אם חד הורית תביעה קצבת נכות כללית רטרואקטיבית - ביטוח לאומי

הגישה הרווחת בארץ היא כי דיני ביטוח לאומי הינם דינים סבוכים ומורכבים, על כן אחת הדרכים להעמיק בדינים אלו היא עיון בפסקי דין - להלן פסק דין שניתן ע"י השופטת דינה אפרתי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שעניינו אם חד הורית תביעה קצבת נכות כללית רטרואקטיבית - ביטוח לאומי טענות התובעת : התובעת, אם חד הורית שילדה את בתה בשנת 1984, ללא נישואין, הגישה תביעה לקצבת נכות כללית בחודש אוגוסט 2001 תביעתה אושרה, התובעת הוכרה כבעלת נכות כללית (דרגת אי כושר השתכרות) בשיעור 100%, ושולמה לה קצבת נכות כללית רטרואקטיבית לתקופה של 36 חודשים, וזאת על פי הוראת סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, שבתקופה הרלוונטית קבע, בין השאר, כי: "התאריך הקובע" - התאריך שבו, עקב הליקוי, נגרם למבוטח אי כושר להשתכר לתקופה של 90 יום רצופים לפחות, ובלבד שלא ייקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 36 החודשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד", לאור האמור לעיל, מאחר ותביעתה של התובעת הוגשה ביום 8.8.2001, התאריך הקובע נקבע ליום 8.8.1998. התובעת טוענת, בקליפת אגוז, כי עקב נסיבות הלידה הקשות, עמן נאלצה להתמודד בכוחות עצמה, התערער מצבה הנפשי והגופני והיא החלה לסבול מהתקפי דיכאון וחרדה אשר מנעו ממנה ניהול אורח חיים תקין. בעקבות מצבה זה נזקקה התובעת לטיפול פסיכיאטרי רצוף, שכלל טיפול תרופתי, אשר שלל את יכולתה לפנות לנתבע בתביעה לתשלום קצבת נכות, וזאת הן מאחר שאף אחד מן הגורמים שבטיפולם הייתה התובעת לא הפנה את תשומת ליבה לזכויותיה, והן בשל מצבה הנפשי, כאמור לעיל עוד מוסיפה וטוענת התובעת, כי בחודש יוני 1999 נודע לה לראשונה על זכאותה לקבל קצבת נכות מביטוח לאומי, וביום 22.6.1999 היא פנתה בבקשה להבטחת הכנסה אשר בגין מצבה הנפשי הקשה לא יכלה להמשיכה. רק בחודש אוגוסט 2001, ומשהוטב במעט מצבה הנפשי, חידשה התובעת את תביעתה לקצבת נכות, ותביעתה, כאמור לעיל, התקבלה באופן מיידי במלואה וכבר ביום 24.10.2001 נקבע לתובעת אובדן כושר השתכרות קבוע בשיעור של 100% וזאת רטרואקטיבית רק החל מיום 6.11.1998. התובעת פנתה בדרישה לנתבע לקבלת הקצבה החל מתחילת תקופת המחלה - בשנת 1984 - לגבי כל אותן השנים בהן, לטענתה מצבה הנפשי הקשה והכדורים אותם נטלה לא אפשרו לה לעבוד לפרנסתה, באופן שהיא נאלצה לחיות על סף פת לחם, למסור את בתה היחידה לטיפול אחותה ולחיות בתלות מוחלטת באחרים, תוך יצירת חובות הקיימים לה גם כיום, מחד, ומאידך, לא אפשר מצבה הנפשי להגיש את התביעה לתשלום קצבת הנכות ולקבל את הקצבה אשר לה הינה זכאית בכל אותן השנים. בקשתה נדחתה. דחיית הבקשה על ידי ביטוח לאומי, כאמור לעיל, היא נשוא התיק שבכותרת טענות ביטוח לאומי : ביטוח