שחקן מכבי תל אביב נפגע במהלך "משחק ליגה"

החלטה 1. המבקש שימש, בתקופה הרלוונטית לתביעה מושא ערעור זה, כשחקן המשיבה מס' 1 (להלן - מכבי תל-אביב). 2. לטענת המבקש ביום 4.3.1995 נפגע במהלך "משחק ליגה" בשירות מכבי תל אביב, ומני אז נגזר עליו לחדול מלשחק כדורגל. 3. המבקש הגיש תביעה בבית הדין האזורי בתל אביב נגד מכבי תל אביב ונגד המשיבים 2 - 5 (להלן - המשיבים), ובה תבע שכר המגיע לו מחודש יוני 1995 ואילך. 4. המבקש ביסס את תביעתו זו, בראש ובראשונה, על הטענה להפרת החובה החוזית של מכבי תל אביב לבטח את המבקש בביטוח מתאים, בעת שהצטרף לקבוצה. 5. מכבי תל אביב הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח- 1968 (להלן - חוק הבוררות) בטענה, שיש להעביר את הסכסוך לבוררות מכח ההסכם בין הצדדים. בית הדין האזורי בתל אביב (עב 302755/96; השופטת בן יוסף ונציגי הציבור אנגלנדר ומצא) עיכב את ההליכים בבית הדין מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, כשהוא דוחה אחת לאחת את טענות המערער כנגד הבקשה לעיכוב ההליכים. 6. בהחלטתו זו קבע בית הדין האזורי את הדברים הבאים: א. ההסכם הקובע בין הצדדים הוא הסכם נספח ג' מיום 20.8.1992 (להלן - ההסכם נספח ג') ולא ההסכמים הקודמים. על-פי סעיף 7 להסכם זה, יש להעביר את המחלוקת מושא התביעה לבוררות בהתאם לתקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל (להלן - התקנון). ב. סעיף הבוררות בהסכם נספח ג' אינו "סעיף מקפח" בחוזה אחיד, כמשמעות מונח זה בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג1982- (להלן - חוק החוזים האחידים), משום שאין מדובר בסעיף שיפוט בלתי סביר, שהרי ההפניה למוסד הבוררות נקבעה בסעיף 11 לחוק הספורט, התשמ"ח- 1988 (להלן - חוק הספורט), משום שההתאחדות לכדורגל היא מוסד ריבוני בדיוניו והחלטותיו, ומשום שמקום הבוררות נקבע בהסכם, ולא קיימת בהסכם זכות המוענקת "לספק" כמשמעות מונח זה בחוק החוזים האחידים, לבחור על דעתו בלבד את מקום השיפוט. ג. הן העילה הנזיקית והן העילה של עשיית עושר ולא במשפט נובעות מההסכם בין הצדדים, ולכן יש לראותן "כתביעות הנובעות מהחוזה", אשר ניתן לדון בהן במסגרת הבוררות. ד. אין בצירוף המשיבים לתביעת מכבי תל אביב כדי למנוע את עיכוב ההליכים, לאור הוראות חוק הספורט ולאור הספק הקיים, לכאורה, בדבר קיום יחסי עובד ומעביד בין המשיבים ובין המבקש. ה. אין לקבל את הטענה, שקיימת חפיפה בין האינטרסים של ההתאחדות לכדורגל ובין האינטרסים של הקבוצות השונות, שעלולה למנוע קיום משפט כדין. 7. בבקשת רשות הערעור, שהגיש המבקש, חזר בעיקרו של דבר על טענותיו בבית הדין האזורי, שתמציתן הן אלה: א. חובת מכבי תל-אביב והמשיבים לבטח את המבקש נובעת מההסכם נספח ג' וגם מההסכמים האחרים, שבהם אין הסכמה בין הצדדים על הליכה לבוררות, אלא מוזכרת בהם האפשרות להדיינות בפני בית משפט, או בית דין, ואין בהם הפנייה לסעיף הבוררות, שבהסכם