עבור התובעת באופן עצמאי וללא הגבלה, מתוך אמון מלא שניתן בו, ואשר הופר. 17.6. הנתבע מכיר את פרוייקט פרומקס לפני ולפנים, מכיר את צריכה של פרומקס, מכיר את הבעיות שהתעוררו במהלך הפרוייקט ומכיר את הפיתוחים שפותחו במסגרתו, את המידע ופרטי התקציב ואת שיטות עריכתו, את כל התחשיבים המסחריים והכספיים של התובעת לעניין הפרוייקט וכן את כל החברות האחרות המעורבות בפרוייקט פרומקס. 17.7. ספקי ציוד, ספקי ידע, יועצים טכניים ומסחריים וכל מי שקשור בפרוייקט מכירים את הנתבע ומזהים אותו כנציג התובעת לצורך הפרוייקט ויצרו אתו קשרים ככזה. 17.8. הנתבע עושה כעת שימוש במידע האמור על מנת לקדם את ענייניו תוך התקשרות אסורה עם הלקוח על בסיס המידע שבידיו ותוך הפרת ההתחייבות. 17.9 אין ספק כי מדובר בידע הראוי להגנה ולגבי לקוח אשר על הקשר עמו יש להגן, וכי יש לנתבע שימוש רב במידע שצבר בשירות התובעת. 17.10. מדובר במעשי גזילה של ממש ומעילה חמורה באמון, תוך ניצול קשרי המעסיק בניגוד לטובתו, דבר המחייב הוצאתו של צו מניעה". הסעד אשר נתבע על-ידי המערערת, בבית הדין האזורי, כפי שפורט בתגובת המערערת לסיכומי המשיב, היה כדלקמן: "לקבוע כי על הנתבע לעמוד בהתחייבות החתומה עליה חתם וליתן צו המונע ממנו לעבוד עבור פרוייקט פרומקס, בכל דרך שהיא במשך שלוש שנים, כפי שהתחייב בכתב וכפי שחובת הנאמנות מחייבת". 4. בהתחייבות של המשיב מיום 3.11.1991, שבה מדובר (להלן - "ההתחייבות"), נאמר, בין השאר, כדלקמן: "אני הח"מ גדעון X ת.ז. X, מתחייב בזאת התחייבות בלתי חוזרת כלפי נפרו-נגב פרוייקטים בע"מ (להלן - 'החברה') לשמור ולקיים בקפדנות את כל המפורט להלן: 1. לשמור בסוד מוחלט ובשום מקרה לא לגרום, במישרין או בעקיפין להעברתו הלאה של ידע (כמוגדר - להלן) החברה ולקוחותיה (כמוגדר להלן). ידוע לי כי החברה במסגרת פעילותה התקשרה ו/או עומדת להתקשר עם גופים ולקוחות שונים לבצוע עבודות שונות וכי בהתאם להתקשרויות אלו על החברה לשמור בסודיות מוחלטת בכל הקשור לעצם ההתקשרויות, ידע, תהליכים ופרטים אשר קשורים ואינם קשורים לפרויקטים נושא ההתקשרויות והשייכים ללקוחותיה וכן על החברה לקבל התחייבות מעובדיה לשמור את הידע כאמור בסודיות מוחלטת. כמו כן הנני מודע לעובדה ששמירת סודיות הינה חלק אינטגרלי והכרחי של פעילות החברה ולקוחותיה. הידע - הינו כל ענין או נתון, פורמולות או פרטים המכילים או המתיחסים לאינפורמציה או העשויים לשמש מקור לאינפורמציה בנוגע לידע, נתונים טכניים, נסויים, תוצאות נסויים, תהליכי יצור וכיוצא בזה שהחברה מסרה או תמסור לי מזמן לזמן או שמגיע לידי בדרך אחרת למטרת בצוע עבודה של החברה בכל צורה שהיא לרבות בשיחות ובדיונים. ידע כולל גם סודות עסקיים, תוכניות עסקיות, מחקרים, נסיונות, שמות לקוחות ומכירות, מחירים, פעילות מסחרית, מדיניות שיווק ופרסום וכיו"ב של לקוחות החברה ו/או השייכים לחברה ו/או לחברות בנות או מסונפות של לקוחות החברה ו/או של החברה. 