תשלום דמי פגיעה עקב ירידה בשמיעה

פסק דין 1. בפנינו תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה, עקב ירידה בשמיעה. תביעתו נדחתה על ידי הנתבע בנימוק שמחלתו אינה "תאונת עבודה". לפיכך, הגיש התובע לבית הדין את תביעתו נשוא פסק דין זה. 2. ביחס למהות ואופי העבודה של התובע, הסכימו הצדדים על העובדות כדלקמן: א. התובע עבד במבנאות מטוסים וריתוך, באל-על החל משנת 1968 ועד היום. ב. עבודתו נמשכת, לפחות 8 שעות ליום ומידי יום, הוא אף מבצע כ- 4 שעות נוספות. ג. במסגרת עבודתו, הוא נחשף לעוצמות רעש כפי שפורטו במכתב החתום על ידי מר שרמן , מנהל מחלקת בטיחות באל-על, מיום 22.9.97, וזאת במרבית המקרים מעל 85 דציבל. במכתבו של מר שרמן האמור, יש פירוט של 8 מכשירים שהתובע עובד איתם במהלך כל תקופת עבודתו והערכת החשיפה לעוצמת הרעש ליד כל מכשיר. ד. בערך משנת 1992, התחיל התובע לחוש בירידה בשמיעה. 3. ביום 17.12.98, ניתנה החלטה על מינוי מומחה, יועץ רפואי, ד"ר א. ברקו, (להלן - "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות כדלקמן: א. מהי מחלת התובע? ב. היש קשר סיבתי בין מחלתו כאמור, לבין עבודתו? למומחה הועבר כל החומר הרפואי בעיניינו של התובע, לרבות אישור מצה"ל ובו סיכום התיק הרפואי של התובע וכן חוות דעת ד"ר בן טובים מטעם התובע ומכתבו של מר שרמן, מיום 22.9.97, כאמור לעיל, לגבי עוצמות הרעש שהתובע היה חשוף להן בעבודתו. תשומת לב המומחה הופנתה לעובדות המוסכמות ביחס למהות עבודתו של התובע כאמור בסעיף 2 לעיל. 4. ביום 16.1.99, נתן המומחה חוות דעת ראשונית בעיניינו של התובע והתייחס לחומר הרפואי שהומצא לו. המומחה ציין כבר בשלב זה, לאור החומר שבפניו, כי ד"ר בן טובים מטעמו של התובע התעלם ממספר עובדות חשובות: "1. כי קיים הבדל בשמיעה בין 2 האוזניים בבדיקות שמיעה מתאריכים 3.7.97, 13.7.97 וגם בבדיקה מתאריך 6.10.97, ממנה הוא התעלם לגמרי וגם בבדיקה מ- 16.6.98. 2. כי בכל הבדיקות האלה, קיים פער אויר - עצם ברור באוזן שמאל המצביע על תהליך או מחלה באוזן תיכונה , כלומר, קיים באוזן שמאל תהליך תחלואי רגיל. 3. כי הגרפים שלפנינו יכולים להגרם על ידי חשיפה לרעש, אך לא אופיינים כלל לנזק שמיעתי שמחשיפה לרעש". לכן, הסיק המומחה , כי בעיקר לגבי אוזן שמאל קיים גם תהליך תחלואי רגיל באוזן התיכונה. בשלב הזה ציין המומחה, כי בהעדר תיק רפואי מלא של התובע, לא ניתן להסיק מסקנות ולפיכך, הוא ביקש להמציא לו את התיק הרפואי המלא של התובע מקופת חולים וכן המליץ להפנות את התובע לבדיקה במרפאתו. 5. ביום 19.3.99, נתן המומחה חוות דעת משלימה לאחר שקיבל את התיק הרפואי המלא של התובע מקופת חולים ולאחר שביצע לתובע בדיקה במרפאתו. בחוות הדעת המשלימה, קבע המומחה את המסקנות הבאות: "1. בכל בדיקות השמיעה קיים פער שמיעתי ברור בין 2 האוזניים, כשתמיד השמיעה באוזן שמאל לקוייה יותר באופן משמעותי. באוזן ימין, השמיעה בתדירויות הדיבור, למעשה, תקינה. 