נספח ג'. ב. סעיף הבוררות בהסכם נספח ג' הוא "סעיף מקפח" בחוזה אחיד, ולכן הוא בטל. ג. סעיף 11 לחוק הספורט אינו חל על הסכם בין שחקן לקבוצת כדורגל (אגודת ספורט). ד. כתב התביעה כולל בתוכו מספר רב של עילות תביעה, שאינן נכללות בין הנושאים ברי הבוררות, הן על פי לשונו של התקנון והן מכח ההלכה המשפטית השוללת דיון בתביעה נזיקית בבוררות. ה. המשיבים - בניגוד למכבי תל אביב - אינם צד להסכם נספח ג', ולכן התביעה נגדם לא יכולה להתברר בבוררות. התוצאה של מצב דברים זה עלולה לגרום לפיצול הדיון - נתון המצדיק לשם יעילות הדיון דחיית הבקשה לעיכוב הליכים במקרה זה. ו. קיימת חפיפה בין האינטרסים של ההתאחדות לכדורגל (להלן- ההתאחדות) לאינטרסים של מכבי תל אביב, נתון המצדיק אי קיום בוררות במקרה זה. ז. מכבי תל אביב והמשיבים העלו בכתב הגנתם טענת תרמית כלפי המערער. טענה זו בשל חומרתה צריכה להיות נידונה בפני בית משפט ולא בבוררות, כדי ששמו של המערער יטוהר. ח. התקנון מלא פגמים, בין השאר, משום שהוא פוגע בזכות היסוד לגישה חופשית לבית המשפט על ידי ארגון בעל אופי מונופוליסטי, ומשום שלא ניתן לסווג את תנאיו כתנאים, שנקבעו או אושרו בחיקוק. נתון זה מחייב בדיקת התקנון על ידי בית הדין. 8. מכבי תל אביב והמשיבים תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי, כשהם מוסיפים על נימוקיו ומפרטים אותם. 9. דינה של בקשה זו לרשות ערעור להידחות מטעמים אלה: א. ראשית יש לחזור ולקבוע מושכלות ראשונים. מוסד הבוררות אינו בא להגביל את הגישה להדיין בפני בתי המשפט. ההדיינות בפני בורר פותחת מסלול חילופי למסלול ההדיינות בפני בתי המשפט מתוך מגמה לאפשר למדיינים מסלול גמיש ומהיר יותר, כדי להקל על העומס בבתי המשפט ולצמצם את משך זמן ההמתנה של ההדיינות בבתי המשפט. ב. סעיף 11 לחוק הספורט מקנה אוטונומיה שיפוטית למוסדות השיפוט הפנימיים, שנקבעו בתקנון. סעיף 10(א) לחוק הספורט מחייב התאחדות או איגוד להתקין תקנונים, שיסדירו, בין השאר, את השיפוט הפנימי. על-פי סעיף 10(ג) לחוק הספורט, התקנונים האמורים יחייבו את אגודות הספורט, הספורטאים ובעלי התפקידים שבאותו ענף. ג. מלשונם של סעיפים אלה עולה כוונת מכוון של חוק הספורט לרכז ולהסדיר את המחלוקות המתעוררות בענפי הספורט במסגרת מערכת השיפוט הפנימית. מערכת שיפוט פנימית זו באה לידי ביטוי, בין השאר, בסעיפי הבוררות הקיימים בתקנוני מוסדות הבוררות של התאחדות הספורט בישראל והתאחדויות הכדורגל והכדורסל. ד. המעיין, בהוראות חוק הספורט וסעיפי תקנוני המוסדות לבוררות במשולב, מגיע למסקנה, שאכן קיימת מגמה חקיקתית ברורה להחלת "בוררות חובה". מגמה זו באה לידי ביטוי גם פסיקה, כמפורט להלן: 1. ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן. לקידום כדורסל נשים ואח', פ"ד מד (2) 806, 809, מול האות ז', 812 סעיף 8 בעיקר מול האות ה' (להלן - פס"ד איגוד הכדורסל). 2. תב"ע נא15-202/ התאגדות לתרבות גופנית "הפועל" סניף אשדוד - גיל סספורטס (טרם פורסם). 