לאומי טוען, בקליפת אגוז, כי על פי הוראות סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, הרלוונטיות לעניינה של התובעת, לא יקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 36 חודשים, בתכוף לפני הגשת התביעה לנתבע, כי המדובר בהוראת חוק ברורה וחד משמעית, וכי אין כל מקום לשיקול דעת או לסטייה מהוראות הסעיף - גם לא במקרים חריגים ומיוחדים עוד טוען ביטוח לאומי, כי, בכל מקרה, עניינה של התובעת אינו כה חריג כפי שהיא מנסה לטעון: התובעת לא אושפזה עקב מצבה הנפשי במוסד כלשהו, היא אינה בגדר מי שלא כשירה לפעולות משפטיות ואף לא משהו קרוב לכך, התובעת פתחה חנות משל עצמה בשנת 1994 או בסמוך לכך, הייתה בקשרי חברתיים ועם בני זוג, פנתה לטיפול אצל פסיכיאטר בשנת 1994, בשנת 1999 פנתה והגישה תביעה להבטחת הכנסה, ואז הצהירה במפורש כי אינה מעונינת להגיש תביעה לנכות, גם התובעת אינה טוענת כי היא לוקה בהבנתה, וככל הנראה הייתה לה סיבה בגינה לא רצתה לבקש קצבת נכות. כן טוען ביטוח לאומי כי לא קיים הבדל משמעותי בין מצבה של התובעת בשנת 1994, כאשר פנתה לטיפול פסיכיאטרי, למצבה בשנת 2001, עת הגישה תביעה לנכות הדיון : השאלה העומדת להכרעת בית הדין היא: האם ניתן לשלם לתובעת קצבת נכות כללית רטרואקטיבית, מעבר לתקופה הקבועה בחוק, וזאת, לטענת התובעת, בסיכומיה, "בשל היות המקרה שבפנינו "מקרה יוצא דופן וחריג אשר נסיבותיו מצדיקות ואף מחייבות התייחסות שונה ומעמיקה ביחס לשאלה השנויה במחלקות בתיק זה, שכן מדובר בתובעת שבמצב אחר ובנסיבות אחרות לא הייתה כלל וכלל נזקקת לנתבע שכן הייתה מגישה מלכתחילה ועוד בשנת 1984 בקשה לקבלת קצבת נכות - לה היא זכאית עפ"י כל דין כפי שגם הוכח ע"י ביטוח לאומי לאחר ששמעתי את התובעת ואת העד מטעמה, עיינתי בכתבי- דין, בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין ובסיכומי הצדדים, אני קובעת כדלקמן: על פי הוראת סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, הרלוונטית לעניינה של התובעת: "התאריך הקובע" - התאריך שבו, עקב הליקוי, נגרם למבוטח אי כושר להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים, לפחות, ובלבד שלא ייקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 36 החודשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד..." יצוין כי לאחרונה שונתה הוראת החוק, והתקופה המאפשרת תשלום רטרואקטיבי צומצמה ל- 15 חודש בלבד תכליתו של חוק הביטוח הלאומי, החוק העיקרי בתחיקתנו הסוציאלית, הינה חלוקת הגמלאות לסוגיהן, על פי קריטריונים סוציאליים, לאותם נזקקים בחברה, כנכה, הזקן, הילד, היולדת, המובטל, היתום והאלמנה. על מנת לממש זכות לקבלת גמלה, על המבוטח להגיש "תביעה" לנתבע. הגשת התביעה היא תנאי חיוני והכרחי ובלעדיה לא תבחן זכאותו של המבוטח. "לב לבו של הקשר בין המוסד לביטוח לאומי לבין המבוטח, הוא בזכותו של המבוטח לקבל גמלה מהמוסד ובחובתו של המוסד לתיתה למבוטח, ובלבד שנתקיימו התנאים שבחוק, על פיהם קמות, בו- זמנית, הזכות והחובה. מימושה של הזכות, ראשיתו בהגשת תביעה למוסד...