2. בכל בדיקות השמיעה, קיים פער אויר - עצם באוזן שמאל המוכח גם על ידי בדיקת הקולנים . מצב שמיעתי מסוג זה, נגרם על ידי תהליך תחלואי רגיל - מחלת אוזן תיכונה. 3. אין שום נתון המוכיח פגיעה בתדירויות הדיבור עקב חשיפה לרעש, ואם נגרע באוזן שמאל את המרכיב ההולכתי, הרי ששמיעתו זהה לזו שבאוזן ימין. 4. הספק היחיד הנשאר בקשר לחשיפה לרעש, הוא עקומות השמיעה היורדות בתדירויות הגבוהות , אך גם כך שמיעתו בתדירויות הדיבור, (בגריעת המרכיב ההולכתי), תקינה והליקוי בתדירויות הגבוהות , יכול רק להסביר תלונה של טינטון, אם קיימת כזו." 6. ביום 23.9.99, נתבקש המומחה להשיב על שאלות ההבהרה בקשר לחוות דעתו , כדלקמן: "א. האם אודיומטריות כגון (סימוכין ב' מהתיק הרפואי ), מה- 16.6.98 - אינן חבלות רעש טהורות ואופייניות? ב. היכן מזהה ד"ר ברקו את הפער השמיעתי? ג. מהיכן שאב ד"ר ברקו את האינפורמציה על מחלות אוזן תיכונה בעברו של הנ"ל ? והאם זיהה בבדיקתו הקלינית של מר מקוביצקי תמונת מחלת אוזן תיכונה?". 7. ביום 4.11.99, השיב המומחה על שאלות ההבהרה, כדלקמן: "1. באודיומטריה מה- 16.6.98, ליקוי השמיעה משמאל, כמו בשאר בדיקות השמיעה, מראה A.B.G או פער אויר - עצם, למרות שבבדיקת שמיעה זו, הפער קטן לעומת הבדיקה מ- 6.10.97. בבדיקה שביצעתי למר מקוביצקי במרפאתי, נעשתה גם בדיקת קולנים שהראתה, בבירור, לטרליזציה של הובר לשמאל, מה שמוכיח שפער אויר - עצם זה , הוא אמיתי . יתר על כן, עקומות השמיעה בתדירויות הגבוהות , הן "עקומות יורדות" - לא אופייניות לנזק שמיעתי שמחשיפה לרעש. 2. הפער אויר - עצם משמאל קיים בכל בדיקות השמיעה . 3. פער אויר - עצם מדבר בעד בעיה או מחלה באוזן התיכונה . בבדיקתי הקלינית היתה לטרליזציה ברורה של הובר לשמאל. הוכחה נוספת לכך שפער אויר - עצם זה הוא אמיתי . פער אויר - עצם מופיע גם באוזניים, ללא שום סיפור של תחלואה בעבר, כמו , למשל, במחלת האוטוסקלורוזיס. בכל בדיקות השמיעה, קיים פער אויר - עצם באוזן שמאל". 8. לאחר שנתקבלו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה כאמור לעיל, התקיים דיון בתיק ומאחר והתובע הדגיש בדיון , כי מעולם לא אובחנה אצלו מחלה באוזן שמאל והוא לא טופל בענין זה מעולם , הרי שלמען הסר כל ספק, הוסכם להעביר שוב למומחה שאלות הבהרה נוספות בהקשר זה, כדלקמן: "א. מהי בדיוק המחלה שהמומחה טוען שהתובע סובל ממנה באוזן התיכונה? המומחה מציין, כי :"פער אויר - עצם, מדבר בעד בעיה או מחלה באוזן התיכונה." המומחה מתבקש להבהיר בדיוק, מהי אותה מחלה ומה הכוונה בפער "אויר - עצם"? בשאלה לענין מחלת התובע, על המומחה להתייחס לטענת התובע , כי כחלק ממחלתו , הוא סובל מ"ציפצופים" באוזניים. (כמצויין בחוות דעתו של ד"ר בן טובים). ב. המומחה מתבקש להתייחס בצורה ברורה לטענת התובע , כי הוא מעולם לא טופל ביחס למחלה כלשהי באוזן שמאל וכי אין התייחסות למחלה כלשהי באוזן זו במסמכים הרפואיים שלו. אם המומחה סבור שיש אסמכתאות רפואיות למחלה באוזן שמאל, בלי כל קשר לחשיפה לרעש, יפרט בדיוק באיזה מהמסמכים הרפואיים