3. דב"ע נה3-125/ אלון בן דור - ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל ואח', פד"ע כט 286, 291 מול האות א'. 4. דב"ע נז3-5/ ניסים לוי - התאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 באשדוד (עמותה רשומה), פד"ע לב 568, 573 בעיקר מול האות ו'. 5. ד' פלפל הספורט בראי המשפט (הוצאת פרלשטיין גינוסר) 169, 173. ה. מסקנת הדברים היא, שאפילו לא היה קיים סעיף בוררות בהסכם נספח ג', היה מקום להיעתר לדרישה להעברת סכסוכים הנובעים מהסכם העבודה בין השחקן לקבוצתו לבוררות מכוח חוק הספורט. קל וחומר כשקיים סעיף בוררות בהסכם נספח ג'. העדרו של סעיף בוררות בהסכמים נספחים א' ו-ב' מעמיד אותם בנושא זה בעמדה נחותה לעומת האמור בעניין זה בהסכם נספח ג' ביחס לישוב סכסוכים בדרך של בוררות, שכן האמור בהסכם נספח ג' בנושא זה תואם את המגמה החקיקתית של חוק הספורט להעברת סכסוכים בין השחקן לקבוצתו לבוררות. ו. לאור האמור לעיל, חשיבותו של סעיף הבוררות בהסכם נספח ג', היא משנית לאור החובה הקיימת מכוח הוראות חוק הספורט עצמו. ברם, מאחר והדיון בבית הדין האזורי התייחס לבקשה לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, השואב את כוחו מההסכם להעברת הסכסוך בין הצדדים לבוררות, נתייחס לטענות הנוגעות לפסול, שבסעיף הבוררות בהסכם נספח ג'. ז. גם אם ההסכם נספח ג' הוא "הסכם אחיד" כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, סעיף הבוררות שבו אינו "סעיף מקפח", למרות שבית הדין העליון של ההתאחדות הוא זה, שקובע מי הם הבוררים. הסעיף הנ"ל אינו "סעיף מקפח", משום שההתאחדות ומכבי תל אביב לא חד הם, משום שבית הדין העליון של ההתאחדות, הממנה את הבוררים לפי התקנון, הוא גוף שמצפים ממנו לנורמות התנהגות המגלמות יושר והגינות והוא הדין מן הבוררים שיבחרו, ומשום שגם במקרים דומים לא ראתה הפסיקה פסול במנגנון פנימי השופט את חבריו. ע"א 532/67 ד"ר ולנט רוזנבלום נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בישראל, פ"ד כב'(1) 353, 358. בר"ע (ת"א) 4193/77 הסתדרות מכבי ישראל קופ"ח מכבי נ' אורסולה אולסנר, פ"מ תשל"ח (1) 3. ע"א 234/81 ירמה נ' "מזרע" קיבוץ השומר הצעיר להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד לו(4) 113, 118. ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת תשנ"א1991-) סעיפים 175, 176 בעמ' 178 - 181. (להלן - אוטולנגי). ח. המבקש טען, כי סעיף 11 לחוק הספורט, עניינו הסמכות הבלעדית של מוסדות הספורט הפנימיים, לדון ולהחליט "בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד", ואילו הסכסוך דנא הוא בין אגודת ספורט לשחקניה, ומכאן שאין להיזקק לבוררות במקרה זה. התשובה לטענה זו היא, שסעיף 10 לחוק הספורט מטיל על ההתאחדות או האיגוד את החובה להתקין תקנונים, שיסדירו את הענף או ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר