24% נכות בגין פגיעה בעבודה

פסק דין 1. המערער הגיש ביום 4.10.99 ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 7.9.99, שקבעה למערער 24% נכות יציבה מיום 5.12.97 בגין פגיעה בעבודה מיום 25.4.96 ועדה שהתכנסה בעקבות פסק דינה של כבוד השופטת לויט מ-4.7.99 (להלן : "הועדה"). 2. ביום 26.10.99 הגיש המערער נימוקי ערעור מפורטים. המערער טוען כי טעתה הועדה וכי על ביה"ד להחזיר עניינו של המשיב לועדה ונימוקיו כדלקמן : א. המשיב הגיש תביעה להכרה בליקוי שמיעה כמחלת מקצוע וביום 12.11.97 נקבעו לו 24% כמפורט להלן : 10% לפי סעיף 72 (4) (ד) 2. 10% לפי סעיף 72 (4) (ב) 1. 5% לפי סעיף 72 (1) (ד) 2. ב. הועדה קבעה למערער 24% בגין הפגיעה בעבודה מ25.4.96- כמפורט להלן : 10% לפי סעיף 72 (4) (ד) 2. 10% לפי סעיף 72 (4) (ב) 1. 10% לפי סעיף 72 (1) (ג) (4), בניכוי 5% ע"ח מצב קודם עפ"י סעיף 72 (1) (ד) (2). ג. טעתה הועדה בנכותה ע"ח מצב קודם אך 5%. ד. היה על הועדה בעת שערכה חשבון עובר ושב להביא בחשבון את מלוא 24% הנכות שנקבעו בגין אותם ליקויים. ה. לא יתכן שהמשיב יקבל פעמיים 24% נכות כשסה"כ נכותו מסתכם ב27%-. 4. משביקש המשיב להופיע בפני ביה"ד, טען כי מדובר בטענות רפואיות ולא בערעור משפטי. עוד הזכיר כי מדובר במחלת מקצוע ומצד שני באירוע מסויים, וכי פסה"ד של כבוד השופטת לויט דן בהחמרת מצב. 5. המערער טען כי משמדובר בהליך החמרה, היה על הועדה לקבוע מהי ההחמרה, תוך התייחסות למצב קודם, וזוהי טעות משפטית, ודאי כשהועדה לא קיזזה מצב קודם של 24%. 6. לאחר שעיינתי בכל בחומר שבפניי - ניתן פסק הדין : א. כבוד השופטת לויט, בפסק דינה מ4.7.99- קבעה להחזיר עניינו של המשיב דכאן לועדה על מנת שתנמק ותבהיר מדוע לא נקבעה למשיב כל החמרה בדרגת נכותו היציבה, על אף ממצאיה לפיהם מתאים סף השמיעה שלו באוזן ימין ובאוזן שמאל ל10%- נכות. אציין כי פסה"ד מתייחס לועדה לעררים מ30.3.99- שהתכנסה בעקבות פס"ד מ31.12.98- (של מותב זה) ובהקשר לפ.ע. מיום 25.4.96. ב. הועדה קובעת כי נכותו הכוללת של המשיב בגין השמיעה היא 10% לפי סעיף 72 (1) (ג) (4) ומזה ניכתה ע"ח מצב קודם 5% לפי סעיף 72 (1) (ד) (2), וכי שאר הנכויות הן כפי שנקבע בועדה מ12.11.97-. ג. עיון בדוחו"ת השונים מעלה כי הועדה נפלה לכדי טעות : המערער נבדק ב2- מסלולים : האחד - פ.ע. ממועד מסויים (25.4.96) והאחר - מחלת מקצוע. * פסה"ד מיום 31.12.98 התייחס לפ.ע. מ25.4.96-, ובערעור על וע"ר מ1.9.98- (כשדרג ראשון הוא מ7/98-). בהתאם, לאחר פס"ד זה התכנסה ועדה ב30.3.99-, ושבגינה ניתן פסה"ד של כבוד השופטת לויט. בעקבות פס"ד זה התכנסה ועדה ב7.9.99-, הועדה נשוא הערעור שבפניי. * ביחס למחלת המקצוע התכנס דרג ראשון ב12.11.97- (ד"ר ע. הלוי), החלטה חלוטה שלא הוגש ערעור לגביה. ד. עיון בהחלטת הועדה שבפניי מלמד כי הועדה סברה שנכותו הכוללת של המערער בגין השמיעה היא 10% ומתוך זה יש לנכות 5% בגין מצב קודם. הוסיפה ואמרה הועדה כי "שאר הנכויות כפי שנקבעו בועדה מ12.11.97-". עיון בפריטי הליקוי מלמד כי בפועל, קבעה הועדה אותם אחוזי נכות ואותם פריטי ליקוי (למעט הפריט השלישי לגביו קבעה נכות קודמת). עולה מהאמור כי הועדה סברה כי מדובר בועדות באותו ענין מאותה פגיעה - ולא היא. משכך - ומשנוסח הועדה עצמה עולה כי מדובר (לגבי 2 הפריטים הראשונים) באותה נכות - ומנגד סברה הועדה כי בגין פ.ע. מ25.4.96- נכותו הכוללת היא 5% (לאחר ניכוי 5%) - ברי כי נפלה הועדה לידי טעות, שהינה טעות משפטית. ה. לאור האמור - מוחזר עניינו של המשיב לועדה על מנת שתייחס לנכותו של המשיב ביחס לפ.ע. מ25.4.96- ותקבע נכותו. הועדה תוכל לערוך חשבון עובר ושב ביחס לנכותו של המשיב לפגיעה על דרך מחלת מקצוע, בה נקבעו למשיב 24% (ועדה מ12.11.97-), וכן למצב קודם אם נמצא. הועדה תנמק קביעותיה בפירוט. ו. לאור תוצאת ההליך - אין צו להוצאות. נכותתאונת עבודה