2. ... 3. עם סיום עבודתי בחברה, בין מיוזמתי ובין מיוזמת החברה, ובמשך 3 שנים לאחר מכן, לא לעסוק במישרין או בעקיפין, בעצמי או בשתוף עם אחרים, בפעולות כלשהן שיש בהן משום עשיית שמוש כלשהו בידע הנ"ל, בין למטרות עצמי (ישירות ו/או בעקיפין) או למטרות אחרות כלשהן שאינן לטובת החברה בלבד. 4. ידוע לי כי כל הידע הנ"ל וכן כל המצאה, פטנט, זכות יוצרים, מסקנות, ממצאים, מסמכים, תוצאות מחקר, פיתוחים מקצועיים וכיו"ב, בין הקיימים כיום בחברה ובין שיתגלו או שיפותחו במהלך עבודתי בחברה או בעקבותיה ע"י החברה או על ידי בתקופת עבודתי בשורותיה, הינם ויהיו רכוש החברה וקנינה הבלעדי ואיני רשאי להשתמש בהם או להתיר ו/או לגרום לאחר להשתמש בהם בכל צורה שהיא, וכי לא תהיה לי כל תביעה ו/או דרישה בגין כל הנ"ל, ואני מתחייב לשמור אותם וכל חלק וחלק מהם בסודיות מוחלטת במשך כל תקופת עבודתי ולאחר מכן עד שיהפכו למידע תלוי [צ"ל גלוי] וידוע בציבור, ולחתום על כל מסמך שיידרש להבטחת האמור לעיל. 5 - 8 ...". 5. בבית הדין האזורי טען המשיב כי "ההתחייבות" מגבילה את חופש העיסוק שלו לתקופה ארוכה ובאופן בלתי סביר. כן טען כי המידע הנוגע ל"פרומקס", שייך ל"פרומקס" ולא למערערת, וכי אין המשיב עושה שימוש בנכס או בסוד של המערערת בכל הקשור ליחסיה עם "פרומקס". 6. לבית הדין האזורי הוגשו תצהירי עדויות ראשיות מטעם הצדדים, ובית הדין שמע עדויות מטעם הצדדים וקיבל מסמכים שונים. 7. בית הדין האזורי ציין כי השאלה העומדת לדיון לפניו, היא "האם הנתבע מפר את ההתחייבות (נספח א' לתביעה) בכך שהוא עובד אצל פרומקס והאם במהלך עבודתו אצל פרומקס הוא עושה שימוש בידע ובסודות שצבר אצל התובעת, סודות, אם קיימים כאלה, אשר גילויים עלול לגרום נזק עד כדי פגיעה חמורה ומהותית בתובעת". בית הדין האזורי איזכר את פסק הדין ב-עע 164/99 דן פרומר ו-צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ - רדגארד בע"מ (טרם פורסם) (להלן - פס"ד צ'ק פוינט), וציין כי על פי פסק דין זה ישנה רשימה לא סגורה של נסיבות אותן יש לבחון בטרם יוגבל חופש העיסוק של עובד. נסיבות אלה פורטו על ידי בית הדין האזורי, כדלקמן: "א. האם קיים 'סוד מסחרי' השייך למעסיק הקודם והעובד עושה בו שימוש שלא כדין. ב. האם המעביד השקיע משאבים מיוחדים ויקרים להכשרתו של אותו עובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצל המעסיק במשך תקופה מסויימת. ג. האם העובד קבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצידו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעביד. ד. יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום-לב. הכלל המנחה הוא, שאין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן קיימת אחת מהנסיבות המפורטות לעיל. יצויין, כי אין בקיומה של אחת הנסיבות הנ"ל כדי לחייב את בית הדין ליתן תוקף לתניות. הגבלת עיסוק וההכרעה תיעשה על פי מכלול העקרונות והאינטרסים הנוגעים לענין ועל פי מכלול הנסיבות הפרטניות של המקרה". 