סעיף 123 חוק הביטוח הלאומי

פסק דין 1. בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן-החוק), על החלטת הועדה הרפואית לעררים, מיום: 29.07.98, לענין קביעת דרגת נכות מחדש, אשר קבעה כי לא חל שינוי בדרגת הנכות הצמיתה, בגין הפגיעה בעבודה מיום: 05.01.75. 2. העובדות הצריכות לענין הן: א. בתאריך: 05.01.75, לקה המערער באוטם שריר הלב. האירוע הוכר כתאונת עבודה ונקבעה למערער דרגת נכות של 25% לצמיתות והחל מיום: 16.02.75. ב. ועדה רפואית לעררים בהחלטתה מיום: 21.05.97, לענין החמרה קבעה כי אין קשר סיבתי בין האוטם שאירע בשנת 1975 לבין מצבו כיום (נכון למועד הנ"ל) ולכן ההחמרה אינה בגין האירוע שהוכר. ג. המערר ערר לבית הדין על החלטת הועדה לעררים. בעקבות הערעור ניתן פסק דין בהסכמה לפיו ההליך יוחזר לועדה "על מנת שתתייחס במנומק למסמך הרפואי מיום: 23.02.76, לאור קביעתה בערר ממאי שנת 97, בדבר סימפטומטיה של שנתיים, ובהתאם לעמדתה תתייחס בשנית לחווה"ד של ד"ר אהרונסון בדבר הקשר הסיבתי בין טענת ההחמרה לאירוע מינואר שנת 75". ד. ועדת העררים התכנסה ביום: 29.07.98, בעקבות פסק הדין ועל קביעותיה בישיבה זו מוגש הערעור שבפניי. 3. טיעוני ב"כ המערער הם: א. טעתה הועדה משביססה מסקנתה להעדר קשר סיבתי על העדר רישומים המעידים על סבל לבבי בין מועד האוטם למועד האישפוז בשנת 78. לכתב הערעור צורפו מסמכים רפואיים רלבנטיים משנת 76, שהצליח המערער לאתר רק בחודש 08/98 ואשר ייתכן שלא עמדו בפני הועדה או שהועדה התעלמה מהם או לא התייחסה אליהם. ב. בהעדר תשתית עובדתית נכונה לא יכולה הייתה הועדה להתייחס באופן עניני לשאלת הקשר הסיבתי לרבות לאמור בחווה"ד של ד"ר אהרונסון, ועפ"י הוראות פסק הדין. 4. טיעוני ב"כ המשיב הם: א. שאלת הקשר הסיבתי בין המחלה ממנה סובל המערער לבין התאונה משנת 75, הוכרעה ע"י הועדה לעררים בהחלטתה מיום: 08.03.84, ובפניה היה כל התיעוד הרפואי לרבות חווה"ד של ד"ר אהרונסון ולכן, הועדה לעררים נשוא הערעור שבפנינו, אינה יכולה לשנות קביעה חלוטה של ועדה קודמת לפיה מדובר בהתפתחות טבעית של אותה מחלה אשר אינה קשורה לתאונה. ב. קביעת הועדה לענין העדר קשר סיבתי וכי מדובר בתהליך תחלואתי היא קביעה רפואית שאין להתערב בה. ג. אין למצוא פגם בהחלטת הועדה משלא התייחסה למסמכים אשר לא הובאו בפניה. מכל מקום המסמכים מתייחסים למצבו של המערער בשנת 76, במהלכה מצבו של המערער היה תוצאה של מחלה זיהומית, ללא קשר לתאונה כפי שקבעה הועדה. ד. הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ולא נפלה טעות משפטית בהחלטתה. 5. הועדה לעררים בישיבתה מיום: 21.05.97, דחתה את מסקנתו של ד"ר אהרונסון בדבר הקשר הסיבתי של החמרה בין מצבו של המערער לאירוע מינואר שנת 1975, מהנימוק כי: "במשך כמעט שנתיים היה אסימפטומטי מבחינה קרדיאלית". הועדה לעררים מיום: 29.07.98, בעקבות פסק הדין כאמור, התייחסה למסמך הרפואי מיום: 23.02.76, וציינה כי עפ"י רישום רפואי זה מדובר על "מחלה זיהומית אנטרקורנטית". לענין הקשר הסיבתי תוך התייחסותה לאמור בחווה"ד של ד"ר אהרונסון ודחיית מסקנתו צויין בפרוטוקול: "הועדה חוזרת וקובעת שבהסתמך על החומר שבתיק, החולה היה אסימפטומטי מאז האוטם שהוכר כתאונת עבודה בחודש: 01/75 ועד חודש: 9-10/78 ... למעשה לפי החומר שמצוי בתיק התסמונת האנגינוטית חזרה רק בשנת 1978". ב"כ המערער צירף לערעור מסמכים רפואיים המתייחסים לשנת 1976, אשר לא היו בידו בעת הגשת הערעור הראשון ואשר מצביעים לטענתו על סבל לבבי במהלך השנתיים מאז האירוע בחודש: 01/75 וזאת בניגוד לקביעת הועדה. לא ניתן לקבוע בוודאות אם אכן מסמכים אלו היו בפני הועדה עת עיינה בחומר שבתיק והועדה התעלמה מהם, או שמא כלל לא היו בתיק שהובא בפניה. הכלל הוא אמנם כי אין להתייחס לתעודה רפואית שלא הייתה בפני הועדה, כאשר עומד לדיון בשאלת חוק, הוא דו"ח הועדה לעררים בפניה לא הוצגה תעודה רפואית מסוימת. עם זאת, למען הסר ספק ועל מנת שתהא בפני הועדה לעררים התשתית הרפואית השלמה לצורך מתן החלטתה עפ"י הנחיות פסק הדין על פיו הוחזר הענין לועדה, סבורה אני ששורת הצדק מחייבת החזרת הדיון לועדה בשנית, תוך הצגת המסמכים הרפואיים עליהם הצביע ב"כ המערער, על מנת שתגבש עמדתה, לענין הקשר הסיבתי תוך התייחסות לחווה"ד של ד"ר אהרונסון, ועפ"י הוראות פסק הדין מיום: 08.06.98. 6. אשר על כן, מוחזר הענין בשנית לועדה לעררים על מנת שתתייחס באופן מפורש ועניני למסמכים הרפואיים המפורטים בסעיף 7 ד' לכתב הערעור, לצורך מתן החלטתה בהתאם להנחיות פסק הדין מיום: 08.06.98. ביטוח לאומי