בהתקיים כל התנאים הדרושים, במצטבר, נוצרת עילה..." (דב"ע לח/95-0 המוסד לביטוח לאומי - יצחק בר, פד"ע י, 247, צוטט בעב"ל 106/04 פרפרה נ' המל"ל, לא פורסם צורף לסיכומי ביטוח לאומי עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי, על פי חוק הביטוח הלאומי יש לאבחן בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה. הזכאות לגמלה משמעה - שהתובע עונה על תנאי הדין המזכים בגמלה. הזכאות לתשלום גמלה נבחנת לאחר שקמה הזכאות לגמלה והיא מותנית בתנאים נוספים, בין השאר, מועד הגשת התביעה לנתבע. על פי ההלכה הפסוקה, הדיבור "תביעה" מתייחס לדרישת תשלום המופנית אל ביטוח לאומי, ופנייה לנתבע לשם בירור דרך החישוב של הקצבה, כמו גם מקום בו מבוטח במודע, הצהיר על סירובו לקבל גימלה, אינו "תביעה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. (עבל 445/97 יוסף סעיד נ' המוסד, פד"ע לד 35, דב"ע נה/272-0 המוסד נ' דוד ומלכה סאקס, פד"ע כט 573). התניית תשלום הגמלה, במועד הגשת התביעה לגמלה לנתבע, עולה בקנה אחד עם תכלית תשלומה של הגמלה לשם מתן מענה לצרכי הקיום השוטפים של המבוטח. (ראה: עבל 000096/03 פריג' נ' המל"ל, טרם פורסם, צורף לסיכומי ביטוח לאומי). בענייננו (בתקופה הרלוונטית) הציב המחוקק "מחסום קשיח" בן 36 חודש בפני המבוטח המתמהמה בהגשת תביעתו לנתבע. לאור האמור לעיל, משהוראת החוק ברורה וחד משמעית, והיא עולה בקנה אחד עם תכלית תשלומה של הגמלה, כאמור לעיל, אין אפשרות לחרוג ממנה, גם לא במקרים חריגים ומיוחדים, ודי בכך כדי לדחות את התביעה למעלה מן הצריך אוסיף ואדגיש כי לא שוכנעתי כי אכן המדובר במקרה כה חריג ויוצא דופן, כפי שטוענת התובעת: בסיכומיה, טוענת התובעת, בין השאר, כי היא זכאית לקבלת קצבה רטרואקטיבית מיום מחלתה - קרי - משנת 1984 "שכן באם הייתה פונה לקבלת קצבת נכות עוד בשנת 1984 - הייתה זכאית לקבלה והייתה מקבלת אותה. כל חטאה הוא נסיבות מחלתה שמנעה ושללה ממנה את היכולת לדאוג לדברים מינימליים ובסיסיים ושללה ממנה היכולת לטפל בעצמה - לרבות טיפול בבתה ועמידה על זכויותיה עפ"י חוק כשהתובעת חיה למעשה ב"צוללת", בניכור, אינה מתפקדת כעצמאית ותלויה באחרים המסמכים הרפואיים : מתוך עיון במסמכים הרפואיים שהגישה התובעת לתיק בית הדין עולה, בין השאר, כי אין, ולו ראשית ראיה לכך, שמחלתה של התובעת החלה בשנת 1984. א. באישור הרפואי של פרופ' ל. גרינהאוס, מומחה לפסיכיאטריה, מנהל מחלקה פסיכיאטרית במרום בזל-מרכז רפואי, מיום 14.12.2003, שהופנה לרופא המטפל, צוין, בין השאר, כי התובעת הייתה בטיפולו בין התאריכים 13.12.1999 - 14.1.2000 (סה"כ שלושה טיפולים) וכן: "איבחנתי אותה כסובלת מ DYSTHYMIC DISORDER PRIMARY SLEEP DISTRUBANCE לדבריה המצב הנפשי הלא מאוזן החל כבר בגיל 30. הטריגרים הסביבתיים היו רבים וכללו פרידה מחבר, יחסים משפחתיים מורכבים וגם תביעות משפטיות בינה לאחיה. המצב הקליני שהתלווה לאירועים כלל מצב רוח ירוד, רגישות יתר, קשיים מהותיים בשינה, קושי לתפקד, מחשבות של ייאוש ועוד. כשנתיים לפני פנייתה אלי התלונות על דיכאון החמירו". ב. באישור הרפואי של ד"ר אלעזר, מומחית לפסיכיאטריה בקופת חולים מאוחדת מיום 10.12.2003 צוין, בין השאר, כי התובעת פנתה לראשונה ביום 13.10.1994 עם הפניה מנוירולוג, הסיבה "הפרעות ממושכות בשינה, הפרעות בתיאבון וחוסר יכולת לתפקד"..."הופנתה לד"ר פובלישבסקי מרפאת רמת-חן (8.99). היתה בתקופה זו גם בטיפול פרטי אצל פרופ' גרינהאוס מתה"ש. גם ניסתה להתקבל לאשפוז פסיכיאטרי... גב' אזולאי סובלת מהפרעות בשינה מזה כ- 5 שנים... ברקע מצב דכאוני-חרדתי ניסתה מספר טיפולים בהשפעה חלקית. לאחרונה נעשה נסיון טיפולי במרפאת רמת-חן, שאף הוא לא עלה יפה". ג. ביום 16.8.1995 חתמה התובעת על "ויתור על סודיות רפואית" לגבי מצבה הרפואי מד"ר אלעזרי עבור עיריית תל-אביב. ד. באישור מיום 16.8.1995 של ד"ר אלעזרי, המופנה לעיריית תל-אביב, נאמר בין השאר, כדלקמן: "גב' אזולאי היתה בטיפולי באוקטובר-נובמבר 1994. היתה במצב דכאוני-חרדתי, עם קושי בתפקוד. המכתב נמסר בידיה עפ"י בקשתה ה. בכרטיס החולה של קופת חולים מאוחדת אין כל רישום רפואי המוקדם לחודש אוקטובר 1994. ביום 16.8.1995 נרשם: "התקשרה מבקשת בדחיפות מכתב לעירייה על "מצבה כשהייתה בטיפולי" נעתרתי לה. חתמה על ויתור סודיות". ביום 3.9.1997 נרשם, בין השאר, "כיום יש חבר לחיים" . ביום 26.11.1997 נרשם, בין השאר, "מוסרת שניתקה קשר עם החבר האחרון לאחר תקופה כשנה, חידשה קשר עם חבר קודם, לא ישראלי, בכל זאת פרץ ויכוח, החבר נסע שוב לחו"ל..." ביום 22.10.2000 נרשם, בין השאר: "באה למעקב ללא תור. מוסרת שנפרדה מחבר קבלה זאת קשה הגיבה בהתקף של חרדה: טכיקרדיה, הרגישה שהולכת למות". ו. במכתב מחדר מיון "גהה" מיום 11.3.1999 נרשם, בין השאר, כדלקמן:- "סיבת הפניה: שימוש יתר בכדורים בנזודיאזפינים לשינה (בונדורמין). מחלה נוכחית: אישה שהופנתה ע"י מטפלה לחדר מיון שלנו ביגלל שקיימת כניראה היתמכרות לבנזודיאזפינים (בונדורמין). בנוסף תלונות על בכי ועל בעיות ביחסים המשפחתים. לאחרונה אינה עובדת עקב תחושות של עייפות מתמשכת...לנ"ל בנוסף הפרעת אישיות כניראה מסוג גבול.... בבדיקה פסכיאטרית: הופעה: נראית תואמת לגיל, מסודרת ותקינה. התנהגות: משתף פעולה. אובדנות: לא היתה. רכוז:תקין. תוכן חשיבה: התעסקות בבעיות חיים אובייקטיביות. רצף חשיבה: מעט איטי. פרספציה: שוללת הפרעות. פסיכומוטריקה: אי שקט קל. מודע: צלול. זכרון קצר: תקין. זכרון בינוני: תקין ז. בהפניה של ד"ר אלעזר למרפאה הפסיכיאטרית ברמת חן מיום 30.6.1999 צוין, בין השאר, כדלקמן:- "...