8. בהתייחסו לשאלה האם קיים "סוד מסחרי" השייך למערערת, והמשיב עושה בו שימוש שלא כדין, קבע בית הדין האזורי כי "במקרה שלפנינו לא עלה בידי התובעת להוכיח כי קיים 'סוד מסחרי' המצוי בידי הנתבע ואשר הוא עלול לגלותו למעבידתו החדשה - פרומקס ואשר גילויו יפגע באופן ממשי בתובעת עד כדי פגיעה ממשית ומשמעותית שתאיים על עצם קיומה של התובעת". בית הדין ציין בנושא זה כדלקמן: "ז. התובעת לא הסבירה כיאות מהי הטכנולוגיה היחודית המאפיינת את עבודתה ואשר, לטענתה, נתגלתה לאחרים על ידי הנתבע. התובעת גם לא הסבירה אילו קשרים שלה נפגעו, או עלולים להיפגע, אם הנתבע ימשיך בעבודתו אצל פרומקס. התובעת לא הכחישה שאם פרומקס תבקש ממנה את כל המידע או התוכנות בכל הקשור לניסויים השונים שנעשו והטכניקות שננקטו בעת הניסויים, כי אז התובעת תספק את כל המידע הנ"ל לפרומקס, שכן פרומקס שילמה לתובעת על ביצוע הניסויים הנ"ל. ח. זאת ועוד, גם אם מסתרי התקציב אותו עורכת התובעת יהיו נגלים לעיני פרומקס, גם אז, אין אנו רואים כיצד יכולה התובעת להיפגע מכך... ט. לא הוכח גם בפנינו, כי התובעת השתמשה בקומבינציה מיוחדת במהלך שלבי הפיתוח של פרוייקט פרומקס... י. ערים אנו להלכה כי חובת הסודיות חלה לא רק על המצאות ותהליכי ייצור, אלא גם על "דע כיצד" (know how ) - שרטוטים טכניים, רשימת לקוחות, מחקרים בענין שיווק וכד' - ובלבד שיהיו כאלה שמתחרה יוכל לעשות בהם שימוש בפעילותו העסקית המתחרה ואין זה חשוב אם כל אחד יכול להשיג בכוחות עצמו את ההישג הנדון, הדגש הוא על כך שהגילוי עשוי לחסוך טרחה, זמן והוצאות... ואולם, במקרה שלפנינו, לא הוכח כי פרומקס מתכוונת לנצל לתועלתה מידע כלשהו השייך לתובעת, מה גם ששלב קדם הפרוייקט אשר במסגרתו קבלה פרומקס שירותים הנדסיים מהתובעת - הסתיים. יא. לפיכך, אנו קובעים כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה לענין השימוש ב'סוד מסחרי' על ידי הנתבע". 9. לשאלה האם המערערת השקיעה משאבים מיוחדים להכשרת המשיב, שבעקבותיהם ניתנה "ההתחייבות", השיב בית הדין בשלילה. בית הדין קבע בנושא זה כי "התובעת לא השקיעה ואף לא התיימרה לטעון שהשקיעה משאבים מיוחדים ויקרים לשם הכשרתו הספציפית של הנתבע". עוד ציין בית הדין האזורי כי המשיב לא קיבל "תמורה מיוחדת" עבור חתימתו על "ההתחייבות", וקבע כי "על בית הדין להתייחס בזהירות רבה לכתבי התחייבות שיש בהם כדי להטיל חובות כה מעיקות וכמעט בלתי אפשריות מבחינתו של העובד, עד כדי פגיעה עתידית במטה לחמו ושלילת האפשרות להמשיך ולעסוק באותו מקצוע שבו עסק אצל המעביד הראשון". 