מהו סירוב מוצדק לעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי ?

פסק דין 1. בפנינו ערעור לפי חוק שרות התעסוקה , התשי"ט - 1959, על החלטת ועדת הערר שע"י לשכת שרות התעסוקה בבני ברק, מיום 12.10.99 (להלן - "ההחלטה"). בהחלטה נקבע, כי סירובה של המערערת לקבל את העבודה המוצעת, עקב רצונה לטפל בבני משפחתה בעצמה, לא היה סירוב מוצדק על פי חוק הביטוח הלאומי ולפיכך, נדחה הערר שהגישה. 2. אין מחלוקת , כי המערערת נשלחה על ידי המשיבה לעבודה במפעל טקסטיל , (להלן - "המפעל"). שעות העבודה במפעל, היו משעה 07:00 עד 16:00. אין גם מחלוקת , כי מדובר במפעל הסמוך למקום מגורי המערערת. לטענתה הוא מצוי במרחק של כ- 20 דקות הליכה מביתה. בנימוקי הערעור ובדיון בפנינו, טענה המערערת, כי לא יכלה לקבל את העבודה במפעל, מאחר והיתה מטופלת בשני ילדים, האחד בן שנתיים והשני בן 3 חודשים ולפיכך:" אין שום מטפלת שיכולה לקבל את הילדים בשעה 06:30 בבוקר ." כן הוסיפה המערערת בנימוקי הערעור כי אין תחבורה מביתה לעבודה. המערערת הודתה בדיון , כי היא לא פנתה מיד עם קבלת ההפניה למפעל, ולא זכרה מתי היתה פנייתה. כן הודתה המערערת בדיון, כי למעט שיחה כללית עם חברותיה, לא חיפשה בפועל מטפלת, דהיינו, לא פרסמה מודעה על כך בעיתון ולא תלתה מודעות באיזור מגוריה בנדון. 3. לטענת ב"כ המשיבה, המערערת סירבה לקבל את העבודה שהוצעה לה ולכן יש לדחות את ערעורה. לדידו, המערערת לא עשתה כל מאמץ כדי לנסות ולעבוד. היא באה למשיבה כדורשת עבודה ולכן כשקיבלה הפניה לעבודה מתאימה, היא אינה יכולה לבוא ולומר שאין באפשרותה לעבוד בשל היותה מטופלת בילדים קטנים. כן נטען, כי בהפניה למפעל התחשבו במערערת והציעו לה עבודה הקרובה למקום מגוריה ובשעות מקובלות. 4. כבר נפסק, כי :"אין ליתן תשובה חד משמעית מהו הדיבור 'סירוב לקבל עבודה'. הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה . עת ברור שהוצעה עבודה מתאימה - יש לבחון האם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה , יקבל דמי אבטלה". (דב"ע מ"א / 91-34 מאיר אוזיאס נ' שרות התעסוקה , פד"ע י"ג, 65). אין מחלוקת, כי הוצעה למערערת "עבודה מתאימה". המערערת לא העלתה כל טענה לגבי מהות העבודה שהוצעה לה במפעל. מדובר בעבודה אשר בהתאם לסעיף 165 לחוק הביטוח הלאומי , התשנ"ה - 1995, תואמת את הכשרתה המקצועית , רמת השכלתה , מצב בריאותה וכושרה הגופני. טענות המערערת בערעור לא התייחסו לעצם העבודה שהוצעה לה, אלא לחוסר האפשרות שלה להתארגן לצורך עבודה זו, דהיינו, לקושי במציאת מטפלת לילדיה על מנת שתוכל לעבוד במפעל. כבר נפסק, כי "עבודה מתאימה" אינה חייבת להיות העבודה האופטימלית לה מצפה דורש העבודה. וכן נפסק , כי על מבקש העבודה לעשות מאמץ סביר ובתום לב לעבוד. (דב"ע נ"ג / 91-3 מוחמד אבו ג'אמע נ' שרות התעסוקה, פד"ע כ"ה , 297, 299). מדברי המערערת עולה, כי היא לא ביקשה ולא ניסתה כלל להתארגן כדי למצוא סידור נאות לילדיה, על מנת שתוכל לעבוד במפעל. היא לא עשתה כל מאמץ סביר ובתום לב לעבוד במקום העבודה שהוצע לה. כיוון שכך, מאחר והוצעה למערערת עבודה מתאימה, הסמוכה למקום מגוריה, והיא לא עשתה כל מאמץ כדי לקבלה, איננו מוצאים מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר, והערעור נדחה. שאלות משפטיותביטוח לאומי