מופיעה התייחסות לכך. ג. על המומחה להשיב בצורה ברורה , האם יש קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין עבודתו, כמפורט בעובדות המוסכמות שנשלחו אליו ביום 17.12.98. יובהר למומחה כי קשר סיבתי יכול להיות גרימה או החמרה , ועל המומחה להשיב , האם יתכן שעקב החשיפה לרעש כמפורט בעובדות המוסכמות, חלה החמרה במחלתו של התובע? " 9. ביום 6.2.00, נתן המומחה חוות דעת משלימה נוספת ובה התייחס לכל השאלות שהועברו אליו כמפורט בסעיף 8 לעיל. בחוות דעת זו, פרט המומחה והבהיר את הנושא של A.B.G. או פער אויר - עצם. המומחה חזר והדגיש, כי "אצל התובע קיים ליקוי שמיעה ב- 2 האוזניים כאשר באוזן ימין ליקוי השמיעה הוא עצבי טהור עם שמיעה שמורה בתדירויות הדיבור ועקומה יורדת בטונים הגבוהים וכי באוזן שמאל , ליקוי השמיעה הוא מעורב , כשמוליכות העצם דומה מבדיקה לבדיקה ובגריעת הקומפוננט ההולכתי , מוליכות העצם באוזן זו, דומה לזו שבאוזן ימין . מה ששונה מבדיקת שמיעה אחת לשניה, (אבל קיים בכולן), היא מוליכות האויר ולכן, ה- A.B.G. שונה מבדיקה לבדיקה , אך בכולן ישנו ליקוי שמיעה ברור במוליכות אויר בגלל בעיה באוזן התיכונה". אשר לשאלה מה יכול לגרום להופעת ה- A.B.G. באוזנו של התובע, תוך התייחסות לעובדה שהוא מעולם לא טופל ביחס למחלה כלשהי באוזן שמאל, השיב המומחה:"ידועות מחלות שונות של האוזן התיכונה הגורמות לכך, כמו, למשל, דלקת אוזן תיכונה כרונית, כולסטאטומה, טימפנוסקלרוזיס, אנומליות מולדות של עצמות השמע, אטלקטזיס של עור התוף, נוזלים באוזן התיכונה, אוטוסקלרוזיס ועוד שורה ארוכה של מחלות. בחלק מהחולים עם ליקוי שמיעה ו- A.B.G. יש סיפור של תחלואה באוזן בעבר, אולם ברבים אחרים אין כל אנמנזה של דלקת או תחלואת אוזן ובבדיקת אוזניים האוזן נראית בריאה ותקינה למהדרין. במקרים אלה, לפעמים, סיבת ליקוי השמיעה וה- A.B.G. מתגלה רק בניתוח ואם מר מקוביצקי רוצה לשפר את שמיעתו באוזן זו, הדרך היחידה היא אקספלורציה כירורגית. .. מה שברור מעל לכל ספק הוא שאכן קיימת מחלה כזו באוזן שמאל של מר מקוביצקי וללא ניתוח לא נדע מהי. ניתן לחשוב על מחלות כמו אוטוסקלורוזיס, ניתוק בעצמות השמיעה , ועוד, אך ברורות לא נדע ללא ניתוח", (ההדגשה שלי א.ל.), "באשר לטינטון - טינטון יכול ללוות מחלת אוזן תיכונה באותה מידה שמלווה ליקוי שמיעה עצבי מסיבה כלשהי וכמו שמלווה ליקוי שמיעה עצבי שמחשיפה לרעש, כלומר לטינטון סיבות רבות. אני מאמין למר מקוביצקי שלא סבל מבעיית אוזניים וכי מעולם לא טופל במחלה כלשהי באוזן שמאל. כפי שהדגשתי בפסקה הקודמת, יש ליקויי שמיעה רבים עם A.B.G ללא כל רקע תחלואי בעבר . ה- A.B.G. משמאל היא עובדה ברורה ומופיעה בכל בדיקות השמיעה. מה שברור הוא שבשום מקרה אין A.B.G. קשור לחשיפה לרעש."(הדגשה שלי א.ל.). "אם נגרע את ה- A.B.G. באוזן שמאל, כפי שציינתי , הרי ששמיעתו ב- 2 האוזניים תהיה די זהה, היינו, ליקוי שמיעה עצבי סוג HIGH TONE LOSS, עם שמיעה שמורה בתדירויות הדיבור, (מוליכות עצם). ובכן, ה- A.B.G. משמאל , בודאות אינו קשור לחשיפה לרעש ורעש אינו יכול לגרום בשום צורה להחמרתו" .