10. בהמשך התייחס בית הדין האזורי לשאלת תום הלב וחובת האמון של המשיב כלפי המערערת, וכן תום הלב של פרומקס כלפי המערערת. בנושא זה קבע בית הדין האזורי כדלקמן: "במקרה שלפנינו, עשתה התובעת מאמץ להוכיח כי הנתבע החל במו"מ לקראת קבלת התפקיד בפרומקס עוד בטרם סיים את עבודתו אצל התובעת. ואולם, נראה לנו, כי נסיון זה לא צלח. שכן, ממה שהובא בפנינו עולה כי רק לאחר שהנתבע הקדים וסיים את תפקידו אצל התובעת הוא פרסם מודעה בעתון שפרומקס ראתה לנכון להיענות לה. עם זאת, הקשר הדברים צריך היה, לעניות דעתנו, להדליק נורה אדומה הן בפני פרומקס והן בפני הנתבע עצמו. זאת לא משום שהנתבע חטא כלפי התובעת עד כדי הפרתו של חוק או הפרת עקרון שמירת הסודיות. הדברים אמורים לגבי היחסים הראויים שבין הנתבע לבין התובעת בכל הקשור למראית העין של הדברים. אין מנוס מן המסקנה כי מעשיו של הנתבע יש בהם משום טעם לפגם, אם כי אין הם עולים, כאמור, לכדי הפרה של חובה כלשהי שאותה חב העובד כלפי התובעת. ענין זה, כפי שכבר צויין לעיל, עוד ימצא ביטויו עת יבוא בית הדין לפסוק הוצאות בתיק זה, אך לא ניתן לקבוע כי המדובר בגילוי בולט של חוסר תום לב מצד הנתבע כלפי התובעת. 10. כאמור, אין בקיומה של אחת הנסיבות הנ"ל כדי לחייב את בית הדין ליתן תוקף לתניות הגבלת העיסוק עליהן חתם העובד. ההכרעה צריכה להיעשות על פי מכלול העקרונות והאינטרסים הנוגעים לענין ועל פי מכלול הנסיבות הפרטניות של המקרה. במקרה שלפנינו, נראה לנו, כאמור, כי מכלול הנסיבות אינו יכול להביא למסקנה כי המדובר בגילוי או באפשרות של גילוי 'סוד מסחרי' של התובעת על ידי הנתבע". 11. לאור זאת, החליט בית הדין האזורי לדחות את תביעת המערערת. 12. על אף דחיית התביעה, לא פסק בית הדין האזורי הוצאות למשיב, מן הטעם כדלקמן: "כאמור, לא שבענו נחת ממעשיו של הנתבע בפרשה שלפנינו וגם בעדותו בפני בית הדין לא התאמץ להבהיר דברים ולהשיב ישירות לשאלות ב"כ התובעת בחקירה הנגדית. הבענו לעיל את דעתנו כי על הנתבע היה לגלות זהירות יתר והתחשבות עם עמדתה של התובעת כמעסיקתו הראשונה, אף כי, כאמור, אין מעשיו עולים לכדי אקט של חוסר תום לב שיש בו כדי להביא את בית הדין למסקנה אחרת מזו שאליה הגענו לעיל. גם מעשיה של פרומקס, בעצם העסקתו של הנתבע, אינם ראויים לשבח. מכל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי אין לחייב את התובעת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בתביעה זו שלפנינו. לפיכך - אין צו להוצאות". 13. על דחיית תביעת המערערת, הוגש הערעור שלפנינו. הליך הערעור 14. הטענות העיקריות של ב"כ המערערת לפנינו, הן כדלקמן: (א) המעבר של המשיב לעבודה אצל "פרומקס", באותה עבודה שעשה עבור המערערת, חיסל את היתרון היחסי שהיה למערערת ב"פרוייקט פרומקס" וגרם לכך שהמערערת הפסידה את העבודה לגבי פרוייקט זה, לאחר שהובטח לה על-ידי "פרומקס" כי תבצע את "פרוייקט פרומקס" במלואו. למערערת נגרם נזק, והיא נאלצה לפטר עובדים עקב זאת; (ב) בעבודתו של המשיב ב"פרוייקט פרומקס", הוא ממשיך את העבודה שעשה עבור המערערת, אך הוא