סעיף 166 (ד) חוק הביטוח הלאומי

פסק דין 1. בפני ערעור על החלטת ועדת הערר של שירות התעסוקה, מיום 28/11/99. הוועדה אישרה את החלטתה של לשכת התעסוקה בהרצליה, שקבעה כי בנסיבות הענין חל "סירוב לקבלת עבודה" מצד המערערת לענין סעיף 166 (ד) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה - 1995. (להלן "החוק"). 2. המערערת הופנתה ביום 4/7/99 לעבודה כמוכרת ביטוחים למעסיק "מרכז הביטוח לילד". לטענתה, לא היה הצדק לרישום הסירוב, שכן באותה עת היה בנה חולה במצב קשה, והיא ביקשה לפיכך לדחות את מועד תחילת עבודתה. 3. ועדת הערר דחתה את ערעור המערערת בקובעה שהמערערת סירבה לקבל עבודה זו בשל תנאי המעסיק אודות ימי העבודה ושעות העבודה, סירוב שאינו מוצדק ע"פ החוק. לאחר בחינת חומר הראיות, להלן החלטתי: 4. סעיף 163 לחוק מגדיר מיהו המובטל הזכאי לדמי אבטלה. "163(א) רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור". עבודה מתאימה הוגדרה בסעיף 165 (ב) לחוק כדלקמן: "(ב) לעניין סעיף 163 רואים עבודה מוצעת כעבודה מתאימה לאדם פלוני אם נתמלאו בה כל אלה: (1) העבודה היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע, או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו, מצב בריאותו וכושרו הגופני; (2) השכר בעבודה המוצעת שווה לפחות לדמי האבטלה שהיו מגיעים לו אילו היה זכאי להם: (3) העבודה המוצעת אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו." 5. בבואנו להכריע בסוגיה, אמונים אנו על הנחייתו של בית הדין הארצי שפסק: "אין ליתן תשובה חד משמעית מהו הדיבור "סירוב לקבל עבודה", הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה, עת ברור שהוצעה עבודה מתאימה - יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה" (דב"ע מא/91-3; דב"ע מא/91-4, מאיר אוזיאס נ' שירות התעסוקה, פד"ע יג 65). 6. בעניינו המערערת פנתה ביום 4/7/99 לעבודה כמוכרת ביטוחים למעסיק "מרכז ביטוחים לילד" בעקבות הפנייה שקיבלה מלשכת התעסוקה. המערערת ציינה בעת הראיון עימה כי היא רוצה את העבודה אולם היות ובנה חלה היא אינה יכולה להתחיל לעבוד מיד. לטענתה היתה מוכנה להתחיל לעבוד תוך שלושה ימים לאחר שילדה יבריא. (ר' עמ' 1 לפרוטוקול). כפי שעולה מעדותה של הגב' רוממה הדר, פקידת השמה בשירות התעסוקה, יש ללשכה סידור עם מקום העבודה אליו הופנתה המערערת, לפיו הם כותבים את תוכן הראיון שהם עורכים עם כל דורש עבודה המגיע אליהם. הכתיבה אינה נעשית על טופס ההפנייה כי אם בנפרד ומועברת ללשכת התעסוקה בפקס. העדה הציגה את המסמך מאת המעביד. (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). בעדותה אמרה כי עולה מן המסמך שהמערערת התאימה לעבודה אליה הופנתה והובע רצון לקבלה מיד. עוד עולה כי המערערת אמרה שיש לה ילד אך לא ראתה בכך בעיה והיתה מוכנה להתחיל לעבוד באופן מיידי. עם זאת טענה המערערת בפני המעביד שילדה חולה והוא היה מוכן ללכת לקראתה. בעקבות הראיון התקשר המעביד אל המערערת לשם קביעת מועד להדרכה. במהלך השיחה ביקשה המערערת לדעת את מספר ימי חופשת המחלה המגיעים לה ואמרה למעביד כי בשל מחלות בנה היא תאלץ להיעדר רבות מן העבודה. המעביד מוכן היה לבוא לקראתה אולם כאשר המערערת הודיעה לו שלא תוכל לעבוד שבוע שלם והתבצרה בעמדתה, הסיק המעביד כי אין היא רצינית וכי אין לה נכונות לעבוד. הלה סרב לקבלה בשל כך והודיע למערערת על סירוב. אף העדה העידה כי הודיעה למערערת על סירוב בעקבות אירועים אלה. לטענת המערערת דברי המעביד אינם נכונים אולם היות ולא העידה אותו, הרי שלא הפריכה את עדותו. עוד הוסיפה העדה כי אינה זוכרת אם המערערת הציגה בפניה אישורים רפואיים כלשהם בנוגע למחלת בנה, אולם לדבריה בכל מקרה לשכת התעסוקה איננה מקבלת אישורי מחלה פרט לכאלה נוגעים לדורש העבודה בעצמו. (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). כבר נפסק כי על המבוטח, המקבל הפניה למקום עבודה, להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד. (דב"ע נג/ 91-3 מחמד אבו גאמע' ואח' נ' שירות התעסוקה, פד"ע כה' 297). המערערת לא הוכיחה כי עשתה מאמץ כלשהו להתקבל לעבודה, ולו לתקופת ניסיון על מנת שיהא סיפק בידי המעביד לבחון את נכונותה לעבוד. בנסיבות המפורטות לעיל, יש לראות במערערת כמי ש"סירבה" לקבל עבודה. 7. לאור האמור לעיל אני קובעת כי בדין דחתה ועדת הערר את עתירתה של המערערת נגד ה"סירוב" שנרשם על ידי לשכת שירות התעסוקה, ומשכך - דין הערעור להידחות. 8. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. ביטוח לאומי