שיפוט פנימי , שכר ותשלומים לספורטאים, וכי התקנונים האמורים יחייבו את אגודת הספורט ואת הספורטאים. השילוב של האמור בסעיפים 10 ו11- לחוק הספורט והוראות תקנוני מוסדות הבוררות, שהותקנו מכוח סעיף 10 לחוק הספורט, הם, כאמור, שמקנים את התוקף המחייב לדון בסכסוכים המנויים בתקנונים אלה במסגרת בוררות. ט. מוסיף וטוען המבקש, כי בהתאם לתקנון סמכות הבורר לדון היא רק בסכסוכים הנובעים מההסכם בין המבקש למכבי תל אביב, אך עילות התביעה של המבקש, כפי שהן מופיעות בכתב התביעה, הן רבות וביניהן עילה נזיקית של הפרת חובת חקוקה על ידי המשיבים, עשיית עושר ולא במשפט ועוד כהנה וכהנה. משאלה פני הדברים - אין בשל כך תחולה להסכם הבוררות. גם טענה זו דינה להידחות. המעיין בסעיפי כתב התביעה של המבקש מגלה עד מהרה, שהציר המרכזי של תביעת המבקש נובע מהטענה להפרת החובה החוזית לבטח את המבקש, שמולידה את הדרישה לסעד של תשלומי שכר לאורך זמן. כל השאר הם בבחינת ענפים המשתרכים מן הגזע, שספק אם יש להם זכות קיום עצמאית. בנסיבות אלה, כשבוחנים מה עיקר ומה טפל, מגיעים למסקנה חד משמעית, שהעילה החוזית היא עיקר, וכל השאר רק נובעות הימנה, ואין להן קיום עצמאי משלהן. י. לא למותר לציין, כי בהתאם לתקנון תביעות הנובעות מחוזה ההעסקה הן בגדר הסכסוכים, שיש לבררם בבוררות. יא. הטענה לגרם הפרת חוזה או להפרת חובה חקוקה מיוחסת על ידי המבקש למשיבים. אולם בשלב זה לא ניתן, לכאורה, להכריע בשאלה, האם פעלו המשיבים מכוח עצמם או כאורגנים של מכבי תל אביב. מכל מקום פעילותם או חוסר פעילותם של המשיבים מיוחסת, לכאורה, לטענה של הפרת ההסכם בנושא הביטוח, שהיא עילת העילות בכתב התביעה של המערער. יב. מכל הטעמים הנ"ל אין להימנע מלעכב את ההליכים בבית הדין בשל צירופם של המשיבים לכתב התביעה. יג. העברת הסכסוך לבוררות תואמת את מגמת הפסיקה הגורסת, שמן הראוי למצות הליכי שיפוט פנימיים המנוהלים על ידי אלה שבדרך כלל יש להם הידע והמומחיות הקשורים באותם גופים (פס"ד איגוד הכדורסל בעמ' 810 מול האות ג'). במקרה הנוכחי אין זה רחוק מן הדעת לסבור, שבנושא זה של מהות הביטוח בנסיבות המיוחדות והיחודיות של המקרה, יטיבו להבין דווקא בוררים יודעי ספורט דין וביטוח גם יחד. יד. בשולי הדברים נציין, כי יש הסוברים שהמגמה לראות בהליכי הבוררות מכח חוק הספורט כהליכי בוררות חובה שוללת מבית המשפט את שיקול הדעת הנתון לו מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות (פס"ד איגוד הכדורסל עמ' 812 מול האות ה', אוטולנגי בסעיף 122 עמ' 126), אך גם על פי ההלכה הקיימת ביחס לשיקול הדעת הנתון לבית הדין, אם לעכב את ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות או לא, המסקנה המתבקשת במקרה זה היא, שיש לעכבם מכל הטעמים שצויינו. טז. סוף דבר, דין הבקשה להידחות. 10. המבקש ישלם למכבי תל אביב ולמשיבים ביחד הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. תל אביב