צווי עיקול בראי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו

פסק דין 1. בפנינו ערעור, במעמד צד אחד, על החלטת כב' הרשמת ולך, מיום 11.5.00, בתיק בש"א 2696/00, (להלן - "ההחלטה"), לפיה נדחתה בקשת המערער להטלת עיקול זמני על נכסי המשיבה . (להלן - "הבקשה"). 2. בהחלטה נדחתה הבקשה ונקבע, כדלקמן: "לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא ינתנו עוד צווי עיקול על דרך השגרה. לאחר שעיינתי בבקשה, לא שוכנעתי , כי יש מקום להעתר לבקשה ועל פניו מדובר במערכת נסיבות שמן הראוי שתתברר בבית הדין תחילה תוך שמיעת ראיות באשר לנסיבות הפסקת עבודתו של התובע. כמו כן, לא שוכנעתי , כי אכן יש חשש הכבדה אם ינתן פסק דין לזכות המבקש בסופו של דבר. " 3. המערער טען, בין היתר, בכתב הערעור, כי אכן לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, צווי עיקול לא צריכים להינתן כדבר שבשיגרה ואולם, לדידו, טעתה כב' הרשמת משנתנה החלטה כללית שאין בה התייחסות לגופם של הנימוקים שהעלה המערער ובמיוחד (ההדגשה שלי א.ל.), לאמור בתצהיר המערער בדבר הדלדלות במקורותיה הכספיים של המשיבה, והחשש שלא יוכל להפרע ממנה, באם ינתן פסק דין כנגדה. 4. לאחר שעיינו בכתב הערעור ובבקשה על נספחיה, להלן פסק הדין: הלכה פסוקה היא, כי בערעור על החלטה בדבר מתן או אי מתן סעד זמני, בענינים כגון דא, "הכלל הוא, כי ערכאת ערעור אינה מתערבת, בדרך כלל, בשקול דעתו של בית הדין קמא אלא אם כן שקול הדעת הופעל שלא כהלכה או ששקול הדעת היה מופרך במידה כזו המצדיקה התערבות" . (בר"ע 150/90 כ.א.מ. שרותי שמירה בע"מ נ' מיכאלי צפורה ו- 17 אחרות, (טרם פורסם), פסק הדין מיום 6.5.99, תוך צטוט מדב"ע כ"ג / 9-128 ניסים סבח ואח' נ' אי.פי.סי.קי. הנדסה חשמל ובקרה בע"מ, פד"ע כ"ה 243 וכן , בר"ע 1023/98 יוסף פלד נ' מרכז מתכות נחושתן (1993), בע"מ, (טרם פורסם), ניתן ביום 10.1.99.) מצאנו, כי בנסיבותיו של המקרה דנן אין הצדקה להתערבות בהחלטה. תקנה 360 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, קובעת, כי בעת דיון בבקשה לעיקול זמני, על בית הדין לשקול, האם "אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין." המערער טען בהקשר זה בסעיף 9 לתצהירו, שצורף לבקשה: "בחודשים האחרונים של שנת 1999, שוב נודע לי, כי החלו להדלדל מקורותיה הכספיים של המשיבה וחששתי , כי משיאזלו המקורות הכספיים לחלוטין, שוב אפוטר מן החברה כפי שפוטרתי בעבר. " טענתו זו של המערער כמצוטט מסעיף 9 לתצהירו, הינה כללית וערטילאית, מקורותיה אינם ברורים. מדובר לכאורה על חשש בלבד של המערער בדבר אפשרות לדילדול מקורותיה הכספיים של המשיבה . אין די בחשש זה כדי להצביע על מצבה הכלכלי של המשיבה ועל העובדה שאי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין כנדרש בתקנה 360 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984. מצאנו, כי לא נפלה טעות בשיקול דעתה של כב' הרשמת גם בבחינת יתר רכיבי הבקשה, וזאת תוך התייחסות להלכה הפסוקה, כי עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שהכיר בזכות הקנין כזכות חוקתית, שומה על בית הדין לייחס משקל רב מבעבר לאיכות הראיות שיש בהן כדי לתמוך בבקשת העיקול ולכמותן. (רע"א 5242/95 סיגנל שרותי אלקטרוניקה בע"מ נ' דנבאר בע"מ , טרם פורסם.) אשר על כן, הערעור נדחה . כבוד האדם וחירותוחוקי יסוד / משפט חוקתיצוויםעיקול