גב' אזולאי נמצאת במצב דכאוני חרדתי. סובלת בשנים האחרונות מהפרעות בשינה... עוברת משברים בחיים האישיים. עבדה עד לפני חצי שנה כמעצבת אופנה...." ח. ב"תולדות המחלה" מיום 1.7.1999 של המרפאה לבריאות הנפש, צוין, בין השאר, כדלקמן:- "...בת 40, כרגע לא עובדת, - כחצי שנה במקצוע מעצבת אופנה... ...מתלוננת על נדודי שינה, הרגשה של חנק שהופיעה לפני כמה ימים, בעקבות כן פנתה לחדר מיון בביה"ח איכילוב...אשר המליצו טיפול פסיכיאטרי; סובלת מפחדים וחרדות שקושרת עם מספר הליכים משפטיים שמנהלת כעת - על רכישת דירות של אמא - טוענת שהיא קנתה אותן; על חידוש רשיון נהיגה וכו... מזה הרבה שנים סובלת מהפרעות שינה, 4 שנים אחרונות היתה בטיפול של פסיכיאטר ד"ר אלעזר...עקב ירידה בתיפקוד יומיומי - הפסיקה לעבוד לפני כחצי שנה, חיה על חסכונות...יחסים מסובכים עם אח הקטן, בן 29, שמדבריה לפני חצי שנה חסר מגורים, סיים ללמוד באוניברסיטה שמדבריה היא ממנה אותם וכעת מאשים אותה על הסכסוך עם דירה של הורים , מדבריה - היא קנתה את הדירה בזמן האחרון החמרה גם ביחסים עם ביתה - שעברה לגור לסבתא. (עקב דרישות מוגזמות של ביתה) רקע-ללא מחלות כרוניות, ללא אישפוזים. אינה נוטלת טיפול תרופתי קבוע פרט ל- בונדורמין עשון - מעשנת חצי קופה סיגריות אלכוהול סמים - שוללת. .... למדה עיצוב אופנה 3.5 שנים במכללת שנקר. ...בגיל 24 הכירה גבר (רופא במקצוע) שהרתה ממנו ולידה בת שכעת בת 15; גרה בדירה שכורה. יחסים עם בני משפחתה מתארת כטובים מאוד, פרט לאח אחד... מתארת יחסים עם חברות וחברים כטובים, אך מתארת שחברות "מקנאות בה". היו לה מערכות יחסים גם גברים ארוכות - ראשונה עם אב של ביתה - 4 שנים גרה איתו ביחד. הוא רופא במקצועו. לאחר הפרידה - הוא לא עוזר לה כלכלית ולא פוגש את הבת. לאחר מכן היתה גרה 4-5 שנים עם עורך דין, כעת יש לה קשר טוב עם עורך דין אחר. כל האחים ואחיות מדבריה מסודרים היטב - מתגוררים בווילות מפוארות, כולם נשואים ומסודרים מבחינה כלכלית סוף דבר : די באמור במסמכים הרפואיים, כמפורט לעיל, כדי לקבוע כי טענתה של התובעת, בסיכומיה, על פיה "אין להתעלם מהעובדה כי אי הגשת התביעה נשללה מהתובעת כאמור בשל מצבה הנפשי הקשה בו הייתה נתונה לאחר לידת בתה וכי אי הכושר להשתכר החל משנת 1984" אינה עולה בקנה אחד, וזאת בלשון המעטה, עם המתואר במסמכים הרפואיים, כאמור לעיל. עוד יצוין כי אין במסמכים הרפואיים כדי להצביע על כך כי קיים הבדל משמעותי בין מצבה של התובעת בשנת 1994, מועד בו הופנתה לראשונה לטיפול אצל פסיכיאטר לבין מצבה בשנת 2001 - מועד בו הגישה תביעה לנכות. התביעה נדחית. אין צו להוצאותקצבת נכותנכות כלליתאם חד הורית / משפחה חד הוריתרטרואקטיביותנכותביטוח לאומי