מבצע אותה אצל "פרומקס" ועבורה. באופן בלתי נמנע, המשיב משתמש בידע עסקי וטכני ובסודות מסחריים השייכים למערערת, שאותה החזיק מטעם המערערת ובנאמנות עבורה, כאשר המערערת הקצתה את המשיב לצורך ביצוע "פרוייקט פרומקס"; (ג) היה מקום לקבוע כי "ההתחייבות" עליה חתם המשיב הינה שרירה ותקפה, וכי המשיב הפר את "ההתחייבות", שניתנה במסגרת התפקיד הבכיר של המשיב אצל המערערת ועל-פי רצונו החופשי של המשיב. "ההתחייבות" לא פגעה במשיב, משום שהמערערת ביקשה להפעיל את "ההתחייבות" לעניין "פרוייקט פרומקס" בלבד; (ד) בבית הדין האזורי הוכח קיומו של "ידע סודי" וסודות מסחריים של המערערת הנמצאים בידי המשיב, וידע אודות הספקים הפוטנציאליים לביצוע "פרויקט פרומקס". ידע זה הוא בגדר "סוד מסחרי" הראוי להגנה גם על פי פס"ד צ'ק פוינט, והמשיב השתמש בו מיד עם תחילת עבודתו עבור "פרומקס", לתועלתה. בכך נחסכו ל"פרומקס" הזמן וההוצאות הכרוכים בהעסקת מי שאין בידו הידע האמור. ניתן להשוות זאת לעובד במקום עבודה העוסק בפרוייקט מיוחד וחשוב עבור לקוח, ומרכז ידע ספציפי מיוחד, העוזב את מקום העבודה ומבצע את העבודה במישרין אצל הלקוח; (ה) הבעלות על הידע האמור היא בידי המערערת ולא בידי "פרומקס", שהיתה לקוחה של המערערת. גם אם הידע שייך ל"פרומקס", הרי שעל פי "ההתחייבות" הוסכם בין המערערת לבין המשיב כי הידע שייך למערערת; (ו) הקשר בין המשיב לבין "פרומקס", במועד שנוצר, נוצר רק עקב עבודות המשיב אצל המערערת. התנהגותו של המשיב היתה בחוסר תום לב ממשי והפרת אמון בוטה; (ז) היה מקום לאבחן את הלכת פס"ד צ'ק פוינט ולקבוע כי לגבי המשיב יש מקום להטיל הגבלת עיסוק בנסיבות העניין, מה גם שהיתה פגיעה ממשית בפעילות המערערת; (ח) הסעד אשר נתבקש על-ידי המערערת בהליך הערעור הוא "לקבל את הערעור וליתן צו מניעה כנגד המשיב אשר ימנע ממנו לעבוד עבור חברת פרומקס". 15. הטענות העיקריות של ב"כ המשיב לפנינו, הן כדלקמן: (א) "פרומקס" התקשרה עם המערערת לצורך שלב "קדם פרוייקט פרומקס" בלבד, ולא הובטח למערערת כי "פרומקס" תמשיך לשכור את שירותיה של המערערת גם בהמשך. השלב האמור הסתיים בהגשת הדו"חות מאת המערערת, ומשלב זה יכולה "פרומקס" להתקשר עם כל חברת הנדסה אחת לצורך המשך הפרוייקט בשלביו הבאים; (ב) הגבלת העיסוק של המשיב על פי "ההתחייבות" היא רחבה, יוצאת דופן וחורגת ממתחם הסביר, מה גם שהמשיב לא קיבל "תמורה מיוחדת" או "הכשרה מיוחדת" אשר בגינן מוצדק לתת משקל ל"התחייבות". על כן, מן הראוי לצמצם את "ההתחייבות", ולהחילה רק לגבי הגנה על סודות עסקיים אמיתיים של המערערת אשר המשיב מבקש לעשות בהם שימוש, ואין להחילה ביחס לכל ידע אחר שהגיע למשיב במהלך עבודתו אצל המערערת; (ג) המערערת לא פירטה מה הן "הסודות המסחריים" או סודות ספציפיים שלה, ולא הוכיחה קיום "סוד מסחרי" המצוי בידי המשיב; (ד) התשובה לשאלה האם על-פי "ההתחייבות" יכולה המערערת להגביל