פסק דין 1. הערעור שבפני הוא על פי החוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד- 1994 (להלן - החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 27.7.99, אשר קבעה למערערת 36% נכות משוקללים. 2. המערערת טענה בערעורה כי מצבה הבריאותי החמיר עם השנים, וכי היא סובלת מליקויים רבים כמפורט במסמכים הרפואיים שצירפה. המערערת עברה מספר ניתוחים, לרבות ניתוח ראש, וטוענת כי היא סובלת מדכאונות והיעדר שמחת חיים. 3. ב"כ המשיב טענה כי המערערת נבדקה על ידי שלושה רופאים שביניהם פסיכיאטר ופנימאי, וכי הועדה התייחסה לליקוייה, ואף לטענה בדבר דכאונות והעניקה לה 20% ליקוי בגין אי התאמה חברתית. כן טענה ב"כ המשיב כי על פי החוק ניתן לקבוע פיצוי לנפגע רק בגין המחלות המנויות בתוספת לחוק. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, דו"ח הועדה, הפרוטוקול והמוצגים אני קובעת כדלקמן: 1. הועדה לעררים בדקה את המערערת ושמעה מפיה את תלונותיה ולאחר מכן קבעה כי יש להעניק לה 20% נכות בגין חסר בעצמות הגולגולת לפי ס' 36 (2)ג' למבחנים, וכן 20% בגין אי התאמה חברתית לפי ס' 34 ג' למבחנים ובסה"כ - 36% נכות משוקללים. 2. מערעורה של המערערת ומהמסמכים הרפואיים שהגישה לבית הדין ואשר היו בפני הועדה, עולה כי למערערת ליקויים נוספים שהיא טוענת כי הם תוצאה של ניתוח הראש שעברה, כמו כריתת בלוטת המגן, בצקות בראש, כאבים בכל הגוף ובעצמות, ועוד - כמופיע במסמכים הרפואיים. בגוף הערעור מצאתי כי הועדה התייחסה לליקויים אלה באופן לקוני וקבעה במשפט אחד: "עברה ניתוחים שונים שאינם קשורים בהקרנות". 3. הפיצוי על פי חוק זה ניתן לנפגע שלקה בנכות עקב ה"מחלה", שהיא אחת המחלות המנויות בתוספת לחוק. מבין המחלות שמנתה המערערת, מצוייה בתוספת לחוק המחלה "גידולי בלוטת התריס". מאחר שהתובעת נותחה בגין גוש בבלוטת התריס, היה על הועדה להתייחס גם למחלה זו ולהסביר אם היא נמנית על המחלות המצויות בתוספת, או שהופיעה עקב המחלה העיקרית והיא - הגזזת. כמו כן היה על הועדה להסביר בצורה מפורטת אם ליקויים נוספים המעניקים למערערת נכות כלשהי נבעו מה"מחלה" כהגדרתה בס' 1 לחוק. 4. ס' 14 לחוק קובע כי החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד. בנושא הועדות הרפואיות על פי חוק הביטוח הלאומי נפסק כבר רבות כי על הועדה חלה חובת הנמקה מפורטת, באופן שאדם סביר יוכל להבין את החלטותיה: "ההנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביאה להחלטה אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע מג01-1356/ מרדכי לביא נ' המוסד פד"ע יז' 130; דב"ע לה01-129/ משה שריקי נ' המוסד פד"ע ז' 206; דב"ע מח01-11/ רג'פוקר שמואל נ' המוסד פד"ע כ' 116; דב"ע נד01-14/ עוגן חיון נ' המוסד פד"ע כז' 242; דב"ע נה01-17/ חיים כהן נ' המוסד פד"ע כח' 535) וזאת מאחר "שרק החלטה מנומקת מאפשרת לרשות השיפוטית למלא תפקיד הפיקוח השיפוטי שהוטל עליה" (דב"ע שם01-1694/ יוסף מלמד נ' המוסד פד"ע יג' 327). 5. עוד נפסק בהקשר לועדות מכח חוק הביטוח הלאומי כי "ועדה שלא נימקה את החלטותיה, תוחזרנה לה המסקנות על מנת שתנמקן (דב"ע לא0-25/ דניאל כהן נ' המוסד פד"ע ב' 326; פב"ל יב' 20; דב"ע לא0-2/ יצחק יונאנו נ' המוסד פד"ע ב' 57; דב"ע לא0-45/ נסים עמר נ' המוסד פד"ע ג' 25; דב"ע ל0-4/ אהרון נלפנד נ' המוסד פד"ע א' 150)". 6. הפרשנות שיש ליתן למילים "טעות משפטית" כמופיע בס' 14 לחוק זה, זהה לפרשנות הניתנת ל"טעות משפטית" של ועדה רפואית מכח חוק הביטוח הלאומי. היעדר הנמקה מספקת, ואי התייחסות למסמכים הרפואיים באופן עניני ומפורט, הם בגדר טעות משפטית המחייבת קבלת הערעור. יש לציין כי ס' 9 (ג) לחוק קובע במפורש את חובת ההנמקה של הועדה הרפואית והועדה הרפואית לעררים לפי חוק זה. 7. אשר על כן מוחזר הערעור לועדה הרפואית לעררים בנושא נפגעי גזזת, כדי שתתייחס ליתר הליקויים של המערערת כמופיע במסמכים הרפואיים, ותקבע אם הם מנויים ברשימת המחלות המופיעה בתוספת לחוק, או שהם נובעים מהמחלה העיקרית. אם תמצא הועדה כי יש מקום להעניק למערערת אחוזי נכות נוספים, תעשה כן ותנמק החלטתה בצורה מפורשת. 8. הערעור - מתקבל. המשיבה תשלם למערערת הוצאות משפט בסך 750 ש"ח וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. גזזתפיצוייםערעור