(ההדגשה שלי א.ל.). "נשארנו עם כך עם ליקוי שמיעה עצבי עם עקומות יורדות ב- 2 האוזניים ועם שמיעה שמורה בתדירויות הדיבור. כפי שציינתי , עקומות יורדות אינן אופייניות לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. יחד עם זה, לא ניתן לקבוע זאת בודאות כיוון שבמקרים חריגים עקומות השמיעה אינן אופייניות או טיפוסיות לחלוטין. " 10. התובע טען, כי למרות מסקנות המומחה יש לקבל את תביעתו. ב"כ הנתבע טענה, כי המומחה נתן תשובות מלאות ומפורטות לכל השאלות שהתבקש והדגיש באופן חד משמעי , כי בשום מקרה אין מחלתו של התובע קשורה לחשיפה לרעש בעבודתו. לכן היא טענה, כי יש לקבל את מסקנת המומחה ולדחות את התביעה. כבר נפסק , כי התשובה לשאלה אם במקרה פלוני קיימת מחלה שנגרמה עקב עבודתו של התובע או אם במקרה פלוני המצב הוא תוצאה של תהליך תחלואתי טבעי היא לרופא , כי לו הידע המקצועי הדרוש לכך. (דב"ע ל"ד/ 0-4 המוסד נ' מרדכי מחבובי, פד"ע ז' , 368). במקרה דנן, התבקש המומחה ליתן חוות דעת בשאלה כאמור והוא קבע באופן חד משמעי ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי מחלת התובע היא תוצאה של תהליך תחלואי רגיל. המומחה חזר והדגיש מספר פעמים בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, כמצוטט לעיל, כי אין כל קשר, לרבות החמרה , בין עבודת התובע לבין מחלתו. הוא נקט בהקשר זה בלשון קיצונית וחד משמעית לחלוטין, לדוגמא:" מה שברור מעל לכל ספק הוא שאכן קיימת מחלה כזו באוזן שמאל של מר מקוביצקי" , וכן: " מה שברור הוא שבשום מקרה אין ה- A.B.G. קשור לחשיפה לרעש. " וכן:" ה- A.B.G. משמאל , בודאות אינו קשור לחשיפה לרעש ורעש אינו יכול לגרום בשום צורה להחמרתו". המומחה התייחס לחוות דעת ד"ר בן טובים מטעם התובע, (כאמור בסעיף 4 לעיל ) , ונימק במפורט את מסקנותיו . נחה דעתנו במקרה זה , כי יש לקבל את מסקנות המומחה. המומחה הינו אובייקיטיבי , הוא בקיא היטב בסוגיה הרפואית שבפנינו והביע את דעתו בצורה ברורה, חד משמעית ומנומקת. חוות דעתו מסתמכת על החומר הרפואי שהוצג בפניו, תוך התייחסות לעובדות המוסכמות על הצדדים. אשר להתייחסות המומחה "לעקומות היורדות", שנמצאו בבדיקות השמיעה של התובע , אין בהתייחסות זו כדי לפגום במסקנתו החד משמעית בדבר העדר הקשר הסיבתי. בכל מקרה ההתייחסות לעקומות השמיעה היורדות בחוות הדעת כאמור, הינה לגבי השמיעה בתדירויות הגבוהות בלבד ומבחני הנכות מאפשרים להעניק נכות רק בגין פגיעה בתדירויות הדיבור ולא בתדירויות הגבוהות. כאמור לעיל, לבד מהמחלה באוזן שמאל, מצא המומחה ב- 2 האוזניים ליקוי שמיעה עצבי עם שמיעה שמורה בתדירויות הדיבור. לאור כל האמור לעיל, מצאנו להסתמך על חוות דעתו של המומחה והננו מסיקים ממנה את המסקנה המשפטית המתבקשת בהתאם , וקובעים, כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין עבודת התובע למחלתו. התביעה נדחית. שמיעהדמי פגיעה