את המשיב מלהשתמש בידע של "פרומקס", שרכש בעבודתו אצל המערערת, על ידי גילויו ל"פרומקס", היא כי מדובר בפרויקט תעשייתי של "פרומקס", על פי פיתוח מדעי שלה, המהווה סוד מסחרי חשוב של "פרומקס", ולא של המערערת. מדובר, על כן, בהעברת מידע לבעליו של המידע, ל"פרומקס", ולא לצד שלישי אחר; (ה) מאחר שהמידע האמור שייך ל"פרומקס", הרי שהמערערת אינה יכולה לעשות בו שימוש אחר, ומידע זה אינו בעל ערך מסחרי עבור המערערת; (ו) המערערת לא הוכיחה פגיעה מהותית בעסקיה, מאחר ש"פרוייקט פרומקס" מהווה חלק קטן מפעילותה הרבה; (ז) על פי הרקע העובדתי עולה כי לא נפל כל דופי בחובת תום הלב והאמון של המשיב כלפי המערערת, וכי התקשרותו של המשיב עם "פרומקס", לא היתה במהלך עבודתו אצל המערערת; (ח) יש להביא בחשבון את הזמן שחלף מאז החל המשיב לעבוד ב"פרומקס ישראל". הוצאתו של המשיב כיום מעבודתו זו, תהיה חמורה, ואין זה צודק לעשות כן. 16. לאחר הדיון לפנינו, הצענו לצדדים לקיים מגעים ביניהם לשם מציאת פתרון מוסכם למכלול הנושאים התלויים ועומדים במחלוקות שביניהם. מגעים אלה לא נשאו פרי, ובעקבות זאת הוגשו "השלמת טיעונים" מטעם המערערת ו"סיכומים" מטעם המשיב, וכן התנגדות של המערערת להגשת הסיכומים מטעם המשיב ותשובת המשיב להתנגדות זו. ההכרעה בערעור 17. יש ותוקפה של תניה בחוזה בדבר הגבלה על עובד, להיות עובדו של לקוח של מעבידו-לשעבר, נשלל על פי הוראה מפורשת בחוק. דוגמה לכך היא שלילת התוקף של ההוראה האוסרת, במישרין או בעקיפין, על עובד של קבלן כוח אדם להיות עובדו של המעסיק בפועל במקום העבודה שבו מועסק העובד של קבלן כוח אדם (ר' סעיף 15 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו1996-). בהוראה האמורה אין התייחסות לנושאי מניעת תחרות או סודות מסחריים, אך ניתן ללמוד ממנה על גישתו של המחוקק לעניין הגבלה על עובד, להיות עובדו של לקוח של מעבידו-לשעבר. 18. בהעדר הוראה בחוק, דוגמת ההוראה שבסעיף 15 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם הנ"ל, הרי שככלל, יש להקפיד על קיומה של התחייבות בדבר הגבלת עיסוק, ככל התחייבות חוזית, בבחינת "התחייבת - קיים התחייבותך!" (דב"ע נו3-161/ חיפה כימיקלים בע"מ ואח' - אלברט בן סימון, פד"ע כט 440, 451 מול האות א'). מאידך, הכלל הוא כי את חופש החוזים יש לאזן מול חופשים ואינטרסים אחרים הראויים להגנה וכן לבחון האם התחייבות חוזית מסויימת עומדת בסתירה ל"תקנת הציבור", כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-. בחינה כאמור צריכה להביא בחשבון גם את האינטרס הציבורי שנותן ההתחייבות החוזית יקיים את ההתחייבות שנטל על עצמו, וכי לא תיפגע זכותו של מקבל ההתחייבות המסתמכת על ההתחייבות שניתנה כלפיו. לצד אינטרס זה, כמשמדובר בהתחייבות שעניינה הגבלת עיסוק של עובד, יש להתייחס גם לחופש העיסוק, המוכר כזכות יסוד (ר' בנושא זה מ' גולדברג חופש העיסוק והגבלתו (1999) עמ' 192 - 202). 