בקשה לדיון מחדש בגין החמרת מצב

פסק דין 1. הבקשה שבפני היא להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים מיום 28.1.97 לפיה לא איבדה המערערת 50% מכושרה להשתכר. הועדה התכנסה בעקבות בקשת המערערת לדיון מחדש בגין החמרת מצב מיום 4/96. 2. המערערת הגישה ערעור על החלטת הועדה בתיק נז01-651/ אך בעת הדיון ביום 21.1.98 ביקש ב"כ המערערת למחוק את הערעור, והמשיב הצהיר כי לא תיטען התישנות אם יוגש ערעור תוך 14 יום ממועד המחיקה. 3. רק ביום 1.11.99 הוגשה בקשה להארכת מועד ביחד עם הודעת ערעור על מועד תחילת הנכות. אם אכן מדובר בערעור על החלטת הועדה מ- 28.1.97, הרי המועד להגשתו חלף והתביעה התיישנה. 4. כבר נפסק רבות כי בכל הנוגע למועדים להגשת תובענות לבית הדין לעבודה שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק (דוגמת סעיף 17 א' לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958) או בחקיקת משנה, ובתנאים שנקבעו בהם. (ראה דיון מט0-170/ אוריאל פרת נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כא' עמ' 132, 138). ככלל, נפסק כי התיישנותזו היא התיישנות הכפופה להוראות חוק ההתיישנות תשי"ח - 1958, והעילות הנקובות בו לגבי מרוץ ההתיישנות או הפסקתו. (ראה דב"ע לו0-11/ חיים בר אילן נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 340). 5. המערערת אף לא ציינה כל טעם מיוחד להארכת המועד, ועל פי הודעת המשיב הגישה המערערת ביום 26.6.97 בקשה להחמרת מצב, וועדה רפואית מיום 30.9.97 קבעה לה 85% נכות רפואית. פקיד תביעות מיום 28.10.97 קבע למערערת נכות בשיעור 75% מיום 28.7.97. 6. הבקשה - נדחית, הן מן הטעם כי התיישנה, והן מהבחינה הענינית - כיוון שלמערערת נקבעו בינתיים אחוזי נכות. אין צו להוצאות. דיוןהחמרת מצב