19. "ההתחייבות" עליה חתם המשיב, עוד בשנת 1991, בחלקיה אשר הובאו בפיסקה 4 לעיל, כוללת שלושה נושאים: (א) שמירה על סודיות של "ידע", אשר מסגרתה היא מוחלטת, והיא מתייחסת הן לתקופת עבודתו של המשיב אצל המערערת והן לאחר מכן (סעיף 1 ל"התחייבות"); (ב) הגבלת עיסוק של המשיב במשך שלוש שנים לאחר סיום העבודה אצל המערערת, בפעילות שיש בה שימוש ב"ידע" הנ"ל (סעיף 3 ל"התחייבות"); (ג) הקניית והעברת בעלות למערערת לגבי "ידע", וכן המצאה, פטנט, זכויות יוצרים ונושאים אחרים (סעיף 4 ל"התחייבות"). 20. החובה המוחלטת של השמירה על סודיות של "ידע", גם אם מקורה בדיני הקניין וגם אם היא נובעת מחובת הנאמנות של עובד למעבידו, אינה מחייבת, כשלעצמה, את הגבלת העיסוק של העובד. אך נושא זה, בשל יעילות אכיפתו, מהווה את אחד השיקולים העיקריים בהחלטה האם לתת צו המגביל את חופש העיסוק של העובד (נציין כי סיום עבודתו של המשיב אצל המערערת היה לפני תחילתו של חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט1999-, אשר נכנס לתוקף ביום 29.10.1999). הגבלה מפורשת של העיסוק לאחר סיום העבודה, מוצאת את ביטויה בהתחייבות חוזית, אשר סבירותה נבחנת על-פי אמות מידה משפטיות. בחינה זו כוללת גם מקרים שבהם לקוח של מעסיק, מעוניין בשירותיו של עובד-לשעבר של המעסיק שנתן לו שירותים במסגרת מילוי תפקידו אצל מעסיקו לשעבר (ר' מ' גולדברג חופש העיסוק והגבלתו (1999) עמ' 222). 21. עיון בסעיפים 1, 3 ו4- של "ההתחייבות", מעלה כי אין מדובר בהם בהגבלת עיסוק שיש בה משום מניעת תחרות (השווה ל-דב"ע נד3-110/ שירות מחלקה ראשונה בע"מ - מתי קוסקאס ואח', פד"ע כו 451, 456 - 457), אלא שבסעיפים אלה הגבלה שמטרתה העיקרית היא שמירת "ידע" שבידי המערערת או שהוא בבעלותה. בשאלה זו קבע בית הדין האזורי כי המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה לעניין השימוש ב"סוד מסחרי" על ידי המשיב (ר' פיסקה 8 לעיל). 22. נראה לנו כי, בעניין שלפנינו, יש לקבל את גישתו וטיעונו של המשיב, כי ה"ידע" שבו מדובר, בכל הנוגע ל"פרוייקט פרומקס", הוא ידע שעל-פי מהותו הוא מיועד ל"פרומקס". לפיכך, המגבלות שהמשיב קיבל על עצמו ב"התחייבות", לא היה בהן, כשלעצמן, ועל-פי ניסוחן, כדי למנוע את עבודתו של המשיב עבור "פרומקס", בכל הנוגע ל"פרוייקט פרומקס". 23. לפיכך, הגענו למסקנה כי אין מקום להתערבותנו בתוצאה שאליה הגיע בית הדין האזורי בדבר דחיית תביעת המערערת. מסקנתנו זו מבוססת בעיקר על הטעם האמור בפיסקה 22 לעיל. ס י כ ו ם 24. לאור האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור. 25. הטעמים אשר הנחו את בית הדין האזורי שלא לפסוק הוצאות למשיב (ר' פיסקה 12 לעיל), מנחים אף אותנו שלא לפסוק הוצאות למשיב בהליך הערעור, על אף דחיית הערעור. 26. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר. חופש העיסוקערעור